unitext left not loaded






הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
סתיו 2017 - על תחזיות פוליטיות ועל חזיונות (שווא)
הפלישה הערבית לארץ-ישראל וההתיישבות היהודית
טיהור אתני של המיעוט ההאזרי בפקיסטן המוסלמית
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
פוליטיקה ותקשורת בזירה הבינלאומית - נתניהו כמשל
לאן נעלמות 20,000 נשים מוסלמיות מידי שנה
ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק ב
50 שנים לתבוסה הגדולה של הלאומיות הערבית – יוני 1967
תפקידה של התקשורת הגרמנית בעיצוב התודעה הלאומית
ObamaCare - מאיגרא רמא לבירא עמיקתא
טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש ינואר ‏2010
כפרים ערביים על אדמה יהודית
משפט רמון, והצדקנות הפתטית של המערכת המשפטית
התגובות בתקשורת הבינלאומית לפירוק האיחוד בין מצרים לסוריה
השלום שכמעט הגיע – מגרש משחקים לחובבנים
בעולמו של דונאלד טראמפ - מאמר ראשון מתוך שניים
האם עדיין מישהו חושב שיש סיכוי שדונלד טראמפ ינצח
משבר הפליטים באירופה – הזהב השחור של טורקיה
טורקיה – מדוע אי-אפשר לסמוך על מדינה מוסלמית

חוק הזנות - האובססיה הפורנוגרפית של חברי-הכנסת

מאת: ד"ר יוחאי סלע

18.02.2012


 

 

 

מאז כינונה של ממשלת נתניהו, ב-31 במרס 2009, הוגשו לעיונה של ממשלת-ישראל כ-4,000 הצעות חוק פרטיות (בדומה לחוק הזנות). זהו שיא של כל הזמנים בתחרות האווילית השוררת בין כלל חברי-הכנסת על תשומת-ליבו של הבוחר הישראלי. חברי-הכנסת הישראלים, בדומה לבית-המשפט העליון, מתחרים בינם לבין עצמם מי יצליח לחדור עמוק יותר לתוך חייו של האזרח הישראלי - לעיתים אפילו ברגל גסה ודורסנית. מהבחינה הזו, אין שום הבדל בין השאיפה של חברי-הכנסת בישראל "לארגן" את חייו של האזרח הישראלי בתבנית קשיחה של איסורים ופיקוח, לבין השאיפה של כוהני-הדת לשלוט על חייו של האדם - החל מרגע לידתו ועד לאחר מותו. כך, באופן דומה, קיימת חשיבה אבסולוטית אצל האסלמיסטים הרדיקליים המיושמת בדרך-כלל באלימות רבה הגולשת לעיתים קרובות לאלימות חסרת-רסן כלפי כל מי שאינו מתיישר עם הזרם המרכזי שנכפה בכוח על האוכלוסייה המקומית. "השלטון" תמיד רוצה להכפיף את האוכלוסייה למסגרת אחת של התנהגות. אך מאידך, "הנתינים" תמיד חשבו כמה צעדים קדימה בדרך המייסרת והקשה לקראת שחרור חברתי, פוליטי, דתי, כלכלי או מיני.

 

כסף ומין תמיד היו נושאים שנויים-במחלוקת עזה לאורך מרבית ההיסטוריה האנושית שמאחוריהם הסתתרה מערכת שלמה של צביעות חברתית בלתי-נסבלת שהביאה לעיתים קרובות גם לאסונות גדולים. בשם "הכסף", צצו ועלו תיאוריות אידיאולוגיות שהמיטו אסונות במאות השנים האחרונות - פעם זה היה למען האידיאולוגיה הקולוניאליסטית שיושמה באפריקה ובאסיה, ופעם זה היה למען האידיאולוגיה המרכסיסטית שהפכה לכלי שלמענו מחסלים אנשים בסיטונאות. העיסוק ב"מין", או יותר נכון הפחד מ"שחרור מיני", הטיל על האוכלוסייה האנושית מאות חוקים ואיסורים - פעם בשם החוק האזרחי-חברתי ופעם בשם החוק האלוהי. מיליוני בני-אדם שילמו בחייהם רק בשל היותם מעט שונים מהזרם המרכזי: פעם זה היה בגלל איבוד הבתולים, פעם זה היה בגלל הומוסקסואליות, פעם זה היה בגלל עיסוק בזנות, פעם זה היה בגלל סתם תיאבון מיני בריא, פעם זה היה בגלל אוננות, פעם זה היה בגלל בגידה ופעם זה היה בגלל לבוש חושפני מידי. במדינות רבות בעולם עדיין נרצחים מידי שנה עשרות אלפי בני-אדם (בעיקר נשים) רק בגלל "התנהגות מינית לא נאותה". ללא ספק, "הסקס" מעסיק מאוד את האנושות הן מבחינה מעשית והן מבחינה רעיונית-דתית.

