unitext left not loaded






הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
הפלישה הערבית לארץ-ישראל וההתיישבות היהודית
סתיו 2017 - על תחזיות פוליטיות ועל חזיונות (שווא)
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
טיהור אתני של המיעוט ההאזרי בפקיסטן המוסלמית
פוליטיקה ותקשורת בזירה הבינלאומית - נתניהו כמשל
סוריה מדליפה במכוון ידיעות צבאיות
נאום עבד אל-נאצר לאחר פירוק האיחוד עם סוריה
ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק ב
לאן נעלמות 20,000 נשים מוסלמיות מידי שנה
כפרים ערביים על אדמה יהודית
ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק א
הוד מעלתו האספסוף – האמנם דמוקרטיה ישראלית?
50 שנים לתבוסה הגדולה של הלאומיות הערבית – יוני 1967
פרספקטיבה היסטורית: שוב אופנסיבה רוסית מלוּוה באולטימטום
טורקיה – מדוע אי-אפשר לסמוך על מדינה מוסלמית
ObamaCare - מאיגרא רמא לבירא עמיקתא
הדמוקרטיה המערבית בעידן התקינות פוליטית
השלום שכמעט הגיע – מגרש משחקים לחובבנים
בעולמו של דונאלד טראמפ - מאמר ראשון מתוך שניים

מצע "האיחוד הלאומי הדמוקרטי" בסוריה

היסטוריה פוליטית

19.11.2007


עריכה והסברים: ד"ר יוחאי סלע

 

                                                            "האיחוד הלאומי הדמוקרטי" בסוריה

                                                              המצע המדיני- תקנון היסוד[1]

המצע המדיני:

האיחוד הלאומי הדמוקרטי הנו מסגרת פוליטית פתוחה למפלגות וארגונים פוליטיים, אישי ציבור ואזרחים עצמאיים ממסגרת של מפלגות, אותם מאגדת מטרה משותפת לפעול למען מיסודה של מדינת צדק וחוק; מדינה שתשמור על חופש הפרט וזכויות האדם, תערוב לזכויות האזרחיות וחירויות היסוד של כל האזרחים על בסיס של שוויון, ותכשיר את הקרקע למשטר דמוקרטי שיבטיח פיתוח, צדק חברתי ושוויון הזדמנויות; מדינה בעלת תשתית דמוקרטית הנסמכת על עקרון ריבונות העם ואחדות החברה, ופועלת למען ביסוס חירותה של הארץ, שחרור חלקיה הכבושים, הצבתה על דרך הקידום והשגשוג, וחיזוק האופציות המובילות להתנערות לאומית דמוקרטית ואחדות ערבית.

 

האיחוד הלאומי הדמוקרטי נוסד בשנת 1979, לאחר הידברות דמוקרטית בין חמש מפלגות פוליטיות בעלות גוונים אידיאולוגיים שונים: מפלגת האיחוד הסוציאליסטי הערבי הדמוקרטי, המפלגה הקומוניסטית הסורית - הלשכה המדינית,[2] מפלגת הפועלים המהפכנית הערבית, מפלגת הבעת' הערבית הסוציאליסטית הדמוקרטית ותנועת הסוציאליסטים הערבים; וזאת במטרה ליטול חלק בהתוויית דרך של שלום שתחלץ את המדינה מהמשבר שלה, ותמנע ממנה את הסכנות עליהן התריעו הנסיבות הנפיצות דאז,[3] שהיו קרובות לשטוף אותה ולאיים על המרקם החברתי שלה ואחדותה הלאומית. האיחוד עודנו נאמן לעקרונות עליהם קם שבין החשובים ביותר שבהם: ההכרה בגיוון והשוני, אימוץ ההידברות הדמוקרטית, דגילה באחדות הלאומית וטובת הכלל וקידושן, הבעת אמון בפוטנציאל של העם, והכרה בזכותו לבחור את המודל המדיני-החברתי-הכלכלי שיבטיח את האינטרסים שלו, ואת המשטר השלטוני שיגן על האינטרסים הללו וישמור אותם, וכן יבטא את זהותו הלאומית של העם.[4]

 

על רקע פנייתו של השלטון לאימוץ הנישה הביטחונית והכוח הטהור באותם זמנים, דבק האיחוד בנישה הלאומית הדמוקרטית שלו והתנגד לדרכו של השלטון, ודרש לשנות אותה באורח שיאפשר לעם ולגורמי הכוח הדמוקרטיים שבו ליטול חלק חיובי בחיים הפוליטיים. השלטון היה נחוש להמשיך בדרכו, כך שהמשבר גילה מגמת החמרה, והמצב החברתי, הפוליטי והכלכלי הלך והחריף עוד יותר. בצל הנסיבות הללו, ידע האיחוד - כמוהו כמו גורמי כוח פוליטיים וחברתיים אחרים, ואזרחים רבים נעדרי זיקה לפעילות הפוליטית[5] - מסעות דיכוי וניסיונות חיסול ועקירה מהשורש, בעטיים איבד לוחמים רבים ובמסגרתם השליכו מנגנוני השלטון מאות מחבריו ותומכיו לבתי הכלא ומתקני המעצר לשנים ארוכות.[6]

