כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
כישלונה של קלינטון: הבוקר שלמחרת – היקיצה המרה
מכון גתה – ללמד גרמנית את הישראלי הברברי
האם עדיין מישהו חושב שיש סיכוי שדונלד טראמפ ינצח
משבר פוליטי באוסטריה ועוני אסלאמי עמוק בגרמניה
עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל
פוליטיקה ישראלית - דמוקרטיה בארץ הקודש
טרור אסלאמי – כמה בני-אדם נהרגו בחודש אפריל 2012
הדמוקרטיה המערבית בעידן התקינות פוליטית
אנגלה מרקל מול דונלד טראמפ – דו-שיח של חרשים
ועידת מינכן – התרפיה הקבוצתית של מדינות המערב
עיתון הארץ הוא דונלד טראמפ של התקשורת הישראלית
בחירות ארה"ב 2016 – שעתה של הילארי
דמוקרטולוגיה - הדמוקרטיה הישראלית ללא כחל ושרק - חלק ראשון
מגמות חדשות בדעת-הקהל הגרמנית בשאלת הפליטים
הבחירות לנשיאות ארה"ב - סקירת מצב, אפריל 2016 חלק שני
אובמה הפך את ארה"ב למיוזעת, אלימה ומטורללת
הלוגיקה הפאשיסטית של חברי-הכנסת הערבים
תקשורת פוליטית בישראל – הקשרים של השקרים
אנגלה מרקל – בין משבר הפליטים לאיומי הטרור האסלאמי

ציפי לבני – פוליטיקה שרלטנית של ברוטאליות מילולית

מאת: ד"ר יוחאי סלע

18.01.2013


 

 

החיים התקשורתיים בישראל בנויים מיצירת כותרות מתלהמות בעזרת תמליל היסטרי של בכי ונהי על כל צעד ושעל בעניינים חשובים וחשובים פחות המקיפים את חיינו בישראל. מרבית כלי התקשורת בישראל נמצאים במאבק הישרדות המוביל אותם לנקוט בכותרות מתלהמות כדי למשוך את תשומת-הלב הציבורית על-מנת להצדיק את קיומם. התחרות ההיסטרית השוררת בין כלי התקשורת השונים הקיימים בישראל, מראה בעליל שהעיתונאי הישראלי הפך בשנים האחרונות לטוקבקיסט עם כותרת מפוצצת ותוכן רווי באלימות מילולית חסרת-פרופורציות. לגישה הזו, שעברה ממדורי הרכילות לעמודי הדעות גם בעיתונות הרצינית, יש לה השפעה רבה גם על תחומים נוספים כמו על הפוליטיקה, המשפט והאקדמיה. מסתבר, שהתקשורת הישראלית בכללותה מסיתה לאלימות מילולית כדי לקדם רעיונות פוליטיים שבחלקם נובעים משיקולים כלכליים גרידא - בדומה למה שמתרחש בכותרות ההזויות של העיתון "ידיעות אחרונות" במהלך שנים האחרונות בעיקר לאחר שבנימין נתניהו החל, בחודש מרס 2009, את כהונתו כראש-ממשלת ישראל. באחדים מאמצעי-התקשורת בישראל קיימת נטייה ביקורתית כלפי נתניהו הגולשת לעיתים למשטמה נגד כל היבט של אורח-החיים בישראל רק בגלל היותו ראש-ממשלה. לעיתים, הנטייה הזו גולשת לגישה אנטי-ישראלית (בסגנון אנטישמי) רק בגלל תפקידו הרשמי של פוליטיקאי כזה או אחר.

 