 

עד לפני כמה עשרות שנים הנטייה ההומו-לסבית (במדינות המערב) נחשבה לסטייה עבריינית הראויה לכול גינוי ולסנקציה משפטית. לשמחתם הרבה של קהילת ההומו-לסבית בישראל, הסתיימה התקופה שבה היה אפשר לסלק, לכאורה, את הנטייה המינית הזו בעזרת לחשים ופסוקים מכתבי-הקודש הקדמונים. אם נרחיב מעט את היריעה, רצוי גם להזכיר שוויברטור נחשב, עד לתחילת המאה ה-20, ל"מכשיר רפואי" בלבד שתפקידו העיקרי היה להרגיע "נשים היסטריות" (נשים נורמאליות, לא! נשים היסטריות, כן!). במקומות אחדים בעולם, כריתת הדגדגן לילדות ולנערות עדיין נחשב לחלק אינטגרלי מהתרבות ומהמסורת המקומית הרואה בנשים כלי להולדה בלבד. רק באמצעות הדוגמאות הספורות הללו אנו יכולים להבין שהעיסוק ב"מין" מעורר את קהילה האנושית לנקוט בצעדים דורסניים רק כדי להשליט "קוד התנהגות" מסוים על כלל החברה. הרעיון שעומד מאחורי הצעדים הללו נכנס לכאורה לקטגוריה של "טובת הציבור" - שהוא ביטוי כללי לעוולות רבות שהוטלו על ציבור בעניינים שוליים לחלוטין. אך למען האמת, בסך הכל מדובר על סקס ועל ההנאה ממנו - זה הכל (גם אם צריך לשלם על כך במטבע עובר לסוחר).

 

בפברואר 2012 התבשרנו על חוק חדש שהונח על שולחן הממשלה בשם "חוק הזנות". כבר לפי שמו של החוק אתם יכולים להבין שמסתתרת כאן אינפנטיליות פוליטית שנועדה לכאורה להכניס את כלל הציבור לסד של "התנהגות נאותה" בשל הרצון הפוליטי הבלתי-נלאה לשלוט על הציבור. לדעתו של המחוקק הישראלי, על המין צריך לשלוט. גם על היצר המיני צריך לשלוט. יתרה מזאת, השילוב של "כסף" ו"סקס" מעורר את בלוטת ההתלהמות הפרלמנטרית משום ששני הביטויים האלה ממילא נמצאים במוקד של הדיון הציבורי באופן תדיר. למי שלא יודע, החוק מציע להטיל "אחריות פלילית" על כל מי שצורך מין בתשלום. יתרה מזאת, "הלקוח" צריך לפצות כספית את "היצאנית". על-מנת להבין את הטמטום הפרלמנטרי בהצעת החוק הזה, רק תתארו לעצמכם שהייתה עולה הצעת-חוק המתירה לסחור בסמים, אך צרכן הסמים היה צריך לפצות את סוחר הסמים. או, למשל, היה מותר לסחור במכוניות גנובות, אך כל מי שרכש מכונית גנובה היה צריך לפצות כספית את סוחר המכוניות הגנובות.

