כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים
המנהיגות הפלסטינית אינה רוצה להקים מדינה עצמאית
הלגיטימיות של המשטרים הרודניים
בעולמו של דונאלד טראמפ - מאמר ראשון מתוך שניים
סוריה עומדת מאחורי חיסולו של גנרל פרנסואה אל-חאג´
כשהיסטריה מוסרית משבשת את הדמוקרטיה הישראלית
מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן
הדמוקרטיה המערבית בעידן התקינות פוליטית
הממשל החדש של טראמפ - מלחמת 100 הימים
השלום שכמעט הגיע – מגרש משחקים לחובבנים
הכלכלה הישראלית – האם התל"ג הוא חזות-הכל
מגמות רדיקליות במחשבה המדינית הגרמנית
גרמניה ומשבר הפליטים – דינמיקה של אלימות פוליטית
להבקיע את חומת האטימות האנטי-ישראלית
סתיו 2014 – הרהורים לאחר מעשה
על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית
מלחמת יום הכיפורים: "1973 - הדרך למלחמה"
בחירות 2012 בארה"ב - זה יכול לקרות רק באמריקה
טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש יוני 2010

כמה נושאים בשולי החדשות – אפריל 2012

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר

13.04.2012


 

 

 

אצלם ואצלנו

עורך חדשות בכיר ברשת הטלוויזיה NBC פוטר ממשרתו לאחר שהתגלה שהוא "ערך" את ההקלטות של שיחה בין אזרח ומוקד משטרתי בנושא השנוי במחלוקת כאן, בו אדם לבן ירה בכושי בו הוא חשד בנסיבות לא ברורות, הכושי נהרג והנושא עורר שערורייה רבתי על הרקע של המתיחות בין הגזעים השוררת כאן. העריכה שנתה לחלוטין את תוכן השיחה ונתנה לה משמעות גזענית חמורה ביותר. אף אחד לא ערער על הפיטורין. אף אחד לא העלה את הטעון של "חופש עיתונות" או " אמת לשעתה" או שטות אחרת ממין זה. החלטת הפיטורין התקבלה ללא עוררים וכך זה צריך להיות. אינני רוצה להתייחס כאן לפרשת אילנה דיין, על זה כתבו מספיק. אני נזכר באירוע אחר מהעבר היותר רחוק. עורך בכיר בטלוויזיה הישראלית עשה תרגיל דומה. הוא "בישל" כתבה, בה לתוך תאור של הפגנה של חמומי מוח בירושלים (אוהדי בית"ר ירושלים למיטב זכרוני), בה נשמעו קריאות "מוות לערבים", הוא שתל פוטומונטז' של תמונת נתניהו על מנת ליצור את הרושם שנתניהו עומד בראש ההפגנה. מיטב כוכבי התקשורת יצאו אז להגנתו בשם "חופש העיתונות" והגנו על זכותו של העורך ל"ערוך" את החדשות. אותו עורך מכהן היום בתפקיד נציב קבילות הציבור ברשות השידור.

 

בא לציון גואל

לשאול מופז התבלבלו הזמנים. לדעתו, בזכות נצחונו בבחירות להנהגת מפלגת קדימה נפתחה בפניו הדלת של משרד ראש-הממשלה. הוא שכח כנראה שנותרה עוד יותר משנה עד לבחירות לכנסת. הוא כבר יודע מה הוא יעשה כראש ממשלה, במיוחד יש לו גישה מקורית איך להבטיח את השלום עם הערבים, רעיון שאף אחד לא חשב עליו עד היום. את הפרטים אפשר לקרוא במאמר שהתפרסם ב"ניו יורק טיימס" ב-6 באפריל 2012 (לכבוד חג הפסח?).

 

בין השאר, מופז מתחייב להיענות ל 100% מהדרישות הטריטוריאליות של הערבים. לא אכנס כאן לדיון בשאלה אם יש בזה מן החוכמה להודיע, לפני פתיחת המו"מ, לצד השני שאתה עומד לתת לו את כל מה שהוא רוצה. השאלה היא 100% ממה? האם הוא ניסה לברר אצל הערבים מה בדיוק הן "הדרישות הטריטוריאליות" שלהם? כמו אחרים "היודעים" איך לעשות שלום עם הערבים, מופז משחק שח-מט עם עצמו. הוא מחליט שהוא יודע מה הערבים רוצים ואת זה הוא מתחייב לתת להם. כלל לא עולה על דעתו שגם לערבים יש מה לומר בנושא.

 

שאלה אחרת, לא פחות חשובה, היא איזו מוטיבציה תהיה עכשיו לערבים לנהל מו"מ עם ממשלתו של נתניהו (או עם כל ממשלה ישראלית אחרת לצורך הדיון) אם כל מה שעליהם לעשות זה להמתין למופז שיבוא וייתן להם את הכל.

 

קראתי כבר הרבה התבטאויות לא חכמות בנושא מצד מנהיגים ישראליים. משפטים מהסוג "בבוא העת כולם יופתעו עד כמה ישראל תהיה מוכנה להתפשר", או "הכל פתוח למו"מ אם מדובר בשלום 'אמיתי' (מה זה בדיוק?)" ועוד ביטויים ממין זה. עד היום לא שמעתי אף מנהיג ישראלי המתחייב מראש לתת את הכל. לזה קוראים "חשיבה יצירתית".

 

נותרה לי רק שאלה אחת - שאלה של תם. מדוע בניו יורק טיימס? האם שאול מופז מחפש קולות שיצביעו עבורו בין קוראי הניו יורק טיימס? למה לא ב"הארץ", ובעברית?