 

מרגע היווסדו, ייחס האיחוד חשיבות מיוחדת לדמוקרטיה וראה בה פתח לקידום מערכת היחסים המדינית לרמת מערכת יחסים של אזרחות, קידום החברה לרמה של חברת כור היתוך במובן הלאומי והחברתי, וקידום המדינה לרמה של מדינה לאומית. כמו כן, האיחוד הבין את הזיקה בין הדמוקרטיה והלאומיות, כך שמנקודת הראות שלו, נעשה המפעל הלאומי קשור קשר הדוק ביותר בל יינתק להתנערות הדמוקרטית. העדרה של הדמוקרטיה או חוסר-פעילותה הם ששמים רסן לפיו של מפעל האחדות וכולאים אותו בביצת הפיצול והרודנות. לפיכך, ביסס האיחוד את השקפתו ועמדתו על הנחת-היסוד שההתנערות הדמוקרטית הנה בעצמה התנערות לאומית, דהיינו התנערות האומה, וכי הפוליטיקה הנה פעילות חברתית קהילתית, וביטוי לקונצנזוס בקרב החוגים החברתיים בעלי האינטרסים השונים שהאינטרסים שלהם יתממשו במסגרת האינטרס הלאומי.[7]

 

האיחוד היה זה שהקדים לאמץ את הדמוקרטיה כבסיס לעשייה האחדותית, תנאי נחוץ להתמודדות עם הכיבוש הישראלי של האדמה הערבית ולהתמודדות עם ההגמוניה האמריקאית, והקדמה הכרחית העשויה להימתח על פני פרק זמן ממושך לצורך מעבר למשטר חברתי צודק יותר והומני.

 

האיחוד הלאומי הדמוקרטי מאמין בזכות כל האזרחים לעסוק בפוליטיקה, ובלגיטימיות להפגנת התנגדות ובלגיטימיות השוני, ורואה בפוליטיקה תפקיד חברתי הנמנה על תפקידיו של הפרט וכרוך עם תפקידיו האחרים.

 

הואיל, ולעבר נודע ערך בביאור הדברים, האיחוד הלאומי הדמוקרטי מחזיק בדעה כי רוב הסיבות הפנימיות למשבר הפוליטי שפרץ ומוסיף להתקיים - עודן קיימות ומצריכות טיפול שורש.[8] בחזית הסיבות הללו, המונופול על השלטון, אכיפת חסות ואפוטרופסות על העם,[9] הפקעת העיסוק בפוליטיקה מידי החברה, הפקעת חירויות-היסוד, ומתן יד חופשית לפרוטקציוניסטים ומקורבים לנהוג כרצונם בכספי הציבור בכל המוסדות הציבוריים; זהו דבר שהניב סיטואציה של שחיתות שאינה נחשבת ביטוי לשפלות-מוסרית בלבד, אלא ביטוי להפרדת השלטון מהעם, וביטוי לכך שפריבילגיות תופסות את מקום הזכויות, ונאמנויות שונות תופסות את מקום החוק.[10] מה שהביא להחמרת המשבר ועצם הקיפו את כלל תחומי החיים החברתיים היה המשך הפעלתם של חוק החירום והתקנות לשעת חירום[11] וכן ומתן יד חופשית למנגנוני הביטחון להכביד את אכיפתם על החיים הציבוריים וחיי הפרט של האזרחים; עד כדי שמנגנונים אלה הפכו לגוף השלטון בפועל והטביעו בכל מוסדות המדינה והחברה את צביונם, ואילו המדינה הפכה למדינת-ביטחון שכל אזרח בה הנו בחזקת נאשם.[12]

 

