כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
המנהיגות הפלסטינית אינה רוצה להקים מדינה עצמאית
הלגיטימיות של המשטרים הרודניים
על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים
בעולמו של דונאלד טראמפ - מאמר ראשון מתוך שניים
הדמוקרטיה המערבית בעידן התקינות פוליטית
הממשל החדש של טראמפ - מלחמת 100 הימים
השלום שכמעט הגיע – מגרש משחקים לחובבנים
הכלכלה הישראלית – האם התל"ג הוא חזות-הכל
גרמניה ומשבר הפליטים – דינמיקה של אלימות פוליטית
להבקיע את חומת האטימות האנטי-ישראלית
סתיו 2014 – הרהורים לאחר מעשה
מלחמת יום הכיפורים: "1973 - הדרך למלחמה"
בחירות 2012 בארה"ב - זה יכול לקרות רק באמריקה
טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש יוני 2010
ישראל במלכודת ההונאה התעמולתית האנטי-ישראלית
סוריה עומדת מאחורי חיסולו של גנרל פרנסואה אל-חאג´
כשהיסטריה מוסרית משבשת את הדמוקרטיה הישראלית
מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן
סתיו 2017 - על תחזיות פוליטיות ועל חזיונות (שווא)

אירופה אינה מצליחה להשתחרר מהמחלה האנטישמית

מאת: ד"ר יוחאי סלע

19.07.2013


 

 

 

לפני שנתייחס מעט בנוגע להחלטה האירופאית בשאלת ההתנחלויות שפורסמה ב-16 ביולי 2013, כמה מילים על התקשרות הישראלית: לאור האירועים האלימים הקשים המתרחשים בעולם-הערבי בשנים האחרונות, התקשורת הישראלית, בדומה ל"אליטה האינטלקטואלית" האירופאית, נוטה להעריץ את האלימות הברברית של האסלאם הרדיקלי ושל גורמים אסלאמיים נוספים שאינם מהססים מלנקוט באלימות קשה הגורמת לעשרות-אלפי הרוגים מדי שנה. תופעת הפשיזם האלים והרצחני באירופה בעשרות השנים האחרונות, נטועה היטב בתרבות האירופאית הדוגלת בעליונות של תרבות אחת על חברתה - גם אם הן מתקיימות תחת מסגרת מדינית אחת.

 

"השקט האירופאי", לכאורה, קיים לכול היותר מאז קריסתה של ברית-המועצות בשנת 1991 עם התפטרותו של גורבצ'וב כנשיא הסובייטי האחרון. לאחר אלף שנים של מאבקים רצחניים בתוך אירופה ולאחר חיסולם של עמים רבים ברחבי-העולם במסגרת המדיניות הדוגלת בעליונות אירופאית אימפריאליסטית, אירופה עטתה של עצמה תדמית של יבשת שלווה ושקטה. אולם, מתחת לפני השטח (ועל פני השטח) עדיין קיימים זרמים אידיאולוגיים עצומים המתבטאים הערצה סמויה וגלויה כאחת לכוח, לעוצמה, לאלימות, להרס ולחורבן בשם רעיון גזעני כלשהו. אין תימה איפה, שבשנים האחרונות ישנה פריחה אדירה של אתרי אינטרנט של ניאו-נאצים ושל כאלה הקרובים אליהם מבחינה רעיונית. כך למשל, במחצית הראשונה של שנת 2013 נספרו כ-7,000 אתרי אינטרנט של ניאו-נאצים אירופאים וכ-4,000 רשתות חברתיות של ניאו-נאצים הפועלים במערב אירופה. לצד כל אלה, קיימות רשתות חברתיות של האסלאם הרדיקלי המטיפות לאלימות ועוסקות בהפצתו של האסלאם המיליטנטי ברחבי היבשת ובגיוס כספים למען ארגונים רדיקליים אלימים במדינות המוסלמיות ובמדינות המערב. בסופו של דבר, שני הזרמים האלה יגיעו לכדי עימות כולל ברגע שהמוסלמים יחושו שהם הגיעו למסה הקריטית שיש ביכולתה לגרום לשינוי תרבותי רדיקלי - גם אם הדבר ידרוש שימוש באמצעים אלימים.

