כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. sellayohai@gmail.com







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
ספר חדש: מלחמה כבדת דמים: טראומה, זיכרון ומיתוס
טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש יולי 2013
מלחמת ההשמדה הערבית שהפכה ל"נכבה הפלסטינית"
אחמד שוקיירי וכישלונה של הלאומיות הפלסטינית
בחירות ארה"ב 2016 – שעתה של הילארי, כשר אבל מסריח
בחירות ארה"ב 2016 – שעתה של הילארי
הכישלון הנאצי והכישלון הערבי - ימי זיכרון ומשמעותם
טרור אסלאמי – כמה בני-אדם נהרגו בחודש מרס 2013
הייפא והבי - דיוקנה של זמרת לבנונית
נוני דרוויש – ערבים למען ישראל
תימן - בין אל-קאעידה לטרור שיעי
בחירות בארצות-הברית, נובמבר 2016 – מאמר סיכום
שני עיתונאים ניסו לראיין את ראש-ממשלת ישראל
האקלים העומד עלינו לכלותינו – הקיץ החם של 2012
התעמולה הערבית השתלטה גם על הימין הישראלי
הפלישה הערבית לארץ-ישראל וההתיישבות היהודית
חובה להקים מדינה פלסטינית עצמאית
חקירות ראש הממשלה פרק ב´ – בית ממכר עדויות

זיי מיר געזונט אונד שטארק – היום שאחרי

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר

06.07.2012


 

 

 

בית-המשפט העליון אמר את דברו בנושא ObamaCare והרפורמה במערכת הבריאות היא מעכשיו חוק המדינה - Law of the Land. כל ההשגות, הטענות והערעורים החולקים על הפסיקה, גם אם נימוקי השופטים נראים מופרכים, הם בבחינת טחינת מים. השאלה המרכזית עכשיו היא מה הלאה? מעל לכל מרחפת השאלה איך ההחלטה הזאת תשפיע על מערכת הבחירות המתנהלת במלוא המרץ ועל תוצאותיה.

 

תוצאה מיידית של החלטת בית המשפט הייתה שמקש ה Delete במקלדות של מאות (אולי אפילו אלפי) מחשבים של חכמי האינטלקטואליה הליבראלית עבד שעות נוספות. מאות מאמרי מערכת וניתוחים משפטיים - כולל עשרות מאמרים שכבר התפרסמו - מצאו את דרכם לפח האשפה. אלפי שעות מאמץ אינטלקטואלי שהושקעו בכתיבת מאמרים התוקפים את פסילת החוק ירדו לטמיון. החבר'ה האלה, כולל אובמה והנהגת המפלגה הדמוקרטית טענו כל הזמן שהחוק לצדם. עמוק בלב הם לא חשבו כך. אם לשפוט על פי כמות החומר שהוכנה כתגובה לפסילה אפשרית של ObamaCare ע"י בית-המשפט, הם הכינו את עצמם להפסד במשפט. הפסיקה הפתיעה אותם לא פחות מאשר את מתנגדי הרפורמה. נשיא בית המשפט העליון, ג'ון רוברטס, שהיה בחזקת מצורע בעיני האינטלקטואליה הליבראלית מיום שהנשיא בוש מינה אותו, הפך בן לילה לאליל - ממש כוכב נולד.

 

תוצאה מיידית שנייה של הפסיקה הבלתי צפויה הייתה עליה דרמטית בהיקף התרומות למערכת הבחירות של רומני. ב 24 השעות הראשונות שאחרי פרסום הפסיקה, מערכת הבחירות של רומני גייסה למעלה מ-4 מיליון דולר (!) - כולם מתורמים קטנים (תרומות בסדר גודל 100$ לתורם) באמצעות האינטרנט. זה הישג חסר תקדים. אובמה, שלמעשה המציא את הפטנט של גיוס המוני של תרומות מתורמים קטנים באמצעות האינטרנט, לא יכול להצביע על הישג מקביל. במערכת הבחירות של 2008, אובמה הצליח לגייס כמעט פי עשר יותר תרומות מאשר מקיין. איסוף התרומות באמצעות האינטרנט תרם באופן משמעותי לפער הזה. במערכת הבחירות הנוכחית, עוד לפני פסיקת בית המשפט העליון, אובמה התקשה לחזור על ההישג ובין המועמדים מתנהל מאבק צמוד על היקף התרומות.

