כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
השלום שכמעט הגיע – מגרש משחקים לחובבנים
כישלונה של קלינטון: הבוקר שלמחרת – היקיצה המרה
טרור אסלאמי – ארה"ב מודאגת מאוד – אוגוסט 2016
טרור אסלאמי – ערביי ארץ-ישראל – ספטמבר 2015
פרספקטיבה היסטורית: שוב אופנסיבה רוסית מלוּוה באולטימטום
טרור אסלאמי – נפילת רמאדי – מאי 2015
בחירות בישראל 2015, הצעה לשיפורים
התקשורת צריכה לבקש סליחה מתושבי המדינה
ג´ורג´ סורוס וחברת סודה סטרים – עסקים לחוד וחרמות לחוד
מכון גתה – ללמד גרמנית את הישראלי הברברי
חג חירות שמח - סדר פסח בבית הלבן
גרמניה עוברת טרנספורמציה היסטורית תודעתית
טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש יולי 2013
ציפי לבני – פוליטיקה שרלטנית של ברוטאליות מילולית
ספר חדש: "דרך ג´האד בפלסטין", מאת ד"ר שאול ברטל
משפט ותקשורת - פסיקת בג"צ עושה צחוק מהחוק
יום הנכבה, יום הנכסה, יום הלאטמה ויום הכאפה
ההתקוממות נגד שלטונו של בשאר אל-אסד מתרחבת
62 הרוגים נוספים בהתקוממות נגד בשאר אל-אסד
ההתקפה הצבאית על לוב והלקח לבשאר אל-אסד

סוריה לאחר נאומו של בשאר אל-אסד – אכזבה גדולה

מאת: ד"ר יוחאי סלע

31.03.2011


 

 

 

מאז שהחלו המהומות העממיות במדינות-ערב, השדרה האינטלקטואלית הוותיקה של סוריה שרויה בדילמה קשה: האם לחתור לעבר שינויים מהירים במבנה הפוליטי והכלכלי של המדינה, או לפעול בזהירות - עקב בצד אגודל- תוך כדי שמירה קפדנית על יציבותה של המדינה הסורית השברירית. מאז הפלישה האמריקאית לעיראק ב-2003, הציבור הסורי צפה בהשתאות בתהליך התפוררותה של עיראק וגלישתה לעבר מלחמת דתות עקובה-מדם. האזרח הסורי יכול היה לחוש את הטרגדיה העיראקית באופן יומיומי עם הגעתם של כ-2 מיליון פליטים עיראקים בין השנים 2010-2003. על-פי הערכות אחדות, כיום מתגוררים בסוריה כמיליון פליטים עיראקים החוששים לשוב למדינתם השסועה.

 

לאור העוינות ההיסטורית בין העדות השונות המתגוררות בסוריה, האירועים המתרחשים בסודאן, בתימן, במצרים, בטוניסיה, בלוב, בבחריין וברשות הפלסטינית, מהווים לקח מר עבור חלקים רחבים בציבור הסורי החרדים מגלישה מהירה לעבר אלימות דתית ואתנית שתגרור את סוריה לתהומות של מלחמת-אזרחים בדומה למה שמתרחש במרחב האסלאמי כולו. מאז קריסתה של עיראק ב-2003, המשטר העלווי של בשאר אל-אסד הזין את הפחד הזה ביתר-שאת בקרב הציבור הסורי בעזרת תעמולה מקיפה שהתנהלה באמצעי-התקשורת, בבתי-הספר, באוניברסיטאות ובאמצעות האליטות האינטלקטואליות הפועלות בחסות השלטון. באופן פרדוקסלי, השלטון המרכזי בסוריה נפל קורבן לתעמולתו הוא. אין תימה איפוא, שהנשיא הסורי חש ששלטונו העדתי חסין משטף האירועים שפקדו את המזרח-התיכון בחודשים ינואר-מרס 2011.

