כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. sellayohai@gmail.com







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
המאבק נגד המיעוטים האתניים במלזיה האסלאמית
אמין אל-חאפז, נשיא סוריה לשעבר - 2009-1921
סומליה - סופה הטרגי של העיתונאית הודאן נלאיה
טרור אסלאמי, פליטים ומלחמת-אזרחים בקמרון
העולם-הערבי בין דמוקרטיה לאנרכיה וטרור
יחסי קופטים ומוסלמים במצרים - תמונת מצב
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
ירדן ביקשה מארה"ב לתקוף את סוריה
אינדונזיה האסלאמית נגד הבדלנות של פפואה-המערבית
תופעה של הגירת נשים מבנגלדש האסלאמית
יהודים, אסלאם, עבדות ועונש-מוות במאוריטניה
טורקיה – מדוע אי-אפשר לסמוך על מדינה מוסלמית
גרמניה עוברת טרנספורמציה היסטורית תודעתית
פוליטיקה ישראלית - דמוקרטיה בארץ הקודש
דמוקרטיה, מריטוקרטיה, או אידיוקרטיה במדינת-ישראל
דיור בר-השגה והחיים בתל-אביב האפריקאית של ישראל 2011
טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש פברואר 2011
עבריינות לאומנית בקרב ערביי-ישראל – ג´יהאד בשם אללה
המבצע בעזה הוא מבחן לבאות

הלגיטימיות של המשטרים הרודניים

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר

05.04.2011


 

 

 

במכלול ההצדקות שהועלו ע"י הממשל האמריקאי לנמק את ההתערבות הצבאית בלוב בלטו במיוחד הצהרותיה של מזכירת המדינה, הילארי קלינטון, מועמר קדאפי אבד את הלגיטימיות שלו לשלוט בלוב (Muammar Qaddafi has "lost the legitimacy to rule" Libya) וכן הוא אבד את האמון של בני עמו (he has "lost the confidence of his own people"). כפי שמציין הירחון Commentary זה מעלה שאלה מעניינת - מתי ובאלו נסיבות קדאפי זכה בלגיטימיות לשלוט, או זכה באמון של בני עמו?

 

אפשר כמובן להעלות את אותה שאלה לגבי המשטרים הדיקטטוריים האחרים שלמרבה הצער קיימים ברובן המכריע של המדינות החברות בארגון האומות המאוחדות.

 

קדאפי שולט בארצו ביד רמה למעלה מארבעים שנה. כל עוד הוא דיכא בהצלחה כל ניסיון התקוממות של התושבים נגדו ושמר על "שקט", לאף אחד לא היה ספק באשר ללגיטימיות של שלטונו. השאלה אם הוא באמת נהנה מאמונם של התושבים, כלל לא עלתה על הפרק. אמצעי הדיכוי בהם קדאפי נקט על-מנת להבטיח את "אמונם" של התושבים - אותו אמון ש"חסרונו" עכשיו כל כך מטריד את הגב' קלינטון, לא מנע מארה"ב ומארצות אחרות במערב לקיים עימו יחסים תקינים, לתמוך בו ולנהל איתו עסקים. המידע אודות קשריו עם ארגוני טרור גם הוא לא הביא לניתוק היחסים איתו. אדרבא, הוא היה מתקבל בכבוד ויקר בכל פורום בינלאומי אליו הוא היה מגיע, יתרה מזאת, שלילת זכויות האזרח הבסיסיות מתושבי לוב ע"י קדאפי לא מנע מארגון זכויות האדם של האו"ם לקבל את לוב כחברה עם מלוא הזכויות הנובעות מכך.

 

לינקולן הוא אבי הרעיון אודות ממשלה של העם ע"י העם ולמען העם (a government of the people, by the people and for the people). הסיסמא הזאת רחוקה מאוד מלתאר את המציאות השלטונית במרבית המשטרים בעולם המודרני. אפילו במעט המדינות בהן קיים משטר דמוקרטי אמיתי, ממשלה של נציגים נבחרים איננה בדיוק "ממשלה ע"י העם". באשר לביטוי "למען העם", זה נושא הניתן לפרשנויות שונות שיקצר המצע כאן מלדון בכולן.

 

קדאפי והמשטר הלובי נמצאים לפיכך ב"חברה טובה". הם הכלל ולא היוצא מן הכלל. זה מחזיר אותנו לשאלה העיקרית, מה מקנה לגיטימיות לכל אחד מהמשטרים האלה? התשובה היא כמובן שום דבר. מבחינה מעשית הלגיטימיות של משטרים רודניים ודיקטטוריים נשארת תקפה כל עוד השלטון מצליח לדכא את הכוחות שמנסים לערער את מעמדו. כאשר השלטון מוכן להרחיק-לכת בביצוע הדיכוי הזה ואין לו כל מעצורים, הלגיטימיות שלו מובטחות לאורך זמן כמובן שיש גבול ולפעמים זה לא עובד, כפי שההתפתחויות בעולם הערבי בזמן האחרון מעידות, אבל הסיפור הזה עדיין לא הסתיים, ובכל מקרה זה חריג. בפרפראזה על דברי מקיאבלי, מלפני יותר מחמש מאות שנה, הלגיטימיות של השליט איננה נובעת מזה שנתיניו אוהבים אותו, אלא מזה שהם מפחדים ממנו.  

