כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
כשהשרלטנות האמריקאית נתקלת בעקשנות הישראלית
טורקיה – מדוע אי-אפשר לסמוך על מדינה מוסלמית
אחמד סעיד ומצרים במלחמת ששת-הימים, יוני 1967
טרור, אסלאם ושיטפון של פליטים מאפריקה השחורה
ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק א
טרור אסלאמי – הלקח הטורקי והגרמני – דצמבר 2016
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
צרפתים בני דת מוחמד – חורף 2015
כפרים ערביים על אדמה יהודית
דרך אסד בלבנון
השלום שכמעט הגיע – מגרש משחקים לחובבנים
טרור אסלאמי – אלימות של זהויות מנוגדות - פברואר 2017
הציונות כתנועה לאומית מעוררת השראה
צעירים באירופה – האם הדמוקרטיה מתחזקת או נחלשת
עולם חדש: ארה"ב אחרי טראמפ - מאמר שני בסדרה
טרור אסלאמי – כמה בני-אדם נהרגו בחודש ינואר 2017
ברק חוסיין אובמה מילכד את הרשות פלסטינית
הבחירות לנשיאות ארה"ב - סקירת מצב, מאי 2016 - חלק שלישי
טרור אסלאמי – נפילת רמאדי – מאי 2015

האו"ם: שנת 2014, שנת הסולידריות עם הפלסטינים

מאת: ד"ר יוחאי סלע

29.11.2013


 

 

 

ב-26 בנובמבר 2013 שוב עצרת האו"ם קיבלה כמה החלטות אוטומטיות נגד מדינת-ישראל בדומה לשנים קודמות. הפעם, העצרת הלא-רלוונטית של האו"ם הצליחה להתעלות מעל עצמה לאור הכרזתה המטופשת כי שנת 2014 תהייה "שנת הסולידריות עם הפלסטינים". במסגרת הזו ולאור ההחלטה שהתקבלה, המדינות והארגונים הבינלאומיים הכפופים לאו"ם, יקיימו אירועי הזדהות עם "העם הפלסטיני". לכאורה זהו ניצחון לתעמולה הפלסטינית, אולם דווקא ההחלטה הזו יכולה לשחק לידינו אם ממשלת ישראל סופסוף תלמד איך הופכים "לימון" "ללימונדה". אולי דווקא בשנה זו, שנת 2014, ישראל צריכה לחשוף ביתר-שאת את פרצופה האמיתי של התעמולה הפלסטינית בכלים תעמולתיים (המובנים לכול ערבי) ולא רק בהסברה המיועדת למשוכנעים בלבד. בין היתר, ישראל חייבת להדגיש בכל הפורומים הבינלאומיים את הנושא הנוגע לפליטים היהודים שגורשו ממדינות-ערב עד אמצע שנות ה-50 של המאה הקודמת.

 

למרות מה שמתרחש בעולם-הערבי בשנים האחרונות, ולמרות מה שמתחולל בסוריה מאז שהחלה מלחמת האזרחים העקובה-מדם בחודש מרס 2011, ולמרות אירועי הדמים הקשים המתחוללים בין העדות המוסלמיות השונות המתגוררות בעיראק, בלבנון, בתימן, באפגניסטן, בפקיסטן, בסומליה ובלוב, ולמרות הרצחנות האסלאמית כלפי הנוצרים המתגוררים במצרים, בלבנון, בניגריה ובמקומות נוספים, מסתבר שעצרת האו"ם חיה לה בבועה וירטואלית שהקשר שלה למציאות רופף ביותר או לא קיים כלל.

 

ההצעה הזו התקבלה ברוב של 110 מדינות. 56 מדינות נמנעו, אך התנגדו לה רק 7 במדינות - ארה"ב, אוסטרליה, קנדה, ישראל, מיקרונזיה, איי מרשל והרפובליקה של פלאו. ארה"ב של אובמה הייתה מצטרפת בשמחה ליוזמה הזו, אך שיקולים של הרגע האחרון הביאו את ארה"ב להתנגד להצעה שהתקבלה בעצרת האו"ם (כמובן שזו טענה צינית לאור התנהלותם של אובמה וג'ון קרי בעניין האיראני ובעניין הסורי בשבועות האחרונים).

 

סביר להניח שלא קיימת חברה אחת באו"ם - בין אם היא נמנעה בהצבעה ובין אם היא הצביעה בחיוב - שאינה מבינה שההחלטה שהתקבלה היא לכול היותר בדיחה עצובה מאוד המשקפת היטב את השפל הערכי אליו גלשו מוסדות האו"ם בעשרות השנים האחרונות בנוגע לסכסוכים אקוטיים ואלימים הרבה יותר המתרחשים מדי יום ביומו ברחבי-העולם. אלא, שבמקרה הישראלי, האנטישמיות האירופאית הקלאסית נפגשת עם התלמיד האסלאמי החרוץ ביותר שלה בכול הנוגע לעניינים הקשורים לישראל וליהדות. אין תימה איפה, שהתעמולה האסלאמית לוקחת דימויים אנטישמיים קלאסיים שנוצרו על אדמת אירופה ומאמצת אותם לחיקה הברברי כדי להכשיר את לבבותיהם של ההמונים הנבערים במסע השיטתי של דה-לגיטימציה של מדינת-ישראל. כך למשל, התעמולה האסלאמית טוענת שהיהודים אופים מצות בפסח עם דמם של מוסלמים. נשמע מוכר, נכון? זאת ועוד, בחודש נובמבר 2013, התבטא המנהיג "הרוחני" של איראן כלפי ישראל במילים הללו: "היצורים האלה אינם נחשבים לבני-אנוש". רק לפני קצת יותר מ-100 שנים, האנטישמיות הקלאסית של אירופה טענה ש"קיומו של קומפוזיטור יהודי סותר את חוקי הטבע". לחשיבה הנבערת הזו היו שותפים עשרות מיליוני בני-אדם, לאורך מאות שנים, שהכשירו את הקרקע להשמדת יהודי אירופה רק לפני כ-70 שנה.

