כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. sellayohai@gmail.com







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
ספר חדש: מלחמה כבדת דמים: טראומה, זיכרון ומיתוס
אחמד שוקיירי וכישלונה של הלאומיות הפלסטינית
ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק א
טרור, אסלאם ושיטפון של פליטים מאפריקה השחורה
אמין אל-חאפז, נשיא סוריה לשעבר - 2009-1921
השמאל הישראלי "מגלה מחדש" את רוזה לוקסמבורג
אירופה אינה מצליחה להשתחרר מהמחלה האנטישמית
עמוד ענן – הישגים יוצאי דופן למדינת-ישראל בעקבות המבצע
מחאה ציבורית: מלכודת-עכברים כדירת מגורים בישראל
האם צפויה שואה שנייה?
תימן - בין אל-קאעידה לטרור שיעי
נאום עבד אל-נאצר לאחר פירוק האיחוד עם סוריה
חקירות ראש הממשלה פרק ב´ – בית ממכר עדויות
האם עדיין מישהו חושב שיש סיכוי שדונלד טראמפ ינצח
המפלט הגרמני בחיק התעמולה הערבית והפלסטינית
החמאס הצליח להרוס את רעיון המדינה הפלסטינית
רג´פ טאיפ ארדואן – לאן נעלם הנס הכלכלי של טורקיה
The Sophisticated Egyptian Deception Preceded the Yom Kippur War

חשיבותה של נוכחות - The Importance of Being Present

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר

26.06.2011


 

 

נותרה כשנה וחצי עד למועד הבחירות לנשיאות שיתקיימו בארה"ב בנובמבר 2012. אולם, מערכת הבחירות לנשיאות נמצאת למעשה כבר בעיצומה. כל החלטה, כל יוזמה וכל פעולה הננקטות בימים אלה מונעות ע"י השיקול איך זה ישפיע על נובמבר 2012. המאמר הנוכחי עוסק בשאלה האם ייתכן שאובמה ייכשל במאמציו להיבחר לתקופת כהונה שנייה.

 

לפני שאמשיך, מילת אזהרה. כל ניסיון לחזות תוצאות של בחירות הוא תרגיל בחיזוי של מה שאיננו ניתן לחיזוי. זו אמת אוניברסלית, אבל הנסיבות של מערכת הבחירות הנוכחית מייחדות אותה במידה כזאת שהופכות את תיאוריות החיזוי המקובלות להימור גרידא. בהשאלה מדבריו של ספירו תאודור אגניו (1918-1996), מי שהיה סגנו של הנשיא ריצ'ארד ניקסון (1913-1994), "כללי המשחק השתנו".

 

מערכת בחירות היא במהותה התמודדות בה מנצח מי שמצליח להונות את הציבור בצורה יותר משכנעת. במערכת בחירות חוזרת (reelection campaign), תפקודו והישגיו, או העדרם, של המועמד לכהונה חוזרת (incumbent) קובעים את סיכוייו להיבחר שנית.

 

בכל מצב המועמד החוזר נהנה מעמדת פתיחה המקנה לו עדיפות עצומה. עצם הנוכחות בבית הלבן מבטיחה חשיפה תקשורתית כמעט בלתי מוגבלת ברמה לאומית ללא כל צורך לשלם עבור זמן שידור. אפילו עם כיסוי תקשורתי עוין, העובדה ששמו מופיע דרך קבע בחדשות שווה הרבה. כלל ידוע בפרסומת הוא "לא חשוב מה אומרים עליך, כל עוד מאייתים את שמך נכון". לג'ורג' בוש לא היה כל קושי לנצח את קרי ב-2004 למרות שהתקשורת הממסדית הייתה רובה ככולה עוינת. יתרונות נוספים של המועמד החוזר הם חוסר הצורך במערכת פריימריס מייגעת, וכן הקלות היחסית לגייס תרומות. למתמודד הקורא תגר על המועמד החוזר צפויה מערכה קשה ומתישה בה כל מה שהוא יכול להציע לבוחריו הפוטנציאליים הם אידיאולוגיה, הבטחות ועתיד וורוד. אי שביעות-רצון מהמועמד החוזר, אם וכאשר היא קיימת, יכולה לעזור, אבל רק לעתים רחוקות זה מספיק כדי לנצח בבחירות.