 

בחזרה למתרחש אצל קדאפי. אפילו אם לוקחים ברצינות את המעשיות על "אובדן הלגיטימיות לשלוט" או על "אובדן האמון של התושבים", הפעולה הצבאית האמריקאית בלוב היא חסרת כל היגיון. שתי הסיבות האלו אינן יכולות להיות בסיס להצדקת פלישה צבאית של מעצמת-על לארץ אחרת, במיוחד כאשר זה נעשה באופן סלקטיבי. יתרה מזאת, בפרוש נאמר ש"הדחת קדאפי איננה מטרת המבצע". אז בשביל מה נכנסו לשם? אין ספק שהמתרחש בלוב הוא טרגדיה אנושית ממדרגה ראשונה הגובלת בג'נוסייד, אבל אין במתרחש שם שום איום, אפילו לא למראית עין, על אינטרס אמריקאי כלשהו. המתרחש בלוב זו מלחמת אזרחים - עניין פנימי לחלוטין, והחלטתו של אובמה לשלוח לשם את הצבא האמריקאי, החלטה שהתקבלה בחוסר-רצון ואחרי תקופת היסוסים ממושכת, היא התערבות צבאית בוטה בענייניה הפנימיים של מדינה אחרת. 

 

זאת למעשה חזרה לתקופה של מלחמת וייטנאם. ההבדל הוא שככל שהרעיון לשלוח את הצבא האמריקאי לוייטנאם היה מוטעה, מלחמת וייטנאם התנהלה על הרקע של "המלחמה הקרה", כשהאיום הקומוניסטי היה אמיתי, וכל ההחלטות שהתקבלו הושפעו מהעובדה הזאת. זה לא המצב היום. הטענה שההתערבות הצבאית האמריקאית בלוב נועדה למנוע טבח באזרחים איננה משכנעת במיוחד לאור העובדה שבמצב כמעט זהה, כפי שהיה בבאיראן בשנת 2009, אובמה נשאר "על הגדר", ובקושי רב הצליחו לסחוט ממנו הצהרת גינוי פושרת. בניגוד למצב בלוב, האיום הנשקף מאיראן גרעינית הוא אמיתי. שום אקרובאטיקה רטורית לא תעזור, הסיפור המתאר את "הפעולה הצבאית הקינטית" (מה זה בדיוק?), כ"פעולה הומניטארית" הוא קצת מוגזם.

 

במאמר מוסגר, ידיעות מלוב מספרות על כך שההפצצות ה"הומניטאריות" של צבא ארה"ב/כוחות נאט"ו/האו"ם - תחליטו לבד, מתקשות להבחין בין אזרחים ו/או כוחות המורדים לבין צבאו של קדאפי. ראו ב:

(http://news.yahoo.com/s/ap/20110402/ap_on_bi_ge/af_libya)

(http://www.jpost.com/MiddleEast/Article.aspx?id=214560)

 

בארץ ערבית אחרת בה גם כן שורר אי-שקט, בסוריה, המצב נמצא ב"שליטה", אם כי המחיר בחיי אדם איננו מבוטל. הרודן המקומי, בשאר אל-אסד, לא איבד לפיכך את "הלגיטימיות שלו לשלוט בסוריה". הוא גם לא איבד את "אמונם של התושבים". אדרבא, לדברי אחד מתומכיו של אסד, שליט וונצואלה, הוגו שבז, העובדה שמספר המתקוממים נגד אסד הולך ופוחת אחרי כל הפגנה היא ראיה לכך שאמון התושבים באסד גדל . . .

 

התערבות צבאית אמריקאית בסוריה היא לפיכך לא על סדר היום. סבלם של תושבי סוריה תחת עולו של אסד הוא "בעיה פנימית" שאינה מצדיקה התערבות חיצונית. כמובן שאין להעלות על הדעת שמזכ"ל האו"ם, בן קי-מון, יפעיל את הנורמה הבינלאומית החדשה לביטחון וזכויות אדם על מנת להתערב בעניינים הפנימיים של מדינה חברה באו"ם. שלא לדבר על כך שזה עלול לגרום להסחת הדעת ממאמציו של המזכיר לגנות את הבניה הנמשכת בירושלים ע"י מדינת-ישראל.