 

לכאורה קיימת סתירה בין ההערצה של "האליטה האינטלקטואלית" האירופאית לעריצות הקטלנית האסלאמית לבין החשש מהשתלטות אסלאמית רדיקלית על מדינות אירופאיות. הערצה זו, אין משמעותה ש"האליטה האינטלקטואלית" האירופאית מוכנה לקבל תכתיב אסלאמי ביבשת, אלא היא נוטה להעריץ את השימוש באמצעים אלימים כדי להשיג יעדים אידיאולוגיים. לאירופה יש היסטוריה ארוכה של שימוש באמצעים אלימים כדי להשיג יעדים אידיאולוגיים הנוגעים לדת, ללאום, לריבונות, לגזע ולכלכלה מקומית ולשאיפות אימפריאליסטיות בינלאומיות. ההיסטוריה האירופאית מוכתמת בדמם של רבים - גם בעזרתה של "האליטה האינטלקטואלית" האירופאית המטורללת שהכשירה את המעשים האלה מבחינה רעיונית. זרמים רעיוניים כאלה קיימים לרוב גם כיום, בעיקר כשמדובר על ישראל, משום שהתשתית האידיאולוגית האנטישמית, שנבנתה במשך מאות שנים, עדיין שרירה וקיימת בשדרה הפוליטית, התקשורתית והאינטלקטואלית של החברה האירופאית - לאורכה ולרוחבה של היבשת כולה.

 

הבעיה אינה נוגעת רק לתשתית האידיאולוגית האנטישמית הקיימת באירופה, אלא בהפנמה של הרעיונות הללו שהשתרשו במוקדי כוח אחדים הקיימים בישראל - כמו אלה הקיימים בתקשורת ובאקדמיה. במילים אחרות, דווקא שני המוקדים האלה שהיו צריכים להילחם בתפיסה המעוותת בנוגע לישראל, ליהודים, לתרבות היהודית ולחיים הריבוניים בארץ-ישראל, הם הפכו לשופר של הרעיונות הללו תוך כדי שימוש במוטיבים אנטישמיים (סמויים וגלויים) ובהפצתם של הרעיונות הללו ברחבי העולם - לכאורה בשם רעיון פוליטי כלשהו. פעם זה בנוגע לשטחי יהודה ושומרון, פעם זה בנוגע לרעיון המדינה היהודית, פעם זה בנוגע למהגרים, פעם זה בנוגע ליחסי דתיים-חילונים ופעם זה בנוגע לכתובות גרפיטי אחדות שצוירו בישובים ערביים. יתרה מזאת, גם היבטים נוספים של החיים בישראל הפכו ל"כלי" שלתוכו יוצקים ביקורת מתלהמת שהיא לעיתים קרובות ביקורת שיש בה היבטים גזעניים של משטמה כלפי החברה הישראלית בשל היותה יהודית, ריבונית ועם הדגשים תרבותיים ייחודיים. איכשהו, בדרך הפתלתלה של התקשורת הישראלית שנעזרה בהיבטים אחדים הלקוחים מהאידיאולוגיה האנטישמית, היא הצליחה להפוך את המילה "שמאלני" למילת גנאי מהסוג הנחות ביותר.

 

ארה"ב - מעצמה כושלת תחת מנהיגותו של אובמה

תתארו לעצמכם את התסריט הבא הלקוח מאירועי מלחמת העולם-השנייה: אירופה בוערת תחת הכיבוש הגרמני, מיליוני פליטים נודדים ממקום למקום, רציחות הדדיות, ערים נחרבות, כפרים ננטשים בזה אחר זה ומיליוני בני-אדם נהרגים ונרצחים בסיטונאות. כולם מתלבטים איך לפתור את המשבר הנורא המתחולל באירופה האלימה והגזענית. אולם, לאחר דיונים רבים שנערכו בצמרת הפוליטית של ארה"ב, הוחלט שהפתרון למשבר האירופאי מתמקד דווקא בשוויץ בשל המחלוקת המדינית בין שני קנטונים יריבים. על-פי הערכת גורמים בכירים בארה"ב, המפתח ליציבות באירופה נמצא דווקא בשוויץ. לפיכך, ראשי הממשל האמריקאי החליטו להתעלם לחלוטין ממה שמתרחש באירופה הבוערת האלימה והגזענית ולהתמקד אך ורק בשוויץ תוך כדי הפעלת לחץ מדיני על ממשלת שוויץ בגיבוי מקהלת המעודדות של העיתון "הניו יורק טיימס". על-פי הערכת גורמי ממשל אמריקאים בכירים, אם הלחץ על ממשלת שוויץ לא יעזור, אז אפשר להיעזר באנשי תקשורת אחדים שיעודדו את האלימות בשוויץ כדי לדרבן את הממשלה מקומית לפעול לפי התכתיב האמריקאי. נשמע מוכר? בהחלט! הפוליטיקה האמריקאית תחת ברק חוסיין אובמה של 2013 אוהבת פעלולי פירוטכניקה מדינית כדי לייצר מצגת-שווא של השפעה בינלאומית. זה מזכיר לנו קצת את אירופה לאחר מלחמת-העולם השנייה שהאידיאולוגיה הקולוניאליסטית התרסקה ללא היכר, אך היוהרה הגזענית נותרה כשהייתה.