 

בסערת ההתרגשות סביב הפסיקה המפתיעה, הן בתוכן והן ב"מי" - מי מהשופטים הצביע בעד ומי נגד, שוכחים את העיקר - הדיון בבית המשפט וכן הפסיקה לא עסקו ברפורמה של מערכת הבריאות. שאלות כגון האם הרפורמה נחוצה, האם היא טובה, האם הצורה בה היא נעשית היא היעילה ביותר, האם דרך קבלת החוק בקונגרס הייתה נאותה - וכן שאלות אחרות הנוגעות לתוכן ולמהות הרפורמה, בכלל לא עלו לדיון. השאלה היחידה עליה בית המשפט התבקש להשיב הייתה האם הקונגרס, באשרו את החוק, חרג מהסמכויות המוקנות לו ע"פ החוקה. הפסיקה התייחסה אך ורק לשאלה הזאת. בניגוד לרושם שאובמה ועוזריו מנסים ליצור, פסיקת בית המשפט העליון לא הייתה מתן הכשר (vindication) ל-ObamaCare. בית המשפט העליון דחה את טענות המתנגדים ופסק שהקונגרס לא חרג מסמכויות החקיקה שיש לו בהיותו הרשות המחוקקת, אבל זה הכל. זאת תהיה טעות להסיק מהפסיקה הזאת את מה שלא נאמר בה. תפקידו של הקונגרס, כפי שהוא מוגדר בחוקה, הוא לחוקק חוקים, אבל בשום מקום לא נאמר שהוא רשאי לחוקק רק חוקים "טובים" (מי קובע?).

 

אינני משפטן, ואת ניתוח ההשלכות המשפטיות של הפסיקה הזאת אותיר למי שעיסוקם בכך. אסתפק כאן בהערה אחת. יש חוק שאותו לא לומדים בבתי ספר למשפטים, חוק שמשפטנים מעטים בלבד מודעים לקיומו. החוק הזה לא נחקק ע"י רשות מחוקקת כל שהיא, והוא גם איננו נובע מפסיקה תקדימית של בית משפט עליון ככל שיהיה. החוק הזה הוא החוק של התוצאות להן לא התכוונת (The Law of Unintended Consequences). בסופו של יום, התוצאות המעשיות של פסיקתו האחרונה של בית המשפט העליון תקבענה ע"י החוק הזה, הן תשפענה גם בתחומים שאין להם כל קשר עם ObamaCare ולאף אחד אין מושג היכן זה ייעצר.

 

פסיקת בית-המשפט העליון היא הישג משמעותי לאובמה ולמפלגה הדמוקרטית. הם יכולים לטעון עכשיו שתקופת כהונתו הראשונה של אובמה לא בוזבזה. אבל זה בכלל לא בטוח שיש להם סיבה למסיבה. ההישג מצטמצם למישור המשפטי בלבד, ואין כל וודאות שהוא יגלוש גם למישור הפוליטי. אדרבא, אם התגובה במישור התרומות שהוזכרה למעלה היא אמת מידה, לדמוקרטים אין שום סיבה לשמוח. העובדה שעדיין נותרו ארבעה חודשים עד לבחירות - מספיק זמן כדי שהציבור ישכח, איננה צריכה לנחם את הדמוקרטים כי גם כאשר החוק התקבל בקונגרס, במרץ 2010, יועצו הראשי של אובמה, דוד אקסלרוד, אמר בעקבות התגובה השלילית בציבור שעד ליום הבחירות "זה יעבור" והציבור "יתרגל". הטעם המר שנותר מהתבוסה האלקטוראלית שהדמוקרטים ספגו בנובמבר 2010 עוד לא פג. דרושה מידה רבה של ביטחון עצמי על מנת להאמין שמה שלא קרה בשמונה חודשים ב-2010 יקרה עכשיו בארבעה חודשים.

 

לכאורה, רפורמת הבריאות צריכה לתפוס מעכשיו מקום מרכזי בתעמולת הבחירות של הדמוקרטים - אחרי ככלות הכל זאת גולת הכותרת של תקופת כהונתו הראשונה של אובמה, וכעת, משנוספה לה הגושפנקא של העליון, מי יעיז להטיל ספק בגדולתו? מי יעיז לפקפק בזכותו לתקופת כהונה שניה? אבל זה לא מה שקורה. המשפט המרכזי ב"הופעת הניצחון" של אובמה אחרי שנודעו תוצאות הדיון המשפטי, היה קריאה "להוריד את הנושא מסדר היום" ו"לפנות לעתיד". לדבריו "אין צורך לחזור ב-2012 על המאבקים של 2010". גם ב-2010 אובמה אמר ש"הוא לא רוצה להילחם ב-2012 את המלחמה של 2010". אפשר להבין לרוחו - הוא זוכר איך זה נגמר ב-2010. אין כל וודאות שמה שקרה ב-2010 יחזור על עצמו השנה, אבל למה להסתכן? אובמה מודע היטב לעובדה שפסק הדין של העליון לא שינה כהוא זה את יחסו של הציבור לרפורמה ושההתנגדות הרחבה לחוק נותרה בעינה.  הוא יעשה כל מה שהוא יכול על מנת שהנושא יוזכר במידה מינימאלית, אם בכלל, במערכת הבחירות. זאת בדיוק הטקטיקה בה הוא נוקט לגבי נושאי הכלכלה והאבטלה.

