כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
חקירות ראש הממשלה פרק ב´ – בית ממכר עדויות
טרור, אסלאם ושיטפון של פליטים מאפריקה השחורה
ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל לאורך הדורות
הפלישה הערבית לארץ-ישראל וההתיישבות היהודית
מינויים חדשים בחיזבאללה והכלכלה הלבנונית
ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק א
טרור אסלאמי – ילדים כטרוריסטים מתאבדים – מרץ 2017
הפילוסוף הסורי צאדק ג´לאל אל-עזם מת בברלין בגיל 82
עיתון הארץ הוא דונלד טראמפ של התקשורת הישראלית
האם עדיין מישהו חושב שיש סיכוי שדונלד טראמפ ינצח
בחירות בארה"ב – הערות על המצב עם פתיחת המרוץ
המלחמה המדומה – טרור אסלאמי ולקחים היסטוריים
תעתועי אקלים – האם עתיד האנושות בסכנה?
טרור אסלאמי – מאבק גלובלי לכאורה – נובמבר 2015
טרור אסלאמי – ערביי ארץ-ישראל – ספטמבר 2015
הייצוג התקשורתי של מנהיגי אויב בסכסוכים זהותיים
ספר חדש: מלחמה כבדת דמים: טראומה, זיכרון ומיתוס
ישראלים בברלין - אלברט איינשטיין לא אכל חומוס בברלין
שני עיתונאים ניסו לראיין את ראש-ממשלת ישראל

על שופטים, על פילים ועל הוצאת-דיבה תקשורתית

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר

14.02.2012


 

 

 

זיכויה בבית-המשפט העליון של אילנה דיין מהוצאת דיבה, אחרי שהורשעה בבית המשפט המחוזי בעקבות כתבה שהיא פרסמה על קצין בצה"ל, כתבה שכל קשר בין הנאמר בה לבין המציאות בשטח היה מקרי בלבד, הכה גלים בתקשורת - במיוחד בזו הלא ממוסדת, האינטרנט. מעבר לזיכוי שהיה תמוה כשלעצמו (זה בלשון המעטה), הנימוקים ששמשו את השופטים להצדקת החלטתם גרמו לסערת רוחות. עיון בפרטי פסק הדין, כפי שהתפרסמו, מראה ששופטי בית-המשפט העליון לא סתרו למעשה אף אחת מקביעותיו של השופט המחוזי שהרשיע את העיתונאית. הם הסתפקו בקביעה שלא היה במעשיה של העיתונאית משום הוצאת דיבה. אחד השופטים אף הרחיק לכת ופסק שפרסום הכתבה הכוזבת הייתה "חובה עיתונאית". גם אם נניח לצורך הדיון שהשופטים פעלו בתום לב, הנחה שאני מרשה לעצמי לפקפק בה, החוק של התוצאות להן לא התכוונת (The law of unintended consequences), מבטיח שלפסק-הדין הזה תהיינה תוצאות מרחיקות לכת, הרבה מעל ומעבר למה שהשופטים העלו על דעתם.

 

פסיקת הבג"צ הזאת התקבלה בסיפוק ונחת בקרב ציבור העיתונאים, ולתחקירנים שבהם הייתה שמחה. בהשראתו של שיר השופט של חיים חפר (להקת בצל ירוק, 1959), עיתונאי כזה יוכל מעתה לפזם בלי דאגה:

 

פעם פרסמתי כתבה על קצין צה"ל שרצח ילדה,

 

זאת לא היתה עובדה, זאת היתה אגדה,

 

למרות שהסיפור היה רק בדותה,

 

זאת לא היתה דיבה, זאת היתה אמת לשעתה

 

אדוני השופט! אדוני השופט!


זאת האמת, לשעת הצורך בלבד - אבל כל האמת,


אז אל נא תרשיעני למען השם,


אינני אשם, אינני אשם.

 

בזכות התקדים שיצרה האקרובטיקה הלשונית של סגן-נשיא בית-המשפט העליון ושני עמיתיו, בעתיד יהיה קשה מאוד, קרוב לוודאי בלתי אפשרי, להרשיע עיתונאי ע"פ חוק לשון הרע, גם כאשר יתברר מעל לכל ספק שהוא פעל בזדון.

   

המרקחת שיצאה מבית מטבחם של שופטי העליון מביאה אותנו לחלק השני של כותרת המאמר. תשאלו מה לפילים בבית המשפט? ובכן, מקור הסיפור הוא בדיחה מימי הילדות המתחילה בשאלה "מה ההבדל בין פיל ופסנתר?" והתשובה היא "פסנתר אפשר להפיל, אבל פיל אי אפשר לפסנתר".

 

ובכל זאת, מה הקשר?

 

מעשה שהיה כך היה. נשיא בית-המשפט העליון שפרש לא מכבר, אהרון ברק, הופיע לפני מספר חודשים בכינוס של משפטנים בו הוא תאר את ה"אני מאמין" שלו בנושאי חוק ומשפט. "חקיקה היא כמו שירה," הוא אמר, "אחרי שהיא יצאה מידי המחוקק כל אחד רשאי לפרש אותה כעולה על רוחו." על כך השיב לו יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, שהיה נוכח באותו מעמד, "זה לא לגמרי נכון, בשיר 'אל הציפור' של ביאליק כל אחד יכול לפרש כרצונו לאיזו ציפור ביאליק התכוון, אבל אף אחד לא יוכל לטעון שביאליק התכוון לפיל." ברק נותר ללא מענה והעדיף לשתוק, אבל זה בכלל לא היה ברור שהוא קבל את דבריו של ריבלין.

 

ברק פרש. יורשתו בתפקיד גם היא עומדת לפרוש בימים אלה, אבל רוחם ממשיכה לרחף בהיכלות הצדק. המסורת המשפטית שברק בנה עדיין ממשיכה "לתת את הטון", והתקדימים שהוא יצר מהווים תמרורי דרך גם כאשר הם נשענים על פרשנות הגורסת שגם את הפיל אפשר לראות כבעל כנף.  

 

אחרי שפיל עובר בחנות חרסינה, לא נותר הרבה מה להרים. זה המצב שנוצר בעקבות פסיקת הבג"צ שזיכתה את אילנה דיין מהוצאת דיבה.

==

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר, "על שופטים, על פילים ועל הוצאת-דיבה", מגזין המזרח התיכון, 14 בפברואר 2012.

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • יש לי שאלה שלא קשורה לנושא
    • נסיון לתת תשובה
      • לא ממש
        • יש אולי מה שהוא בדבריך, אבל
  • זיכוי או הרשעה?




גלריית המגזין

 

 

 24 באפריל 2018

 

מוסר, זכויות-אדם ותמיכה בפלסטינים לא הולך ביחד

 

 

מגדל דוד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2018-2006