כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים
המנהיגות הפלסטינית אינה רוצה להקים מדינה עצמאית
הלגיטימיות של המשטרים הרודניים
בעולמו של דונאלד טראמפ - מאמר ראשון מתוך שניים
כשהיסטריה מוסרית משבשת את הדמוקרטיה הישראלית
מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן
הדמוקרטיה המערבית בעידן התקינות פוליטית
הממשל החדש של טראמפ - מלחמת 100 הימים
השלום שכמעט הגיע – מגרש משחקים לחובבנים
הכלכלה הישראלית – האם התל"ג הוא חזות-הכל
מגמות רדיקליות במחשבה המדינית הגרמנית
גרמניה ומשבר הפליטים – דינמיקה של אלימות פוליטית
להבקיע את חומת האטימות האנטי-ישראלית
סתיו 2014 – הרהורים לאחר מעשה
על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית
מלחמת יום הכיפורים: "1973 - הדרך למלחמה"
בחירות 2012 בארה"ב - זה יכול לקרות רק באמריקה
טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש יוני 2010
ישראל במלכודת ההונאה התעמולתית האנטי-ישראלית

מלחמת יום-הכיפורים: ההונאות המצריות שנעלמו מעינינו

מאת: סא"ל (בדימוס) שמעון מנדס

24.09.2012


 

 

 

כדי להבין את נושא ההונאה הצבאית המצרית שהובילה למלחמת יום-הכיפורים ב-1973, חשוב לדעת כבר בראשית הדברים, שב-1969 חל מהפך בחשיבה הצבאית המצרית מול הסטגנציה המחשבתית ששלטה במטכ"ל הישראלי. וזה משתמע משני אירועים: הראשון, דריסת הרגל הראשונה של אשרף מרואן בשגרירות הישראלית בלונדון. והשני, מעדותו של הפילדמרשל עבד אל-ע'אני אל-גמסי: באוגוסט 1971, כינס הנשיא סאדאת מספר קצינים בכירים במעון הקיט שלו. כאשר דיבר על תכנון המלחמה העתידי אמר לנוכחים: "אני מזהיר אתכם מפני השימוש בחשיבה השגרתית, כי זה מה שהאויב מצפה מאתנו. הניצחון שלנו חייב להתבסס על הפתעה".

 

במלחמת יום הכיפורים 1973, הנשיא סאדאת מכר לנו שלוש הונאות, שנפרט אותן להלן. פרופסור ג'והן פריס (Ferris) מומחה לנושא הונאה צבאית, אומר כי ישנם שני סוגים של הונאה - הטעיה ובלבול. והנה מסתבר, כי הנשיא סאדאת הגה הונאה שלישית: הרדמה. בזריעת ה"קונספציה" במוחה של הצמרת הישראלית, סאדאת הרדים למעשה את הממסד הביטחוני שלנו. אם ייעודו של המודיעין הוא לצמצם את מרווח אי-הוודאות ביחס להתרעה על מלחמה, בא אשרף מרואן וסגר את המרווח.

 

איך הוא עשה זאת? במקום ש"המוסד יבוא אל הר (הסודות), מחמד (סאדאת) הביא את ההר למוסד". עובדה זו היא שבלבלה את דעתם של ראשי המודיעין שלנו והכתה אותם בהלם, כי זה היה היפך הטבע. במבצע הונאה גאוני בפשטותו, סאדאת "הביא" את לשכתו ואת החמ"ל המצרי ("מרכז 10") אל ראשי הממסד הישראלי, כאילו היו שותפים מלאים לתכנון המלחמה (כך מעיד זמיר עצמו). את תפקיד ה"מארח" מילא אשרף מרואן. יש מושג בשפה האנגלית שאומר "מידע הוא כוח" (Information is Power). בעולם המודיעיני, זה אומר לנעול סודות בכספת. והנה  סאדאת החליט לעשות ההיפך. הוא פתח את הכספת בפני ראשי המודיעין שלנו, והראה להם כי אין שם שטרות גדולים, יש רק כסף קטן. ועם כסף קטן לא יוצאים למלחמה. פרופ' מיכאל הנדל אומר ש"כוונות פוליטיות וצבאיות קל מאד להסתיר". וזה מה שעשה סאדאת, הוא פשוט הוציא מן הכספת את "המניות היקרות", דהיינו, את  כוונות המלחמה שלו. בכך הוא עשה שימוש בכוח-המידע באופן מדהים, והשתמש בכוח-הסַּם הטמון בסודות כדי להרדים את המודיעין הישראלי. כי גישה מודיעינית כזו הייתה מנוגדת לכל הגיון.