 

בקרב ציבור הבוחרים אין הרבה הבנה לדקויות המשפטיות סביבן התנהל הדיון בבית המשפט.  למעט שכבה דקה של אינטלקטואלים, אנשי חוק ופוליטיקאים, אף אחד לא יודע במה מדובר. ההתנגדות לרפורמה, כמו התמיכה בה, לא היו בשל היותה "בלתי חוקתית" או "חוקתית". ההתנגדות הייתה של אנשים החושבים שהיא גרועה והתמיכה הייתה של אלה החושבים שהיא טובה. בנקודה הזאת הבורות חוגגת, כי אלה גם אלה לא יודעים מה יש ומה אין ברפורמה. זה לא יכול להיות אחרת כאשר מדובר במסמך המשתרע על כ 2,300 עמודים הכתובים בשפה משפטית שגם עורכי דין מתקשים להבין אותה. כל צד מבליט את מה שנוח לו ומפחית מערכם, או מתעלם לחלוטין, מהצדדים שאינם נוחים לו.

 

ההנמקה בה נשיא בית המשפט העליון הצדיק את הפסיקה שינתה באופן מהותי את "זירת הקרב". מנקודת מבטם של אובמה והממסד הדמוקרטי, שינוי הצביון החוקתי של הרפורמה והגדרתה כ"מס", היא "מכה מתחת לחגורה". אומנם במהלך הדיונים בבית המשפט, עורך הדין שייצג את הבית הלבן כלל בין טענותיו התייחסות לקנס הנכלל ברפורמה כאל "מס", אבל זה היה בטון מינורי ביותר. אם שליפת הארגומנט של המס ע"י נשיא בית המשפט נעשתה במכוון אז, כמו בעת השימוע, רוברטס הוכיח שוב שהוא יותר חכם ממבקריו. הליבראלים יגלו במקרה כזה שהחדשות אודות הגעת "עידן רוברטס" לעליון היו מוגזמות. אם לעומת זאת, לא הייתה כאן כוונה נסתרת אז, יותר מוקדם ממה שתיארתי לי, החוק של התוצאות להן לא התכוונת כבר פועל. .

 

המילה "מס" היא בבחינת דגל אדום בבית הלבן. עם כל השמחה על הזכיה בבית המשפט, האסוציאציה של ObamaCare עם "מס" היא פגיעה בציפור הנפש. האקרובטיקה המילולית לה נדרשים דוברי הבית הלבן בניסיונותיהם הנואלים למחוק עכשיו את המילה "מס" מהדיונים על רפורמת הבריאות מזכירה דו שיח מסיפור הילדים של לואיס קרול (Lewis Carroll), מבעד למראה (Through the Looking Glass), המתנהל בין עליסה ודמות בשם המפטי דמפטי (Humpty Dumpty): 

 

המפטי דמפטי, בנימה של בוז ניכר: ''כשאני משתמש במילה, מובנה הוא בדיוק המובן שאני בוחר בשבילה - לא פחות ולא יותר''
עליסה: ''השאלה היא אם אתה יכול לכפות על מילים מובנים כל כך רבים ושונים''.
המפטי דמפטי: ''השאלה היא מי כאן האדון - זה הכול''

When I use a word," Humpty Dumpty said, in a rather scornful tone, "it means just what I choose it to mean, neither more nor less."

"The question is," said Alice, "whether you can make words mean so many different things."

"The question is," said Humpty Dumpty, "which is to be master - that's all"

 

