כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
אחמד שוקיירי וכישלונה של הלאומיות הפלסטינית
הלוגיקה הפאשיסטית של חברי-הכנסת הערבים
הייפא והבי - דיוקנה של זמרת לבנונית
הפיכה צבאית בטורקיה
משרד-החוץ הישראלי ייחשף לחומר מודיעיני גולמי
כלכלת סוריה - אופטימיות זהירה
טרור אסלאמי – אנגלה מרקל בסעודיה - אפריל 2017
המפלט הגרמני בחיק התעמולה הערבית והפלסטינית
24 שנים מאז הטבח באל-חמה והקמת הברית הלאומית לשחרור סוריה
משבר הפליטים באירופה – הזהב השחור של טורקיה
Islamic Terror – How Many People Were Killed During May 2010
מדינה ללא מולדת בארץ-ישראל
כשהיסטריה מוסרית משבשת את הדמוקרטיה הישראלית
הוד מעלתו האספסוף – האמנם דמוקרטיה ישראלית?
ספר חדש: "קיצור תולדות דגל ישראל", מאת דני בירן
הרביעייה הפותחת - או ארבעת פרשי האפוקליפסה
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
פרספקטיבה היסטורית: שוב אופנסיבה רוסית מלוּוה באולטימטום
טרור, אסלאם ושיטפון של פליטים מאפריקה השחורה

דן שכטמן – אמירות מסוכנות בדרך לבית הנשיא

מאת: ד"ר יוחאי סלע

20.02.2014


 

 

 

בחודש יולי 2014 יסיים שמעון פרס את כהונתו, שהחלה ביולי 2007, כנשיא התשיעי של מדינת-ישראל. תקצר היריעה מלפרט את כל הישגיו של הנשיא פרס, אך מן הראוי הוא לציין שבכוח אישיותו ופועלו, הוא העלה את קרנה של מדינת-ישראל ותושביה לגבהים מרשימים בזירה המקומית והבינלאומית. ספק רב אם יש מישהו היכול להיכנס לנעליים הגדולות שהוא משאיר בבית-הנשיא. ברמה הציבורית, נדמה הוא, שהקהל הישראלי מבקש יורש שאינו נופל מרמתו של הנשיא שמעון פרס. זו לא גחמה, שאולי אינה מובנת לאחדים מהפוליטיקאים הישראלים, אלא זו שאיפה של הציבור הישראלי הרחב המבקש דמויות-מופת להזדהות עימן.

 

בחודש ינואר 2014 החליט פרופ' דן שכטמן להציג את מועמדותו לכהונת נשיא-המדינה הבא של ישראל באמצעות כתבה ששודרה בערוץ 1. פרופ' שכטמן, שזכה בפרס נובל לכימיה בשנת 2011, היה יכול להיות מועמד ראוי מאוד לכהונה זו ואף הוא היה יכול לייצג את מדינת-ישראל כפי שישראל ראויה להיות מיוצגת. אין תימה איפה, שבימים הראשונים לאחר שהכתבה שודרה בערוץ 1, הוא זכה לאהדה ציבורית די מרשימה - ובצדק. אלא, שככול שהוא נחשף לציבור, משהו יסודי נסדק בתדמיתו לאור אמירותיו הפומביות בנושאים שונים ומגוונים המקיפים את החיים בישראל.

 

אין לי טענות בנוגע לאמירותיו של פרופ' שכטמן בנוגע למוסיקה המזרחית, משום שזכותו של כל אדם לאהוב את התרבות עליה הוא גדל והתחנך. אין שום חובה לאהוב מוסיקה מזרחית כשם שאין שום חובה לאהוב מוסיקה הודית או אירית. ההתקפה המשונה של ח"כ אריה דרעי על דברי פרופ' שכטמן בנוגע למוסיקה המזרחית, נובעת בעיקר מתפיסה-תרבותית חד-ממדית המותאמת לחשיבה הרדודה הרווחת במפלגת ש"ס. השליפות המתוקשרות של אריה דרעי בנוגע לנושאים חשובים המקיפים את החיים בישראל מתאפיינות בדרך-כלל בבורות עמוקה של אדם החרד מכל שינוי קטן בעולמו הצר.

