כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
תאונות דרכים בעולם-המוסלמי - רוצחים בשם אללה
תרבות ופוליטיקה: איך אומרים דמוקרטיה בערבית?
מִשְׂמֹאל תִּפָּתַח הָרָעָה - מאמר ראשון בסדרה
תקשורת - להתרפק בנוסטלגיה למנהיגי העבר
מישל סולימאן - הרמטכ"ל, כמועמד לנשיאות לבנון
בעקבות דו"ח וינוגרד: יש לנו בעיה תרבותית
גרמניה עוברת טרנספורמציה היסטורית תודעתית
אליאס מורקוס - לקחי הניסיון: חלק ראשון
פאדימה סהינדל – רצח ידוע מראש
השלום שכמעט הגיע – מגרש משחקים לחובבנים
מִשְׂמֹאל תִּפָּתַח הָרָעָה - מאמר שני בסדרה
דו"ח העוני בישראל – גניבה בחסות מוסדות המדינה
לאן נעלמות 20,000 נשים מוסלמיות מידי שנה
המשבר הפוליטי בלבנון
בריג´יט גבריאל – לבנונית למען ישראל
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
טרור, אסלאם ושיטפון של פליטים מאפריקה השחורה
צרפתים בני דת מוחמד – חורף 2015
שרה שמא - דיוקנה של ציירת סורית

חידוש ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל בתחילת המאה ה-20

מאת: ד"ר יוחאי סלע

25.05.2012


 

 

כשאתם מסתכלים סביבכם - אם אתם על חוף הים או סתם כך הולכים ברחובות הערים הגדולות - הנוף הנשקף לעיניכם נראה מובן מאליו, מוכר, כאילו הוא תמיד היה שם כפי שהוא. הערים הגדולות, הדרכים, חופי הים, הקיבוצים, המושבים, מבני התעשייה והיערות, כל אלה הצליחו לדחוק את הנוף העלוב והמוזנח של ארץ-ישראל כפי שהוא ניבט בעיני מבקרים וחוקרים לפני כ-150 שנה. אולם, החל מהרגע בו החליט היישוב היהודי בארץ-ישראל לממש את הרעיון הלאומי באופן אקטיבי, בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, השינוי בנופה של הארץ היה דרמטי ומהיר במונחים יחסיים. בשנת 1860 יצאו ראשוני היהודים את חומות העיר ירושלים כדי ליישב מחדש את ארץ-ישראל. בשנת 1948, הוכרז על הקמתה של מדינת-ישראל לאחר מאמץ לאומי עליון ומסירות אין-קץ שנמשכו ברציפות כ-90 שנה. נקודת-ההתחלה לא הייתה פשוטה וקלה. אולם כבר בראשית המאה ה-20, מייד לאחר מלחמת-העולם הראשונה (1918-1914), אפשר היה לראות הישגים מבורכים הודות למאמציה הרבים של האוכלוסייה היהודית בארץ-ישראל. על ההתפתחויות ההיסטוריות שהתחוללו בארץ-ישראל מאז חורבן בית-שני עסקנו בשלושה מאמרים עיקריים: 1. ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל לאורך הדורות. 2. הפלישה הערבית לארץ-ישראל וההתיישבות היהודית. 3. כפרים ערביים על אדמה יהודית‎.

המאמר הנוכחי עוסק בקצרה בדימוי של ארץ-ישראל ותושביה כפי שהוא נשקף בעיני זרים שהעלו על הכתב את התרשמותם מעבודתו של היישוב היהודי של תחילת המאה ה-20 - שהחל להתגבש לאופי המוכר לנו כיום‎. התרשמותם של אחדים מהכותבים עלולה להיראות בעייתית מפרספקטיבה של ימנו. אולם, אם נסלק את רעשי הרקע הללו - כמו התייחסויות אנטישמיות כל הציבור היהודי - נוכל גם אנו להבחין בדברי הערצה לנוכח מאמציה של האוכלוסייה היהודית לפתח את הארץ למרות התנאים הקשים ששררו בתחילת המאה ה-20.

