כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
כישלונה של קלינטון: הבוקר שלמחרת – היקיצה המרה
האם עדיין מישהו חושב שיש סיכוי שדונלד טראמפ ינצח
עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל
מכון גתה – ללמד גרמנית את הישראלי הברברי
פוליטיקה ישראלית - דמוקרטיה בארץ הקודש
טרור אסלאמי – כמה בני-אדם נהרגו בחודש אפריל 2012
הדמוקרטיה המערבית בעידן התקינות פוליטית
אנגלה מרקל מול דונלד טראמפ – דו-שיח של חרשים
ועידת מינכן – התרפיה הקבוצתית של מדינות המערב
עיתון הארץ הוא דונלד טראמפ של התקשורת הישראלית
בחירות ארה"ב 2016 – שעתה של הילארי
דמוקרטולוגיה - הדמוקרטיה הישראלית ללא כחל ושרק - חלק ראשון
משבר פוליטי באוסטריה ועוני אסלאמי עמוק בגרמניה
מגמות חדשות בדעת-הקהל הגרמנית בשאלת הפליטים
הבחירות לנשיאות ארה"ב - סקירת מצב, אפריל 2016 חלק שני
הלוגיקה הפאשיסטית של חברי-הכנסת הערבים
תקשורת פוליטית בישראל – הקשרים של השקרים
אנגלה מרקל – בין משבר הפליטים לאיומי הטרור האסלאמי
התקשורת צריכה לבקש סליחה בנימין נתניהו

עליונות הדרג המדיני במדינת-ישראל הדמוקרטית – האומנם?

מאת: ד"ר יוחאי סלע

31.08.2012


 

 

 

קשה שלא לשים לב לרמה המתלהמת של הדיון הציבורי בנוגע לנושאים אחדים המקיפים את חיינו - דיונים  המתנהלים בעיקר מסגרת התקשורת הישראלית. אני חייב לציין, שברמה היומיומית של האזרח הישראלי הממוצע, התלהמות כזו אינה קיימת, אך היא קיימת רק בדמיונם של כמה אנשי תקשורת ואנשי ואקדמיה המחפשים מתחת לאדמה עילה לחבוט בחברה הישראלית על כל צעד ועל כל שעל, וזאת ללא כל הצדקה. אם נתמקד לרגע קט בדיון התקשורתי המתנהל בחודשים האחרונים בנוגע לתקיפה באיראן, נוכל לגלות זרמים חזקים של התלהמות הגובלת בהסתה נגד הדרג המדיני בישראל שנבחר בבחירות דמוקרטיות. אולם, זה לא סתם "דרג מדיני שנבחר בבחירות דמוקרטיות", אלא הדיון התקשורתי המתלהם נובע רק בשל היותו של בנימין נתניהו ראש-ממשלת ישראל. אחדים מכלי התקשורת בישראל חובטים ללא הרף בממשלת ישראל, (לכאורה בשם חופש העיתונות), רק כדי להגיד לאחר מכן שהיא צולעת. הבנת את הרעיון?

 

אין לי דבר וחצי דבר עם מפלגת הליכוד, ובוודאי שאין לי כל קשר אידיאולוגי עם בנימין נתניהו. אולם, מה שמתחולל בתקשורת הישראלית בנוגע לכהונתו של בנימין נתניהו, גובל בהסתה כאילו מאומה לא למדנו ממה שהתחולל בישראל בנובמבר 1995. שימו לב, שבאווירת ההסתה התקשורתית הקיימת בישראל, אפילו אני צריך להבהיר ש"אין לי שום קשר למפלגת הליכוד, ובכל זאת אני יוצא להגנתו של בנימין נתניהו כראש-ממשלת ישראל". את ההגינות בסיסית הזו אני מצפה למצוא בעיקר אצל אנשי אופוזיציה בכירים כמו שלי יחימוביץ ושאול מופז, משום שהם מייחסים לעצמם כישורים הראויים לעמוד למבחן ציבורי בבחירות הדמוקרטיות הבאות שיתקיימו בישראל. במילים אחרות, מי שרואה את עצמו ראוי לכהן כראש-הממשלה הבא של מדינת-ישראל, כדאי מאוד שילמד להבחין בין העיקר לטפל בנושאים רבים וחשובים העומדים על הפרק. שאם לא כן, הם עלולים להיקלע לאותה מסכת של הסתה תקשורתית שחצתה את גבולות היושר וההגינות. ספק רב אם אנשי אופוזיציה בכירים היו מצליחים לתפקד כהלכה אם הייתה מתחוללת סביבם מערכת הסתה יומיומית הגולשת אפילו לחייו האישיים של ראש הממשלה הנוכחי - גם בנוגע לאשתו ולילדיו. די אם נזכיר את טמטומו של עיתון ידיעות אחרונות שפרסם בעמודי החדשות (במקום בולט מאוד) את תמונתו של בנו של ראש-הממשלה כשהוא מבלה ומעשן עם חבריו ימים אחדים לאחר העלאת מחירי הסיגריות של יולי 2012. האם באמת מחירי הסיגריות מטרידים את עורכי העיתון ידיעות אחרונות? ממש לא. העיתון סימן את נתניהו כמושא להסתה, ולפיכך כל תרגיל תעמולתי זול ראוי לפרסום כדי לשרת את המטרה הראשית - שהיא להביא לסיום כהונתו של נתניהו בכל מחיר ובכך להביא לפגיעה בעיתון היומי "ישראל היום".

