כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
מִשְׂמֹאל תִּפָּתַח הָרָעָה - מאמר ראשון בסדרה
תאונות דרכים בעולם-המוסלמי - רוצחים בשם אללה
תרבות ופוליטיקה: איך אומרים דמוקרטיה בערבית?
לאן נעלמות 20,000 נשים מוסלמיות מידי שנה
טרור, אסלאם ושיטפון של פליטים מאפריקה השחורה
גרמניה עוברת טרנספורמציה היסטורית תודעתית
אליאס מורקוס - לקחי הניסיון: חלק ראשון
מישל סולימאן - הרמטכ"ל, כמועמד לנשיאות לבנון
הייפא והבי - דיוקנה של זמרת לבנונית
המשבר הפוליטי בלבנון
מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן
השלום שכמעט הגיע – מגרש משחקים לחובבנים
בעקבות דו"ח וינוגרד: יש לנו בעיה תרבותית
צרפתים בני דת מוחמד – חורף 2015
תקשורת - להתרפק בנוסטלגיה למנהיגי העבר
דרך אסד בלבנון
בריג´יט גבריאל – לבנונית למען ישראל
פאדימה סהינדל – רצח ידוע מראש
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir

דברי המופתי השיח´ אחמד חסין – לקראת מלחמת יום הדין

מאת: ד"ר שאול ברטל

13.02.2012


 

 

 

ב-22 בינואר 2012 פורסמו דברי המופתי השיח' מחמד אחמד חסין, לרגל 47 שנה לפתח. דרשתו הייתה ברוח המהפכה הפלסטינית וברוח אנטי יהודית אסלאמית חריפה.[1] הרקע לכנס המדובר הינו יום יסוד הפתח בו החל לתפיסת הארגון המאבק המזוין ב-1 בינואר 1965. ביום זה ניסו אנשי הפתח לפוצץ מטען במוביל הארצי. המטען אומנם נתגלה ולא נגרם נזק ממשי, אך משמעות הפעולה חרגה מעבר לכל דמיון. לתפיסתם של ראשי ארגון הפתח שנוסד כבר בשנות החמישים יום ביצוע פעולת הפדאא (ההקרבה) הראשונה נגד ישראל הוא יום היסוד האמיתי של הפתח. אנשי הפתח במקורם כמו יאסר ערפאת, ח'ליל אלוזיר (אבו ג'האד) ועוד באו במקורם מהאחים המוסלמים ומשם ינקו את משנתם שמכילה תפיסה אסלאמית נוקשה נגד ישראל.[2] גם בתנועת הג'האד האסלאמי מרבים לציין זאת בפרסומיהם שהם לא נטשו אידיאולוגיה דתית באידיאולוגיה חילונית כמו אנשי הפתח. נשאלת השאלה עד כמה האידיאולוגיה של פתח אכן חילונית?

 

בפתח האירוע החגיגי בו מוזמן השיח' מחמד חסין, לומר את דברו אומר המנחה "מלחמתנו עם צאצאי הקופים והחזירים היא מלחמת דת ואמונה יחי פתח".[3] המקור לדברים אלו הם פסוקי הקוראן בסורת מרום החומה, המדברים על קבוצה מקרב היהודים אשר חיללה את השבת. לכן הפכו על פי המסורת האסלאמית לקופים. הסיפור אינו ידוע באף מקור אחר חוץ מהקוראן.

 

"הן ידועים לכם אלה מביניכם אשר שלחו יד לדוג ביום השבת. אמרנו להם היו קופים מאוסים." (סורה 2, פסוק 65).[4]

 

"כאשר הפרו ביוהרה את האיסור שהוטל עליהם אמרנו להם היו קופים מאוסים" (סורה 7, פסוק 166).

 

בסורת השולחן הערוך מצוין כי אנשי עם הספר הפרו לקופים וחזירים.

 

"הוי בעלי הספר האם תיטרו לנו טינה רק על שום שהאמנו באלוהים ובאשר הורד אלינו ממרומים, ובאשר הורד זה מכבר או רק על שום שמרביתכם מופקרים. אמור הבה ואודיעכם למי השכר הרע מכול אצל אלוהים, לאלה אשר קיללם אלוהים ושפך חמתו עליהם ועשה אותם קופים וחזירים." (סורה 5,פסוקים 60-59).