 

ככלל, חיזוי התוצאות של מערכות בחירות מתבסס על ניתוח של מגמות מהעבר. זה לא חכם במיוחד. עוד לא נתקלתי ביועץ השקעות אחד שהיה מוכן להתחייב שהשקעה כזאת או אחרת תניב בעתיד את אותה התשואה שהיא הניבה בעבר. זה לא שונה בפוליטיקה. מסיבה זו אינני נותן אמון רב בהצהרות הנשמעות כאן חדשות לבקרים בנוסח "אם מצב הכלכלה לא ישתנה עד נובמבר 2012, אובמה יהיה המועמד שהכי קל יהיה להביס אותו מאז קארטר", או "אף נשיא לא נבחר לתקופת כהונה שנייה עם שיעורי אבטלה העולים על 7%". הצהרות כאלה אולי מחממות את לבו של מי שמלכתחילה התנגד לאובמה, אבל לסמוך על כך שזה באמת יקרה? אשרי המאמין.

 

מנקודת-מבט של תפקוד והישגים מצבו של אובמה גרוע לאין שיעור מזה של כל אחד מהנשיאים שכיהנו במחצית השנייה של המאה ה-20. הצהרת "קיץ ההתאוששות" (Recovery Summer) משנת 2010 הפכה לסמל לאי-יכולתו של אובמה למצוא מזור לבעיות הכלכלה. היא רודפת את אובמה כמו שהצהרת "המשימה נגמרה" (Mission Accomplished) מ-2004 רדפה את בוש עד תום כהונתו. למזלו של בוש זה היה מאוחר מכדי להשפיע על הבחירות של 2004. אצל אובמה המרחק לבחירות עדיין גדול, ובינתיים זו כבר השנה השנייה ברציפות שהוא אפילו לא מצליח להגיש הצעת תקציב.

 

מאז החתימה על "חבילת התמרוץ" ב-2009, מספר המובטלים גדל בכ-1.5 איש. שיעור האבטלה בחודש מאי 2011, היה 9.1% - הרבה מעל למה שהובטח ע"י הבית-הלבן. שיעור האבטלה הממוצע החודשי היה מעל 9% במהלך כל תקופת כהונתו של אובמה. אין שום סימן שזה הולך להשתנות. והסיפור לא מסתיים בכלכלה. בתחומים אחרים, לא פחות חשובים לציבור, כמו הגירה וחינוך, גם כן אין לאובמה הרבה מה להראות. טיפולו במשברים, מבית ובעולם, ע"י "ניהול מאחור" (leading from behind) הוא פשוט בדיחה. אפילו ההישג היחיד שלו - רפורמת ביטוח הבריאות (ObamaCare), גורמת בינתיים יותר נזק מאשר תועלת. עד היום כ-1,400 מעבידים וארגונים (המכסים כ 3 מיליון מבוטחים) בקשו וקיבלו פטור מהתוכנית, והתור עוד ארוך.

 

לאור כל זאת, נשאלת השאלה מה הסיכויים שאובמה לא ייבחר לתקופת כהונה שנייה? אין כמעט ספק שבבחירות של 2012 הרפובליקנים יגבירו את שליטתם בשני בתי הקונגרס. הבחירות לנשיאות לעומת זאת, זה סיפור שונה לחלוטין. כאן הגישה הקונבנציונלית מאבדת את תקפותה. כאן, כפי שנאמר לעיל, "כללי המשחק השתנו".

