כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. sellayohai@gmail.com







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
מלחמה ללא סוף בטרור האסלאמי באפגניסטן
הפלישה הערבית לארץ-ישראל וההתיישבות היהודית
אנטומיה של טרור אסלאמי קטלני במוזמביק
הייפא והבי - דיוקנה של זמרת לבנונית
כמה עולה התמיכה הצבאית במאלי המוסלמית?
מלחמת ההשמדה הערבית שהפכה ל"נכבה הפלסטינית"
ישראל וה-OECD: מתקשורת פוזיטיבית לתקשורת נגטיבית
הבג"צ ושאלת הסיכולים הממוקדים לאור פרשת ענת קם
ערב יום השואה והגבורה - מבחר מאמרים
כוויית אינה שוכחת את הבגידה הפלסטינית
תקשורת, טרור וסיוע צבאי למדינות כושלות
פשעי-מלחמה - את מי מעניינת ילדה יזידית בת 5
אובמה הפך את ארה"ב למיוזעת, אלימה ומטורללת
טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בשנת 2015
משיחיות טִירְדוּנִית – ארה"ב ותהליך השלום
ארה"ב במשבר מנהיגתי - הנשיא אובמה כמשל
בחירות ארה"ב 2012 – האם אובמה מאבד שליטה?
טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודשים יולי-ספטמבר 2011
ההתקפה הצבאית על לוב והלקח לבשאר אל-אסד

בחירות בארה"ב, אוקטובר 2012, סקירה מסכמת

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר

04.11.2012


 

 

 

אישה באה הביתה ומוצאת את בעלה במיטה מתנה אהבים עם חתיכה צעירה. האישה פורצת בצעקות "מה אתה עושה? מי זאת האישה הזאת?" הבעל קם מהמיטה, מתחיל להתלבש, מישיר מבט לעיני אשתו ובלי להניד עפעף עונה לה: "אישה? איזו אישה? איפה את רואה כאן אישה?" האישה נכנסת להיסטריה, מצביעה על הצעירונת, שבינתיים גם היא קמה מהמיטה ומתחילה להתלבש, "האישה הזאת, מה היא עושה כאן?"  הבעל שומר על קור רוחו וממשיך בשלו "על מה את מדברת? אין פה אף אישה!" ככה זה נמשך - האישה צועקת והבעל בשלו "אין פה אף אישה, זה רק נדמה לך". לביטחון שהבעל מפגין יש תוצאות - האישה מתחילה להשבר, ואחרי כמה דקות היא שואלת את בעלה מה להכין לו לארוחת הערב.

 

הסצינה הזאת לקוחה מתוך סרט משנות הששים של המאה הקודמת, בשם איך לבגוד באישתך (שם הסרט במקור ההוליוודי היה מדריך לגבר הנשוי), סרט בכיכובו של וולטר מתאו.

 

אחרי התחלה צולעת בעימות הראשון עם רומני, אובמה "חזר לעצמו" ובעימותים השני והשלישי הוא ביצע את תפקידו של וולטר מתאו ברמה שלא הייתה מביישת את המקור. עד היום לא ברור על מה ולמה הוענק לאובמה פרס נובל, אבל אחרי העימותים, זאת לא תהיה הפתעה אם האקדמיה בהוליווד תמצא אותו ראוי לפרס האוסקר.   

 

שלושת העימותים בין אובמה ורומני והעימות בין ביידן וריאן שהיו הארועים המרכזיים במהלך חודש אוקטובר, שינו באופן מהותי את תמונת מערכת הבחירות. מנקודת מבטו של אובמה העימותים היו כישלון מוחלט. לא יהיה זה מוגזם להגדיר אותם כקטסטרופה. ההתמקדות בשאלה "מי ניצח", או מי "הכניס" למי, היא לא רלוונטית, כי בעימות מהסוג הזה אין "ניצחון בנקודות". עבור נשיא מכהן, אם התוצאה איננה "נוק אאוט" מלא על יריבו, זה כישלון.

