כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
נְתַנְיָהוּ בְּגוֹב הָחָקִירוֹת - פוליטיקה ישראלית 2017
היהירות הגרמנית הטיפוסית מול הנחישות הישראלית
ספר חדש: "קיצור תולדות דגל ישראל", מאת דני בירן
אחמד שוקיירי וכישלונה של הלאומיות הפלסטינית
טרור אסלאמי – ילדים כטרוריסטים מתאבדים – מרץ 2017
האם צפויה שואה שנייה?
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
ספר חדש: מלחמה כבדת דמים: טראומה, זיכרון ומיתוס
צרפתים בני דת מוחמד – חורף 2015
טרור, אסלאם ושיטפון של פליטים מאפריקה השחורה
עולם חדש: ארה"ב אחרי טראמפ - מאמר שני בסדרה
מדיקטטורה צבאית ל"דמוקרטיה"; סוריה לאחר הבחירות של 1954
ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק א
24 שנים מאז הטבח באל-חמה והקמת הברית הלאומית לשחרור סוריה
מדינת-ישראל לקראת 2016 – בשם "הכרת הטוב"
משבר הפליטים באירופה – הזהב השחור של טורקיה
המפלט הגרמני בחיק התעמולה הערבית והפלסטינית
מדע והשכלה בישראל, ושאלת הגניוס היהודי
בריג´יט גבריאל – לבנונית למען ישראל

מצרים לאחר ניצחונם של האחים המוסלמים

מאת: ד"ר יוחאי סלע

07.07.2012


 

 

נו, אז ארה"ב של אובמה מאוד מרוצה מהתהליך הדמוקרטי שעבר על מצרים עם בחירתו של מוחמד מורסי מתנועת "האחים המוסלמים" לנשיאות המדינה המצרית. שבועות רבים של לחץ אמריקאי על קציני הצבא המנהלים את מצרים לאחר נפילתו (הדחתו) של מובראק, ולאחר חדשים רבים של מגעים אינטנסיביים בין נציגים אמריקאים לבין בכירים בתנועת האחים המוסלמים, ארה"ב השתכנעה שמורסי הוא התשובה האחת והיחידה של מצרים בעת הזאת. בראייה היסטורית רחבה, אנחנו יכולים לציין שכאשר התבצעה "הפיכת הקצינים" במצרים בשנת 1952, ארה"ב ניהלה מגעים שוטפים עם קציני ההפיכה באמצעות נציגי ה-CIA כדי להגיע לאיזשהו קו-פעולה משותף. בסופו של דבר, מצרים של עבד אל-נאצר בחרה ללכת עם בריה"מ. יתרה מזאת, מצרים אימצה קו כלכלי שהתבטא בגיבושה של אידיאולוגיה בשם  "הסוציאליזם הערבי" שחיסל את שארית היוזמה החופשית שהייתה קיימת במצרים של אותה עת. הסוציאליזם הזה התרסק לחלוטין עם התבוסה הקשה של מלחמת ששת-הימים של יוני 1967.

 

באופן מעט מוזר, המערב הצבוע מעדיף דיקטטורה יציבה של דמוקרטיה לא יציבה. מאחורי כל המילים היפות של "הליך דמוקרטי" ו"מערכת בחירות חופשיות" מסתתרת השאיפה של המערב "לנהל עסקים" מול מנהיג אחד ויחיד שייצג את "העולם-השלישי הפרוע". זאת אחת מהסיבות שאף אחד לא ממש יודע מה לעשות עם בשאר אל-אסד. מאחורי הקריאות הפומביות לסילוקו, מסתתרת השאיפה הסמויה שאסד יצליח למגר את המורדים כדי שסוריה לא תתפרק לגורמים חסרי-רסן כפי שהדבר מתרחש לעיתים קרובות מאוד במדינות המוסלמיות שרובן פרועות וכושלות. המקרה הסורי מהווה אתגר לא פשוט משום שבמדינה הסורית רוחשת עוינות היסטורית קשה בין המיעוטים הכורדים, העלווים והנוצרים לבין הרוב המוסלמי הסוני. העוינות הזו יכולה בנקל לגלוש לטיהור אתני אם האופוזיציה הסורית לא תצליח להגיע להבנות עם המשטר הנוכחי - עם בשאר אל-אסד או בלעדיו.