 

כדי להבין את מהות השינוי צריך לחזור לבחירות של 2008. זכייתו של אובמה במועמדות המפלגה הדמוקרטית הייתה מנוגדת לכל היגיון. אינני מתכוון לניצחון בבחירות - המשבר הכלכלי ערב הבחירות חתם את גורלם של הרפובליקנים, והדמוקרטים היו זוכים קרוב לוודאי עם כל מועמד שהוא. הנקודה הקריטית הייתה זכייתו של אובמה במועמדות המפלגה לתפקיד. בחירה של מועמד שהדבר היחיד - אני מדגיש היחיד, שהיה לו להציע לציבור היה צבע עורו, היה חידוש מהפכני. כפי שניסחה את זה ג'רלדין פרארו (Geraldine Ferraro), פעילה בכירה במפלגה הדמוקרטית, "אדם לבן עם הנתונים, הרקע והניסיון של אובמה לא היה זוכה אפילו שיסתכלו עליו" (a white man with Obama's qualifications, experience and background would have never be even considered).

 

במובן מסוים, בחירתו של אובמה שיקפה אפליה מתקנת (affirmative action). אין ספק שהיו רבים שהצביעו נגד אובמה בגלל גזעו, אבל הרבה יותר הצביעו עבורו רק בגלל גזעו. זו הייתה אפליה מתקנת במובן הגרוע ביותר, כי הבית-הלבן הוא המקום האחרון בו יש הצדקה למשחקים כאלה. גורם הגזע עדיין קיים, ואין כל ספק שהוא ישפיע על תוצאות הבחירות ב-2012. בנסיבות כאלו, ספק אם אפילו מועמד כמו רונאלד רייגן יוכל להתגבר על אובמה. לרפובליקנים אין כרגע אף אחד שאפילו מתקרב לרייגן.

 

הנשיא הוא למעשה המנכ"ל ( Chief Executive Officer CEO) של המדינה. התרשים הבא הוא שיטה למתן ציונים למנכ"לים:

 

מנכ"ל סוג א' --- לא עושה כלום, או לפחות ככה זה נראה. הכל דופק כמו שעון וכל דבר מבוצע בזמן    

 

מנכ"ל סוג ב' --- עובד כמו חמור, לא נח לרגע, לא מאציל סמכויות ומתערב בכל דבר. הכל דופק כמו שעון וכל דבר מבוצע בזמן.    

 

מנכ"ל סוג ג' --- לא עושה כלום. שום דבר לא מתבצע, לא בזמן וגם לא באיחור     

 

מנכ"ל סוג ד' --- עובד כמו חמור, לא נח לרגע, לא מאציל סמכויות ומתערב בכל דבר. שום דבר לא מתבצע, לא בזמן וגם לא באיחור.

 

לפני שמאשימים אותי בפלגיאט, אני לא המצאתי את זה. קראתי על זה פעם - שזאת הייתה שיטה הדרוג של מסיימי קורס ממ"ים של ההגנה בג'וערה בתקופת המנדט הבריטי בארץ-ישראל.

 

התמונה הזאת לוקה בחסר, כי יש גם דרגה חמישית - מנכ"ל סוג ה' או מנכ"ל יאטרוגני ( Iatrogenic CEO). זה מונח מתחום הרפואה והוא מתאר מקרים בהם הטיפול בחולה מביא להרעה במצבו (Iatrogenic effect).

 

הקורא יכול להחליט לבד איזה ציון "מגיע" לאובמה, אבל בכל מה שקשור לסכסוך הערבי-ישראלי קשה לראות מקרה יותר יאטרוגני. אובמה הצליח לא רק לפגוע בשני הצדדים מבלי להביא להתקדמות כלשהי, הוא גם גרם לנסיגה שהחזירה את הסכסוך לימים שלפני אוסלו. 

 

במהלך כל חייו הפוליטיים אובמה נמנע מנקיטת עמדה בנושאים השנויים במחלוקת וגם בכאלה שלא כל כך שנויים במחלוקת. למעט מקרים ספורים בהם לא הייתה לא ברירה הוא היה נוהג להצביע "נוכח". במהלך כהונתו בבית המחוקקים של מדינת אילינוי הוא הצביע "נוכח" למעלה מ-200 (!) פעם. אובמה מאמין שמגיע לו פרס על עצם נוכחותו. הוא עוד לא עבר את מפתן הבית-הלבן וכבר הוענק לו פרס נובל. פרס נובל על מה? על כלום! זה רק טבעי שאובמה יראה בזה את הכלל ולא את היוצא מן הכלל. מאמרי סגידה בעיתונות המובילה המייחסים לו מוח בעל "מורכבות אינטגרטיבית" (integrative complexity) - השד יודע מה זה - תורמים להגברת התחושה אצל אובמה שכל מה שנדרש ממנו זו נוכחות. מכאן כותרת המאמר השאולה משם המחזה של אוסקאר וויילד - חשיבותה של רצינות.