 

ההפריה ההדדית הזו, בין האנטישמיות האירופאית הקלאסית לבין האנטישמיות האסלאמית, קיימת מזה דורות רבים. כך למשל, רעיון הטלאי הצהוב הומצא בידי המוסלמים עבור היהודים המתגוררים ברחבי האימפריה האסלאמית בצו מיוחד שפורסם בשנת 850 לספירה. החל משנת 1215, הונהגו באירופה סימנים מיוחדים לזיהוי היהודים - ביניהם הונהג הטלאי הצהוב עבור היהודים המתגוררים באיטליה ובאנגליה. ההפריה הדדית הזו מקבלת ביטוי יומיומי גם באמצעות מוסדות בינלאומיים האמורים לקדם רעיונות אוניברסאליים שמטרתם להגן על האדם הבודד, על לאומים, על מיעוטים ועל מדינות הנמצאות תחת איום קיומי מתמשך. השתיקה הבינלאומית לנוכח דבריהם של מנהיגי איראן כלפי ישראל בימים בהם התגבש ההסכם בין המעצמות לבין איראן בנוגע לתוכניתה הגרעינית, מעלה פעם נוספת את החשש האמיתי השורר בישראל לנוכח התשתית האידיאולוגית הנבנית בקרב ההנהגה האיראנית שנועדה להכשיר את השימוש בנשק בלתי-קונבנציונאלי, בבוא-העת, כלפי ישראל.

 

הרשות הפלסטינית, כמו איראן, משחקת על זמן: איראן לא תוותר על תוכניותיה הגרעיניות העתידיות בשם "הגאווה הלאומית" והפלסטינים לא יחתרו לפשרה היסטורית עם מדינת-ישראל ללא איומים קיומיים עליה בתואנות שונות ומשונות תוך כדי בהמצאת "היסטוריה פלסטינית" החותרת תחת קיומה של מדינת-ישראל. שני הנושאים הללו מצריכים מההנהגה הישראלית תעצומות-נפש אדירות כדי לא להיכנע לתכתיבים שגויים המכונים "חלון הזדמנויות" רק בשל שיקולים רגעיים העלולים להשפיע על חייהם של מיליוני ישראלים בעתיד הקרוב. התנהלותה של חלק מהתקשורת הישראלית בעניין האיראני (כמו סיקורו השערורייתי של העיתון "ידיעות אחרונות" המטורלל) והצהרותיהם של בכירים לשעבר בנושא זה ובעניין המשא-ומתן עם הרשות הפלסטינית, מעלים חשד כבד שענייני רייטינג מטופשים ויוהרה האישית של רבים מהדוברים, עולים על השיקול הלאומי המשותף למרבית הישראלים. בניגוד לדעתו של עיתון "ידיעות אחרונות", העניין האיראני, בדומה לעניין הפלסטיני, אינו עניינו האישי של אדם אחד - כפי שהעיתון מדמה לעצמו ביוהרתו הרבה המרוחה מדי יום ביומו בכותרות הראשיות. מסתבר, שהעיתון, בדומה לאו"ם, מאבד בהתמדה את הקשר שלו למציאות. רבים בישראל מקווים שקוראי "ידיעות אחרונות", לא עד כדי כך מטומטמים כפי שעורכיו מדמים לעצמם.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "האו"ם: שנת 2014, שנת הסולידריות עם הפלסטינים", מגזין המזרח התיכון, 29 בנובמבר 2013.

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר





גלריית המגזין

 

26 ביולי 2017

 

טורקיה - מדוע אי-אפשר לסמוך על מדינה מוסלמית

ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל לאורך הדורות

 

הפלישה הערבית לארץ-ישראל וההתיישבות היהודית

 

כפרים ערבים על אדמה יהודית

 

קריאת ספרים בעולם-המוסלמי - בערות בשם אללה

 

ספרים

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הכישלון הנאצי והכישלון הערבי - ימי זיכרון ומשמעותם 

הדמוקרטיה הישראלית ללא כחל ושרק - חלק 1 

הדמוקרטיה הישראלית ללא כחל ושרק - חלק 2 

משמאל תפתח הרעה - חלק ראשון

משמאל תפתח הרעה - חלק שני

השואה לא הייתה פשע נגד האנושות

איך אומרים דמוקרטיה בערבית?

 

 גרמניה החדשה?

 

גרמניה עוברת טרנספורמציה היסטורית תודעתית

התרבות הגרמנית משכתבת את ההיסטוריה הגרמנית 

תפקידה של התקשורת הגרמנית בעיצוב התודעה הלאומית

התקשורת הגרמנית והפוליטיקה של הזיכרון הגרמני

השילוש-הקדוש הגרמני - גרמנים, ישראלים ופלסטינים

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006