 

על-מנת לבסס את התיזה שהצגנו כאן, בנוגע לצביעותו של המערב, בואו נבדוק לרגע מה קורה במדינות הערביות במפרץ-הפרסי: מדינות אלה מקבלות מארה"ב מטרייה צבאית הדוקה, אך בפועל הן כלל לא מתנהלות לפי "הרוח הדמוקרטית" בהתאם לתפיסה האמריקאית. מבחינתה של ארה"ב, כל עוד ישנו דיקטאטור פרו-אמריקאי, הדמוקרטיה בתוך המדינה והעניינים הנספים הנוגעים לזכויות-אזרח יכולים ללכת לעזאזל. ארה"ב, רוסיה, סין ואירופה מעדיפות יציבות על דמוקרטיה - אלא אם כן מדובר על ישראל. וזאת משום שישראל היא "מקרה מיוחד" מאוד שצריך להחיל עליו ערכים ששום מדינה אחרת בעולם אינה נבחנת לאורם. כדי שמוסדות בינלאומיים יעסקו באמת בבעיות הבוערות של העולם, צריך להתרחש משהו מאוד מיוחד החורג הרבה מעבר לרצחנות השכיחה המתרחשת במקומות רבים ברחבי-העולם. התפיסה המטופשת הזו - שישראלים אחדים מקדמים בכל כוחם - באה לידי ביטוי אינפנטילי במאמרו של דימיטרי שומסקי שהתפרסם בעיתון הארץ ב-5 ביולי 2012  בשם "חצי דמוקרטיה, חצי דיקטטורה". שומסקי מעניק חסינות לברבריות הערבית על-ידי הטחת אשמה בישראל לאור "שליטתה הקולוניאליסטית" (לדבריו) בשטחי יהודה ושומרון. שומסקי אפילו לא מנסה להרהר בינו לבין עצמו מדוע קוראים לשטחים האלה "יהודה ושומרון" בזמן  שהוא מטיח בישראל שהיא "דמוקרטיה המשעבדת לאום אחר". במילים אחרות, עוד קשקוש ילדותי התפרסם בעיתון הארץ.

 

תמיד אמרו על מצרים שהיא המדינה המובילה בעולם-הערבי. האומנם? מאז מותו של נאצר בשנת 1970, אנו רואים הידרדרות כללית במעמדה של מצרים בזירה הפוליטית הבינערבית. התבוסה המחפירה של 1967 החריפה את הבעיות שהיו קיימות גם קודם. בין היתר, אפשר לציין גם את הסכם-השלום עם ישראל שנחתם ב-1979. אבל בעיני מומחים אחדים, מצרים תמיד שמרה על מעמדה הבכיר בקהילה הערבית המזרח-תיכונית. התואר הזה היה מוצדק רק בחלקו. מצרים של עשרות השנים האחרונות ניהלה "קרב-מאסף" עם עיראק של סדאם חוסיין ועם סוריה של חאפז אל-אסד. כעת אנחנו מוצאים את עצמנו עם שלוש מדינות הנמצאות על סף קריסה טריטוריאלית, כלכלית ועדתית בעקבות מאבקים חריפים הקורעים לגזרים את כל החברה הערבית. הבעיה איננה נוגעת רק ליחסים בין האסלאם הרדיקלי לבין הזרם הליברלי, או בין גישה מערבית לבין גישה מסורתית, או בין שאיפה לסדר כלכלי כזה או אחר. הבעיות הקשות של העולם הערבי משתרעות על תחומים רבים הכוללים גם חוסר-איזון בין השאיפות הלאומיות הפרטיקולאריות לבין הגישה האסלאמית המסורתית - שהיא מרכיב חשוב בזהות הכלל-ערבית. לעניין הזה אין קשר לישראל ומעולם גם לא היה קשר. מאבקי-הדמים הרצחניים בתוך האסלאם על עדותיו ופלגיו החלו כבר לפני כ-1,400 שנה.

 

הנשיא החדש של מצרים יצטרך להתמודד עם מערכת צבאית המעוניינת לשמר בכל כוחה על מעמדה הציבורי, הפוליטי והכלכלי. הצבא המצרי אינו מתפקד רק כ"שומר החומות" של המדינה המצרית, אלא הוא גם מתפקד כגוף כלכלי המייצר עשרות מוצרים אזרחיים - החל מאפיית פיתות להמונים וכלה במוצרים בני-קיימא. ראשי הצבא המצרי רואים את המדינה המצרית דרך פריזמה אסטרטגית אזורית ובינלאומית, ולא רק דרך עינם הפקוחה למחצה של כוהני הדת המעוניינים להפוך את מצרים למדינת-הלכה בהתאם לחוקי השריעה המוסלמית. ובכן, מה יקרה בשנים הבאות במצרים לאור המתח הפוליטי הקיים בין "האחים המוסלמים" במצרים לבין ראשי הצבא? בתפיסה האסלאמית המסורתית, ל"זמן" יש תפקיד דיאלקטי של הישגים ונסיגות תוך כדי חתירה ליעד הנכסף שהוא החלת הערכים האסלאמיים על כלל האוכלוסייה. לפיכך, הגורמים האסלאמיים במצרים יחתרו באופן הדרגתי ואיטי לקראת צמצום סמכויותיו של הצבא הנוגעות לניהול המדינה. כמובן שהכול יתנהל "בדרכי נועם" תוך כדי הדגשת הערכים המשותפים ושמירת כבודו של הצבא בעיני המצרי הממוצע.