 

הבעיה עם דברי פרופ' שכטמן אינה קשורה למוסיקה המזרחית, אלא היא נוגעת להקשר רחב יותר הקשור לתפיסת-עולמו בנוגע לחיים במדינת-ישראל - כפי שהדבר בא לידי ביטוי בראיון ששערורייתי שהוא העניק לעיתון "כלכליסט" שהתפרסם ב-21 בינואר 2014. כבר לפי הכותרת של הכתבה היה אפשר להבין שפרופ' שכטמן הפך את עצמו לשופר של תעמולה אנטי-ישראלית כפי שהיא מבוטאת היטב גם בעיתון "הארץ". חלק מהאמירות של פרופ' שכטמן במהלך הראיון היו שגויות בעליל הנובעות מתפיסת-עולם מעוותת של מישהו שאינו ממש מחובר למציאות היומיומית של מדינת-ישראל.

 

כבר לפי הכותרת שניתנה לראיון שהתפרסם בעיתון "כלכליסט" אפשר היה להבין לאן נושבת רוחו של פרופ' שכטמן. שימו לב איך העיתון החליט לפתוח את הראיון בכותרת הזו המסתמכת על דברי שכטמן: "אנו דוהרים לקראת קטסטרופה. אינני יודע אם אפשר לעצור את זה, אבל אני מוכן לנסות". אני מקווה מאוד שלפרופ' שכטמן אין נטיות פאשיסטיות, אחרת איך אפשר להסביר את מסע ההפחדות שלו רק כדי שנבחר בו. אבל שימו לב לדבריו בנוגע לזה ש"הוא לא ממש בטוח שאפשר לעצור את הקטסטרופה", אבל פרופ' שכטמן "מוכן לנסות להציל את המדינה" - כמובן, בתנאי שנבחר בו לכהונת הנשיא. מסקנה: אם לא נבחר בו לנשיא, המצב במדינה ידרדר במהירות רבה יותר. אם לא היה מדובר על "חתן פרס נובל", אפשר היה לחשוב שאנחנו קוראים את דבריו של איזה קולונל פאשיסט מדרום-אמריקה. שכטמן המשיך במסע ההפחדות שלו כשהוא טען במהלך הראיון המיותר הזה, ש"החברה הישראלית היא חברה גוועת".

 

ובכן, נשאלת השאלה על מה שכטמן ביסס את הנחותיו על החברה הישראלית? על סמך מה הוא טען שאנו דוהרים לעבר קטסטרופה? לשכטמן יש השגות וטענות על רמת החינוך בישראל, על יוקר המחיה ועל בריחת המוחות. אולם, שום דבר מהנושאים האלה אינו מהווה "קטסטרופה" שרק שכטמן יכול להציל אותנו מהמשך הידרדרות במדינה. בקיצור, שכטמן ביסס את טענותיו על פנטזיה המשוללת כל יסוד עובדתי שהיא פרי מוחו הקודח רק בגלל שהוא רוצה להיבחר לנשיאות המדינה, וזאת באמצעות הפחדות איומות על הציבור הישראלי.

 

אפשר לשאול שאלה נוספת, האם שכטמן היה יכול לזכות בפרס נובל כלשהו אם הוא היה פועל לפי הכללים האקדמיים בהם הוא נקט כשהוא הפיץ את טענותיו כלפי מדינת-ישראל ותושביה? סביר להניח שלא. שימו לב לאבסורד הבא: שכטמן כנראה מחשיב את עצמו לאיש-מדע קפדן. אך כאשר מדובר על עניינים הקשורים למדינת-ישראל, שכטמן נוטה לאבד את הראש משום שלהטיל רפש מעופש במדינת-ישראל זו מטרה קלה מידי הנעשית מתוך הרגל-מגונה, וזאת בדומה לתעמולה האנטי-ישראלית המוכרת לנו היטב מאירופה ומהעולם-הערבי. במילים אחרות, כאשר מדובר על ישראל, אז הכל מותר, אפילו למי שמתיימר לנהוג על-פי הכללים המבוססים על עובדות במסגרת עבודתו המדעית.

 

האמירות ההזויות של פרופ' שכטמן לא הסתיימו בזה. לדעתו של שכטמן, "אנשים מתנהגים פה באלימות, בחוסר כבוד. אנחנו חברה אלימה". כדי להצדיק את טענתו ההזויה הזו, שכטמן הביא את דבריה של בתו שאינה רוצה לחזור לישראל, "משום שהיא חושבת שישראל היא מדינה אלימה שאי-אפשר לחיות בה". ובכן, היכן מתגוררת בתו של שכטמן? בארה"ב, שהיא אחת מהמדינות האלימות ביותר בעולם. אין לי שום טענה כלפי מישהו שהחליט לבחור לחיות מחוץ לישראל. אולם יש לי טענה גדולה מאוד כלפי אלה המתאמצים להפוך את ההחלטה שלהם לסוג של אידיאולוגיה המבוססת של שקרים גסים הנגועים באנטישמיות לטנטית.