 

כאשר פרצו מהומות הדמים בסוריה ב-15 במרס 2011, המשטר הסורי הופתע לנוכח האירועים והיקפם. על-פי ההתארגנות הצבאית שקדמה למהומות, השלטון העריך שמוקד האירועים יהיה דווקא במזרח-המדינה המאוכלס בכורדים זועמים הנאבקים למען השגת זכויות בסיסיות בדומה לשאר האזרחים הסורים. אולם, דווקא אזור החוראן, הנמצא בדרום-המדינה והמאוכלס בשבטים מוסלמים-סונים, הוא שהוביל את אירועי הדמים שפרצו גם ביתר עריה של המדינה הסורית. מרגע שחיילי הצבא הסורי פתחו באש לעבר המפגינים בדרעא, נפתח למעשה חשבון דמים בין תושבי החוראן לבין המשטר העלווי. סביר להניח שבכירי השלטון הסורי נתקפו בחרדה גדולה לנוכח האירועים שאיימו לשטוף את עריה המרכזיות של המדינה. סביר להניח שגם התחולל וויכוח נוקב בתוך הצמרת הפוליטית הבכירה של סוריה בנוגע לאמצעים אותם אפשר להפעיל כדי להתמודד עם האתגר הגדול שהיווה איום על המשטר עצמו. לילות קשים עברו על הצמרת הסורית מאז ה-15 במרס 2011, והדבר ניכר היטב במראה פניו של הנשיא אסד בבואו לנאום בפני הפרלמנט ב-30 במרס 2011. ימים אחדים לפני הנאום, התקשורת הסורית ואחדים מהפוליטיקאים בסוריה הצליחו לייצר מתח לאומי מלאכותי לקראת נאומו של הנשיא, אל מול פני חברי הפרלמנט הסורי, כאילו עומד להתחולל שינוי פוליטי בעל-חשיבות במבנה השלטוני של המדינה.

 

לאחר כמעט שבועיים של ציפייה דרוכה, הנשיא הסורי בשאר אל-אסד נאם בפרלמנט, ב"מועצת העם", ב-30 במרס 2011. כמובן שהטלוויזיה הסורית העבירה את הנאום בשידור ישיר בשילוב עם צילומים של הפגנת התמיכה המאורגנת של בני-העדה העלווית שהתגודדו בהמוניהם ליד הפרלמנט. זה לא היה נאום ל"אומה הסורית". אלא, זה היה נאום לבני העדה העלווית ולבעלי אינטרסים התומכים בהמשך שלטונה של משפחת אסד. זה לא היה נאום שנועד להציג לבני העם סורי כולו את המתווה החדש של המערכת הפוליטית והכלכלית של המדינה, אלא זה היה נאום שניסה לשכך את החששות הרבים שעלו בליבותיהם הרוטטים של בעלי האינטרסים בסוריה הנסמכים על שולחנה של משפחת אסד. זה לא היה נאום שנועד להרגיע את העם הסורי, אלא זה היה נאום שבמהלכו הנשיא שרטט את קווי-המתאר של "הקונספירציה" שנרקמה נגד סוריה במטרה להעניק לגיטימציה ציבורית ובינלאומית אם וכאשר העניינים ייצאו משליטה והמשטר יאלץ לנקוט בצעדים חריפים יותר - גם אם הדבר ידרוש שימוש נרחב בכוח הנשק.

 

לדעתו של אסד מה שמתרחש בעולם-הערבי זו מהפכה, אולם מה שהתרחש בסוריה זו "מזימה". גם המפגינים ליד בית-הפרלמנט נשאו שליטים שציינו את מעורבותם של סעודיה, ישראל וסעד אל-חרירי בליבוי המהומות בסוריה. האשמות דומות הופנו בתקשורת הסורית גם לעבר ארה"ב וגורמים פלסטיניים. אסד ציין בנאומו שהמזימה הזו נכשלה, וכי "תיאוריית הדומינו" (הפלת המשטרים הערביים בזה אחר זה) נפלה בזכות פעולות אחדות שהשלטון נקט בהן כדי להתמודד אם האתגר שנכפה על סוריה בגלל גורמים חיצוניים. אסד אף טען שהמשטר יגביר את המודעות של כלל הציבור בנוגע למזימות המתרחשות בסוריה. במילים אחרות, האיום על סוריה אינו נובע מבעיה פנימית, אלא האיום מתבטא בגורמים חיצוניים המעוניינים לפורר את סוריה כחברה וכמדינה. בדרך זו אסד ניסה להבהיר לאזרחי סוריה שאם יתבצעו רפורמות בסוריה, הן יתגשמו באופן הדרגתי תוך כדי בחינה קפדנית של השפעותיהן על המבנה השלטוני העדתי של המשטר.