 

על פי המסורת האסלאמית היהודים הפכו לקופים בעוד שהנוצרים הפכו לקופים וחזירים כי כפרו בנס השולחן הערוך של ישוע. יש פרשנות נוספת לפיה הצעירים בקרב היהודים הפכו לקופים והמבוגרים הפכו להיות חזירים.[5]

 

המופתי עולה לבמה ונושא את דבריו. בתחילה הוא מציין דברי ברכה לנביא מחמד אמיר אלמג'האדין. לוחמי הג'האד. מחמד אינו מתואר בכתובים האסלאמיים רק כנביא אלא גם כמצביא צבאי שהנחיל למוסלמים ניצחונות בקרב הג'האד נגד הכופרים. "המהפכה משמעותה גיבורים לוחמי ג'האד".[6] כך מתייחס איפה המופתי הירושלמי מחמד חסין למהפכה הפלסטינית שהוביל הפתח לפני 47 שנים. מהפכה זאת מציין המופתי שמונה על ידי ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן). יונקת את צידוקה עוד מתקופת הח'ליף השני מבין ארבעת הח'ליפים ישרי הדרך עמר אבן אלח'טאב. הח'ליף עמר התפרסם כמצביא צבאי אשר בתקופתו התרחב האסלאם תוך מסע כיבוש מוצלח שכלל את כל המזרח התיכון ובכלל זה את ארץ ישראל/פלסטין בשנת 637 לספירה.

 

כאן מציין המופתי מסורת אסלאמית נוספת המופיעה מספר פעמים בספרי החדית'- ספרי המסורות המיוחסים לנביא מחמד בעצמו כפי שנשמעו על ידי חבריו מתקופת מכה ומדינה. ספרי החדית' שניים בחשיבותם רק לקוראן. החדית' המצוטט על ידי המופתי מספר על תפקידם של היהודים ביום הדין. החדית' מכונה לעתים חדית' העץ והאבן ומצוין בהרחבה על ידי גורמים אסלאמיים ובכללם חמאס והג'האד האסלאמי. לפי מסורת זו:

 

לא תבוא השעה עד אשר תילחמו ביהודים.

היהודי יתחבא מאחורי אבנים או עצים, והאבנים או העצים יקראו!

יא מוסלמי יא עבד האל יש יהודי מאחורי בוא והרגהו.

 

חוץ מעץ הע'רקד (שיישאר בשקט) ואין זה מפתיע שאתם רואים את עץ הע'רקד מקיפים את ההתנחלויות ואת המושבות הישראליות. זו היא פלסטין כשאנו מדברים עליה, עם ראשית הג'האד ועם המשך הג'האד ועם המאבק ועם תהלוכות השהידים.[7]

 

חדית' זה נחשב מהימן כיוון שהוא מופיע בשני אוספי חדית' מפורסמים. זה של מחמד אבן אסמעיל אלבוח'ארי (נולד 810). ומוסלם אבן אלחג'ג' אבן מוסלם אלקושירי אלניסאבורי (נולד 821). שניהם מאזורים שהיו תחת ההשפעה הפרסית. אוספיהם נחשבים כיצירות קאנוניות באסלאם ומשניים בחשיבותם רק לקוראן. בחדית' אלבוח'ארי כלולים 7397 חדית'ים שאותם הוא בדק ומצא מהימנים. (מכאן גם הכינוי לספרו אלצחיח - האמיתי). בפועל ישנן חדית'ים החוזרים על עצמם יותר מפעם אחת כך שכמות החדית'ים היא קטנה יותר.[8]  ספרו של אלמוסלם אף הוא כולל בתוכו 3033 חדית'ים ומחולק ל-54 ספרים.

 

המופתי מחמד חסין ממשיך בדבריו "זו היא פלסטין שאנו מדברים עליה עם ראשית הג'האד, ועם המשך הג'האד ועם המאבק ועם תהלוכות השהידים." ראשית הג'האד היא בתקופת מחמד והח'ליפים שבאו אחריו. ג'האד זה כלל מאבק חסר פשרות ביהודים כבר בתקופתו של מחמד. מהבחינה הזאת המאבק הנוכחי בפלסטין עם היהודים הוא רק חוליה נוספת במאבק שטרם הסתיים עם היהודים. המופתי מדגיש: "אנו אומרים בשנה ה-47 [ליום יסוד הפתח]. כן לעם הפלסטיני... הברית היא עם אללה והשבועה היא עם לוחמי הג'האד. העם הזה שיישאר חזק ושורשי. קשור לאדמתו עם פלסטין הגאה והחופשי אשר אינו מסכים להיות אלא רק בנו של ח'אלד ונכדו של עומר. הוא אינו מכון להיות אלא רק חוליה בהיסטוריה הנמשכת ובשלשלת הקשורה מהכיבוש המוסלמי הראשון."[9]

 