 

ומה הלאה? אפשר להניח בסבירות גבוהה ביותר, שאם אי השקט בעולם הערבי יתפשט לסעודיה, התגובה האמריקאית תבוא לידי ביטוי בפעולה צבאית קינטית מיידית. שם, בשונה מהמתרחש בלוב, הכוחות האמריקאים יעסקו בדיכוי ההתקוממות ובהבטחת יציבותו של המשטר. תרחיש דומה צפוי בבחריין אם גם שם יתעורר הצורך.

 

יש דבר אחד שזוכה למעט מאוד תשומת לב - בכל סדרת הזעזועים העוברת בימים אלה על העולם-הערבי אף אחד לא יודע מי הם "הטובים" ומי הם "הרעים", או למען הדיוק מי הם "הרעים" ומי הם "הרעים מאוד", כי זה בכלל לא ברור שאכן יש "טובים" בכל הסיפור. זה המצב בלוב, וזה המצב בארצות הערביות האחרות. הימור על הצד הלא נכון יכול בקלות להפוך מצב גרוע לקטסטרופה.

 

אי-אפשר לנחש היום איך כל זה יסתיים, ומה שיותר חשוב, מתי זה ייגמר ומה יהיה המחיר. כפי שהדברים מצטיירים בימים אלה, לאובמה יש את הכבוד המפוקפק להיות הנשיא הראשון בהיסטוריה של ארה"ב שסיבך את ארצו במלחמה שאין לה כל הצדקה, אפילו לא למראית עין. הישג "לא רע" לאדם שזכה בפרס נובל לשלום רק בזכות זה שהוא נבחר לנשיאות. יהיה מעניין לעקוב אחרי הספין והרטוריקה בהם אובמה וחסידיו בהם ינקטו להסברת ההסתבכות הזאת במהלך מערכת הבחירות של 2012 (בהנחה שפעולות האיבה תסתיימנה עד אז). יהיה קצת קשה ל"גלגל" את זה על בוש.

 

לסיום, נשוב לנושא הלגיטימיות של שילטון. שאלת המפתח היא למי יש, או למי צריכה להיות הסמכות להחליט. בניגוד למה שרובנו היה רוצה להאמין, הזירה הבינלאומית איננה מערכת בה מתקיים שלטון-החוק (rule of law). המושג "חוק בינלאומי" הוא פיקציה. אין חיה כזאת. ישנם הסכמים דו-צדדיים ורב-צדדיים בין האומות השונות, וישנן אמנות בינלאומיות, שאחרי אישרורן ע"י המדינות השונות, מדינות העולם אמורות לקיים. בפועל, המדינות השונות מקיימות את האמנות ו/או את ההסכמים עליהם הן חתומות רק כאשר זה עולה בקנה אחד עם האינטרס הלאומי שלהן, והן מפירות אותם בכל פעם שביכולתן לעשות זאת בלי לשאת בתוצאות. אומנם הברית החדשה מספרת לנו שהענוים המה אלה אשר יירשו את הארץ (the meek will inherit the Earth) אבל לא זה מה שקורה בזירה הבינלאומית. שם בדרך-כלל החוק השורר הוא חוק הג'ונגל - כל דאלים גבר, והחזק הוא הקובע.

 

בלפחות 2 מבין חמש החברות הקבועות במועצת-הביטחון של האו"ם וכן בשתיים או שלוש מבין החברות הלא קבועות, ה"לגיטימיות לשלוט" של המשטר איננה שונה באופן מהותי מזו של המשטר בלוב. החברות הבלתי קבועות במועצת-הביטחון מתחלפות כל שנתיים מבין כלל חברות האו"ם. מאחר ובין חברות האו"ם לגיטימיות מפוקפקת כזו של מועמר קדאפי היא הכלל ולא היוצא מן הכלל, זה מבטיח את הנצחת חוסר הלגיטימיות בין חברות מועצת-הביטחון.

 

הפקדת הסמכות לפסוק בנושא הלגיטימיות בידי קבוצה אקראית של מדינות ש"הלגיטימיות לשלוט" של המישטר השורר בהן היא מפוקפקת היא בדיחה לא מוצלחת במקרה הטוב. כל ארץ צריכה להיות מודאגת מהמצב הזה.

==

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר, "הלגיטימיות של המשטרים הרודנים", מגזין המזרח התיכון, 5 באפריל 2011.  

 

 

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • מאמר מעולה
  • לתקוף בסוריה?
  • מאמר מפתח
  • אסלאם ודמוקרטיה לא הולכים ביחד




גלריית המגזין

 

15 בספטמבר 2019

 

 

טרור אסלאמי: 127 בני-אדם נהרגו ביממה האחרונה;

 

 

ניגריה - מלחמת-דת קטלנית נגד המיעוט השיעי

 

מגדל דוד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2019-2006