unitext left not loaded






הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
סתיו 2017 - על תחזיות פוליטיות ועל חזיונות (שווא)
הפלישה הערבית לארץ-ישראל וההתיישבות היהודית
טיהור אתני של המיעוט ההאזרי בפקיסטן המוסלמית
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
פוליטיקה ותקשורת בזירה הבינלאומית - נתניהו כמשל
לאן נעלמות 20,000 נשים מוסלמיות מידי שנה
ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק ב
50 שנים לתבוסה הגדולה של הלאומיות הערבית – יוני 1967
תפקידה של התקשורת הגרמנית בעיצוב התודעה הלאומית
ObamaCare - מאיגרא רמא לבירא עמיקתא
טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש ינואר ‏2010
משפט רמון, והצדקנות הפתטית של המערכת המשפטית
התגובות בתקשורת הבינלאומית לפירוק האיחוד בין מצרים לסוריה
בעולמו של דונאלד טראמפ - מאמר ראשון מתוך שניים
האם עדיין מישהו חושב שיש סיכוי שדונלד טראמפ ינצח
משבר הפליטים באירופה – הזהב השחור של טורקיה
טורקיה – מדוע אי-אפשר לסמוך על מדינה מוסלמית
מותר הסופר על הבסטיונר - אין
השואה לא הייתה פשע נגד האנושות

"האמת על המפלגה הקומוניסטית בסוריה ובלבנון"

ד"ר יוחאי סלע

19.11.2007


 

 

 

המכתב המעניין הזה שהתפרסם בעיתון אל-צחאפה כשנה לאחר האיחוד בין מצרים לסוריה (היא: הקהילייה הערבית המאוחדת), נכתב כנראה בידי אליאס מורקוס או אחד מאוהדיו של מורקוס. המכתב נשלח כנראה בידיעתו המלאה של מורקוס ושל יאסין אל-חאפז שגורשו מהמפלגה הקומוניסטית הסורית ב-1957 על רקע שאלת האיחוד עם מצרים. חאלד בקדאש התנגד לאיחוד, בעוד שאליאס מורקוס ויאסין אל-חאפז תמכו באיחוד עם מצרים. וכך נכתב במכתב שהתפרסם בעיתון אל-צחאפה הלבנוני בפברואר 1959. ראוי לשים לב כי הסגנון אינו סגנונם הספרותי האופייני של אליאס מורקוס ויאסין אל-חאפז, שהתנגדו לחאלד בקדאש, אלא הוא הותאם לשפה עיתונאית - עממית מעט.

 

 

                                  האמת על המפלגה הקומוניסטית בסוריה ולבנון:

                                     מכתב מקומוניסט ערבי אל חרושצ'וב[i]

 

 

לרגל הועידה ה-21 של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית שיגר קומוניסט ערבי את האיגרת הבא:

 

כמרקסיסטים ערבים ומתוך נאמנות לעקרונות ולמען מאבקו של עמנו הערבי לאחדות ושחרור, רואים אנו צורך לגלות את האמת על מנהיגות המפלגה הקומוניסטית בסוריה ובלבנון וסטיותיה הממושכות, שנשארו בגדר תעמולה בנוגע לקומוניזם הבינלאומי עד לא מזמן. דבר, העשוי להוביל לעמדות סנטימנטליות לגבי מנהיגות זו, בעיקר לאחר ניצחונו של המרכסיזם-לניניזם על הסטיות והסכנות הסטליניסטיות בועידה ה-20, וכן חיסול פולחן-האישיות על-ידכם וגילוי תוצאותיו ההרסניות לגבי מדיניות החוץ והפנים של בריה"מ.[ii]

 

מנהיגות המפלגה הקומוניסטית בסוריה ובלבנון, לא למדה לקח מהמשגים של סטאלין. המפלגה ממשיכה את פולחן האישיות, היא רמסה כל זכר של דמוקרטיה וביקורת עצמית, והלכה בעקבות ביריה[iii] בהטחת אשמות-שווא נגד מיטב החברים במפלגה - רק משום שהם הביעו ביקורת על דרכה של המפלגה.

 

שיטת הרברבנות:

לעומת תהליך הביקורת של מרכז המפלגה שהתנהל בחבל הסורי, הפיצה המנהיגות הבקדאשית הודעה - בין כל מוסדות המפלגה - בה היא סיפרה על עצמה כי היא המנהיגות היחידה בעולם שלא חזרה על המשגים והסטיות של סטאלין הודות לבקדאש.  המפלגה החלה בפעולות דיכוי ואיומים נגד כל מה שסתר את מדיניות זו, והמפלגה אף הרחיקה מאות חברים משורותיה. אך האם כעת מגלה לכם חאלד את פשר דבריו והצדקותיו למעשים האלה? 

