כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. sellayohai@gmail.com







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
התגובות בתקשורת הבינלאומית לפירוק האיחוד בין מצרים לסוריה
ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק ב
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
הלאומיות הפלסטינית כתנועה קולוניאליסטית של הליגה-הערבית
מי באמת רצח חיילים מצריים במלחמה ששת-הימים, יוני 1967
הלקח הישראלי מהצהרת טראמפ בנוגע לרמת-הגולן
אחמד שוקיירי וכישלונה של הלאומיות הפלסטינית
הטרגדיה הכפולה של הנשים היזידיות בעיראק
אלימות נגד נוצרים בעולם-המוסלמי ובמדינות נוספות
50 שנים לתבוסה הגדולה של הלאומיות הערבית – יוני 1967
הר-הבית בידינו – לקחים היסטוריים אקטואליים
הבחירות באירופה – חזרה למקורות הפשיסטיים ולמלחמות-הדת
תרבות ופוליטיקה: איך אומרים דמוקרטיה בערבית?
The Sophisticated Egyptian Deception Preceded the Yom Kippur War
בחירות ארה"ב, אוגוסט 2012 – היה יכול להיות יותר גרוע
סוריה לאחר נאומו של בשאר אל-אסד – אכזבה גדולה
לאן נעלמות 20,000 נשים מוסלמיות מידי שנה
ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק א
טרור אסלאמי, פליטים ומלחמת-אזרחים בקמרון

פרשת אביגדור ליברמן: למי, למי יש יותר קלון

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר

27.12.2012


 

 

 

כותרת המאמר, הלקוחה בשינוי קל משיר "הכבוד" במחזמר "קזבלן", מתייחסת להתפתחות האחרונה במה שייכנס להיסטוריה כ"הגדה לבית ליברמן" -  פרטים על הפרשה אפשר למצוא במאמר שפרסמתי על הנושא בינואר 2012.

 

איזה קלון? התקשורת מנהלת בימים אלה מסע צלב נגד ליברמן, מסע העוסק בשאלה "עם או בלי קלון".  האם הוא בכלל אשם? ואם כן, במה הוא אשם? האם הוא כבר הורשע? את התקשורת כל זה לא מעניין, אלה פרטים קטנים בלבד. העיקר שיהיה קלון. הרי הוא בכלל לא הועמד לדין, ולמעשה, כפי שנראה להלן, מדובר בספק עבירה שבפרקליטות עדיין לא יודעים אם יש בכלל על מה לתבוע אותו - "הם צריכים לחקור עוד כמה עדים לפני שיוכלו להחליט אם יש מקום להגיש תביעה". 

 

למעלה מחמש עשרה שנים, מיטב חוקרי משטרת ישראל והפרקליטות משקיעים ימים ולילות ב"תיק ליברמן". בהשאלה מאמרה מפורסמת של לוי אשכול המנוח, התיק פתוח והחקירה נמשכת. אין ספור פעמים הופיעו בתקשורת כותרות בנוסח "ההחלטה להעמיד את ליברמן לדין תתקבל תוך כמה שבועות" - כמה זה "כמה"? ברגע האחרון תמיד נמצאה סיבה לדחות את קבלת ההחלטה (עד למועד הבחירות הבא בדרך כלל). תמיד התגלו "עדויות חדשות" ששימשו "סם החייאה" לתיק.

 

ב-16 בדצמבר 2012 חל מפנה. הוחלט לסגור את התיק. הודעה על כך נמסרה מפיו של היועץ המשפטי. לכאורה הפרשה הגיעה לסיומה ונושא ליברמן ירד סו"ס מעל סדר היום. לא אצל יהודה וינשטיין. אתם באמת חושבים שוינשטיין החליט לוותר ולתת לליברמן ללכת הביתה? הצחקתם אותי. חמש עשרה שנות עמל ויזע לא הולכות ברגל. אי אפשר כך סתם "לשים פס" על חמש עשרה שנה. מה גם שזמן קצר אחרי כניסתו לתפקיד היועץ המשפטי, וינשטיין הצהיר "לא יהיה מנוס מהעמדתו של ליברמן לדין", וכשוינשטיין אומר "אין מנוס" הוא מתכוון לזה - כמו שנאמר כאשר ינוס איש מפני הארי, ופגעו הדוב; ובא הבית וסמך ידו על הקיר, ונשכו הנחש.   

 

פטור בלא כלום אי-אפשר, וכך, בד בבד עם ההודעה על סגירת התיק, וינשטיין מבשר לאומה שנותר עדיין שייר של עבירה שבגינה תוגש תביעה נגד ליברמן. זה לא התיק הגדול אותו ניסו להלביש על ליברמן, התיק עליו עבדה כל המערכת במהלך העשור האחרון, זו בסך הכל עבירה מליגה ג', אבל זה בכל זאת מה שהוא, יותר טוב מכלום. העיקר שליברמן לא ייצא נקי. על מנת שלא יהיה ספק, וינשטיין מסיים את הופעתו בהודעה ש"כבר מחר תוגש תביעה נגד ליברמן".

 

תביעה על מה? אין סיבה לדאגה. לא ינום ולא יישן חוקר ישראל. נא לא לזלזל ביצירתיות של עובדי הפרקליטות. הם כבר יימצאו מה שהוא - מרמה, הפרת אמון, שיבוש הליכי משפט, לא חסר.

