כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
מִשְׂמֹאל תִּפָּתַח הָרָעָה - מאמר ראשון בסדרה
תאונות דרכים בעולם-המוסלמי - רוצחים בשם אללה
תרבות ופוליטיקה: איך אומרים דמוקרטיה בערבית?
לאן נעלמות 20,000 נשים מוסלמיות מידי שנה
טרור, אסלאם ושיטפון של פליטים מאפריקה השחורה
גרמניה עוברת טרנספורמציה היסטורית תודעתית
אליאס מורקוס - לקחי הניסיון: חלק ראשון
מישל סולימאן - הרמטכ"ל, כמועמד לנשיאות לבנון
הייפא והבי - דיוקנה של זמרת לבנונית
המשבר הפוליטי בלבנון
מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן
השלום שכמעט הגיע – מגרש משחקים לחובבנים
בעקבות דו"ח וינוגרד: יש לנו בעיה תרבותית
צרפתים בני דת מוחמד – חורף 2015
תקשורת - להתרפק בנוסטלגיה למנהיגי העבר
דרך אסד בלבנון
בריג´יט גבריאל – לבנונית למען ישראל
פאדימה סהינדל – רצח ידוע מראש
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir

ממשלת אחדות: פוליטיקה עליך – עם-ישראל

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר

21.05.2012


 

 

העם היושב בציון זכה לאחרונה לגלות תגלית מדהימה. תופעה מפתיעה ביותר שאף אחד לא ידע ולא שמע שהיא קיימת. התגלית היא שפוליטיקה זו  . . . פוליטיקה.

 

ה"תרגיל" של נתניהו ומופז תפש את התקשורת, שלא לדבר על כל המערכת הפוליטית, עם המכנסיים למטה. זה לא קורה להם כל יום, ועל זה הם לא יכולים לסלוח. הם יהיו מוכנים לבלוע הרבה צפרדעים, אבל דבר כזה? שתרגיל כזה יעבור מבלי שהם ירגישו מה מתבשל להם מתחת לאף? איך זה ייתכן? הציבור עוד עשוי לגלות את האמת - שאין להם מושג ירוק על מה הם כותבים. כל המוניטין של "יודעי כל" שלקח להם כל כך הרבה שנים לבנות נמחק בהרף עין.  נדמה לי שב"מקור ראשון" היה רמז שדבר כזה עשוי לקרות, אבל גם זה היה בחצי פה בלבד.

 

התגובות כמצופה, היו גינויים על גינויים. כמו תמיד, התגובות כלל לא עסקו במהות. כל מי שהיה לו מה לומר, ויותר מזה, כל מי שלא היה לו מה לומר, מצא לנכון להתבטא. זה היה צעד לא דמוקרטי, זו הייתה הונאת ציבור הבוחרים, זה נועד לספק את האמביציה האישית של המעורבים, זה היה כלנתריזם, אפשר להמשיל ככה בלי סוף. האמת היא שאת כל הפזמונים האלה כבר שמענו בעבר. זהותם של המפזמים תמיד השתנתה בהתאם לנסיבות. מי שנשאר בחוץ תמיד היה זה שצועק גוועלד! מי ש"נכנס לחופה" פעל מתוך מניעים אלטרואיסטיים ללא כל עניין אישי. תיקים בממשלה? זה רק לאנשים קטנים.  אין צורך לומר שבראש הצועקים חמס נמצאים אלה שתוכניותיהם להחלפת השלטון השתבשו ונגזר עליהם לשבת שנתיים נוספות על ספסלי האופוזיציה.

 

פשוט מדהים עד כמה הציבור בישראל עדיין לא עיכל את העובדה שפוליטיקה זו פוליטיקה. בהשאלה מהביטוי הצרפתי La guerre comme a la guerre הפוליטיקה תמיד תהיה פוליטיקה, וכל מי שחושב על פוליטיקה במושגים של מוסר, עקרונות, הגינות, "להיטיב עם העם" ושטויות אחרות ממין דומה, הוא במקרה הטוב נאיבי חסר תקנה. אני ממליץ לכולם לקרוא מאמר שכתבה על הנושא שרה הוניג ב-20 במאי 2012 במדור "דעות" של הג'רוסלם פוסט, המציג את כל הפרשה ברוח קצת יותר קלה.

 

בהשוואה לאירועים מהעבר, התרגיל של נתניהו-מופז הוא באמת תרגיל מבריק. המבצעים יצאו כשידם על העליונה, לפחות באופן זמני, וכל היריבים נותרו עם הלשון בחוץ. בעקבות האירוע הנוכחי השלטון במדינת ישראל הוא עכשיו בידי טריומויראט הנשען על קואליציית ענק - 94 חברי כנסת. עדיין לא ברור אם המסגרת הזאת תשמר לאורך זמן. מבקרי התרגיל טוענים בין השאר שרוב כזה הוא "לא בריא לדמוקרטיה". אותם מבקרים טענו בעבר שרוב של 61 חברי כנסת, רוב שאת ה"1" שלו נקנה בשוחד, היה "בריא (מאוד) לדמוקרטיה".

