כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
נְתַנְיָהוּ בְּגוֹב הָחָקִירוֹת - פוליטיקה ישראלית 2017
היהירות הגרמנית הטיפוסית מול הנחישות הישראלית
ספר חדש: "קיצור תולדות דגל ישראל", מאת דני בירן
אחמד שוקיירי וכישלונה של הלאומיות הפלסטינית
טרור אסלאמי – ילדים כטרוריסטים מתאבדים – מרץ 2017
האם צפויה שואה שנייה?
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
ספר חדש: מלחמה כבדת דמים: טראומה, זיכרון ומיתוס
צרפתים בני דת מוחמד – חורף 2015
טרור, אסלאם ושיטפון של פליטים מאפריקה השחורה
עולם חדש: ארה"ב אחרי טראמפ - מאמר שני בסדרה
מדיקטטורה צבאית ל"דמוקרטיה"; סוריה לאחר הבחירות של 1954
ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק א
24 שנים מאז הטבח באל-חמה והקמת הברית הלאומית לשחרור סוריה
מדינת-ישראל לקראת 2016 – בשם "הכרת הטוב"
משבר הפליטים באירופה – הזהב השחור של טורקיה
המפלט הגרמני בחיק התעמולה הערבית והפלסטינית
מדע והשכלה בישראל, ושאלת הגניוס היהודי
בריג´יט גבריאל – לבנונית למען ישראל

יום השואה והגבורה - 2013 - מאמרים נבחרים

מאמרים

08.04.2013


 

 

עו"ד מאיר כסיף כתב: נולדתי ב-30 בינואר 1935 כבן יחיד להורי - מנדל ומינה זילברמן. אבי יליד רומניה ואמי ילידת חבל בסרביה (אזור השוכן ברובו במולדובה וחלקו באוקראינה). הורי נישאו בשנת 1931 וגרו בעיר יאסי - שהייתה בירת חבל מולדובה ברומניה - שהייתה בעלת תרבות יהודית מפותחת עם בתי-ספר יהודיים רבים ותיאטרון יהודי ער ופעיל. הרכב האוכלוסייה בעיר באותה עת היה: כ-50 אחוזים יהודים ו-50 אחוזים גויים. את חייהם של התושבים ניתן היה לתאר כחיים בסגנון של "ניו יורק" באווירה רומנית. אבי ז"ל עסק באותה עת בעריכת-דין באופן עצמאי.

 

כאשר רומניה קשרה את גורלה עם הרייך ההיטלראי, הממשלה הריאקציונית-הרומנית החלה לדכא את יהדות רומניה והיא אף דרבנה את התושבים המקומיים לבצע פוגרומים ביהודים. לאור המצב הקשה שנוצר בעקבות כך, נמלטו הורי לבסרביה לעיירה סקורני בשנת 1940, שם התגוררה משפחת אמי, ואני רק בן 5. בהגיעי לבסרביה, אותו חבל ארץ בו גדלה אמי, לא הייתה לי תקשורת עם הילדים משום שכולם דיברו יידיש ואני ידעתי רק רומנית. מכורח הנסיבות למדתי לדבר יידיש וכך התאקלמתי בסביבה החדשה בבית סבתי מצד אמי. לא עברו 9 חודשים והחזית השיגה אותנו. הצבא הרוסי המובס נסוג בפני הצבא הגרמני והרומני ובסרביה נכבשה בידי הנאצים.

 

אנו גרנו אצל סבתי בעיירה היהודית סקורני (Secureni), בת 10,000 יהודים - זו הייתה עיירה טיפוסית של מזרח-אירופה המוכרת לנו היטב מהספרות היהודית של אותה עת. מייד עם נסיגת הצבא הרוסי, החלו האיכרים לערוך פוגרומים וחלק נכבד מתושבי העיירה היהודית נטבחו ממש לנגד עיני. גם הרכוש היהודי נבזז על ידי הפורעים האיכרים. במהלך הפוגרום הרצחני, משפחתי מצאה מסתור אצל גוי שהחביא אותנו בין הבהמות והחציר. לאחר שנכנסו הצבאות הנאציים רוכזו היהודים ששרדו בעיירה והחל מסע רגלי כדי להביאם למחנות ההשמדה.