הואיל, והמדינה עוברת כיום תקופת-מעבר חדשה הפותחת אפשרות של הידברות וזיקה רצופה בין גורמי הכוח החברתיים והזרמים האידיאולוגיים והפוליטיים, ומבססת את ההקדמה ההכרחית לפיוס לאומי - שהינו התנאי העיקרי לחצית משקעי העבר ופתרון בעיות ההווה שיישובן כבר מצריך השתתפות של כל גורמי הכוח בחברה - פונה האיחוד הלאומי הדמוקרטי לכל החוגים החברתיים, גברים ונשים משכבות-הביניים, והאינטלקטואלים בפרט, אל העובדים, החקלאים, עניי הערים והסטודנטים. (ואף) אל הגורמים הבורגניים הלאומיים קרי תעשיינים וסוחרים, במצע מדיני זה במטרה ליטול חלק בחידוש הפרודוקטיביות הפוליטית בחברה, הכשרת הדרכים לרפורמה מדינית, חוקתית, כלכלית ואדמיניסטרטיבית, רפורמה במשפט, החינוך וההשכלה, שיפור השירותים הקהילתיים, וכן שמירה על הנכסים הציבוריים והמשאבים הלאומיים וניצולם על הצד האופטימלי, וזאת בכדי לחלץ את המדינה ממצב האבטלה והשפל וממצב הנחשלות, התלות והרודנות.[13] האיחוד סבור שהמשבר, שהצטברו בו ונכרכו זה בזה מרכיבים חברתיים, כלכליים, תרבותיים ומוסריים, הפך למשבר כולל, והמוצא ממנו אינו יכול להיות אלא מוצא מדיני, שיכונן מחדש את החיים הפוליטיים על בסיס של אזרחות שאינה פתוחה לדיפרנציאציה ופערים, ועל עקרון שלטון החוק על השולט והנתין כאחד.

 

במסגרת הרפורמה המדינית ניתן יהיה להיאבק בשחיתות ולערוך רפורמה בכלכלה, באדמיניסטרציה הציבורית, במשפט, בחינוך ובהשכלה, בתקשורת ובתחומי החיים החברתיים האחרים. רפורמה באחד מהתחומים הללו אינה יכולה להביא לתוצאות חיוביות אם אינה מתקיימת במסגרת תפיסה כללית לרפורמה מדינית. מובן מאליו שהיחלצות מהמשבר הזה, שמרכיביו הצטברו לאורך ארבעה עשורים,[14] אינה יכולה להיעשות בן לילה, אינה יכולה להיעשות בבת אחת, ואינה יכולה להיעשות בידי השלטון בלבד או החברה בלבד, אלא ששומה עליה להיות הדרגתית ומושכלת ושבה ישתתפו כלל גורמי הכוח בחברה ובמדינה. ברם, התמשכות הזמן עוד ועוד, אינה לטובתה של הרפורמה, ואינה לטובת הכוחות המעונינים בה וחותרים למענה, אלא המשך המצב מוסיף על הקלקול והשחיתות הקיימים כעת. הרפורמה תוסיף להיתקל בהתנגדות במגוון צורות מצד גורמי הכוח שהעדיפו את עצמם על חשבון העם, וניצלו את העדר החוק ואת העדרו של פיקוח עממי ורשמי, וכן את עצם הפקעת העיסוק בפוליטיקה מידי החברה, בכדי לבצע פעולות לא חוקיות. הדבר מעלה את ההכרח בשיתוף-פעולה מצד כל גורמי הכוח הלאומיים בעלי העניין בכינון הרפורמה. מזווית זו, מציגים אנו את סעיפי המצע שלהלן, במטרה ליטול חלק בהידברות הלאומית אודות מצבה של מדינתנו ועתידה.

 

המטרות והיעדים הכלליים:

1) כינון מדינה מודרנית.

1. דבר זה יצא לפועל בדמות: הפסקת הפעלתם של מצב החירום והתקנות לשעת חירום, וביטולם של כל בתי הדין  המיוחדים והחוקים הרלוונטיים. שומה לשחרר את כל העצירים הפוליטיים ועצירי ההשקפה והמצפון, וכן לפתור את בעיית המבוקשים הביטחוניים על רקע סיבות פוליטיות, להתיר את שיבתם למולדת של כל המגורשים ומנועי השיבה על רקע סיבות הנובעות ממעמדם המשפטי של כל משוללי הזכויות האזרחיות מתוקף פסקי הדין של בתי הדין המיוחדים, להשיב את העובדים שבהם לעבודותיהם ולשלם את מלוא שכרם, להעניק פיצוי חומרי ומורלי לכל מי שהיו נתונים למעצר פוליטי שרירותי, ולטפל בסוגיית הנעדרים באופן שיחבוש את הפצעים ויסגור את תיק העבר.[15]

 

2. חופש הפרט וזכויות האדם: כינון מערכת היחסים החברתית והמדינית על בסיס חופש הפרט וזכויות האדם, וחירותם של החוגים החברתיים והאיגודים ומפלגותיהם הפוליטיות, במסגרת החוקה והחוק. הדבר לא יתממש אלא עם היות המדינה מדינת כל אזרחיה ללא יוצא מן הכלל, והיות האנשים חברים מלאים בחברה ובמדינה.