 

לידיעתו של פרופ' שכטמן המדען: הציבור היהודי בישראל נחשב לציבור הכי פחות אלים בכל העולם המערבי והדמוקרטי בשיעור מעשי הרצח, האונס, השוד, התאונות-הדרכים ובנושאים פליליים נוספים. רק לשם השוואה, בעיר שיקגו לבדה נרצחים במלחמת-כנופיות בשנה אחת יותר בני-אדם, וזאת בהשוואה למספר החיילים האמריקאים שנהרגו במלחמה באפגניסטן. כך למשל, בשנים 2012-2009 נרצחו בעיר שיקגו 2,091 בני-אדם, בעוד שבאפגניסטן נהרגו 1,915 חיילים בשנים 2012-2001.  זוהי רק תמונה חלקית של האלימות האמריקאית הידועה לשמצה - החל מרצח של עשרות תלמידים בידי חבריהם וכלה במעשי שחיתות של נבחרי ציבור בכל הרמות והדרגות. בתו של שכטמן בחרה לחיות במדינה "לא אלימה" שבה נושא חשוב כמו "חוק ביטוח בריאות ממלכתי" (נושא שהוא מובן לכל ישראלי) עלול להצית מלחמה של הכל בכל בין המפלגה הדמוקרטית למפלגה הרפובליקנית. גם ההתמוטטות הכלכלית של ארה"ב בשנת 2008 נעשתה כולה בידי פנטזיונרים שחשבו שיש להם עליונות מחשבתית על בני-תמותה רגילים. אני מקווה שהרמז מספיק ברור.

 

גם הנושא של "בריחת המוחות" מטריד את מנוחתו של פרופ' שכטמן. שוב, גם בנושא הזה שכטמן מדבר כאילו אנו חיים בשנות ה-50 של המאה הקודמת. לידיעתו של פרופ' שכטמן: ישראל מייצרת אקדמאים הרבה יותר ממה שהיא יכולה להכיל. כ-50 אחוזים מהאוכלוסייה הישראלית היא בעלת תואר אקדמאי - שהוא השיעור השני בגובהו בעולם אחרי קנדה. הציבור הענק הזה אינו מוביל את ישראל ל"קטסטרופה", אלא הוא מוביל את מדינת-ישראל לגבהים מרשימים הנראים מידי יום ביומו בכל רחבי הארץ. גם אם יש "בריחת מוחות" של מדענים ישראלים, זה עדיין לא אומר שאי-אפשר ליהנות מהידע שלהם גם אם הם נמצאים אלפי קילומטרים מישראל. אמצעי בתקשורת של המאה ה-21 מסייעים לכול פרט או מוסד להגיע בקלות לידע לו הם זקוקים. החשיבה המוטעית בנוגע ל"בריחת מוחות" מתאימה למדינה שאינה מחוברת למרכזי הידע בעולם והיא מתנהלת על-פי פרמטרים המתאימים למאה הקודמת. לאור כל מה שאנו יודעים על פרופ' שכטמן עד כה, סביר להניח שמדינת-ישראל זקוקה באופן נואש למועמד נשיאותי שמחובר באמת לישראל של המאה ה-21, ולא למועמד שיש לו אג'נדה המבוססת על הטיות שגויות הנובעות במקריאה שטחית של עיתון מסוים עם מסר-אחיד וחד-גוני בכל מה שקשור לחיים בישראל.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "דן שכטמן - אמירות מסוכנות בדרך לבית הנשיא", מגזין המזרח התיכון, 20 בפברואר 2014.

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • דן שכטמן
  • לא הייתי מגזים כל כך לגבי ההצלחות של פרס, זכור לי עדיין מה אמר עליו רבין
  • כל מילה אמת לגבי אמירותיו. כנראה שקוראי הארץ באמת מנותקים מהיום יום
  • לא נופל מרמתו של פרס? הצחקת אותי




גלריית המגזין

 

 

טרור אסלאמי וקטסטרופה אנושית באזור אגם צ'אד 

 

 

צ'אד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006