על הקשקשת האנטי-ישראלית הבלתי-נלאית של התקשורת בישראל פרסמנו מאמרים אחדים שניסו להאיר את הצדדים האפלים המניעים אותה בהתמדה להתבטא כפי שהיא מתבטאת מידי פעם. אותה קשקשת אנטי-ישראלית המתפרסמת חדשות לבקרים בישראל, מניעה את גלגלי האנטישמיות ברחבי העולם - ובעיקר מניעה את המוטיבציה האסלאמית להגביר את התקפותיה הגזעניות על מדינת-ישראל ותושביה. המדהים הוא, שאחדים מהפוליטיקאים הישראלים, המעוניינים לעמוד בראש המערכת הפוליטית בישראל, נופלים למלכודת האנטי-ישראלית הזו בגלל הרגל-מגונה המתבטא במתן תגובה אוטומטית על כל שטות המתפרסמת בתקשורת מבלי לבדוק את דברים לעומק ואף נמנעים מלנסות להבין את המניעים האמיתיים של הפרסומים האנטי-ישראלים הללו. לתגובה הפבלובית הזו הצטרפה לאחרונה גברת ציפי לבני - הנחשבת לפוליטיקאית הכושלת ביותר בישראל בשנים האחרונות. רמת התיעוב שהציבור הישראלי מפגין כלפי ציפי לבני רק עולה מיום ליום, וזאת למרות הפנטזיות של ציפי לבני לעמוד שוב במרכז העשייה הפוליטית בישראל. לעיתים היא מפגינה חסם אינטלקטואלי המשיק לאוטיזם מחשבתי המתבטא בכל ראיון איתה או נאום שהיא נושאת מול קהל משועמם. כאשר הפוליטיקאית הכושלת הזו הוציאה קמפיין לקראת הבחירות לכנסת ה-19 בשם "ביבי מסוכן לישראל", או שהיא מתבטאת במילים מפורשות כמו "ביבי סכנה למדינה", רצוי להטיל ספק אם אכן מוזרם למוחה חמצן בכמות הנדרשת כדי לכהן בתפקיד אחראי כלשהו. כאשר אחדים מהתקשורת הישראלית אינם יוצאים חוצץ נגד אמירות שכאלה כלפי ראש-ממשלה שנבחר בבחירות דמוקרטיות, או מעניקים כותרות ראשיות לאמירות כאלה ודומות להן (ללא הסתייגות מפורשת), ספק רב אם הם אכן מבינים את הערך של בחירה דמוקרטית של מנהיג פוליטי. אם "ביבי מסוכן לישראל", אז גם "ציפי מסוכנת לישראל". הסכנה באמירות כאלה היוצאות מפוליטיקאים אחדים כלפי פוליטיקאים בכירים, היא שמישהו עוד עלול להאמין שכנגד "הסכנה האיומה הזו" ראוי להשתמש רק בכוח. או אפילו, רצוי להשתמש בכוח.

 

האלימות המילולית הברוטאלית של ציפי לבני הרדודה באה לידי ביטוי גם באמירות אומללות נוספות כמו "הציונות בסכנה" ו"ביבי מוביל לסופה של המדינה היהודית". אין לנו עניין כלשהו עם מפלגת הליכוד או עם בנימין נתניהו, אולם ראוי וחשוב לציין שנתניהו נלחם בכל כוחו נגד דו"ח גולדסטון (בנוגע למבצע עופרת יצוקה של ינואר 2009), כדי שציפי לבני לא תיחשב ל"פושעת מלחמה" לאור השתתפותה בממשלה שהכריזה על המבצע. קצת צניעות אישית והתבטאות מילולית מרוסנת לא תזיק לפוליטיקאית האלימה הזו. הבעיה אינה מתרכזת רק בהתבטאויות של ציפי לבני, אלא הבעיה רובצת לפתחם של כל כלי התקשורת בישראל המשחקים לכאורה את המשחק הפוליטי הדמוקרטי - אך אינטרסים כלכליים בלבד מניעים אותם לפרסם דברי הבל שכאלה מפי פוליטיקאית כושלת ללא ביקורת נוקבת וללא כל הסתייגות מפורשת או מרומזת. לא כל קשקוש מתלהם חייבים לפרסם - שאם לא כן, "כלב השמירה של הדמוקרטיה" הישראלית, חטף כלבת! (הדברים נוגעים בעיקר לעיתון ידיעות אחרונות ועיתון הארץ).

 

לציפי לבני, כפוליטיקאית כושלת, יש גם ביקורת נוקבת על מבצע "עמוד ענן" שנערך בנובמבר 2012. אולם גם במקרה הזה היהירות האישית והברוטאליות המילולית האופייניים לה כל כך, באו לידי ביטוי למרות חלקה המפוקפק במבצע "עופרת יצוקה" בעת כהונתה כשרת-החוץ בממשלתו של אהוד אולמרט. לביקורת הזו של ציפי לבני כלפי מבצע "עמוד ענן" יש מניע אישי בלבד שאינו משרת כלל את האינטרס הישראלי העתידי במאבק מול שלטון החמאס בעזה. ובכן, נשאלת השאלה, האם הברוטאליות המילולית של ציפי לבני בנוגע לנושאים אחדים המקיפים את החיים בישראל, מחפים למעשה על כישלונה לגבש מדיניות קוהרנטית שתתחרה בהצלחה בזו של בנימין נתניהו? והשאלה החשובה באמת היא, האם הציבור הישראלי מעדיף אישיות פוליטית עם אורח-מחשבה ברוטאלי שתעמוד בראש הפירמידה המנהיגותית בישראל?