 

3. שוויון: מניעת אפליה בין האזרחים, או גריעה מזכויותיהם, או קיפוח חירויותיהם הציבוריות והפרטיות, או הענקת פריבילגיות לחלקם על חשבון חלקם האחר.[16] לפיכך, יש לבטל את כל צורותיה של מדיניות האפליה כלפי האזרחים ובפרט בתחום העבודה, ההשכלה והשליחות לחו"ל, משלחות הלימודים וכו', ולהכיר מחדש במושג הכשירות-המקצועית והזכאות ולהציב את האזרח המתאים במקום המתאים - גברים כנשים. ולבטל את כל הליכי האפליה כלפי אזרחים לא ערביים ובפרט האזרחים הכורדים,[17] וכן לפתור את בעיית משוללי האזרחות ע"פ העקרונות הלאומיים וההומניטריים הזוכים לגושפנקא בחוקה.

 

4. הפרדת הרשויות: אימוץ עקרון הפרדת הרשויות המחוקקת, השיפוטית והמבצעת, הקניית עצמאות לכל אחת מהן על תפקידיה המוגדרים בחוקה, והכרה מחודשת ברשויות הללו למען תהיינה רשויות ממשיות בשטח המסוגלות למלא את תפקידיהן.

 

5.  החוקה: תיקון החוקה נעשה כורח דוחק לאור התמורות החברתיות והפוליטיות לאחר כשלון ניסיונות מיסודו של הסוציאליזם שיצאו לפועל בבריה"מ לשעבר ומדינות מזרח אירופה, ולאור התוצאות שהניבו העתקיו המעוותים של הסוציאליזם בעולם-השלישי.[18] שומה על התיקון לספק את התנאים המתאימים לקרוא לכינונה של אסיפה מכוננת לאומית שתכלול את נציגיהם של מגוון גורמי הכוח והחוגים החברתיים, הפוליטיים והתרבותיים במטרה לגבש חוקה דמוקרטית חדשה למדינה שתעקוף את עקרון מפלגת-ההנהגה של המדינה והחברה, מודל החזית המחזיקה במונופול על השדה הפוליטי ועקרון הדמוקרטיה העממית, ותדגיש את עקרון ריבונות העם ושלטון החוק.[19]

 

6. הבחירה: הכרה מחודשת בעקרון הבחירה החופשית, הישירה והחשאית בכל הרמות, מהיותו מהחשובים ביותר בעקרונות הדמוקרטיה והמנגנונים המעשיים שלה, ובעיקר בחירת נציגי-העם למוסד המחוקק. נוכחות בפועל של החברה במוסדות המדינה מותנית בתקינות הבחירות למוסד המחוקק וטוהרן, ובתפקידיו של המוסד המחוקק. אין זה אפשרי לגשר על התהום הפעורה בין המדינה והחברה, אלא, בגיבוש חוק בחירה דמוקרטית שיאפשר לכל גורמי הכוח בחברה לבחור את נציגיהם לפרלמנט על בסיס מפלגתי ויחסי, ועריכת בחירות כלליות חופשיות וטהורות תחת פיקוחה של מערכת המשפט.

 

7. החירויות הציבוריות: התרת החירויות הציבוריות, ובייחוד חופש הפעילות החברתית, הפוליטית וההתארגנות. חקיקת חוק דמוקרטי למפלגות ולאגודות שיבטיח פלורליזם פוליטי ומפלגתי שיבסס מחדש את חוקיותן של האגודות האזרחיות על בסיס התפקידים החברתיים שהן ממלאות.

8. שלטון מקומי: נהנה מסמכויות בפועל, ומכונן באמצעות בחירה עממית חופשית.

  

9. התקשורת: חקיקת חוק דמוקרטי חדש לעיתונות, פרסום, תקשורת ודברי דפוס שימסד בשטח את חופש המחשבה והדעה, ויהפוך את התקשורת הלאומית החופשית לשופר החברה על כל העושר והגיוון שהיא מגלמת בתוכה, לעינה הבוחנת של החברה על-פי האינטרס הציבורי, ולרשות רביעית הממלאת תפקיד של פיקוח, ביקורת, הכוונה ותיקון המעוות. התקשורת ממריצה את היצירתיות בכל ענפי הידע ותחומי התרבות, והופכת את התרבות-הלאומית לאחד מהיסודות של הפוליטיקה - תקשורת הנותנת יד חופשית לתחרות אתית חופשית.[20]

 

10. הצבא: תפקידיו הראשיים של הצבא הלאומי - הגנת הריבונות הלאומית, השבת השטחים הכבושים והגנת המשטר הדמוקרטי. פועל לפיתוח כושר הלחימה שלו, ושוקד על קיום משמעת, היררכיה פיקודית, שיתוף פעולה, מניעת עבודת כפייה, הדגשת לכידותו הלאומית ללא הבחנה מכל סיבה שהיא כולל סיבות על רקע לאומי או פוליטי או סקטוריאלי, וכן שיפור חוקי השירות-הצבאי והמילואים באופן שיבטיח צדק ושוויון בין האזרחים בזכויות והחובות.