 

בישראל, כמו בישראל, הכל צריך להיות מוחצן, גדול מהחיים ובתבנית אבסולוטית של שחור או לבן. גם המערכות החברתיות, הפוליטיות והמשפטיות בישראל מתנהלות על-פי התבנית הזו תוך כדי התלהמות חסרת-רסן רק כדי לקבל מעט תשומת-לב ציבורית. אפילו ההתנהלות האגרסיבית של בית-המשפט העליון, זו המצאה ישראלית ייחודית של חדירה משפטית לכול תחומי החיים. זאת ועוד, אפילו החוק הישראלי בנוגע ל"הטרדה מינית" נחשב לחוק הכי רדיקאלי בעולם. ככול הידוע, אין עוד חוק כזה בשום מקום אחר בעולם.

 

על-מנת לחשוף את השוביניזם הרדיקאלי המסתתר מאחורי ההצעה בנוגע ל"חוק הזנות", דבריה של ח"כ זהבה גלאון ישמשו דוגמא די בולטת לתפיסה השכיחה של האישה כאובייקט בעיני המחוקק הישראלי האינפנטילי. זהו משפט אחד קטן במאמר (שהתפרסם בעיתון ישראל היום ב-15 בפברואר 2012, בעמוד 36), שהביע תמיכה נמרצת בחוק המוצע. בין יתר הדברים שנכתבו במאמר, גלאון כתבה את המשפט הזה: "כשנחיה בעולם שוויוני שבו לגברים ולנשים מעמד זהה וכוח זהה בחברה, יהיה אפשר לדבר על בחירה חופשית של כל אינדיבידואל על גופו ועל זכויותיו". במילים אחרות, האישה הישראלית היא יצור כל כך נחות ומטומטם שלא עומדת לה "הזכות" לבחור להיות זונה או נערת ליווי. אם זכות הבחירה החופשית של האישה אינה עומדת לה במקרה הזה, מדוע עלינו להאמין שזהבה גלאון, בשל היותה אישה, ראויה להיות חברת-כנסת בפרלמנט הישראלי? תתארו לעצמכם שעל בסיס ההנחה השגויה של זהבה גלאון נשלול ממנה את כשירותה לכהן כחברת-כנסת, או נשלול את בחירתה של אישה כלשהי - הרי אין מצב שוויוני בין נשים לגברים, ומכאן שזכות הבחירה של זהבה גלאון לקוי מיסודו גם כחברת-כנסת בפרלמנט הישראלי. גישתה של זהבה גלאון כלפי האישה כיצור אוטונומי, דומה לגישה הפטרנליסטית האסלאמית כלפי הנשים. בדומה לגישה האסלאמית, רק יחידי-סגולה יודעים היטב מה טוב לאישה ומה לא טוב לאישה, מתי יש לה זכות בחירה ומתי אין לה זכות בחירה. האישה כיצור מיני, וזו המשתמשת ביצר המיני כמשאב כלכלי, מפחיד מאוד את חברת-הכנסת הישראלית ואת הפטרנליזם האסלאמי משום ששניהם שואבים השראה מאותו מקור שוביניסטי בנוגע למיניותה של האישה. בגלל השילוב המסוכן הזה בין השוביניזם הרדיקלי לפטרנליזם האסלאמי, חובה להפר את החוק הזה אפילו רק כאקט של מחאה.

 

לפני שנים אחדות היה דיון סוער בכנסת-ישראל על קיומו של ערוץ "פלייבוי". כרגיל, גם במקרה הזה הדיון גלש להתלהמות חסרת-רסן שבאה לידי ביטוי בתקשורת הישראלית ובפרלמנט הישראלי. פתאום ראינו התחברות בין הרדיקליזם הפמיניסטי לבין הרדיקליזם הדתי - שהוא לכול הדעות שילוב מוזר ומסוכן בו-זמנית. בסופו של דבר, ההיגיון גבר על הפשיזם האידיאולוגי בנוגע לערוץ. ומה קרה מאז? מאומה. שום דבר נורא לא התחולל בחברה הישראלית מאז שהערוץ הזה החל לפעול באמצעות חברות הכבלים.