 

במסגרת הזו, הדיון התקשורתי על התקיפה באיראן שימש בסך-הכל "כלי" המגויס למען המטרה הראשית של אחדים מאמצעי התקשורת בישראל. הרי לא רק הדיון על "איראן הגרעינית" הוא שעמד על הפרק, אלא גם כשירותו של בנימין נתניהו לקבל החלטות הנוגעות לעניין. אפילו הסתייגויות של ראשי הצבא בנוגע לתקיפה באיראן שהובאו ב-2009, שימשו את כלי התקשורת בישראל כאילו הם נאמרו באוגוסט 2012.  שום הבהרה הגיונית ורצינית לא נמסרה בנוגע לשימוש בידיעה חדשותית ישנה כל כך - כאילו שום דבר לא השתנה בתוכנית הגרעינית של איראן משנת 2009 ועד לשנת 2012. הבדיחה היא, שפוליטיקאים בכירים, המתנגדים לנתניהו, השתמשו בטיעונים דומים כדי לתקוף את נתניהו באופן אישי. לא הנושא של איראן הגרעינית עמד על הפרק, אלא נתניהו בכבודו ובעצמו עמד על הפרק כחלק משיקולים פוליטיים צרים של פוליטיקאים חסרי-סבלנות הממאנים לחכות עד לבחירות הבאות.

 

שימו לב לכמה תופעות מוזרות המתחוללות בישראל בשנים האחרונות בתקשורת הישראלית, במערכת המשפטית ובאקדמיה הישראלית: בשם "חופש הביטוי" מותר לנהל תעמולה זדונית נגד גורמים מכהנים בישראל; בשם "עליונות החוק" מותר להדיח ראש-ממשלה מכהן תוך כדי הסתמכות על עד מפוקפק; בשם "החופש האקדמי" מותר לנהל מסע של דה-לגיטימציה נגד מדינת-ישראל כמדינה ריבונית והיהודית. בנושא הזה, אני רוצה להזכיר לכם שבשלושים השנים האחרונות התפרסמו מאות מאמרים וספרים של חוקרים ישראלים שניסו לקעקע את הלגיטימיות של מדינת-ישראל, אולם לא התפרסם אפילו ספר אחד נורמאלי על תקופת כהונתו של נשיא מצרים לשעבר, חוסני מובארק, שהחל את כהונתו מאוקטובר 1981 ועד לפברואר 2011. אין תימה איפה, שגורמים רבים בישראל הופתעו לנוכח עוצמת המחאה הציבורית נגד הנשיא מובארק שפרצה בתחילת שנת 2011. באופן דומה (עם הסתייגויות אחדות), גם מלחמת-האזרחים בסוריה שהחלה כמחאה עממית שפרצה ב-15 במרס 2011, נחתה על גורמים רבים בישראל בהפתעה גמורה. כאן, אולי, ראוי לציין את המדיניות הישראלית המעולה שננקטה בנוגע למה שהתחולל בעולם-הערבי מאז שנת 2011. השקט המילולי של המדינאים הבכירים בישראל בנוגע לתהליכים הללו וההיערכות הצבאית השקטה, הקנו לישראל נקודות זכות רבות הן במרחב האזורי והן בזירה הבינלאומית.

 