 

משום כך, אנו העלנו את תולדותיה של המנהיגות הזו, מיום שהיא נכנסה לתפקידה בשנת 1930 ועד לעצם היום הזה. על-ידי כך, ניווכח כי היא בגדה בגלוי במרכסיזם-לניניזם ושיתפה פעולה עם האימפריאליסטים הצרפתיים במשך כל תקופת המנדאט. היא הובילה את המפלגה בדרך קוסמופוליטית-עממית והפכה את המפלגה גרורה של הבורגנות-הלאומית, ובכך התרחקה מכוחה העיקרי - שהם הפועלים והפלאחים. פרטים אלה ואחרים יכללו בספר - כל תולדות המפלגה - היוצא-לאור בקרוב והמבוסס על עיתונות, חוברות ופרסומים שיצאו לאור על-ידי המפלגה.

 

שיתוף פעולה עם המערב:

חבר נכבד, במקום לעמוד בראש מאבקנו נגד הכובשים הצרפתיים, קראה הבקדאשיות לידידות סורית-צרפתית. סיסמא זו נשארה אף לאחר התוקפנות הצרפתית  על כפרינו וערינו ב-1945, כאשר הבקדאשיות לא קראה לעצמאות, אלא רק לאחר שהוחלט על כך באו"ם. בתקופת העצמאות, הייתה עמדת המפלגה מגוונת בהתאם לאינטרסים הפרטיים שלה, וכן בהתאם לאינטרסים שלה לגבי כל ממשלה ולגבי כל מנהיג. לאחר הקמת האיחוד בין סוריה למצרים, היא התנכרה לאיחוד, חתרה נגדו והכחישה כל הישג פנימי שלו. ישנו דוגמאות רבות לכך, ולהלן חלק מהן:

 

1. עידוד כל אי-שקט פנימי בסוריה, וניצולו נגד האיחוד כפי שזה אכן קרה ב-7 בספטמבר 1958 כאשר מנהיגות הבקדאשית הסיתה את עובדי חברת-החשמל לחבל ברכבי החברה ולצאת בקריאות נגד האיחוד.  כמו כן היא ניצלה - להסתה נגד האיחוד - את התביעות של הסמינר למורים בדמשק באוקטובר 1958.

 

2. הבקדאשיות עודדה את המתבדלים בעיראק לבדות האשמות נגד הרפובליקה-הערבית- המאוחדת, כאילו היא משרתת את האימפריאליזם ואסרה את גיבורי המהפכה הראשיים, רק בגלל תמיכתם באיחוד האומה הערבית.

 

3. חאלד בקדאש אמר בנאומו בפראג בשנה שעברה: "רצוני להסב את תשומת-הלב לעניין הרפורמה-האגררית במדינתנו, ועיקר בסוריה ובמצרים קיימת נטייה להגביל חלקית את הפאודליות והבעלות על האחוזות הגדולות תוך כדי עידוד שכבת הקולאקים.[iv] האמריקאים מעודדים נטייה זו. מאידך מסתבר כי כל הצעדים לרפורמה הם בלתי רציניים. לנקודה זו יש חשיבות רבה לגבי ארצות אסיה ואפריקה. ונשאלת השאלה האם הבורגנות הלאומית במדינות שהשתחררו באחרונה מסוגלות לפתור את הבעיה החקלאית? אני הייתי משיב בשלילה ודעתי היא כי הבורגנות הלאומית אינה מסוגלת לכך מבחינה מדינית וכלכלית. שאלה זו מוטב להציג בצורה אחרת: האם יכולה הבורגנות לקפח את שכבת הפועלים של בני-בריתה האמיתיים -  הפלאחים? הניסיון של כל המפלגות הקומוניסטיות האחיות בכיוון זה, יש בו כדי לאפשר לנו מסקנות תיאורטיות".

 

המרוצים אתם מזה?

זה מה שאמר בקדאש לדעת-הקהל הקומוניסטית בפראג תוך כדי סילוף האמת על חוק הרפורמה האגררית המהווה צעד ראשון לקראת הגשמת הסוציאליזם בארצנו. בקדאש טוען כי חוק זה מעודד את הקולאקים, אך האמת היא שהחוק מעניק זכויות-עדיפות לפלחים מחוסרי-הקרקע.

 

אשר לטענתו כי הבורגנות הלאומית אינה מסוגלת לפתור את הבעיה החקלאית, זה נכון. אך נשאלת השאלה מי חוקק את חוק הרפורמה האגררית ברפובליקה-הערבית-המאוחדת? חוק זה הוצא על-ידי ממשלת הרפובליקה-הערבית-המאוחדת המייצגת את השכבה הדלה ביותר של העם והרחוקה כל כך מהבורגנות. בקדאש חפץ לומר כי נאצר מייצג את הבורגנות במדינתנו, ומשום כך אין הוא מסוגל לפתור את השאלה החקלאית. אמת זו ידועה לעמנו והוא מחזיר את הבדותות האלה לבעליהן.