עיתונאי וסופר טורקי בשם פאלה רפקי אתאי, שהיה מזכירו האישי של אהמת ג'מאל פאשא, מי שהיה המושל הצבאי של ארץ-ישראל, פרסם ספר בשם "הר הזיתים" בו הוא מנתח את האירועים שהתרחשו בארץ-ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית ועד לתחילת הכיבוש הבריטי בארץ-ישראל. לאתאי, לא היה קשה בספרו להבחין באופן ברור בין "פלסטין היהודית" לבין "פלסטין הערבית", והוא אף נתן לכך ביטוי בולט בספרו. קטעים מדבריו התפרסמו בעיתון הארץ ב-18 במאי 2012, ובספר בשם מבט ועוד מבט על ארץ-ישראל בעריכתו של ב"ז קידר שיצא לאור בשנת 1993. כך התרשם אתאי ממפעלה של האוכלוסייה היהודית בארץ-ישראל באותה עת: "שוטטתי לא אחת בפלסטין היהודית, מיפו בואכה ירושלים. הערים והכפרים בפלסטין החדשה הם יצירה יהודית. זו אינה סתם פלסטין החדשה, זו פלסטין חדישה ולעילא ולעילא. יהודי האנגלים לבושי הסמוקינג לעת ערב היו למוח'תרים של כפריה. נערות יהודיות גרמניות שבות מהכרם לכפר בדיליג'ינס (רכב ציבורי), לחייהן סמוקות וזמר בפיהן. ואילו הערבים המוסלמים נהפכו למשרתיהם של האפנדים הללו. שכירי יום ערבים דורכים את הענבים והיהודים מפוטמים לוגמים את היין. הכפרים הערביים בפלסטין הישנה היו לעיי חורבות. הגנים חרבים, האנשים יחפים והעיניים טרוטות. הערים בפלסטין היהודית עטורות עצי תאנה, דרכים סלולות וניחוחות תפוזים. הנשים חשופות צוואר וחזה בעיצומו של חודש פברואר, מדיפות ניחוח ורדים ותפוזים עסיסיים, יושבות מפורכסות בסלונים של בתי-מלון יקרים, עיניהן קרועות לרווחה, מצפות לסוף המלחמה (מלחמת-העולם הראשונה‎)".

למרות התיאור היפה הזה, אתאי לא הצליח להתחמק מלתת הסברים להתנהגותם של היהודים בארץ-ישראל על בסיס אנטישמי ברור וגלוי לעיין. כך למשל, בקטע נוסף על גירוש תושבי תל-אביב בשנת 1917 בהוראת השלטונות העות'מאנים, הוא ביטא את עמדתו ללא כחל וסרק: "אך הגיעה השמועה באשר לאפשרות הגליית היהודים, העמים שלחמו זה בזה עד חורמה עשו יד אחת נגדנו. פרוטסטנטים, קתולים, אנגליקנים, אורתודוכסים - כל הנוצרים התנגשו אלה באלה בין השנים 1918-1914. אך הבנקאים היהודים שאת המצה שלהם אפו בדם נוצרי הצליחו למשוך את כל הכנסיות לטובת בתי-הכנסת ונגד המסגדים‎".

בקטע נוסף, המבטא היטב את ההשפעה של "הכסף" על האופי היהודי והשפעתו על התפתחותה של ארץ-ישראל, הוא כתב כך: "אם חפצים את להבין איזו עוצמה יש לכספם, התבוננו בציונים הקולוניאליסטים שהשתלטו על חופי פלסטין ופנים-הארץ והערבים הרבים שנדחקו הישר למדבר". בנקודה זו אתאי מתחמק באלגנטיות מהאידיאולוגיה הקולוניאליסטית שהניעה את האימפריה העות'מאנית לנהל מסע של כיבוש, גירוש, חיסול והשמדה של עמים שהיו תחת שליטתם או היו נתונים למרותם בדרך ישירה או עקיפה. בדומה לאידיאולוגיה הערבית של ימנו, ה"קולוניאליזם" הערבי והאסלאמי מותר משום שהוא נעשה בשם מלחמת-ג'יהאד נגד כופרים בשם הנביא מוחמד ותורתו‎.

המודיעין הבריטי חיבר דו"ח על אזור קסטינה (קריית מלאכי) עם היבט היסטורי על האוכלוסייה המקומית: "הכפרים מיושבים (באזור זה) בעיקר על-ידי צאצאיהם של פלאחים מצרים שאברהים פשה (שליט מצרים, 1789-1848) הביאם לכאן בשנת 1832. באופן כללי, הם יותר קנאים ופחות אינטליגנטים ופקחים מן הערבים הסורים היושבים מצפון ומצפון-מזרח להם". (מבט ועוד מבט, עמוד 52).

 עד-ראייה אוסטרלי שנכנס לארץ-ישראל לאחר קרב עם חיילים טורקים באזור העיר גדרה, כתב כך על מה שראו עיניו על ההבדל בין הכפרים הערביים לכפרים היהודיים: "הכפרים הערביים היו מורכבים מן הקיבוץ הרגיל של בקתות-טיט וזוהמה האופייני כל כך לילידי המקום. בעוד כמה עצים ננסיים ומשוכות-צבר גדלו לעיתים קרובות בסביבה, הכפרים היהודיים היו בדרך כלל ציוריים מאוד, על בתי האבן או העץ אדומי-הגגות ומסויידי הקירות שהיו מוקפים בצמחייה - ניגוד נעים לטיט ולזוהמה של הכפרים הערביים. הרחובות היו רחבים ומסודרים, ועצים וצמחים נמצאו בשפע. פרדסים הכרמים הקיפו לעיתים קרובות את היישוב מכל עבריו. אבל נראה שערבים עשו את רוב העבודות ושהכפריים היהודים לא נהגו לעבוד, אם כי הכפרים תמיד נראו נקיים והבתים היו לרוב מטופחים, הרי שהסניטציה בהם הייתה מעבר לכל תיאור. אין ספק מבחינה זאת הם לא נמצאו יותר מאשר שלב אחד מעל לכפרים הערביים. והרי זה מצב מוזר, בשים לב לפער העצום שבינם לבין הערבים מכל בחינה אחרת". (מבט ועוד מבט, עמוד 62).