אלא, שהנושא האיראני מהווה קרקע נוחה יותר להתקפות אישיות דווקא נגד גורמים מכהנים בדרג הבכיר ביותר של מדינת-ישראל. בנושא הזה נפרצו מחסומים רבים של יושר והגינות גם מצד אלה שניסו לחבור לבנימין נתניהו כדי להצטרף לממשלתו. ברוח האווירה התקשורתית המתחוללת סביב כהונתו של נתניהו, גם פוליטיקאים אחדים נסחפו בזרם ההסתה הכללי. כאשר פוליטיקאים אחדים ניסו להצטרף לממשלתו של נתניהו, הם פיזרו הצהרות חיוביות לעבר ראש-הממשלה. אולם ברגע שהניסיונות הללו כשלו, הם מיהרו לעלות על כל במה אפשרית כדי להצהיר ש"אי-אפשר לסמוך על ביבי" גם בנושאים הקשורים לנושא האיראני. הנדנדה הזו, מקורה בעיקר באווירה התקשורתית המתנהלת בעוצמה רבה נגד בנימין נתניהו. בחלק מהמקרים, בדומה לפרסום תמונת בנו של נתניהו, התקשורת מעצימה עניינים "טפלים" וגם "תפלים" לחלוטין -  כמו החלטתו של ראש-הממשלה לא לשנות את תיק ההשקעות שלו, אף-על-פי שנתניהו קיבל אישור לכך. כמובן שהבקשה לשינוי וההחלטה שלא לשנות מאומה בתיק ההשקעות, קיבלו צביון מתלהם עד לדרגה של הסתה שהתחברה - איך לא - לנושא האיראני. הקשקשת הבלתי-נסבלת של התקשורת הישראלית עלולה לסכן, קרוב לוודאי, את מדינת-ישראל מבחינה ביטחונית. באופן הזוי לחלוטין, התקשורת הישראלית הפכה לכלי-שרת בידי איראן שמנסה למוסס לחלוטין את הרצון הישראלי לפעול נגד התוכנית הגרעינית האיראנית. דווקא בשעה שהתקשורת הישראלית התעסקה בזוטות, המנהיג העליון של איראן, האייתוללה עלי ח'אמנאי, ידע להבהיר היטב, ב-15 באוגוסט 2012, את כוונותיה האמיתיות של איראן כלפי ישראל. וכך הצהיר ח'אמנאי ב"יום ירושלים" בהשתתפותם של מאות-אלפי בני-אדם שהריעו לדבריו הקשים (המובאים באדיבות אתר ממר"י):

 

"ניצחון המהפכה האסלאמית הציב מכשול היסטורי בפני ניסיון רודפי השררה להשכיח את כיבוש פלסטין. באותה מסגרת, הם העלו לדיון את הסכסוך השיעי-סוני ואת הסהר השיעי בזמן שהאומה הפלסטינית נמצאת מזה שישים שנה חת לחצים מצד אנשים כאלה... האם אזכור שמה של איראן, שהחייתה ושיקמה את הסוגיה הפלסטינית, כסכנה לעולם האסלאם ושתיקה מול האסונות שמבצעים הציונים - אינה בגידה? סוגית ירושלים עבורנו אינה טקטית אלא נשאבת מאמונה אסלאמית עמוקה. אנו רואים בהצלת המדינה האסלאמית הזאת מידי השלטון והציפורניים של הכובשים הציונים ותומכיהם הבינ"ל - חובה דתית. יתר האומות והממשלות האסלאמיות צריכות גם הם להתייחס לסוגית הפלסטינית באותו אופן. כפי שכוכב איילת השחר זרח פעם אחת בניצחון המהפכה האסלאמית... הוא יזרח שוב גם בסוגית פלסטין והאדמה האסלאמית הזאת תשוב ללא ספק לאומה הפלסטינית, וה[משטר] המיותר, השקרי והמזויף הציוני יימחק מהנוף הגיאוגרפי... היום האומה האיראנית נקלעה לאתגרים מול ארה"ב ואם היא תפגין [עמידה איתנה] כמו שנהגו בוגרי המלחמה נגד עיראק, כדבר האל, ללא שום ספק ולפי הבטחותיו הכנות, היא תנצח".

 

המאבק האמיתי של ישראל אינו מתנהלת בין העיתון "ידיעות אחרונות" לעיתון "ישראל היום". כמו כן, ראוי להזכיר, שלתקשורת הישראלית אין כל אחריות ישירה לרווחתם ולביטחונם של תושבי מדינת-ישראל. לעיתים צריך להזכיר לתקשורת הישראלית (ולגורמים נוספים) שראש-הממשלה אחראי לקבלת ההחלטות החשובות באמת - גם אם הן עלולות לעלות בחיי אדם. מעצם השתתפותנו בתהליך הדמוקרטי של בחירת ראש-ממשלה מידי 4 שנים, אנו מקבלים עלינו את הערך העליון הזה, וזאת ללא שום קשר לנטייה פוליטית כזו או אחרת, וללא שום קשר לענייני רייטינג הנובעים משיקולים מסחריים של עיתון ידיעות אחרונות. על-מנת לנצח במאבק האמיתי והחשוב הזה המתנהל נגדנו, עלינו ליצור אווירה תקשורתית קצת יותר הגיונית ומושכלת, משום שקיומו של עיתון ידיעות אחרונות או לאי-קיומו של העיתון הרדוד הזה, אין כל משמעות במאבק האמיתי והחשוב המתנהל בין ישראל לאיראן הגרעינית - כפי שהבהיר לנו עלי ח'אמנאי בדבריו שנמסרו ב-15 באוגוסט 2012 לקול תשואותיהם של ההמונים המוסתים.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "עליונות הדרג המדיני במדינת-ישראל הדמוקרטית - האומנם?", מגזין המזרח התיכון, 31 באוגוסט 2012.

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • כמו תמיד, ברור, לענין ונכון




גלריית המגזין

 

 

טרור אסלאמי וקטסטרופה אנושית באזור אגם צ'אד 

 

 

צ'אד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006