 

11. הביטחון: סיום עידן מדינת-הביטחון באורח בלתי-הפיך, וכן מניעת התערבותם של מנגנוני הביטחון בחיי האזרחים וענייניהם ורתימתם לשירות-ביטחון המולדת והריגול הנגדי, והגנת ביטחון האזרח ושלטון-החוק.

 

2) אשר למצב הכלכלי והחברתי:

 

תפיסתו של האיחוד נשענת על רפורמה במבנה הכלכלי והחברתי ע"פ היסודות הבאים:

1. בניית כלכלה לאומית שמטרתה הראשית סיפוק צרכי הקהילה, קידום רמת החיים הכללית, ונשיאה במטלה של פעילות היצור והניצול האופטימלי של המשאבים האנושיים והחומריים, לאור ההתקדמות המדעית והטכנולוגית המתמשכת והמואצת בעידננו זה.

2. שימת דגש על האיזון בין התרת החירויות הכלכליות הציבוריות ושמירה על חלקו של הפיתוח הלאומי, גם במישור הסקטור הממסדי הכלכלי. החלק הזה נושא ב:

 

א. שמירה על הסקטור הממסדי הכלכלי בסקטורי-היצור העיקריים, ובפרט אלה מהם השוקדים על ניצול המשאבים הטבעיים, ושלהם יש נגיעה לתשתיות ושירותים ציבוריים כמים, חשמל, תחבורה, תקשורת, בריאות, חינוך והשכלה וכן עתיקות, והפיכת הסקטורים היצרניים הללו למרכזי פיתוח עיקריים.

ב. חירות הסקטור הפרטי וחיזוק תפקידם של היצרנים ויוזמותיהם, מתן חופש פעולה למנגנונים התחרותיים של השוק, וסיפוק הקלות בשירותים והקלות משפטיות בכפוף לצורך והאינטרס הלאומיים ע"פ סדרי הקדימויות של הכלכלה הלאומית וצורכי הפיתוח.

ג.  תמיכתו ועידודו של הסקטור הקואופרטיבי והמשותף.

 

3.  שיקומו של הסקטור הממסדי-הכלכלי בהתחשב ברפיון והשפל שידע והנסיגה בפעילות היצרנית שפקדה אותו, וכן השחיתות, ההשחתה, הגזל הגלוי, ההתעשרות הלא חוקית, ההברחות, המכשולים הבירוקרטיים והתערבבות המערכות זו בזו, דברים שהיו מנת  חלקו.

 

4.  חלוקתם מחדש של ההכנסה והמשאבים הלאומיים מטרתה להבטיח את רמת החיים המינימלית לכל האזרחים דרך כריכת רמת השכר המינימלית בדרישות רמת החיים המינימלית, ולספק את הצרכים הקהילתיים קרי ביטוח בריאות, חינוך והשכלה חינם, וכן הבטחת זכות העבודה וזכויות הזקנה לכל האזרחים. זאת בתנאי, על-ידי החלת חוקי-מיסוי חדשים, כגון, הטלת-מס פרוגרסיבי על הרווחים והטלת-מס מתאים על צריכת רווחה ומותרות, באופן שיבטיח רמה קבילה של צדק חברתי, ויקדם את רוב העם לרמת-חיים אנושית הולמת ובאופן שיהלום את מקומם של החוגים החברתיים בסולם היצור החברתי, ואת גודל הנטל המוטל על כתפי כל אחד מהם בפיתוח-הלאומי.

 

5. דאגה רצינית לחקלאות ופיתוחה, הקלת מתן ההלוואות החקלאיות, גיבוש מדיניות תמחור נכונה שתעודד את התנובה, סיוע לחקלאים בהלוואות, זרעים ודשן, הקלת ההשגה של מיכון חדיש, וכן עידוד הפעילות הקואופרטיבית בין החקלאים.