עד ראייה שהיה חייל בכוח הניו-זילאנדי  כתב כך לאחר כיבושה של המושבה רחובות ב-14 בנובמבר 1917: "היה זה יום של הפתעות. שכן,פגשנו בו - לראשונה מאז עזבנו את מצרים - אנשים לבנים מתורבתים. הכפר המודרני שלבתיו גגות רעפים אדומים, וששונה כל כך מהארכיטקטורה המזרחית השטוחה. עלה הרצון לשפשף את העיניים מתוך חשש שאין זה אלא חלום, ומה גם שעיירה כזאת לא הופיעה כלל במפותינו. במקומה היו רשומות המילים ח'רבת דוראן". (מבט ועוד מבט, עמוד 68).

לאחר כיבוש לוד בידי הכוחות הבריטיים, שני חיילים תיארו כך את העיר לוד: לוד היא עיירת-ילידים פזורה, ובה בניינים מטים-ליפול העשויים ברובם לבני טיט שיובשו בשמש. פה ושם עומדים כמה מבנים הנראים מוצקים יותר, אשר בנויים לבנים או אבן ואשר משמשים כבנייני ציבור ובתי-ספר או כבנייני-משק השייכים למתיישבים יהודים. בעת ההיא הייתה העיר מזוהמת במידה שאי-אפשר לתאר". (מבט ועוד מבט, עמוד 81).

חייל בריטי נוסף תיאר ביומנו את חברי דגניה שהוקמה בשנת 1909 באופן הבא: "כ-20 אנשים צעירים, רובם מרוסיה, עובדים כאן כפועלים חקלאיים, וכן תריסר נערות. הניהול בידיו של רוסי בשם שמטרלינג, המדבר גרמנית שוטפת. בינם לבין עצמם הם מדברים עברית בלבד, ברצותם להחיות שפה זו מחדש. כמובן שהם ציונים. הם עובדים לפי התור, כך שתמיד אחדים יוצאים לשדות בעוד אחרים מתלבשים יפה ומתבטלים. הבניינים חדשים ומסודרים הצורה מעשית מאוד... היות והאקלים אינו בריא, וקיימת סכנה מתמדת של קדחת, חייבים הם לחיות בזהירות, ובכל זאת הם סובלים מן המחלה לעיתים קרובות... כדי להשתלט על הקדחת נטעו המתיישבים עצי אקליפטוס לרוב, אבל אלה עדיין קטנים מאוד". (מבט ועוד מבט, עמוד 227).

חיים וייצמן, (1952-1874, נשיאה הראשון של מדינת-ישראל), תיאר את תל-אביב ב-1918 באופן הבא במכתב לאשתו, ורה: "תל-אביב קטנה מידי, האנשים נתקלים איש ברעהו לעתים קרובות מידי. הכול נמצאים תמיד יחד, ומילה שהושמעה באחד הבתים עושה לה מיד כנפיים ומגיעה מכל הבתים האחרים. הכול מדברים יותר מידי, ויותר מידי הם מודעים לעצמם. כל יהודי מייצג כאן 'זרם' או 'ארגון' משלו, ורב בכך המעציב והמגוחך! אולם עם כל זאת, תל-אביב היא עובדה עצומה, אשר מבחינה התיישבותית וארגונית היא משמשת הוכחה לכישרונות וגם למסירות-נפש של אותם בני-אדם עצמם". (מבט ועוד מבט, עמוד 95).

כמעט 100 שנים עברו מאז שנכתבו הדברים הללו. ועם כל זאת, לאוזן הישראלית התיאור הזה של תל-אביב בראשית ימיה, יכול לשמש הוכחה נוספת לאופייה של העיר העברית הראשונה ואולי גם על אופייה של מדינת-ישראל כולה. שכן, צביונה המיוחד של הארץ הוא הוכחה נוספת למסירות-הנפש של הדורות הקודמים כפי שהדברים משתקפים מהתרשמותם של כותבים אחדים בראשית המאה ה-20.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, " חידוש ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל בתחילת המאה ה-20", מגזין המזרח התיכון, 25 במאי 2012.

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר





גלריית המגזין

 

שנאת יהודים באירופה - הסרט

 

המפלט הגרמני בחיק התעמולה הערבית

 

שער ברנדנבורג

 

 גרמניה החדשה

 

גרמניה עוברת טרנספורמציה היסטורית תודעתית

התרבות הגרמנית משכתבת את ההיסטוריה הגרמנית 

תפקידה של התקשורת הגרמנית בעיצוב התודעה הלאומית

התקשורת הגרמנית והפוליטיקה של הזיכרון הגרמני

השילוש-הקדוש הגרמני - גרמנים, ישראלים ופלסטינים

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

משמאל תפתח הרעה - חלק ראשון

משמאל תפתח הרעה - חלק שני

השואה לא הייתה פשע נגד האנושות

איך אומרים דמוקרטיה בערבית?

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006