 

ההונאה הראשונה, ההרדמה, הסתיימה ביום רביעי, 3 באוקטובר 73, כאשר המצרים ראו כי "הצופה נרדם" וצה"ל ישן שנת ישרים. ואז באה ההונאה השנייה: סאדאת שלח את אשרף מרואן ללונדון להיפגש עם צבי זמיר, ולומר לו: מחר מלחמה!  צריך להתייחס למפגש הזה בלונדון כמו למפגש של המלך חוסיין עם ראש הממשלה גולדה מאיר בתל-אביב, ביום שלישי, 25 בספטמבר 1973. בגלל חשיבות הנושא, המלך הטריח עצמו אלינו, בכוונות טובות ועם "דאגה בלב איש ישיחנה", כדי להזהירנו מפני המלחמה המתרגשת ובאה. אחרת, הוא היה מורה לראש לשכתו להזהיר את ישראל בצינורות המקובלים שהיו קיימים. גם לסאדאת היה חשוב בעיקר ה"שליח" שיבשר לגולדה מאיר על המלחמה. כי רק ראש המוסד, שכפוף ישירות לראש הממשלה, יכול היה לטלפן לה בליל יום כפור לאחר חצות, עם המסר המהמם. כדי שאפקט ההלם יהיה מיידי, וישראל היא שתיזום את המלחמה.

 

סאדאת קיווה שהמסר של אשרף מרואן יכניס את ההנהגה הישראלית לפאניקה, ושישראל תנקוט בצעד ההגיוני המתבקש, לפי הכלל "הקם להרגך השכם להרגו". האופציה היחידה שעמדה בפני ממשלת ישראל, הייתה להפעיל את חיל האוויר ולהנחית מכת-מנע. בכך בקש סאדאת לסבך את ישראל מדינית עם ארה"ב וכל העולם, על שפתחה במלחמה. מבחינתו, זה לא היה הימור. הצבא המצרי היה בכוננות מלאה למלחמה. ו"חומת הטילים" שסאדאת הכין לנו, עמדה הכן למשימת הבלימה. עובדה, בשלושת הימים הראשונים למלחמה איבדנו כ-120 מטוסים. אילו ישראל הייתה היוזמת, סאדאת היה יוצא גיבור מלחמה ומדינאי ענק בקנה-מידה עולמי. שכן, ישראל היא שפתחה במלחמה, ומצרים הכתה אותה שוק על ירך. לזכותה של גולדה מאיר ייאמר, כי היא  לא נפלה בפח, שחלק מצמרת צה"ל החליק לתוכו.

 

בבוקר יום ראשון (7/10/73) השתלטו חמש דיביזיות מצריות על הגדה המזרחית של תעלת סואץ. למחרת היום, האוגדה של האלוף אברהם אדן יצאה למתקפת-נגד, והתנפצה מול הכוח המצרי העדיף. לאחר שטילי הנ"ט (אנטי-טנקי) של החי"ר המצרי עשו שמות באוגדה הצה"לית התוקפת. ראש אגף מבצעים במטכ"ל המצרי מעיד בספרו, כי המטכ"ל המצרי היה בדעה כי צה"ל התמוטט, נותר ללא עתודת שריון כלשהי, ונשבר מעשית ומוראלית. סברה זו נתמכה בעובדה אחרת, ב-12 באוקטובר גולדה מאיר בקשה הפסקת אש. ומצד שני, הסורים בקשו מסאדאת להמשיך לתקוף כדי להקל עליהם את הלחץ. במצב הזה, סאדאת כבר ראה את הניצחון מונח בכיסו, ומעייניו כבר היו בשלב הבא שלאחר המלחמה. בראיון לעיתונאי עופר שלח (מעריב 23/9/11), סיפר זמיר כי ב-12 באוקטובר 1973 מרואן התקשר מקהיר והזהיר מפני התקפת שריון מצרית שתיערך למחרת היום (הקרב נערך ב-14 באוקטובר לבקשתו של מפקד הארמיה השלישית). ולהערכתו של זמיר, זה מעיד על כך שמרואן הוא איש שלו. אלא שהאמת שונה. אמנם מרואן העביר את "האזהרה", אבל הוא דיבר מגרונו של סאדאת.