 

ירושלים של מעלה

כתבה של סוכנות החדשות "אסושייטד פרס" שהתפרסמה ב-8 באפריל 2012) מתארת את החגיגות של הנוצרים בירושלים לרגל Easter, חגיגות לזכר שובו לתחייה של ישו.

 

הכתבה מתארת בפרוט את החג ומשמעותו, את ההבדלים בין הזרמים השונים בנצרות ואת פרטי הפולחן. דבר אחד איננו מוזכר בכתבה - איפה החגיגות האלו התקיימו. ירושלים מוזכרת שם הרבה פעמים, אבל איפה נמצאת ירושלים? מי מכיר מי יודע. המילה "ישראל" היא הס מלהזכיר.

 

מיקומה הגיאוגרפי של ירושלים הוא נושא השנוי במחלוקת. במחלקת המדינה של ממשלת ארה"ב לא יודעים את התשובה. יש לארה"ב קונסוליה בירושלים, אבל זה לא אומר שהם יודעים איפה היא נמצאת. במסיבת עיתונאים שהתקיימה במחלקת המדינה לאחרונה התקיים דיאלוג מעניין:

 

כתב:     היכן נמצאת ירושלים?

דוברת מח' המדינה:          מעמדה של ירושלים ייקבע בהסדר הסופי בין הצדדים

כתב:     השאלה לא הייתה על מעמדה של ירושלים, אלא היכן היא נמצאת

דוברת מח' המדינה:          מעמדה של ירושלים ייקבע בהסדר הסופי בין הצדדים

כתב:     האם במחלקת המדינה אינם מודעים לכך שירושלים נמצאת במדינת-ישראל?

דוברת מח' המדינה:          מעמדה של ירושלים ייקבע בהסדר הסופי בין הצדדים

ככה זה נמשך מספר דקות עד שהכתב התייאש. הדיאלוג היה כמובן באנגלית ואני מצטט מהזיכרון.

 

הרקע לסיפור הוא העובדה שארה"ב מעולם לא הכירה בריבונות של מדינת-ישראל על אף חלק של ירושלים. כולם מודעים לוויכוחים המתמידים על העברת השגרירות לירושלים, ומאז כניסת אובמה לבית הלבן, גם על הבנייה בשכונות השונות של ירושלים, אבל מעטים יודעים שהבעיה היא הרבה יותר עמוקה - ההכרה בעצם הריבונות הישראלית בירושלים כולה או בחלקה. הדבר הזה מתבטא בכך שבדרכון האמריקאי של ישראלים ילידי ירושלים שהתאזרחו בארה"ב, במקום שצריך לכתוב "ארץ לידה" כתוב "ירושלים" ולא "ישראל". זה גם מצבם של בניהם של אזרחים אמריקאים החיים בישראל שנולדו בירושלים. בשנת 2002 הקונגרס אשר ברוב כמעט מוחלט (רק שני סנאטורים הצביעו נגד למיטב זכרוני) חוק המחייב את מחלקת המדינה לשנות את הנוהג הזה ולרשום את ארץ הלידה כ"ישראל" או, לחילופין, כ"ירושלים, ישראל". הנשיא בוש חתם על החוק נגד רצונו (לא הייתה לא ברירה כי זה היה חלק מחוק סיוע החוץ עליו הוא לא רצה להטיל ווטו). הוא הצהיר באותו מעמד שאין בכוונתו לקיים את החוק בנימוק ש"מדיניות החוץ היא בסמכותו הבלעדית של הנשיא".

 

כמה שנים זה עבר בשקט, עד שלמישהו זה נמאס. למשפחה אמריקאית המתגוררת בישראל נולד בן. הלידה הייתה בירושלים, וכשההורים הוציאו לילדם דרכון, בקונסוליה האמריקאית סרבו לרשום בדרכון שמקום הלידה היה בישראל. ההורים לא השלימו עם הגזירה ופנו לבית המשפט (בארה"ב) התביעה שיורה למחלקת המדינה לקיים את החוק. בית המשפט סרב לדון בתביעה מהנימוק שאין זה בסמכותו להתערב בנושאי מדיניות חוץ. ההורים ערערו, וגם בית המשפט לערעורים סרב לדון בתביעתם מאותו הנימוק. ההורים לא נואשו וערערו לבית המשפט העליון. בניגוד לצפיות, בית המשפט העליון לא דחה את התביעה על הסף והחליט לדון בה.

 

עוד לפני שהתקיים הדיון, הבית הלבן נקט בצעדי מנע. בבית הלבן יש גלריה של תמונות של נשיאים קודמים בכל מיני אירועים. בין השאר ישנן שם תמונות של הנשיא קלינטון מביקורו בירושלים אחרי רצח רבין. בתמונות האלו היה כתוב "ירושלים, ישראל". לקראת הדיון בבית המשפט העליון עברה יד נעלמה ומחקה מכל התמונות את המילה "ישראל".

 

הדיון בבית המשפט העליון התקיים לפני זמן קצר. הוא לא החליט על עצם התביעה, אבל הוא פסק שזה בהחלט מסמכותו של בית המשפט לעסוק בנושא, והורה לערכאה היותר נמוכה לדון ולפסוק בנושא. אף פעם אי-אפשר לדעת מה יפסוק בית משפט, אבל לפחות נשבר העיקרון שמיקומה הגיאוגרפי של עיר הוא נושא מדיני.

==

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר, "כמה נושאים בשולי החדשות - אפריל 2012", מגזין המזרח התיכון, 13 באפריל 2012.

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • הערה בנוגע ל'רוב'
  • מופז




גלריית המגזין

 

20 באוקטובר 2017

 

 

מגמות רדיקאליות במחשבה המדינית הגרמנית

 

 

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006