 

הבעיה היא שבמקום לעסוק בעבר (עיסוק אופייני ללוזרים) צריך לעסוק בעתיד, בשאלה מה יהיה עכשיו. השנאה לנתניהו של כל המבקרים בתקשורת ובמפלגות היריבות מעביר אותם על דעתם, והם אינם מוכנים להתייחס לאפשרות שאולי מהתרגיל הזה עוד תצמח להם טובה או, שכמו שנאמר במקרא, מֵעַז, יָצָא מָתוֹק.

 

לא קשה לראות שמה שהוא כאן מסריח - ואינני מתכוון למסריח כמו ב"תרגיל מסריח" במשמעות הפרסית של המושג. כל התרגיל היה מיותר. נתניהו זקוק למופז כמו לקוץ ב . . . (אני מצטט כאן מדבריו של רבין המנוח). יש לו כבר שני רמטכ"לים לשעבר בממשלה שאינם מפרגנים זה לזה, אז מה יצא לו מזה שיהיה עוד אחד? הקואליציה שלו הייתה איתנה למדי, שום איום על קיומה לא נראה באופק. אם הבחירות היו אכן מתקיימות בספטמבר הקרוב, זו כמעט וודאות שהוא היה זוכה בגדול. אז לשם מה הוא עשה את זה? קל להבין למה מופז עשה את זה, אבל נתניהו? לא נראה לי שהסיבה למעשהו של נתניהו הייתה שהוא יוכל לכתוב ברזומה שלו שהוא זכה לעמוד בראש קואליציית ענק - מהגדולות שהיו במדינת ישראל. מוכרחה להיות סיבה אחרת.

 

כפי שאמר מאמן הבייסבול האמריקאי האגדי, יוגי ברה, אי אפשר לחזות מה יהיה, בייחוד כשמדובר בעתיד. אם היו חסרות הוכחות, התרגיל האחרון סיפק אותן. בכל זאת, אני מוכן להסתכן הפעם, מאחר ומה שלדעתי עומד לקרות נראה לי כוודאי בסבירות של למעלה מ-90 אחוזים. אין לזה שום קשר לאיום האיראני. לעניות דעתי זה מעבר ליכולת של מדינת ישראל גם אם יתווספו לממשלה עוד שלושה רמטכ"לים לשעבר (יש לי גם ספק אם זה במסגרת היכולת של ארה"ב, אבל זה נושא לדיון אחר). מה שהביא את נתניהו לנקוט בצעד הזה היא סיבה שונה לחלוטין.

 

הסיבה היחידה שבגללה נתניהו זקוק למופז ול"קדימה" בתוך הקואליציה היא כי זה יקל עליו לבצע את מה שלדעתי הוא חותר אליו מזמן - לחזור על המהפך של שרון. עם מופז ו"קדימה" ב"פנים", יכולתם של ליברמן ו"ישראל ביתנו" להשפיע על המדיניות "איבדה מומנטום" באופן משמעותי. ש"ס הייתה מאז ומעולם משענת קנה רצוץ לגבי כל מה שקשור להתיישבות ביהודה ושומרון, והחלק ה"ניצי" של הליכוד הוא אוסף של שפנים שעדיין לא שכחו את המדבר הפוליטי בו נגזר עליהם לבלות כאשר שרון החליט לבצע את ההתנתקות מגוש קטיף. לנתניהו תהיה מעכשיו יד חופשית לבצע את מדיניות החיסול הממוקד של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.   

 

זה נשמע רע מאוד, אבל תרשמו לפניכם- זה מה שעומד לקרות. כל מי שלא הבין עד היום מה דן מרידור ובני בגין מחפשים בממשלה שלא יגיד "לא ידענו".

 

אפשר כבר היום להתחיל לדון בשאלה איך כל המבקרים והמגנים של היום יתמודדו עם השרוניזציה של נתניהו כאשר היא תתרחש. האם, כמו במקרה של שרון, היא תכשיר אותו בעיני השמאל, או שעוצמת השנאה אליו כבר עברה את המסה הקריטית ועליו כבר לא תחול מסכת אתרוג.

==

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר, "ממשלת אחדות: פוליטיקה עליך - עם-ישראל", מגזין המזרח התיכון, 21 במאי 2012.

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • הסיבה למסיבה
  • אני מקווה מאוד שאתה צודק.
    • אני חושש מאוד שאני צודק




גלריית המגזין

 

שנאת יהודים באירופה - הסרט

 

המפלט הגרמני בחיק התעמולה הערבית

 

שער ברנדנבורג

 

 גרמניה החדשה

 

גרמניה עוברת טרנספורמציה היסטורית תודעתית

התרבות הגרמנית משכתבת את ההיסטוריה הגרמנית 

תפקידה של התקשורת הגרמנית בעיצוב התודעה הלאומית

התקשורת הגרמנית והפוליטיקה של הזיכרון הגרמני

השילוש-הקדוש הגרמני - גרמנים, ישראלים ופלסטינים

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

משמאל תפתח הרעה - חלק ראשון

משמאל תפתח הרעה - חלק שני

השואה לא הייתה פשע נגד האנושות

איך אומרים דמוקרטיה בערבית?

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006