 

הנשיא החדש של מצרים יצטרך להתמודד עם שלל של בעיות קשות כמו אספקת מזון לאוכלוסייה של כ-90 מיליון נפש - אוכלוסייה הגדלה במהירות מידי שנה; אספקת דיור הולם ותעסוקה לבוגרי האוניברסיטאות; הגברת תחושת הביטחון האישי של האזרח המצרי - תחושה שהתערערה לחלוטין בשנתיים האחרונות; בעיית השליטה הביטחונית באזור חצי-האי סיני ובגבול הלובי. למצרים, במצב הנוכחי, אין את היכולת ואת הרצון לטפל בבעיה הביטחונית הרוחשת בחצי-האי סיני; וכן בעיית המיעוט הקופטי המונה כ-10 מיליון נפש - בעיה אקוטית העומדת להתפוצץ ברעש גדול בכל רגע נתון. בסופו של דבר, בתהליך ארוך ומתיש, גם הנשיא החדש של מצרים יבין שלאסלאם אין את כל הפתרונות לבעיות הללו. יתירה מזאת, האזרח המצרי יבין שהאסלאם במתכונתו הנוכחית הוא הבעיה ולא הפתרון. הקו המאפיין כיום את האזרח הערבי הממוצע במזרח-התיכון נוגע לתחושת חוסר-האונים לנוכח שינויי העיתים. תחושה זו תלך ותגבר אם גם המנהיגות האסלאמית במצרים (ובמדינות נוספות) לא תצליח למצוא תשובה נאותה לבעיות הבוערות באמת של החברה הערבית בכללותה. הבעיה, כמובן, היא שהאסלאם הפוליטי תמיד מוכן לתפוס את השלטון בדרך דמוקרטית, אך הוא אינו מסוגל לוותר על השלטון באותה דרך דמוקרטית ששירתה אותו בעבר.

 

מצרים היא הר של בעיות הנערמות זו על זו במשך עשרות השנים האחרונות. אך האם משהו בסיסי השתנה במצרים עם הזמן? הדרך הטובה ביותר להדגים זאת היא בדבריו של פרופסור לואיס עוד', שהיה העורך הספרותי של העיתון אל-אהראם וסופר בעל-שם במצרים. פרופסור עוד' העלה על הכתב את רשמיו על טיול שערך לאירופה בקיץ 1969, ובו הוא תיאר את הטיול כ"מסע החלמה". זו אינה החלמה מחולי גופני, אלא מן ההלם הנורא של "מאורעות" יוני 1967, "מאורעות שהפכו את שעותינו לימים, את ימנו לחודשים, ואת החודשים לשנים ואת שנותינו לדורות על דורות. ההלם ערער את העצבים, שבר את הלב מרוב חרפה והחשיך את הנפש מרוב ייאוש". כך תיאר עוד' את המצוקה שארצו שרויה בו - ודומה כי הוא הצליח לבטא את תחושותיהם של רבים באותה עת: "על דרך הקיצור, אני סבור שמצוקתנו אינה צבאית, או מדינית, או כלכלית, או חברתית, או מוסרית, או אף רוחנית. המצוקה היא כל אלה יחד - מצוקה תרבותית. מצרים דומה לקרחון, שרק שמינית ממנו מצויה על פני המים, ושבע-שמיניות כמוסות במעמקים... המערכה האמיתית שלנו היא בין ישן לחדש, בין ריאקציה לקדמה: אולם, לדמוקרטיה ולסוציאליזם אין להגיע בהעדר תנועה להומניזם, לתיקונים בדת ולמהפכה תרבותית". יותר מ-40 שנים עברו מאז שנכתבו הדברים הללו, ודומה הוא כי התחושה במצרים של 2012 נותרה כשהייתה.

 

משקיפים ישראלים טוענים שהמזרח-התיכון עובר "טלטלה עזה". אחדים מהם הביעו דאגה לנוכח המצב המיוחד אליו נקלעה מדינת-ישראל לאור ההתרחשויות במצרים ובסוריה מאז שנת 2011. גם במקרה המצרי וגם במקרה הסורי עלינו לתת לתהליכים הפנימיים לעשות את שלהם, וזאת מבלי להיכנס לחרדות מיותרות שהן כה אופייניות לחברה הישראלית של השנים האחרונות.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "מצרים לאחר ניצחונם של האחים המוסלמים", מגזין המזרח התיכון, 7 ביולי 2012.

 

 

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר





גלריית המגזין

 

טרור אסלאמי - 30 אפריל 2017

 

220 הרוגים בעיראק; 80 הרוגים בסוריה; 10 הרוגים באפגניסטן; 8 טרוריסטים מוסלמים מארגון "אל-קאעידה" נהרגו בחיסול-ממוקד אמריקאי בתימן; 5 הרוגים בתימן; 4 הרוגים בלוב; 2 חיילים נוספים נהרגו בתאילנד בפיגוע-אסלאמי; טרוריסט מוסלמי בכיר נהרג בפקיסטן; טרוריסט מוסלמי בכיר נהרג בפיליפינים;

 

חדשות המזרח-התיכון

 

גרמניה עוברת טרנספורמציה היסטורית תודעתית

 

שער ברנדנבורג

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006