כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
אחמד שוקיירי וכישלונה של הלאומיות הפלסטינית
הלוגיקה הפאשיסטית של חברי-הכנסת הערבים
הייפא והבי - דיוקנה של זמרת לבנונית
הפיכה צבאית בטורקיה
משרד-החוץ הישראלי ייחשף לחומר מודיעיני גולמי
כלכלת סוריה - אופטימיות זהירה
טרור אסלאמי – אנגלה מרקל בסעודיה - אפריל 2017
המפלט הגרמני בחיק התעמולה הערבית והפלסטינית
24 שנים מאז הטבח באל-חמה והקמת הברית הלאומית לשחרור סוריה
משבר הפליטים באירופה – הזהב השחור של טורקיה
Islamic Terror – How Many People Were Killed During May 2010
מדינה ללא מולדת בארץ-ישראל
כשהיסטריה מוסרית משבשת את הדמוקרטיה הישראלית
הוד מעלתו האספסוף – האמנם דמוקרטיה ישראלית?
ספר חדש: "קיצור תולדות דגל ישראל", מאת דני בירן
הרביעייה הפותחת - או ארבעת פרשי האפוקליפסה
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
פרספקטיבה היסטורית: שוב אופנסיבה רוסית מלוּוה באולטימטום
טרור, אסלאם ושיטפון של פליטים מאפריקה השחורה

התהליך המדיני: מסעו של ג´ון קרי - פול גז בניוטרל

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר

25.07.2013


 

 

 

הוגה בריטי בשם פרקינסון (Cyril Northcote Parkinson) ניתח את תהליכי קבלת ההחלטות בגופים ציבוריים. מסקנותיו התפרסמו במהלך שנות ה-50 של המאה הקודמת. מסקנותיו של פרקינסון, שנהוג לכנותן "חוקי פרקינסון", לא איבדו מתקפותן וגם בימינו מרבים לצטט אותן.

 

אחד מחוקי פרקינסון הוא ש"הזמן והמאמץ המוקדשים לכל אחד מהנושאים שעל סדר היום הם ביחס הפוך לחשיבות הנושא". דוגמאות לאין ספור ממחישות עד כמה החוק הזה נכון. התוצאה הישירה של החוק הזה היא שפרטים בלתי רלוונטיים - לא יהיה זה מוגזם לאמר שטויות, זוכים למירב תשומת הלב ובסופו של דבר הם הופכים להיות עיקר הדיון.

 

בימים אלה התבשרנו שג'ון קרי, מזכיר המדינה של ארה"ב, עומד לבוא לאזור לביקור נוסף במסגרת נסיונותיו "להזיז" את תהליך השלום. ביקורו הקודם של קרי באזור הסתיים בבשורה ש"עם קצת עבודה נוספת, תחילת המשא ומתן היא בהישג יד". עד לפני ארבע שנים התנהל מו"מ ישיר בין הצדדים (המו"מ הזה התנהל בעצלתיים ולא היה כל כך תכליתי, אבל היתה תזוזה כל שהיא - בהשאלה מדבריו של קיסינג'ר, היה "מומנטום"). בעקבות התערבותו הברוטאלית של אובמה המגעים נותקו ונקלעו למבוי סתום. אם כל מה שקרי צופה שיקרה עכשיו הוא אפשרות של חידוש המו"מ, לא כל כך ברור מה הרבותא בדבריו של מזכיר המדינה.

 

האזור כולו גועש. בסוריה מתנהלת מזה שנתיים מלחמת אזרחים שגבתה עד היום את חייהם של עשרות אלפי קורבנות והניבה מאות אלפי פליטים, זה לא על סדר היום של קרי. המשטר החדש במצרים, גולת הכותרת של "אביב העמים" הערבי, התמוטט. כל הקלפים עליהם נסמכה מדיניות ארה"ב באזור נטרפו, לקרי לא בוער, יש נושאים יותר חשובים. בלוב שוררת אנרכיה, לאף אחד אין מושג מה בדיוק מתרחש שם ואיך זה ייגמר, גם לא לקרי, אבל מה זה משנה? בטורקיה הרחוב סוער, עדיין אין איום ממשי על יציבות המשטר, אבל זה לא מה שהיה, קרי לא מתרגש. השקט והיציבות בלבנון הם על כרעי תרנגולת, וגם ארצות אחרות באזור, תוניסיה, תימן, עיראק אינן מופת של יציבות ושקט (בעיראק מתנהל רצח יומיומי של עשרות בני-אדם בפיגועי טרור של סונים נגד שיעים ולהיפך).