 

אירופה אינה מצליחה להשתחרר מהמחלה האנטישמית

לאור ההחלטה של האיחוד-האירופאי בנוגע ליהודה ושומרון ורמת-הגולן שהובאה לידיעת הציבור ב-16 ביולי 2013, אפשר לציין שאירופה לא שרטטה את גבולות המחלוקת בין ישראל לבין העולם-הערבי, אלא אירופה שרטטה את גבולות המחלוקת בינה לבין ישראל. בניגוד לדעתו של ראש-הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, אירופה כ"יבשת" אינה ידידה לישראל - אירופה, ברוב המקרים מתנהגת כאויבת. החלטותיה של אירופה בנוגע לישראל נובעות בראש ובראשונה מהאופי התרבותי האנטישמי שהשתרש ביבשת מזה מאות שנים. אירופה אינה יכולה להתנתק מהמורשת הזאת שיש לה בסיס דתי ותרבותי עמוק - לאורכה ולרוחבה של היבשת כולה. החלטת האיחוד האירופאי מהווה בסיס נוסף לעימותים ולמחלוקות עתידיים עם ישראל משום שאירופה רוצה להתערב גם בענייניה הפנימיים של ישראל כחלק מהיוהרה הגזענית שהשתרשה ביבשת - דהיינו, שהיהודים אינם ראויים לנהל את חייהם כראות עיניהם. אירופה עוברת תהליך עמוק של חזרה לעקרונות אנטישמיים בגיבוי פוליטי ואקדמי. לתהליך הזה אין קשר למעשיה או למחדליה של ישראל, אלא הוא קשור לאופי האמיתי של המורשת האירופאית שבבסיסה עומדת הגישה האמיתית של הנצרות כלפי היהדות, למרות שלכאורה אירופה עברה תהליך עמוק של חילוניות. לאירופה, בדומה לאסלאם, יש אובססיה קשה בנוגע ליהודים - והמחלה הקשה הזו לא תעבור במהרה. לפיכך, ההחלטה הנוכחית, חושפת פעם נוספת את פרצופם האמיתי של אלה המתיימרים לייצג רעיונות אוניברסאליים לכאורה, אך לנוכח הטבח היומיומי הנעשה בעולם-המוסלמי ובמקומות נוספים, לפתע הם נאלמים דום.

 

התגובה הציבורית שלנו לנוכח ההחלטה הנוכחית צריכה להיות פשוטה וללא כל היסוס: אירופה הייתה ונותרה אנטישמית. יש לנו נטייה להתנצל על כל דבר גם אם אנחנו לא אשמים. הגיע הזמן להגיב בעוצמה בכל מפגש עם "אירופאים נחמדים ונחמדים פחות". כל ניסיון למצוא הצדקות להחלטה של האיחוד-האירופאי, הוא למעשה נפילה למלכודת התעמולתית המתנהלת באירופה נגד מדינת-ישראל. יתרה מזאת, ככול שישראל נעשית חזקה יותר מבחינה כלכלית, טכנולוגית ומדעית, כך גם יתקבלו החלטות בעלות "אופי מדיני" גם לאור המצב הכלכלי הרעוע של רבות מהמדינות האירופאיות, וגם משום שעוצמתה של ישראל מחזקת הנחות בסיסיות שליליות השוררות באירופה מזה דורות רבים.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "אירופה אינה מצליחה להשתחרר מהמחלה האנטישמית", מגזין המזרח התיכון, 19 ביולי 2013.

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • ניתוח מעולה - יש לזנוח אסטרטגית אשכול
  • צדקה מתחילה בבית
  • צריך להבין עם מי יש לנו עסק




גלריית המגזין

 

20 באוקטובר 2017

 

 

מגמות רדיקאליות במחשבה המדינית הגרמנית

 

 

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006