 

היועץ המשפטי במדינת ישראל נהנה ממעמד מיוחד. אין שום חוק המגדיר את סמכויותיו ו/או את תפקידיו. אין שום רשות המגבילה את סמכויותיו ואת מה שמותר לו או אסור לו לעשות ו/או לומר. הוא נהנה מחסינות מוחלטת. הוא יכול להתבטא באופן חופשי, כולל לשקר במצח נחושה, ולהגיד מה שהוא רוצה על כל אחד ללא כל חשש מתביעה בגין הוצאת דיבה. זה מה שהוא עשה עכשיו. להודעה על סגירת התיק התלוותה הצהרה בנוסח "מסגירת התיק לא משתמע שליברמן איננו אשם". זה הספיק לתקשורת לצאת עם התבטאויות בנוסח "עננה כבדה תמשיך להיות תלויה מעל ראשו של ליברמן". 

 

במאמר מוסגר, וינשטיין איננו היחיד וגם לא הראשון, שמנצל לרעה את מעמדו. אחד מקודמיו של וינשטיין בתפקיד הטיל על אחת המתמחות שלו לבצע שירותים פרטיים עבורו. אלה לא היו שרותי מין, והכול נעשה "מרצונה החופשי" של המתמחה ו"בזמנה הפנוי", אבל זה וודאי לא עומד בכללים של לשכת עורכי הדין. הדברים היו ידועים לכל, אבל זה לא מנע מאותו יועץ משפטי להתמנות לבית המשפט העליון. 

 

שי ניצן, מי שהיה עד לא מזמן המשנה לפרקליט המדינה, ולאחרונה מונה להיות יד ימינו של וינשטיין (יותר מדוייק יהיה לאמר יד שמאלו . . .) הצהיר, בעקבות איזו תביעה מפוקפקת שהוגשה נגד תושבת קריית ארבע, כל האנשים שווים בפני החוק. זה אולי נכון, אבל יש אנשים ששווים יותר. ממקרה ליברמן אנו לומדים שיש גם אנשים ששווים פחות. בהשאלה מ"מבחן בוזגלו", מושג אותו טבע נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק, לפרקליטות יש "מבחן ליברמן".

 

ליברמן הוא דמות שאנשים אוהבים לשנוא אותה. אין מילת גידוף אחת בלכסיקון הפוליטי של מדינת-ישראל שלא נאמרה עליו. התקשורת מציגה את ליברמן כדמות מפלצתית, דמות שאמהות מאיימות על הילדים שלהן - "אם לא תאכל את הבננה, יבוא ליברמן וייקח אותך!" ליברמן לא מהסס לומר את מה שהוא חושב, גם כאשר זה לא עולה בקנה אחד עם הפוליטיקה התקינה (Politically Correct). אנשים, בעיקר יפי נפש ואינטלקטואלים, לא אוהבים לשמוע את זה, במיוחד כאשר הוא צודק. התנהגותו לא תמיד עולה בקנה אחד עם גינוני הדיפלומטיה, מה שמביא אנשים להטיל ספק בכשירותו למלא את תפקיד שר החוץ.  עם כל זאת, יש לליברמן עקרונות ובדרך כלל מילה שלו זו מילה. הוא התחייב להתפטר מהממשלה אם וכאשר תוגש נגדו תביעה. וינשטיין בנה על זה את כל התרגיל שלו.  

 

כאן ליברמן עשה את טעות חייו. בעקבות הודעתו של וינשטיין על תביעה העומדת להיות מוגשת, ליברמן הזדרז והגיש את התפטרותו. מה בער לו? אם הוא היה ממתין 24 שעות הוא היה מגלה שלא תביעה ולא בטיח, שהכול "כלאם פאדי". לא הייתה לו כל סיבה להתפטר. 

 

הדיו עוד לא יבשה על הודעת ההתפטרות של ליברמן, ומהפרקליטות יצא הקול הגשת כתב האישום נגד אביגדור ליברמן מתעכבת בשל הצורך לבחון מידע חדש. עובר עוד יום, ולפני שמשמעות ההודעה הקודמת נקלטת בתודעה, ממשרד המשפטים יוצאת הודעה נוספת בה מסופר על פרסומים בתקשורת בהם צוטטו גורמים שונים בעילום שם שיש לחקור אותם. פרסומים בתקשורת מטעם "גורמים בעילום שם" הם עילה להדחת שר מהממשלה? נו, באמת.

 

כשליברמן הגיש את התפטרותו הוא ציפה לטיפול מזורז בתביעה כדי שניתן יהיה לסיים את הפרשה עד למועד הבחירות. זה חלום באספמיה. זה לא יקרה כי אין לאף אחד כוונה כזאת. מלכתחילה המטרה הייתה לסלק את ליברמן מהחיים הפוליטיים, ומשהושגה המטרה כבר לא צריך למהר. אדרבא, לפרקליטות ישנן עכשיו כל הסיבות שבעולם לשרך רגליים. כפי שידוע לכל הכנת תיק היא תהליך ממושך - "אי אפשר לנהל חקירה עם שעון סטופר." על אחת כמה וכמה כאשר צריך לבנות אותו יש מאין. הטיפול בפרשה "החדשה" לא רק שלא יסתיים לפני הבחירות, הוא אפילו לא יתחיל לפני מועד הבחירות. ואם כבר מדברים על סיום, זה אולי יהיה לקראת הבחירות הבאות שאף אחד עדיין לא יודע מתי הן תתקיימנה. אם יתעורר הצורך, תמיד אפשר יהיה לדחות את זה לבחירות שאחריהן. 

==

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר, "פרשת ליברמן: למי, למי יש יותר קלון", מגזין המזרח התיכון, 27 בדצמבר 2012.

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • עצוב
  • להשוות לשתיקת הרצוג




גלריית המגזין

 

19 בנובמבר 2019

 

 

טרור אסלאמי: 185 בני-אדם נהרגו ביממה האחרונה;

 

 

המערכת המשפטית בישראל - חוק הברזל של האוליגרכיה

 

מגדל דוד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2019-2006