 

לא קשה לראות למה. מעצם התפקיד לנשיא מכהן יש ייתרון התחלתי עצום. מעמדו כנשיא מקנה לו באופן אוטומטי חשיפה תקשורתית מעל ומעבר. הוא תמיד בחדשות. בכל חור, גם במקומות הכי נידחים, יודעים מיהו, שומעים את שמו ופרצופו נשקף מעל מסכי הטלוויזיה. לנשיא המכהן ישנה גם במידה רבה היכולת לצמצם את הדיון רק לנושאים הנוחים לו. הוא למעשה קובע את סדר היום. המועמד המתמודד נגד נשיא מכהן, לעומת זאת, צריך לבנות את התדמית שלו יש מאין בכוחות עצמו. גם אחרי הופעה במספר אין סופי של אסיפות בחירות הוא עדיין בחזקת אלמוני עבור חלקים רחבים של ציבור הבוחרים. את החשיפה לתקשורת הוא משיג בעיקר באמצעות תשדירי שרות יקרים. הוא צריך לפיכך לגייס כספים בהיקפים עצומים. הכיסוי החדשותי לו המועמד זוכה הוא אקראי בלבד ורחוק מאוד מזה שניתן לנשיא המכהן. בשל התמיכה הבלתי מסוייגת לה אובמה זוכה מהתקשורת המגוייסת, במערכת הבחירות הנוכחית האפקט הזה מקבל חיזוק משמעותי.    

 

באו העימותים, והיתרון הזה של אובמה היה כלא היה. אינני יודע מה הם בדיוק "כללי המשחק", ואם אובמה היה יכול להימנע מהעימותים. גם אם זה לא מקובל, סביר להניח שהתקשורת המגוייסת הייתה יוצאת לעזרתו, כך שהוא לא היה ניזוק. לעניות דעתי, האפשרות הזאת עלתה על דעתו, אבל בשחצנותו אובמה לא ראה בעימותים מכשלה רצינית בדרכו לכהונה שנייה בבית הלבן. אדרבא אובמה, וכן רבים מבין תומכיו, היו משוכנעים שהוא "יאכל" את רומני עם יד אחת קשורה. למען האמת זו הייתה גם ההרגשה בקרב רבים מבין תומכיו של רומני. ה"מודל" הזה קרס ב-3 באוקטובר - מועד העימות הטלוויזיוני הראשון בין אובמה לרומני. אין לי כל כוונה להסתכן כאן בניחוש מה תהיינה תוצאות הבחירות ב-6 בנובמבר 2012, אבל מה שהיה לפני כן התמודדות עם יתרון בולט לאובמה, הפך בעקבות העימותים להתמודדות בין שווים. אין לי ספק שעמוק בליבו, אובמה מתחרט על כך שהוא הסכים לקיים את העימותים, ואם רק היה אפשר הוא היה מזיז את השעון אחורה.

 

מנקודת מבטו של רומני העימותים היו הצלחה עצומה, וזאת מכמה סיבות. בראש ובראשונה החשיפה התקשורתית. העימותים הועברו בשידורים חיים בכל רשתות הטלוויזיה לכל רחבי ארה"ב, כשכל אחד הגיע לעשרות מיליוני צופים. לראשונה במערכת הבחירות הציבור יכול היה לשפוט את המתמודדים מכלי ראשון בלי שזה עבר את ה"מסננת" של פרשני התקשורת המגוייסת. זה בדיוק מה שהיה חסר לרומני. הניגוד בין תדמיתו של רומני בעימותים לבין התדמית שמכונת התעמולה הדמוקרטית בנתה במהלך התקופה שקדמה לעימותים פקח את העיניים אצל חוגים רחבים בציבור. זה הסיכון הכרוך בניהול תעמולת בחירות הבנויה על נרטיב שהוא כולו נגטיבי. תעמולה הבנויה אך ורק על השמצות ולכלוך של היריב יכולה לפעול כמו בומרנג ולהשיג תוצאה הפוכה. כאשר דמותו של היריב מופיעה על מסכי הטלוויזיה ללא קרניים, השאלה הראשונה שעולה היא, אם אין לו קרניים, אולי גם הדברים השליליים האחרים שנאמרים עליו אינם נכונים.