 

6.  האיחוד הלאומי הדמוקרטי רואה ברפורמה הכלכלית רפורמה מדינית בראש ובראשונה. הוא אינו מעניק גושפנקא לקריאה להפרטה ושוק-חופשי, ואינו מתנגד להם בשל הסתגרות-עצמית ומתן גושפנקא לשחיתות בסקטור הציבורי, אלא האיחוד מתייחס לרפורמה מזווית של האינטרס הלאומי, האינטגרציה הכלכלית הערבית, וקדימותו במעלה של השוק הערבי המשותף, העשוי ליצור סוג של חלוקת תעסוקה ערבית חדשה, בהנחה שיפתח את הגבולות בין מדינות-ערב ויאפשר מעבר אנשים, סחורות והון ביניהן בחופשיות מלאה, בעזרת ערבויות משפטיות משותפות ובתעריף מכס מאוחד, ובהנחה שיכוננו פרוייקטים משותפים בכל התחומים.[21]

 

7.  סוגיית בני הנוער משני המינים הנה סוגייה מדירת שינה; הן במה שנוגע לרמת החיים הירודה שלהם והגידול במספר המובטלים בקרבם; או במה שנוגע לעלייה בצורכיהם החומריים והנפשיים, וצימאונם לחיים אנושיים הולמים ומודרניים, המאפשרים את הפיכת כישוריהם והענקת כר-חופשי לפוטנציאל החידוש והיצירה שלהם במגוון תחומי התעסוקה והידע -  או במה שנוגע לאיכות ההשכלה והתעסוקה הירודה. טיפול בנושא זה מצריך החלת שוויון והזדמנות שווה בין כל בני הנוער, ויצירת מקומות עבודה ממשיים לכולם. כן הוא מצריך, מאידך, את קידומם של החינוך וההשכלה והפיכתם למודרניים.

 

8. אשר למחקר מדעי: לאור התקדמות המדע והטכנולוגיה והפיכת המדע לכוח פרודוקטיבי, תופס המחקר-המדעי מקום ראשי בגידול-היצור והתקדמות החברה. שומה לעודד את המחקר המדעי בכל התחומים, להקצות שיעור מתאים מהתוצר המקומי לתחום זה, ולהקים מרכזי מחקר מדעי באוניברסיטאות ובמוסדות הציבוריים הגדולים.

 

9. אשר לענייני האישה: האישה מהווה את מחצית החברה, והנה יסוד מרכזי בה. היא סבלה מקיפוח היסטורי שנבע מנחשלות ורודנות, מה שמחייב הסרתן של כל המגבלות סביב בסיס השוויון בחיים הציבוריים, וזה בתורו יסייע ליצירתו של דור דמוקרטי המשתחרר מתסביכי העבר ושואף לעבר כינונה של חברה חופשית מתקדמת. [22]

 

10. הדת לאללה, המולדת לכולם, המדינה לכולם, ואין כפייה בדת. מתוך הנחה זו, רואה האיחוד בדת, אחד מהתחומים המרכזיים בחייהם הרוחניים של הפרט והחברה. האיחוד מתייחס אליה כסובבת סביב עקרון הידע, עקרון החופש, עקרון העשייה ועקרון הג'יהאד, הג'יהאד נגד הנפש המדיחה לרוע. זירת הפעולה בה היא צומחת, ע"פ חוקיה שלה, הנה החברה הציביליזטורית. הדת מאבדת את משמעותה הרוחנית ותפקידה המוסרי, שעה שהיא הופכת כלי בשירות המטרות הפוליטיות או הופכת לאידיאולוגיה המצדיקה ונותנת גושפנקא לכוחנות ועריצות, או מסווה לבורות, נחשלות ומניעת הקשר עם ההווה והעתיד על מזבח העבר.[23] הדת קיימת למען האדם ולמען השתפרותו והתקדמותו. רביזיוניזם בהגות הדתית, חידושה והפיכתה להולמת את העתיד הנם מהחשובים ביותר במרכיבי ההתנערות והקדמה. האיחוד מאמין בחופש המחשבה והמצפון, חופש הביטוי וחופש האמונה, ומדגיש את זכותם של כל המאמינים וחירותם לקיים את הלכותיהם הדתיות באורח המתיישב עם עקרונות הסדר הציבורי, מחזק את אחדות החברה ומעמיק את אפקט כור ההיתוך הלאומי.[24]

 

3) אשר לפוליטיקה הערבית והבינ"ל:


בהתבסס על תפיסתו הלאומית הדמוקרטית, סבור האיחוד כי ישנו קשר בין אוריינטצית הסגירות של המדינה לבין התלות והרודנות. אי לכך, ההתנערות הדמוקרטית על שני היבטיה המדיני והחברתי, היא שמספקת את התנאים הרלוונטיים וממריצה את הפקטורים העצמיים לעשייה האחדותית עם מגוון צורותיה וריבוי רמותיה. האחדות הערבית לא הפכה ולא תהפוך כלל לעובדה מדינית ריאלית, אלא ביחד עם תקומתה של התנועה העממית והתפתחות התודעה שלה בדבר חשיבות האחדות הערבית והכורח שלה. האיחוד עודנו מחזיק בדעה שהאחדות הערבית אפשרית ובנמצא, ושהינה התנאי הנחוץ, אך הלא-מספיק, לתקומתה של האומה וקידומה ויציאתה אל מחוץ לחומות הנחשלות והרודנות. וכן היא התנאי הנחוץ, אך הלא-מספיק, לניצחון במאבק ההיסטורי עם האויב הישראלי הציוני הגזעני; שחרור כל האדמות הערביות; השבת כל הזכויות הגזולות, ובקדימותן זכות העם הערבי הפלסטיני לאדמתו ומולדתו ולכינון מדינתו העצמאית על אדמת פלסטין.[25] 


לפיכך, קורא האיחוד ופועל למען חיזוק הסולידריות הערבית על  בסיס היסודות והעקרונות שיממשו את האינטרסים הלאומיים המשותפים, ישמרו אותם ויביאו לאחדות הערבית. כן קורא הוא ופועל למען חיזוק תפקידה של הליגה הערבית וקידומה, ולמען חיזוק המסגרות והארגונים החברתיים הלאומיים, כהתאחדות עורכי הדין הערביים, התאחדות הפועלים הערביים, התאחדות הפרלמנטים הערביים וכו', ותמרוץ תפקידם, מעצם היותם מסגרות עממיות לעשייה האחדותית; כמו כן, למען כינונן של מסגרות חדשות, חברתיות ומדיניות, שתחלושנה על כל התחומים, באופן שיביא לייסודן של רשתות לאומיות של מוסדות וארגונים חברתיים, אזרחיים ואגודות לא ממשלתיות, שיבצרו את המולדת-הערבית והאומות הערביות מפני ניסיונות הסתננות זרה שאינם שוככים. האיחוד סבור שעשייה אחדותית רצינית מתחילה בהנהגת דפוסי-מדיניות חברתיים, כלכליים ותרבותיים לאומיים דמוקרטיים, שימצבו את היסודות הרלוונטיים עבור האחדות הערבית, ויכשירו את הדרכים המובילות אליה. האיחוד רואה במאבק הערבי-הישראלי מאבק היסטורי שהיה כרוך מחיתוליו, ועודנו כרוך, בהתפשטות הקפיטליסטית ובתנועת האימפריאליזם המערבי, ובהמשך, בהגמוניה האימפריאליסטית מחד-גיסא, ובנחשלות ההיסטורית המתגלית בפיצול הלאומי, מאידך. כן רואה הוא בו מאבק נוכחות הקשור במאזן הכוחות הבינ"ל, האזורי והערבי, ולא רק במאזן הכוחות הערבי-ישראלי.


מאזן זה היה ועודנו לטובת ישראל, שלא היה מתרחש אלמלא הנחשלות, הפיצול והרודנות בצד הערבי. צצה הזדמנות לשנות את המאזן הזה עם ניסיון התקומה הערבית השניה אותה הוביל עבד אל-נאצר, אלא שהאומה הערבית איבדה הזדמנות היסטורית זו.[26] בעקבות רציחתו של עובר המדינה-הלאומית-המודרנית בידי הרפובליקה-הערבית-המאוחדת,[27] באה תבוסת ה-5 ליוני 1967 ובהמשך מותו של עבד אל-נאצר והתהפכות מגמתה של הגאות הלאומית-הערבית לשפל ונסיגה לאחור; זאת עד כדי הבאתו של ההווי הערבי לידי שפל, ולידי העמקתה של תופעת הדגילה במדינות נפרדות והיטמעות משטריהן של אלו במשטר הביטחון הלאומי האמריקאי,[28] וכן צמיחת הרודנות שהוציאה את הגוש העיקרי באומה אל מחוץ למעגל העשייה ההיסטורית, וכמעט שהוציאה את האומה כולה אל מחוץ להיסטוריה.[29] ההשלכות הישירות של החמרת מצב ההווי הערבי ניכרו בהסכמי קאמפ-דיוויד והסכם השלום שחתם סאדאת עם ישראל, ובהמשך בתוקפנות האמריקאית נגד עיראק[30] וההסדרים המשפילים עם האויב הציוני שבאו לאחריה.[31] אי לכך, סבור האיחוד שהמאבק הזה כרוך בצורה הדוקה  ואמיצה ביותר עם מפעל התקומה הלאומית הדמוקרטית ותלוי בו.