לוחמי הפתח אינם לוחמים בשם לאומיות חילונית הם לוחמי ג'האד הפועלים בשם שליחות דתית. דבריו של המופתי יכולים גם להתפרש כעוד סממן התקרבות בין פתח לחמאס. דברי המופתי כפי שמשתקפים בנאומו מופיעים אף בכתבי ובכרוזי חמאס.[10] ישנו טשטוש ברור בין מושג האומה האסלאמית שאליה משויכים ח'אלד אבן אלוליד והח'ליף עמר אבן אלח'טאב לבין לאומיות פלסטינית שהפתח מייצגה מזה 47 שנים. לאומיות פלסטינית במובן מערבי לא הייתה קיימת עד לתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל. הרי חאלד אבן אלוליד כובש ארץ ישראל והמצביא המוסלמי שזכה לכינוי עוד ממחמד "סיף אללה" - חרב האל הוא דמות אסלאמית צבאית נערצת מתקופת מחמד והחליפים כך גם עמר אבן אלח'טאב החליף השני שהוזכר לעיל. הלאומיות שלהם היא אסלאמית כחלק מהאומה האסלאמית בודאי שלא פלסטינית. הרי בתקופה זו בפלסטין ישבו נוצרים ביזנטיים ויהודים. המופתי בדבריו מבלבל במכוון בין תחושת לאומיות אסלאמית דתית לבין לאומיות פלסטינית ייחודית.

 

בהמשך דבריו המופתי ממשיך לשאת דברי ברכה לשהידים שנפלו עד כה במאבק על חירות פלסטין ומאחל הצלחה עד להשגת מטרות המהפכה שהם:

 

א.      שחרור ירושלים.

ב.      שחרור פלסטין.

ג.       שיבת הפליטים אל אדמתם ובתיהם.

 

ליהודים לא יעזור דבר. הם לא יוכלו להימלט מגורלם. "הם רואים זאת כרחוק, ואנחנו רואים זאת כקרוב. זוהי מהפכה אינשאללה עד להשגת החירות והכבוד... הסבלנות טובה."[11] נאומו של המופתי מחמד חסין והמטרות המקסימליסטיות אשר מוגדרות על ידו כתכלית המהפכה הפלסטינית אינם מאפשרות שום דו קיום אן השלמה עם קיומה של מדינה יהודית כלשהי בישראל. המופתי הנושא תעודת זהות ישראלית ומתגורר בתחומי ירושלים בשכונת צור באחר, ניסה לטעון להגנתו כי התכוון למאבק שיהיה באחרית הימים וכי לא דיבר על מאבק עכשווי כך לפחות הובאו דבריו בעיתון הארץ וערוצי תקשורת ישראלים נוספים. ברור מתוכן הדברים כי לא כך הדבר.

 

מחמד אלשויקי מסביר בספרו אלמהדי אלמנתט'ר, ואלח'לאפה אלת'אניה עלא מנהג' אלנבוה [המשיח הצפוי, והח'ליפות השניה לפי דרכי הנביאים], מדוע החדית' הזה של הקרב ביום הדין בין היהודים למוסלמים בו העצים והאבנים ייטלו חלק שייך לתקופתנו. הספר יצא לאור ב-2007 (1428 להיג'רה) בהוצאת אנצאר אלעמל אלסאלמי אלמוחד [תומכי הפעולה האסלאמית המאוחדת]. הספר זכה לברכתו של המופתי מחמד חסין המביע את תמיכתו בהוצאת ספר זה. לא לחינם מקום ההוצאה המצוין בספר הוא בית אלמקדס כלומר הר הבית מקום מושבו של המופתי מחמד חסין האחראי על פעילות הוקף במקום. הנה הסברו המלומד של מחמד אלשויקי מדוע החדית' העץ והאבן אשר צוטט בנאום המופתי תקף רק לתקופתנו.

 

"אחרי שהיהודים גורשו מחצי האי ערב (מדובר על גירושם של שלושת השבטים היהודיים מאלמדינה ויהודי ח'יבר על ידי הנביא מחמד והח'ליף עמר) לא הייתה להם מדינה ולא צבא להרוג אלא רק במאה הזאת, בפלסטין. היות והמהדי והח'ליף יבואו בסוף הזמן וקרובה השעה [של יום הדין]. כי המערכה עם היהודים היא בקץ הזמן וזה יהיה מובן מאליו כי מדובר במדינה בה יקובצו היהודים בפלסטין ובית המקדש עד להופעת המהדי ומדינתו אשר תהרוג את היהודים ותשחרר את פלסטין ובית המקדש ובעזרת השם יהיה הדבר בקרוב"...[12]

 