 

כדאי לשים לב לדבריה של ציפי לבני בנוגע למשא-ומן עם הפלסטינים: כמעט בכל אמירה שלה בעניין הזה, ציפי לבני רומזת כי בעת שהיא ניהלה מגעים עם הצד הפלסטיני, ישראל הייתה קרובה להסכם של שלום עם הרשות הפלסטינית. יתרה מזאת, בראיונות אחדים לבני אף רמזה שהיא הגיעה "להסכמות" עם הרשות הפלסטינית בעניינים אחדים. בנושא זה התגלתה פעם נוספת השרלטנות של ציפי לבני בעניין הפלסטיני. יתרה מזאת, זו לא רק שרלטנות אלא גם טענות שקריות שאין להן אחיזה במציאות. לא היה כל "הסכמות" עם הצד הפלסטיני, ומעולם ישראל לא הייתה קרובה להסכם עם הרשות הפלסטינית בתקופת כהונתה של ממשלת אהוד אולמרט. האמת היא שהרשות פלסטינית של אבו-מאזן עשתה הכול כדי לדחות את ההצעות הנדיבות של ישראל, כפי שערפאת דחה על-הסף את הצעותיו מרחיקות-הלכת של אהוד ברק בוועידת קמפ-דייוויד ביולי 2000. כמובן נשאלת השאלה האם הציבור הישראלי מעוניין במנהיג המתבסס על שקרים כפי שנוהגת במקרה הזה ציפי לבני? לבני אינה עוסקת רק בדמוניזציה של ראש-ממשלה נבחר בישראל, אלא היא גם עוסקת במתן הכשר לדמוניזציה של מדינת-ישראל כולה - בעיקר בעת שהיא הביעה סכמה מפורשת לדברי ההבל של הנשיא האמריקאי ברק חוסיין אובמה שהובאו בכותרת הראשית של ידיעות אחרונות ב-16 בינואר 2013 ("נתניהו פחדן, מוביל את ישראל להרס"). ראוי להזכיר גם לציפי לבני וגם לממשל האמריקאי שישראל היא המדינה היחידה בעולם בה לא שורפים את דגלי ארה"ב על כל שטות או על כל מחלוקת עמה.  הבעיה אינה נעוצה בישראל, אלא ב-57 מדינות מוסלמיות שרובן ככולן מדינות מתפוררות. לרשות-הפלסטינית יש עומק אסטרטגי המתפרש עד לאפגניסטן, בעוד לישראל יש עומק אסטרטגי של קילומטרים ספורים בלבד. את הנתון המדהים הזה כדאי מאוד שציפי לבני תפנים ללא שום קשר לתפקידיה בעתיד. לפיכך, דווקא זהירות מדינית דרושה בעת הזאת ולא הסתמכות הרפתקנית על הפנטזיות השקריות של ציפי לבני שאין להן כל אחיזה במציאות.

 

האם הברוטאליות המילולית של ציפי לבני הדביקה גם את שאר חבריה למפלגה, המכונה "התנועה"? ב-11 בינואר 2013 התפרסם בעיתון ידיעות אחרונות ריאיון עם מירב כהן, מועמדת מספר 9 של מפלגת "התנועה" לכנסת ישראל. בריאיון היא התייחסה לציבור החרדי בירושלים ובמדינת-ישראל כ"סכנה קיומית לחברה הישראלית". מסתבר, שמי שלא חושב כמו ציפי לבני, מהווה "סכנה קיומית" לעם היושב בציון בגבולות כאלה ואחרים. על אלה המתיימרים לייצג את הציבור הישראלי בכנסת ישראל, מוטלת החובה הדמוקרטית להיזהר בדבריהם ובמעשיהם מידי יום ביומו. אולם, יש כאלה, כמו ציפי לבני ודומיה, שמוטלת עלינו החובה להרחיקם לחלוטין מייצוג כלשהו של הציבור הישראלי במוסדות השלטון. בישראל יש רק שתי מפלגות רציניות שיש להן שורשים עמוקים בהוויה הישראלית: מפלגת הליכוד ומפלגת העבודה. המרכז הפוליטי האמיתי של מדינת-ישראל שוכן בשתי המפלגות הללו בלבד. כל שאר מפלגות-המדף והמועמדים האופורטוניסטים ייעלמו זמן קצר לאחר הבחירות לכנסת ה-19 הנערכות ב-22 במרס 2013.

 

ב-14 ינואר 2013 התפרסמו ידיעות אחדות על כוונותיו של בנימין נתניהו להרכיב את הממשלה הבאה עם ציפי לבני ועם יאיר לפיד. נשמע מאוד מעניין, אולם לפי דבריהם של אחדים מהפוליטיקאים הישראלים, כל מפגש עם ציפי לבני הפך למסכת שלמה של יהירות עצמית בלתי-נשלטת הממוטטת לחלוטין את הרצון הזך ביותר לשתף עימה פעולה בתחום כלשהו. אם בנימין נתניהו מאותת לכיוונו של המרכז הפוליטי בישראל לקראת הרכבתה של ממשלתו הבאה, כדאי מאוד שייבחן מועמדים ראויים יותר לכהן בממשלתו החדשה.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "ציפי לבני - פוליטיקה שרלטנית של ברוטאליות מילולית", מגזן המזרח התיכון, 18 בינואר 2013.

 

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • כמה כסף שילמו לך על הכתבה?
    • למגיב הראשון: בחרת לך שם מתאים
  • אין בה שום תועלת
  • ד"ר סלע, כל מילה בסלע !




גלריית המגזין

 

 

טרור אסלאמי וקטסטרופה אנושית באזור אגם צ'אד 

 

 

צ'אד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006