מאבק היסטורי - כמאבק הערבי-ישראלי - אינו מוכרע בידי צבאות, גם אם ילחמו כולם יחדיו, מבלי לקחת בחשבון את עומקם החברתי של הצבאות ורמת ההתפתחות והקדמה של עמיהם. שכן הכוח הצבאי תמיד הנו הסך הכולל הסופי של פקטורי הכוח בחברה המדוברת.[32] את המאבק בו עסקינן אין מסיימים הסדרים והסכמים משפילים שחותמים משטרי מדינות נפרדות וגרורות שאינם זוכים לאמון וכבוד מצד עמיהם. עם זאת, אין מנוס שבמאבק כזה משתלבים מו"מ, הסדרים והסכמים זמניים, אותם קובעים יחסי-הכוחות ואופן התנהלותו של המאבק, כשם שמשתלבות בו מלחמות ושביתות נשק.[33] האיחוד אינו רואה באיזה מההסדרים שנערכו או עשויים להיערך, או בכולם, סוף המאבק עם האויב הציוני, אלא שלב משלביו ורגע מרגעי התנהלותו ההיסטוריים.[34] אין האיחוד מתעכב על ביטוי עמדה מילולית של קבלת ההסדרים או אי קבלתם, אלא קורא ופועל למען שינוי יחסי הכוחות שהם כפו, משחוקיותם של ההסדרים האלה הנו כחוקיות תוצאותיהם של עימותים צבאיים ישירים. שומה על האומה הערבית להפעיל התנגדות, ואין פסול בכך שתנהל מו"מ, אולם מבלי שתשכח רגע אחד שאין מנוס מכך שהמאבק הזה יוכרע לבסוף לטובת אחד משני הצדדים.[35]


על רקע הנחשלות ההיסטורית, הפיצול הלאומי, השיעבוד לשוק העולמי והכיבוש הישראלי, התבהרו יותר ויותר קווי דמותה של המדינה המאמצת קיום נפרד מהשאר, שהפכה  קפיטליסטית ושהינה שבויה, מהותית, בידי משוואות הכוח האזוריות והבינ"ל והתוצאות הנובעים מהן. בסיס הממסד השלטוני ומנגנוני כוחו של השלטון החלו להעמיק את התהום בין האידיאולוגיה הלאומית והסוציאליסטית לבין האופי המעשי של ההנהגה. ובהמשך לכך, הוא העמיק את התהום בין הממסד הבירוקרטי של 1970 לבין רוב העם, שתנאיי חייו צנחו לכדי רבע הרמה שידעו שנה קודם לכן. וכי צמרת המדינה וחוג מקורביה, הם אלה אשר נטלו לעצמם את החלק הארי של המשאבים הלאומיים ותוצר עבודתו של העם.[36] בצל הגלובליזציה הכלכלית החדשה, וכללי הסדר-העולמי-החדש הנקבעים בידי החזקים, ובצל השתוללותה של ארה"ב, תוקפנותה הברברית נגד אומתנו ונגד כל העמים החלשים, זלזולה בערכים ההומניים והכללים והחוקים הבינ"ל, ותמיכתה האינסופית בציונות ובגזענות, נעשה זה הכרחי ודוחק להשיב על כנה את המדינה הלאומית המבטאת את המכלול החברתי, ולשחרר את החברה מציפורני ההתעמרות, הדיכוי והרודנות.[37]


הבה נאגד את כל המאמצים למען רפורמה ושינוי לאומי דמוקרטי לטובת הכלל. לבסוף, מכריז האיחוד הלאומי הדמוקרטי על עצמו כתנועת אופוזיציה פוליטית המאמצת את דפוס ההתנגדות האופוזיציונית הדמוקרטית הפומבית. הוא רואה בפומביות בפרט, בחירה פוליטית עקרונית שאין חזרה ממנה, תהיינה הנסיבות אשר תהיינה. האיחוד רואה בהידברות עם כלל גורמי הכוח, המפלגות והארגונים הפוליטיים, ללא יוצא מהכלל, פתח הכרחי לחידושה של הפעילות הפוליטית בקרב החברה, ולאיחודה מחדש של הזירה הפוליטית שלה שהתרסקה לפני עשרות שנים והניבה יריבויות ואיבות שאין להן צידוק עם חלוף הזמן ושינויי הנסיבות. האיחוד קורא לכל האזרחים - גברים, נשים, בני-נוער ובנות-נוער - שלהם יש אינטרס בפועל לשינוי לאומי דמוקרטי - להתאגד סביב מצעו זה ולסייע בידי התנעתו למען חברה חופשית, מדינה לאומית ומשטר דמוקרטי. (המשך המצע כולל מראי-מקום, בחלק השני).

 ==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "מצע האיחוד הלאומי הדמוקרטי", מגזין המזרח התיכון, 19 בנובמבר 2007.

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר





גלריית המגזין

 

 

בעולמו של דונאלד טראמפ

 

 

טראמפ

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006