 

העימות הראשון בין רומני ואובמה הסתיים בכישלון מהדהד של האחרון. בעימותים השני והשלישי אובמה הצליח קצת יותר אבל לא במידה שתספיק לנטרל את הכישלון בעימות הראשון. התרוצים והסיבות לכישלון אותם מנו תומכיו של אובמה לא יכלו להסתיר את העובדה שלאובמה לא היה "קייס". יתרה מזאת, אובמה נפל למלכודת של עצמו. במשך חודשים התעמולה הנגטיבית של אובמה והדמוקרטים השקיעה את מירב המאמצים בלכלוך והשמצות. המאמץ הזה הביא פירות - רומני היה כל הזמן בעמדת הגנה והתקשה לשנות את התדמית השלילית שנדבקה לו. זה תהליך טבעי - חוזרים על השמצה אין ספור פעמים ואנשים מתחילים להאמין בה. החיסרון של הטקטיקה הזאת הוא שהמשמיצים מתחילים להאמין לשקרים של עצמם. זה בדיוק מה שקרה לאובמה. לדבריו, בעימות הראשון הוא לא התמודד עם רומני. אלא עם מתחזה שנראה כמו רומני. זה לא כל כך מופרך כמו שזה נשמע, מאחר ואובמה בא לעימות משוכנע שהוא יפגוש את הדמות שמכונת התעמולה שלו בנתה. כאשר רומני סרב לשחק את התפקיד הזה, אובמה טען ש"רומני רימה אותו". עקרונית יש בטענה הזאת הרבה מן האמת, אלא שההונאה הייתה כל כולה מתוצרת עצמית.

 

המאפיין המרכזי בתעמולת הבחירות של אובמה היה התמקדות בנושאים שוליים והימנעות מכל דיון בבעיות רציניות. וכך, בין הנושאים המרכזיים של מערכת הבחירות היו נישואים חד מיניים ו/או אספקה חופשית של אמצעים למניעת הריון.  הרקורד של אובמה בארבע השנים האחרונות איננו בדיוק עבר של הישגים בהם ניתן להתפאר, והוא גם לא מציג תוכנית מגובשת לארבע השנים הבאות.

 

ביום שלמחרת העימות האחרון, אחרי שרומני העיר לו ש"התקפות על היריב אינן תוכנית כלכלית", אובמה שלף חוברת בת 20 עמודים האמורה להציג את משנתו הכלכלית לתקופת כהונתו השניה. החוברת הייתה מוכנה מקודם, אבל אובמה נמנע מלהציג אותה או להתייחס אליה במהלך העימות. לא קשה לראות מדוע וזאת משום שהתוכנית המוצגת בחוברת היא מיחזור של ההבטחות שאובמה פיזר במערכת הבחירות של 2008. זה נראה כאילו אובמה נמנע בכוונה ממימוש הבטחותיו במהלך ארבע השנים שעברו כדי שתהיה לו "תעסוקה" בארבע השנים הבאות - דהיינו, "הזדמנות שנייה". במלים פשוטות, אובמה לא מבקש מהציבור לבחור בו לתקופת כהונה שנייה, הוא מבקש שיבחרו בו פעם שנייה לתקופת כהונה ראשונה.

 

במהלך מערכת הבחירות של 2008 אובמה הרבה להבטיח שהוא לא יעלה את המסים על משפחות שהכנסתן 250,000 דולר או פחות. הנוסח המלא של הבטחתו היה אני מתחייב חגיגית שבמסגרת התוכנית שלי אף משפחה שהכנסתה 250,000 דולר או פחות לא תראה שום עליית מס - לא מס הכנסה, לא מס מעסיקים, לא מס רווחי הון ולא כל מס אחר. אובמה חוזר על ההבטחה הזאת במערכת הבחירות הנוכחית, אבל בנוסח קצת שונה. בנאום בחירות באוגוסט האחרון הוא הצהיר אם הכנסת משפחתך היא מתחת ל 250,000 דולר - זה 99% מכל המשפחות האמריקאיות, ו- 98% מכל העסקים הקטנים, במסגרת התוכנית שלי מס ההכנסה שלך לא יעלה אפילו ב- 10 סנט בשנה הבאה (Now, if your family makes under $250,000 - which, by the way, is 98 percent of American families and 97 percent of small businesses - under my plan, your income taxes would not increase a single dime next year. That's my plan.). מעט אמריקאים מודעים לעובדה שמס הכנסה הוא רק חלק, ולא החלק הכי גדול, מעול המסים המוטל עליהם, שלא לדבר על כך שמסים חדשים יכולים לצוץ בכל עת. היה מעניין לדעת כמה מקהל מעריציו של אובמה שם לב לעובדה שההבטחה שלו הפעם מכסה את שנת 2013 בלבד.  