 

על-פי עדת המתחסדים והצבועים בישראל, מותר לראות בטלוויזיה סרטים אלימים ביותר עם מגוון רחב מאוד של זוועות ורוע אנושי, אולם אסור להציג בטלוויזיה אישה עם חזה חשוף. כאן אנחנו נוגעים בבעיה חמורה הרבה יותר: המחוקק הישראלי הצבוע רואה באישה יצור א-מיני, חסר-אחריות, בלתי מודע למצבו - והאישה תמיד נתפסת כקורבן של הביולוגיה שלה או של החברה בה היא חיה. בקיצור, האישה הישראלית עדיין נתפסת כילד קטן הזקוק להגנה על כל צעד ושעל. על-פי המחוקק הישראלי, האישה הישראלית איננה מסוגלת לקבל החלטות על-דעת עצמה אפילו בעניינים קטנים ופעוטים. היא כל כך חסרת-אחריות, גם אם היא מורה בכירה בת 30 שמנהלת רומן מיני עם ילד בגיל 14, היא עדיין נחשבת לקורבן מסכן הזקוקה להגנה ורחמים מבית-המשפט. על בסיס ההנחה השוביניסטית הרדיקלית הזו, הוחלט לא לתמוך בהשוואת גיל הפרישה לפנסיה בין נשים לגברים - פער העומד על 5 שנים, וזאת למרות שתוחלת החיים של הנשים בישראל גבוהה בארבע שנים מתוחלת החיים של הגברים בישראל.

 

בישראל יש מספיק חוקים הנוגעים ל"שידול לזנות" ול"סחר בנשים". עיסוק במין כמשאב כלכלי, הוא עניינים הפרטי של שני בני-אדם בוגרים, וזאת ניגוד לדעתו של המחוקק הישראלי הפחדן הרואה בסקס משהו מאיים על הסדר החברתי - גם אם הוא הופך ל"משאב אירוטי" שניתן להפיק ממנו רווח כלכלי. אם החוק יעבור כפי שהוא, ישראל תהיה דומה לשבדיה שהפכה לבירת האונס של אירופה, בדומה לנורבגיה. "זנות הרחוב" בשבדיה הצטמצמה לחצי, אולם היא פורחת במלא עוצמתה בבתים-פרטיים ובאמצעות רשתות חברתיות מחתרתיות הנשלטות בידי גורמים פליליים ברוטאליים. אם החוק הזה יעבור כפי שהוא, אנו נמצא את עצמנו בדומה לסעודיה ולאיראן בהן מותר להתחתן ב"נישואים זמניים" של שעות אחדות בלבד כדי לקבל סקס תמורת תשלום. "מיסוד הזנות" היא הדרך הטובה ביותר בהתמודדות החברתית והמשפטית עם התופעות השליליות הנלוות לתחום, כשם שיש חוקים המאפשרים לנהוג במכונית למרות שהן "גורמות" למאות הרוגים מידי שנה ולהפסד כספי של מיליארדי שקלים.

 

המחוקק הישראלי הצבוע והמתחסד עדיין מסרב לקבל את ההנחה שנשים יכולות לבחור להיות זונות או נערות-ליווי - ואין לזה קשר אמיתי להיותה מסכנה או אומללה. אולם, המחוקק הישראלי הצבוע (והפחדן) חושב שלעסוק בעבודת-ניקיון תמורת 18 ₪ לשעה זה שיא האושר האנושי של הישראלי הממוצע - עיסוק הנובע רק מבחירה חופשית. בסופו של דבר, הזנות תתמסד בישראל, כשם שהנטייה ההומו-לסבית לא נעלמה מהנוף האנושי למרות החוקים האזרחיים והדתיים שנחקקו בעניין זה במאות השנים האחרונות. במילים אחרות, אם החוק הזה יעבור, רצוי להפר את החוק הצבוע הזה אפילו רק כאקט של מחאה.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "חוק הזנות - האובססיה הפורנוגרפית של חברי-הכנסת", מגזין המזרח התיכון, 18 בפברואר 2012.

 

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • מכתב לשלי יחימוביץ
  • כבודו חייב לעיין באתר
    • זו גישה מטופשת לסקס
    • התרגשתי מהאתר פה
      • שליטה באמצעות מין
  • כתבה לעיניין - כל הכבוד
  • בקרוב מיפלגה למיסוד הזנות
  • רוב הנשים בישראל אינן פמניסטיות
  • לקרוא ולהפנים
  • חוק הזנות




גלריית המגזין

 

 

בעולמו של דונאלד טראמפ

 

 

טראמפ

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006