--

 

מאמר מאת ד"ר ישראל בר-ניר: ה-27 בינואר, נקבע כיום הזיכרון הבינלאומי לשואה. המועד הזה נבחר כי ביום הזה, לפני 66 שנים, שוחרר מחנה ההשמדה אושוויץ ע"י הצבא האדום. ההחלטה לקביעת המועד הזה, החלטה 60/7, התקבלה ע"י מליאת עצרת האומות המאוחדות בנובמבר 2005. המועד הזה, שיחול ביום ה' הקרוב, הוא מועד הולם להעלות מספר נקודות שבדרך כלל אינן זוכות לתשומת לב מיוחדת, נקודות בעלות משמעות מיוחדת לנו כיהודים.

 

א. יום הזיכרון

לכאורה הכל תקין. משפחת העמים מכירה בפשע הנורא שזכה לכינוי "שואה" והיא נותנת ביטוי להכרה זו באמצעות מחווה של יום זכרון אוניברסלי. במבט שני, לעומת זאת, זה לא כל כך מדויק. ארגון האו"ם קם בסוף מלחמת העולם השנייה, בשנת 1945. לא יהיה זה מוגזם לומר שהיסודות עליהם הוקם האו"ם עשויים מהאפר של משרפות מחנות ההשמדה. צריכות היו לעבור ששים שנה מיום הקמתו של הארגון עד שהמילה "שואה" הוזכרה בפעם הראשונה במפורש באחת מהחלטות העצרת. במגילת היסוד של האו"ם, בתוך שפע המלל על זכויות אדם ועל הצורך למנוע חזרה על מעשי הזוועה של המלחמה אין אזכור כל שהוא למילה שואה. בשנת 2005, ששים שנה לאחר תום המלחמה, הם עשו לנו טובה בכך שהואילו להתייחס ישירות לנושא. חיפשתי ולא הצלחתי למצוא מה היו תוצאות ההצבעה על ההחלטה הזאת - כמה מבין המדינות החברות האו"ם הצביעו בעדה וכמה היו נגד. כל מה שמצאתי הייתה הערה שההחלטה התקבלה פה אחד (unanimous). מאחר ולמעט החלטות המגנות את מדינת ישראל לא ידוע לי על אף החלטה של עצרת האו"ם שכל המדינות החברות הצביעו בעדה, לאור ההרכב של העצרת קשה לי מאוד להאמין שהתקיימה הצבעה ושההחלטה הזאת התקבלה ללא מתנגדים ו/או נמנעים. סביר להניח שההחלטה אושרה ללא הצבעה פורמאלית. בניגוד למקובל, האמירה מוטב מאוחר מאשר לעולם לא איננה תופסת במקרה הנוכחי. במקרה הנוכחי, בפרפראזה על שירו של ביאליק על השחיטה, אם זה לא קרה מיד זה שווה לכפרות. לאור מה שהולך היום בעולם הנאור בנושא הדמוניזציה של העם היהודי ומדינת ישראל בפרט, קשה מאוד לראות את מה שמתרחש סביב יום הזיכרון הזה כיותר ממס שפתיים.

 

נקודה נוספת הקשורה לשואה ולתוצאותיה, היא ההשפעה שהייתה לה על יחסם של לא יהודים ליהודים. אין ספק שהשואה גרמה לזעזוע עמוק, אבל אנחנו משלים את עצמנו אם אנחנו חושבים שמי ששנא יהודים לפני השואה שינה את עורו והתחיל לאהוב אותם פתאום. לכל היותר הוא נמנע מלומר בפרהסיה את מה שהוא חושב. זמנית חלה ירידה משמעותית בגילויי השנאה ליהודים, אבל זה נבע מכך שאנשים לא רצו שיקשרו אותם עם הזוועות האלה, ולא מחרטה אמיתית על מה שקרה. עם חלוף הזמן זכרון השואה מאבד ממשקלו, ואנשים כבר לא כל כך מתרגשים ממנו. השפעת זכרון השואה על היחס ליהודים גם היא עברה שינמוך (downgrading). בפרפראזה על ביטוי ידוע מהמחזמר כנר על הגג, בימינו, להיות מזוהה כשונא יהודים זה עדיין לא כבוד גדול, אבל זו כבר גם לא בושה. לא ירחק היום שגם זה ישתנה. ועדיין לא נגענו בפוליטיזציה שנושא השואה עבר והתרומה של הסכסוך הישראלי ערבי.