 

לאן קרי מגיע בבואו לאזור? לנקודת האור היחידה באזור, הנקודה היחידה בה שורר שקט יחסי, הנקודה היחידה בה לא נהרגים אנשים בוקר וערב. הנקודה בה לדעתם של מעצבי המדיניות בוושינגטון "המצב הנוכחי אינו יכול להמשך" (זה נשמע יותר כמו "המצב הנוכחי אסור שימשך"). את המצב הזה לפיכך יש לשנות, ויפה שעה אחת קודם, לפני שנגיע ל"נקודת אל חזור" (אני נעזר כאן בחידוש הלשוני של יובל דיסקין, ראש השב"כ לשעבר, חידוש שבא להחליף את "חלון ההזדמנויות"). אם תצלח מלאכתו של קרי, קרוב לוודאי ששטחי הרשות הפלשתינאית, "השטחים הכבושים", יהפכו למוקד פורענות נוסף באזור. גם כאן יכבה האור.

 

קרי מכהן בתפקידו בקושי חמישה חודשים, וזאת הפעם הששית שהוא מכבד אותנו בנוכחותו. באחד מביקוריו הקודמים הוא הביע את התפעלותו מהשווארמה אותה הוא טעם ברמאללה. לעומת המרורים להם הוא צפוי בכל אחת מהארצות השכנות אפשר להבין את ההגיון מאחורי סדרי העדיפויות שלו.

 

מכל נקודת מבט שתעלה על הדעת, הסכסוך הערבי-ישראלי הוא הפחות חמור מבין כל הסכסוכים והמלחמות הקיימים היום, לא רק במזרח התיכון אלא בעולם כולו. אבל לסכסוך הזה מקדישים את מירב אם לא את כל תשומת הלב. רוב הסכסוכים, כולל הסכסוכים בהם מספר הקורבנות מגיע לאלפים ולעתים לעשרות אלפים, אינם מוזכרים אפילו במילה אחת, לא בתקשורת ולא בשום פורום בינלאומי כלשהו.

 

אם מישהו היה זקוק להוכחה נוספת לנכונותו של חוק פרקינסון, סדרי העדיפויות של קרי מספקים את התשובה. במקרה של קרי זה אולי רק בגלל השווארמה, אבל מה עם האיחוד האירופי? מועצת האיחוד הזה מתכנסת אחת לחודש לדון בבעיות השונות המעסיקות את האיחוד. לא חסרות שם בעיות המשוועות לפתרון, ביניהן בעיות חמורות במיוחד, אבל למעלה מחמישים אחוז מזמן הדיונים בפגישות מועצת האיחוד מוקדשים לעיסוק בסכסוך הערבי-ישראלי, סכסוך שהם לא יכולים לתרום שום דבר לפתרונו, סכסוך שבכלל לא נוגע להם.

 

אם עוברים מרמת המקרו לרמת המיקרו, חוק פרקינסון לא נעצר ברמה הגלובלית של הסכסוך. מבין מגוון הבעיות אותן יש לפתור לצורך יישוב הסכסוך בין הצדדים איזו בעיה נמצאת במקום הראשון? הבניה ביהודה ושומרון ובירושלים. זה הנושא היחיד שיש לכולם בראש. זאת הבעיה הכי פחות רלוונטית, זאת בעיה שאין לה כל משקל ומשמעות, אבל לבעיה הזאת מוקדשים כל המלל והזמן.