 

באומרו כי חוק הרפורמה האגררית שוללת מהשכבה של הפועלים את בני בריתם הפלחים, הוא מתכוון לכך שיש להשאיר את הפלאח בחוסר-קרקע כדי שישאר בן-ברית לשכבת הפועלים. לכל זה אנו דורשים הסבר מבקדאש לאור סוציאליסטיותו המיוחדת והחדישה.

 

באשר לגילויו בעידוד המצב הנוכחי על-ידי האימפריאליסטים האמריקאיים בתוכנית הרפורמה האגררית בארצנו, אנו מבקשים מבקדאש שיסביר לכם מהו מקור האינפורמציה.

 

4. המלחמה שניהלה המפלגה נגד האיחוד והבנתה העניין הפיאודליזם בחבל הסורי, וכן הכרזתו של ניקולא שאווי,[v] אחד ממנהיגי המפלגה, לעיתון אל-ג'רידה כי האיחוד הוא אסון לחבל הסורי ויש להילחם בו.

 

5. התעטפות המפלגה באצטלה של סיסמאות החופש-הדמוקרטי כדי להילחם באיחוד. וכהוכחה לכך היא בריחתו של בקדאש, לדמוקרטיות-העממיות, מישיבת בית-הנבחרים הסורי בעת החתימה על הסכמי האיחוד מבלי שתהייה לו כל סיבה או הצדקה לכך. ולאחר כל זה טוען בקדאש סיסמת המפלגה הייתה מאז ומתמיד סיסמת האיחוד הערבי.

 

מטרות הטענות של בקדאש הן:

1. הטעיות של דעת-הקהל הקומוניסטית, ובעיקר בבריה"מ שתמכה באיחוד זה בגלוי.

2. להופיע כנאשם חף-מפשע וכנפגע על לא עוול בכפו כדי לרכוש את אהדת כל הקומוניסטים בעולם, ולהניעם כדי לסלף את יחסי האחווה בין בריה"מ לרפובליקה-הערבית-המאוחדת.

 

על-ידי כך הוא מבקש ליצור מגע בלתי-ישיר עם האימפריאליסטים החותרים תמיד לפגוע ביחסים בין הערבים לבין בריה"מ והמדינות הסוציאליסטיות האחרות.

 

הערות:


[i] אל-צאחפה (לבנון), 7 בפברואר 1959.

 

[ii] בועידה זו, ה-20, שנערכה ב-23 בפברואר 1956, נשא חרושצ'וב את "הנאום הסודי" שבו גינה את פולחן האישיות של סטאלין והאשים אותו בפשעים נגד העם הסובייטי בתקופת הטהורים הגדולים.  לנאום זה הייתה השפעה גדולה על כל המפלגות הקומוניסטיות ברחבי העולם.

 

[iii] לברנטי פבלוביץ' ביריה. מפקד המשטרה החשאית הסובייטית. זכור בעיקר כמוציא לפול של מדינות סטאלין בתקופת "הטהורים הגדולים". לאחר מותו של סטאלין, ביריה  הוצא להורג  ביולי 1953 בידי יורשיו של סטאלין בהוראתו של חרושצ'וב.

 

[iv] מעמד האיכרים בברית-המועצות.  סטאלין האשים את מעמד האיכרים (ה"קולאקים") בירידה בייצור המזון, וכינה אותם פרזיטים קפיטליסטיים שארגנו התנגדות לקולקטיביזציה. מעמד זה דוכא בשיטות אכזריות של הרג והגליה למחנות עבודה במזרח הרחוק, כאשר הגדרת המילה "קולאק" התרחבה מהוראתה המקורית - בן מעמד האיכרים האמיד, לכל מי שהתנגד לקולקטיביזציה, הגדרה שכללה אנשים רבים שהיו רחוקים מלהיות עשירים.

 

[v] ניקולא שאווי (Nikola Shawi), אחד ממנהיגי המפלגה הקומוניסטית. מהחוג הקרוב לחאלד בקדאש שהדיח בשנות ה-30 את מנהיג המפלגה דאז, פואד אל-שאמאלי.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "האמת על המפלגה הקומוניסטית בסוריה ובלבנון", מגזין המזרח התיכון, 19 בנובמבר 2007.

 

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • כאילו שהכותב שהוא כנראה אידיאליסט אמיתי, מרחף בחלל בלי כול קשר למציאות




גלריית המגזין

 

 

בעולמו של דונאלד טראמפ

 

 

טראמפ

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006