 

ד"ר יוחאי סלע כתב על מקורו של הטלאי הצהובמייד כשפורסמה הידיעה על כוונתם, לכאורה, של האיראנים להורות לכל היהודים לשאת סרט צהוב לזיהוי (במאי 2006), הידיעה פשטה כאש בשדה קוצים, ודומה היה כי ענן קודר וכבד כיסה את יהודי העולם ומדינת ישראל. גם אם הידיעה לא הייתה נכונה, וגם אם רבים בכל זאת האמינו שזה אכן כך, מבול הצהרותיו של אחמדיניג'אד שניתנו בשנה האחרונה בנוגע להשמדתה של ישראל, עורר תגובה מהירה בעלת עוצמה רגשית רבה לשמע הבשורה, שכן, מי שנתן פרסום לידיעה, נגע במודע בעצב החשוף של העם היהודי כולו.

 

מעבר להיבט התקשורתי של העניין - שהוא נושא מעניין לכשעצמו - ראוי לציין כי רעיון הטלאי הצהוב מקורו באסלאם הקדום של המאה ה-9. בתקופת ימי-הביניים אימצו מדינות אירופאיות אחדות את הרעיון, אך רק עם עליית הנאצים לשלטון הוא קיבל מימד מפלצתי. בעקבות זאת נוצרה זהות בין הטלאי הצהוב לבין הנאציזם, ומכאן גם הרגישות הרבה לגבי אזכורו בהקשרים שונים.

 

"לעשות את עטיפותיהם מגוון צהוב"

בניגוד לדעה הרווחת, דווקא השליטים המוסלמים הם אלה שהנהיגו סימן מזהה ליהודים ולנוצרים כאות של גנאי. כבר עם עליית האסלאם וכיבוש ארץ-ישראל בידי המוסלמים, הונהגו תשלומים מיוחדים כמו "מס גולגולת" וכן הוטלו מיסים כבדים על בעלי הקרקעות היהודים בארץ-ישראל. שיכלול נוסף לרעיון של בידול בין המוסלמים לבין מי שאינם מוסלמים החל בתקופתו של הח'ליף מותכיל (מותאוואכיל), ממשפחת בית עבאס, שמשל בשנים 847-861. בהיסטוריוגרפיה המוסלמית, מותכיל היה ידוע כאדם חשוך ואכזר שביקש לחפות על מידותיו הרעות באמצעות חקיקה דתית נוקשה כלפי יהודים ונוצרים כאחד, ולחזק את אחיזתו של האסלאם בקרב המאמינים.

---

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר





גלריית המגזין

 

טרור אסלאמי - 30 אפריל 2017

 

220 הרוגים בעיראק; 80 הרוגים בסוריה; 10 הרוגים באפגניסטן; 8 טרוריסטים מוסלמים מארגון "אל-קאעידה" נהרגו בחיסול-ממוקד אמריקאי בתימן; 5 הרוגים בתימן; 4 הרוגים בלוב; 2 חיילים נוספים נהרגו בתאילנד בפיגוע-אסלאמי; טרוריסט מוסלמי בכיר נהרג בפקיסטן; טרוריסט מוסלמי בכיר נהרג בפיליפינים;

 

חדשות המזרח-התיכון

 

גרמניה עוברת טרנספורמציה היסטורית תודעתית

 

שער ברנדנבורג

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006