 

וכאן באה ההונאה השלישית: בדומה לפרשת "אל על" ברומא, גם הפעם ביקש סאדאת לחזק את אמינותו של מרואן לקראת השלב המדיני. הסוכן שלו עשה עבודה כל כך מוצלחת בשלב המלחמתי הראשון, ואין כל סיבה שלא יחזור על אותה הצלחה גם בשלב הבא, שהוא לא פחות חשוב - ואולי אף יותר. ולכן הורה לו ל"הזהיר" את ישראל מפני פריצת השריון המצרי מזרחה.   

                  

רקע להבהרת הנושא. כחודש לפני המלחמה, קדאפי בקש לנקום את הפלת מטוס הנוסעים הלובי בפברואר 1973 מעל סיני, על ידי חיל האוויר הישראלי. הוא שלח חוליה לשדה התעופה פיומיצ'ינו ברומא להפיל מטוס "אל על". קדאפי שסייע לסאדאת בנושא חיל האוויר המצרי, ושהיה מיודד עם אשרף מרואן, בקש ממנו שינצל את קשריו ברומא, כדי לסייע לאנשיו. ומרואן על פי מצוות סאדאת סייע לאנשי קדאפי בכל הסדורים המוקדמים. ושוב לפי הוראת סאדאת מרואן טרפד את הפלת המטוס, בשיתוף פעולה עם צבי זמיר. מניותיו של מרואן במוסד שוב עלו.

 

ביום ראשון ה-14 באוקטובר 1973, התנהל בסיני קרב השריון השני בגודלו בהיסטוריה. 1200 טנקים מצרים פרצו אל לב סיני, ומולם התייצבו להגנה 900 טנקים ישראלים.   בסופו של יום קרב, המצרים ניגפים. הם איבדו 250 טנקים. וצה"ל חזר לעצמו. שוב, מבחינתו של סאדאת, לפי הנתונים שהיו בידו הוא לא הימר. בדיעבד, הסתבר שהוא שגה כאשר דחה את הבקשה להפסקת אש. אבל הפרדוקס שנוצר, סאדאת הפסיד את קרב-השריון. אבל ההונאה הצליחה - וזה מה שהיה חשוב לו. עובדה, לאחר המלחמה ראש המוסד העביר למרואן בונוס של 100,000 דולר. ואנחנו המשכנו להעניק שירותים למרואן עד שנת 1978.

 

הד"ר עבד אל-מונעם סעיד, חוקר מצרי בכיר בענייני ביטחון ואסטרטגיה, העיד בטלביזיה המצרית: "אני קובע שאשרף מרואן היה זרע שנשתל במח הישראלי". הגנרל מחמד בסיוני, שגריר מצרים בישראל לשעבר, קצין מודיעין שהיה בתפקיד מקשר של צבא מצרים במטכ"ל הסורי  ב-1973, אמר: "מי שהפעיל את אשרף מרואן היה הנשיא סאדאת בעצמו. הוא גם האיש שאישר את תכנית ההונאה האסטרטגית". מדבריהם, ניתן להעריך כי בסיוני וסעיד השתייכו ל"לשכת המידע המיוחדת" שהקים סאדאת במשרדי הנשיאות, ושהכינה את בַּסְבּוּסַת התרעלה שמרואן הגיש לנו. ויש בינינו כאלה שאוכלים אותה בשקיקה עד היום.

 

סא"ל שמעון מנדס שירת באגף המודיעין ב-1973.

--

מאת: סא"ל (בדימוס) שמעון מנדס, "מלחמת יום-הכיפורים: ההונאות המצריות שנעלמו מעינינו", מגזין המזרח התיכון, 24 בספטמבר 2012. 

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • הסכמה




גלריית המגזין

 

20 באוקטובר 2017

 

 

מגמות רדיקאליות במחשבה המדינית הגרמנית

 

 

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006