העלאת מסים היא ה"בטן הרכה" של אובמה והדמוקרטים. במהלך מערכת הבחירות של 2008 אובמה הבטיח פעם אחר פעם שמסים יועלו רק על מיליונרים וביליונרים - מי שהכנסתו השנתית מתחת ל- 250,000$ לא ישלם אפילו סנט אחד של מס נוסף (250,000 זה רבע מיליון ולא מיליון, אבל אובמה למד משפטים. חשבון זה לא הצד החזק שלו). את המעשיה הזאת אנחנו שומעים חדשות לבקרים גם בימים אלה. והנה בא נשיא בית המשפט העליון ובהבל פה מקלקל לו את ההצגה. ה"בייבי" שלו הופך להיות העלאת מסים מאסיבית, ולא סתם העלאת מסים, אלא העלאת מסים הפוגעת בעיקר בבעלי ההכנסות הבינוניות והנמוכות. פה ושם על מסכי הטלוויזיה כבר מתחילים להראות תשדירי שרות של הרפובליקנים שמנגנים על הנימה הזאת. הבעיה היא שלא כל הרפובליקנים מתלהבים מהרעיון. הצגת ObamaCare כ"מס" יכולה להיות תמריץ אדיר לתנועת מסיבת התה (Tea Party) לחדש את פעילותה. המילה TEA היא ראשי תיבות של Taxed Enough Already (עול המסים כבר מספיק גבוה). תנועת מסיבת התה הייתה המפתח להצלחה האלקטורלית של הרפובליקנים ב 2010. למרות שפע ההשמצות והלכלוך שהוטח בה ע"י התקשורת הממוסדת, זו הייתה תנועת מחאה עממית במלוא מובן המילה. בניגוד לחיקוי העלוב שנוסה ע"י כובשי הוול סטריט, אנשי מסיבת התה לא נקטו באמצעי אלימות, הייתה להם אג'נדה ברורה ומובנת ומה שהכי חשוב - הם הלכו בדרך הדמוקרטית של השגת מטרותיהם באמצעות הקלפי (לאנשי מחאת ה"מגיע לי"בארץ יש הרבה מה ללמוד מהם). המימסד הרפובליקני לא כל כך התלהב מהתנועה הזאת כשהוא נוכח שאין לו שליטה עליה ולכן הם לא ממהרים לאמץ אותה. הדמוקרטים רק ישמחו אם הרפובליקנים ימנעו מלהפוך את זה לנושא מרכזי במערכת הבחירות. להם יותר נוח שהדיון במערכת הבחירות יעסוק בהפלות ו/או בנישואים חד-מיניים. 

 

אף פעם אי-אפשר לדעת מה עובר במוחו של אדם כשהוא מקבל החלטה כלשהי. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בשופט. אני לא מתיימר להבין את כל הדקויות המשפטיות של ההנמקה בעזרתה נשיא בית המשפט הגיע למסקנה אליה הוא הגיע, אבל מסתבר שגם שופטים אחרים אינם מצליחים לרדת לסוף דעתו של השופט. לדעתם של ארבעה שופטים עליונים לראות בחובה לרכוש כיסוי ביטוחי הטלת מס, איננה פרשנות של החוק אלא כתיבתו מחדש (To say that the individual mandate merely imposes a tax is not to interpret the statute but to rewrite it), ובהמשך הם אומרים אלה להטוטים מילוליים מוגזמים הגולשים עמוק לתוך התחום האסור של התפלפלות סופיסטית (That carries verbal wizardry too far, deep into the forbidden land of the sophists).

 

מסופר על אברהם לינקולן שהוא הציג למישהו את השאלה כמה רגליים יהיו לכלב אם יגדירו את הזנב כרגל? כשהנשאל היסס בתשובתו, לינקולן השיב בעצמו ארבע רגליים, כי הזנב, איך שלא תקרא לו, יישאר זנב. מעניין היה לדעת אם רוברטס מכיר את הסיפור הזה.

 

אסיים במספר מלים על הרפורמה עצמה. ביצוע הרפורמה הוטל על רשות מס ההכנסה (IRS). יש בין אלפי העמודים של הטקסט יותר סעיפים העוסקים במס הכנסה מאשר בנושאי בריאות. זה דווקא מהווה סימוכין לגישתו של רוברטס. ביצוע הרפורמה יחייב תוספת משמעותית של כוח אדם ל IRS. למרות שעדיין אין מספרים מדוייקים, ההערכות נעות בין כמה אלפים (5,000 +) לבין כמה עשרות אלפים (בין חמישים לששים אלף) עובדים נוספים. אלה לא אנשים שיסכימו לעבוד תמורת שכר מינימום. גם אם ניקח את המספר הנמוך, ההוצאות שתדרשנה לכיסוי המשכורות וכל ההטבות מהם נהנים עובדי המדינה כאן תהיינה בין 250 ל-300 מיליון דולר בשנה. מאיפה זה יבוא? גם אם הקיצוץ המתוכנן בגובה חצי מיליארד דולר בהוצאות של Medicare יתממש, זה יספיק בקושי לכסות שנתיים. מה יהיה אחר כך? הרפורמה אמורה להוסיף כ-50 מיליון אמריקאים לאוכלוסית המבוטחים. מי יטפל בהם? אין אפילו רמז בחוק על הקצאת משאבים להכשרת רופאים ואחיות - מקצועות בהם כבר היום קיים מחסור חמור. תוספת כוח אדם למס הכנסה זה בסדר (לפחות זה יקל קצת על מצוקת האבטלה . . .), אבל רופאים ואחיות? זה כנראה מיותר.

 

בקיצור, אם פני הדברים לא ישתנו בנובמבר עדיף להשאר בריא וחזק - כמו שנאמר בכותרת המאמר. 

==

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר, " זיי מיר געזונט אונד שטארק - היום שאחרי", מגזין המזרח התיכון, 6 ביולי 2012.

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר





גלריית המגזין

 

 

19 אוקטובר 2018

 

הרהורים על הצעת חוק הלאום

 

 

מגדל דוד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2018-2006