 

יתרון חשוב אחר שאבד לאובמה היה היכולת לקבוע את סדר היום. במהלך העימותים לא היה לו "חופש בחירה" על מה לדבר ועל אלו שאלות לא לענות. כאשר, בניגוד לצפיות, התגלה שבתנאים של וויכוח "אחד על אחד", אובמה איננו "כוכב" כל כך גדול, הנזק היה משמעותי - "כגודל הצפיות גודל האכזבות". אובמה היה מפיק הרבה תועלת אם השימוש בטלפרומפטר היה מותר.

 

במהלך הדיונים לקביעת הנושאים בהם יעסקו בעימותים נקבע שהעימות האחרון - הקרוב ביותר למועד הבחירות, מוקדש למדיניות החוץ והביטחון. הדמוקרטים ראו את זה כיתרון שיבטיח את נצחונו של אובמה. אחרי ככלות הכל נשיא מכהן עם נסיון של ארבע שנים בבית הלבן מול אדם שלמעט "תקופת שרות" כמיסיונר מטעם הכנסיה המורמונית באירופה בקושי יצא אל מחוץ לגבולות ארה"ב - זה "משחק מכור". הדמוקרטים ידעו שנושאי חוץ וביטחון אינם בראש מעייניו של האמריקאי הממוצע, ולא היה להם ספק שמול הסיסמא בן לאדן מת ואל-קאעידה לא קיים יותר (Bin Ladin is dead and Al Qaida is no more) רומני יתקשה למצוא תשובה הולמת. באה המציאות וטפחה לאובמה על הפנים. בן לאדן אכן מת, אבל ארגון אל-קאעידה לא שמע על כך שהוא לא קיים. 

 

רצח השגריר בלוב וההתנהלות השלומיאלית של הממשל בעקבותיו, חשפו את השלילי ב"מנהיגות מאחור" של אובמה ועד כמה הוא לא מסוגל לתפקד במצבי לחץ. ללא כל הכנה מוקדמת, נושאי החוץ והביטחון עלו לכותרות, וכבר בעימות השני אובמה נאלץ להתמודד עמם. בינתיים, בזכות המיגון המאסיבי לו אובמה זוכה מהתקשורת המגוייסת, זה לא הפך להיות ווטרגייט שני. עדיין לא ברור עד כמה, אם בכלל, תהיה לזה השפעה על תוצאות הבחירות בשבוע הבא. ניקסון נבחר ברוב מוחץ לתקופת כהונה שנייה למרות ווטרגייט, אבל זה לא מנע את הדחתו יותר מאוחר.

 

זה הוא זה! הסתיימה מערכת הבחירות. בשבוע הבא נהיה כולנו יותר חכמים. אני רק מקווה שאתבדה, ושלא אובמה יהיה זה שיישא את הנאום לאומה ב-20 בינואר 2013.

==

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר, "בחירות ארה"ב, אוקטובר 2012, סקירה מסכמת", מגזין המזרח התיכון, 4 בנובמבר 2012.

 

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • ישר כוח על המאמר
  • אם אחרי הכל האמריקאים יבחרו אובמה,זה כנראה מה שמגיע להם
  • מאמר מצויין!




גלריית המגזין

 

16 ביולי 2019

 

 

טרור אסלאמי: 149 בני-אדם נהרגו ביממה האחרונה;

 

 

אנטומיה של טרור אסלאמי במוזמביק

 

 

 

 

 


 

מגדל דוד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2019-2006