 

התוצאה המיידית היא שבשנה השלישית לכהונתו של אובמה, כל התוכניות הגרנדיוזיות וההבטחות של השנתיים הראשונות וכן ההבטחות מתקופת מסע הבחירות של 2008 נדחקו למושב האחורי. ביצוען נדחה לשנים 5 - 8 לכהונתו.

 

אובמה הצהיר שהוא יישפט בסופו של דבר על פי הישגיו (performance). זה מעמיד את העיתונות הממוסדת, שרובה ככולה נרתמה למאמץ להבטחת בחירתו החוזרת, בפני בעיה רצינית. "נוכח" זה לא בדיוק מה שהוא שאפשר להתפאר בו, לא כל שכן למלא את עמודי החדשות. המצב המביך של התקשורת בא לידי ביטוי במאמר של תום פרידמן שהתפרסם לפני כמה ימים ב"ניו יורק טיימס". פרידמן מדבר על "הפיכת לימון ללימונדה". המאמר של פרידמן עוסק במבוי הסתום אליו נקלע תהליך "השלום" במזרח התיכון, אבל שלא במודע הוא חושף את הבעייתיות של הכיסוי התקשורתי של חוסר ההישגים של ממשל אובמה.

 

המושג "להפוך לימון ללימונדה" (turn a lemon into a lemonade), הוא ביטוי אמריקאי מקובל מתחום המסחר. אנשי מכירות משתמשים בו על מנת לתאר מצבים בהם הם מוכרים מוצר דפוק (לימון) ללקוחות שלא כל כך מבינים מה דוחפים להם. כל מי שהסתבך עם מערכת ההפעלה "ויסטה" של מיקרוסופט יבין על מה אני מדבר. פרידמן וודאי לא התכוון לזה, אבל הוא קלע "בול". רשימת הישגיו של אובמה המתמצית במילה אחת - נוכח, היא באמת "לימון".

 

רמז לדרך בה התקשורת הממוסדת מתכוונת למלא את החלל הוא מה שבהעדר שם יותר מוצלח אקרא לו "פיילינומניה" (Pailinomania). מאות - אני לא מגזים, מאות - אנשי תקשורת עטו על הדוא"ל של שרה פיילין (המספר יגיע לאלפים אם נוסיף את המתנדבים מבין ציבור הקוראים של העיתונות שגויסו לקחת חלק במאמץ) על מנת למצוא... למצוא מה? אף אחד לא יודע. שרה פיילין בינתיים איננה בכלל מועמדת וכלל לא בטוח שהיא תהיה.

 

זו למעשה הצגה חוזרת של מערכת הבחירות של 2008. הכיסוי התקשורתי של שתי שנות כהונתה של שרה פיילין כמושלת אלסקה עלה שבעה מונים על הכיסוי שניתן ל-12 שנות אובמה בפוליטיקה וכן ל-18 חודשי מערכת הבחירות. שרה פיילין הייתה מועמדת לסגנות הנשיא בלבד.

 

במקום להעניק לציבור האמריקאי כיסוי תקשורתי הולם על מעשיו ומחדליו של אובמה, התקשורת הממוסדת עוסקת בהסתרה (cover up) של המידע מהציבור.

 

בחודשים שנותרו עד נובמבר 2012 צפויות לנו הרבה סערות תקשורתיות בנוסח ה"פיילינומניה".

==

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר, "חשיבותה של נוכחות", מגזין המזרח-התיכון, 26 ביוני 2011.

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • אובמה כנראה ייבחר שוב
  • סקירה מעניינת




גלריית המגזין

 

 

19 בינואר 2019

 

השמאל הישראלי "מגלה מחדש" את רוזה לוקסמבורג 

 

 

 

 

 


 

 

מגדל דוד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2019-2006