 

היישובים היהודיים ביהודה ושמרון והבנייה בהם או בירושלים בכלל לא היו על סדר היום. למעט משפט סתמי על כך ש"גורל ההתנחלויות ומעמדן יוחלטו במסגרת ההסכם הסופי בין הצדדים", בהסכמי אוסלו אין כל התייחסות אליהם. רבין המנוח, כשהביא את הסכמי אוסלו לאישור הכנסת, קבע חד משמעית ש"אין בהסכמים האלה שום דבר המונע את הרחבת ההתנחלויות הקיימות או בניית התנחלויות חדשות". ייתכן שזה לא עלה בקנה אחד עם ה"הבנות" שביילין הגיע אליהן עם שותפיו למו"מ הערבים, אבל הערבים אף פעם לא עשו מזה עניין. ככה זה נמשך עד לכניסתו של אובמה לתמונה, אם אובמה לא היה נטפל לנושא לפני ארבע שנים, ספק אם הוא היה עולה על הפרק.

 

חוק פרקינסון לא נולד בחלל הריק. הוא תוצאה של השאיפה של אנשים ו/או ארגונים למעורבות בנושאים בהם יכולתם לתרום היא מינימלית אם היא בכלל קיימת. הוא מבטא את חוסר המוכנות של האנשים והארגונים השונים האלה להכיר בכך שהם מיותרים, שאפשר היה להסתדר בלעדיהם (למען הדיוק ניתן לומר שבלעדיהם הצדדים היו מסתדרים יותר טוב). לעתים רחוקות ביותר הפעלתנות המיותרת הזאת מועילה. על פי רוב היא גורמת נזק ומונעת תזוזה של ממש. 

 

ההתמקדות בנושאים שוליים היא פתח לגורמים שונים ל"הפגין נוכחות" ולקדם אג'נדות שאין להן ולא כלום עם מציאת פתרון לסכסוך. העיסוק האובססיבי בפרטים לא רלוונטיים נועד בעיקרו להשיג כותרות ואינו מותיר מקום לדיון רציני בבעיות האמיתיות, ומקשה לצאת מהמבוי הסתום אליו נקלעו המגעים בין הצדדים.

 

ה"הישג המרשים", חידוש השיחות בין ישראל לרשות הפלשתינאית עליו בישר קרי, נשמע מבטיח, אך לאור ההסתייגות של קרי עצמו ש"ההסכם לחידוש השיחות טרם גובש סופית ופרטיו עדיין בשלבי ניסוח", אפשר להסיק שנושא השיחות האמורות להתקיים בקרוב (לא ננקב להן מועד מדויק) בין הצדדים יהיה . . . . השיחות עצמן ובאלו תנאים יש לקיימן, אם בכלל. במלים אחרות, תהיה תזוזה והתהליך המדיני ינוע שוב. תהיינה הרבה כותרות ואין ספור פרשנויות, אבל בהשאלה מהגששים, וכפי שנאמר בכותרת המאמר, זה יהיה פול גז בניוטרל.

 

הערה לסיום. אינני יודע מה בדיוק התבשל בין קרי ואבו-מאזן שהביא להסכמתו של האחרון לחזור אל שולחן המו"מ. אם להאמין להדלפות מהצד הפלשתינאי, קרי התחייב בפני אבו מאזן שקווי שביתת הנשק משנת 1949 יהוו את הבסיס לכל הסדר סופי. אם זה נכון (ע"פ נסיון העבר, ההדלפות מהצד הערבי בכל מה שקשור למו"מ עם ישראל הן הרבה יותר אמינות מאשר אלו שבאות מהצד הישראלי), אז קרי תמרן את עצמו למצב של אדם שמזמין אורחים לארוחה במסעדת פאר, תוך כוונה שהחשבון יוגש לאחד המוזמנים.  

 

תוספת של הרגע האחרון : לדברי מקורות פלשתינאים, התחייבותו של קרי בדלתיים סגורות איננה מספקת אותם - הם דורשים התחייבות פומבית של נתניהו לפני חידוש השיחות.

==

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר, "התהליך המדיני: מסעו של קרי - פול גז בניוטרל", מגזין המזרח התיכון, 25 ביולי 2013.

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • משיחות "השלום"




גלריית המגזין

 

 

טרור אסלאמי וקטסטרופה אנושית באזור אגם צ'אד 

 

 

צ'אד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006