הרג היהודים נתפס לפי החיבור של מחמד אלשוקי, המביא גם חדית'ים נוספים להוכחת טענתו כפעולה אשר תקרה באחרית הימים. אחרית הימים תבוא בפלסטין כאשר ליהודים יש מדינה וצבא. בחדית' נוסף מצוין קרב יום הדין בין כוחות האמונה בראשות אלמהדי לבין היהודים בשערי לוד. היהודים מסמלים את הרוע שקיים הם קשורים לדג'אל - כינויו של השטן. אך סוף המאמינים לנצח בקרב הגורלי הזה את היהודים ולשחרר מידיהם את פלסטין. אם כן, ניתן לומר כי גם המופתי הפלסטיני מחמד חסין סבור כי אנו בתקופת עקבתא דמשיחא. תקופת תחילתה של גאולה עולמית שמשמעותה כוללת גם חזרת היהודים לבית המקדש ולארץ ישראל. לפי תפיסתו הדתית המושפעת מהמסורות המיוחסות למחמד קרב יום הדין עם היהודים. השאלה היא רק מיהו המשיח אשר ינצח בסוף? 

----

[1] דניאל סיריוטי ושלמה צזנה, "הריגת היהודים תקרב את הגאולה", ישראל היום, 22 ינואר, 2012. האירוע בפועל היה ב-7 בינואר 2012 בצור באחר בירושלים ושודר בטלוויזיה הפלסטינית ב-9 בינואר.

[2] זהו הרקע למשל של ח'ליל אלוזיר (אבו ג'האד), כמאל עדואן, מחמד יוסוף אלנג'אר, צאלח חלף (אבו איאד), ממדוח סידאם ואחרים. ראה:

   Dr. Mohsen M. Saleh & Dr. Basheer M. Nafi, (Editors), The Palestinian Strategic report 2005 (Beirut, 2007), pp. 22-23.                                                                                                                                                             

[3] שידור בטלוויזיה הפלסטינית, של כנס לרגל יום הפתח, מ- 9 בינואר 2012, בשעה 16:15. בכנס השתתפו בכירי פתח בירושלים ובכללם מושל ירושלים מטעם הרשות הפלסטינית, עדנאן אלחסיני.

[4] כל הציטטות מתוך הקוראן המובאות להלן הינם מתוך תרגומו של פרופסור אורי רובין, הקוראן (ת"א, 2005).

[5] ראה: אורי רובין, הקוראן, ע' 98. סורת השולחן הערוך, הערה לפסוק 60. וכן בסורת מרום החומה, ע' 138. הערה לפסוק 166. רובין מציין כי יתכן והכוונה כי היהודים יהפכו לקופים בליבותיהם בלבד. 

[6] שידור בטלוויזיה הפלסטינית, של כנס לרגל יום הפתח, מ- 9 בינואר 2012.

[7] שידור בטלוויזיה הפלסטינית, של כנס לרגל יום הפתח, מ- 9 בינואר 2012.

[8] ראה עמנואל קופלביץ, עולמו של הנביא מחמד, חברה ודת על פי החדית' מתוך אוסף המסורות של אלבוח'ארי (ירושלים, 2011), ע' 45-43. 

[9] שידור בטלוויזיה הפלסטינית, של כנס לרגל יום הפתח, מ- 9 בינואר 2012.

[10] ראה למשל את כרוזי החמאס המובאים אצל שאול משעל וראובן אהרוני, אבנים זה לא הכול, האינתיפאדה ונשק הכרוזים (ת"א, 1989), ע' 266-198. כרוזים אלו כוללים בדיוק את אותם אמירות ומטרות כפי שמבוטאים על ידי המופתי מחמד אחמד חסין.

[11] שידור בטלוויזיה הפלסטינית, של כנס לרגל יום הפתח, מ- 9 בינואר 2012.

[12] מחמד אלשויכי, אלמהדי אלמנתט'ר, ואלח'לאפה אלת'אניה עלא מנהג' אלנבוא (בית אלמקדס: אנצאר אלעמל אלסלאמי אלמוחד, 2007), ע' 83-82.

 

==

מאת: ד"ר שאול ברטל, "דברי המופתי השיח' אחמד חסין  - לקראת מלחמת יום הדין", מגזין המזרח התיכון, 13 בפברואר 2012.

 

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר





גלריית המגזין

 

שנאת יהודים באירופה - הסרט

 

המפלט הגרמני בחיק התעמולה הערבית

 

שער ברנדנבורג

 

 גרמניה החדשה

 

גרמניה עוברת טרנספורמציה היסטורית תודעתית

התרבות הגרמנית משכתבת את ההיסטוריה הגרמנית 

תפקידה של התקשורת הגרמנית בעיצוב התודעה הלאומית

התקשורת הגרמנית והפוליטיקה של הזיכרון הגרמני

השילוש-הקדוש הגרמני - גרמנים, ישראלים ופלסטינים

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

משמאל תפתח הרעה - חלק ראשון

משמאל תפתח הרעה - חלק שני

השואה לא הייתה פשע נגד האנושות

איך אומרים דמוקרטיה בערבית?

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006