 

על-מנת להבין עד כמה ביטחונו העצמי של המשטר העלווי מעורער בעקבות המהומות העממיות, ניתן להדגים זאת בעזרת האירוע הבא: הטלוויזיה הסורית קטעה את השידור הישיר מהפרלמנט ברגע שבו פרצה אישה לעבר מכוניתו של אסד כדי למסור לו משהו או כדי להביע פניו דברים אחדים - מייד עם סיום נאומו ויציאתו מהמתחם המאובטח. "ההצגה הנשיאותית" שהופגנה לעיני כל במהלך הנאום המבוים בידי בימאים מפוחדים, כל אירוע ספונטני עלול לערער עוד יותר את התדמית שברירית ממילא של המשטר. אין להתפלא על כך, שמייד לאחר הנאום, הקריינים הסורים בטלוויזיה הממלכתית יצאו מגדרם כדי להלל ולשבח את נאומו של הנשיא. בהצגה המבוימת שהתרחשה לאורך כל הנאום, עלו וצצו חברי פרלמנט שקטעו את דבריו של הנשיא ופצחו בדברי שבח והלל על מנהיגותו, וזאת בדומה לתרבות הבדואית המסורתית שבה מפליגים בשבחו של המנהיג כדי להפגין נאמנות עיוורת - עד כדי גיחוך. זו נאמנות של פוליטיקאים מפוחדים, של מלחכי-פנכה, ולא של נבחרי-ציבור בעלי חוט-שדרה אישי ולאומי כאחד. 250 חברי-פרלמנט יש ב"מועצת העם" - אולם לא נמצא אפילו אדם אחד שיביע איזו מחאה קלושה לנוכח האירועים הקשים שתקפו את סוריה מאז ה-15 במרס 2011.

 

מבחינתה של הטלוויזיה הסורית, בשאר אל-אסד נחשב למנהיג בין-לאומי מן המעלה הראשונה. שעות אחדות לאחר הנאום, הטלוויזיה הסורית שידרה צרור של ברכות שהגיעו מרחבי-תבל על נאומו המוצלח של הנשיא. הטלוויזיה הסורית אף שידרה כתבות על אזרחים סורים השוהים במדינות זרות שהביעו תמיכה בנשיא - אפילו עד למאוריטניה הרחוקה הגיעו שדרני התחנה. כמו רובוטים המופעלים מרחוק, כולם צייצו את אותן סיסמאות נבובות על שכלו המופלג של הנשיא ועל תוכנם המרהיב של דבריו. כל אחד מהדוברים הללו שהפליאו בדברי שבח מוגזמים על תעוזתו של באשר אל-אסד, ידע את האמת על מה שהתרחש ברחבי סוריה מאז ה-15 במרס 2011.

 

אולם, סוריה השתנתה בעקבות האירועים. האזרחים הסורים מפרקים את חומת-הפחד - לבנה אחרי לבנה - באופן איטי והדרגתי. גם כנופיות הבריונים שגייסה מפלגת הבעת' כדי להשליט משטר של טרור ופחד בחלקים אחדים של העיר לטקיה, לא הצליחו להרתיע את מאות המפגינים שיצאו למחות נגד תכניו הדלים של הנאום מייד לאחר שהנשיא הסורי סיים את דבריו. גם בערים דרעא וג'סאם יצאו תושבים למחות פעם נוספת נגד משטר הדיכוי של העדה העלווית בקריאות "מוטב למות מאשר להיות מושפלים". על-פי הערכות אחדות המסתמכות על דבריהם של אסלאמיסטים סורים, הנאום של אסד דווקא דרבן גורמים רדיקליים לשקול מחדש את רעיון ה"מאבק מזוין" נגד המוסדות המזוהים עם המשטר ונגד אישים המיצגים את המשטר העלווי. במילים אחרות, תושבי אל-חמה ממתינים בקוצר-רוח לסגור חשבון עם המשטר העדתי על אירועי-הדמים של 1982.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "סוריה לאחר נאומו של בשאר אל-אסד - אכזבה גדולה", מגזין המזרח התיכון, 31 במרס 2011.

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • מעקב אחרי האירועים בסוריה
  • 10 הרוגים בסוריה
  • סרטון חדש על הירי בסנמיין
  • תמונות קשות של הרוגים בדומא
  • היסטוריה בסוריה: בוטלו צווי החירום




גלריית המגזין

 

27 ביולי 2017

 

 

טורקיה - מדוע אי-אפשר לסמוך על מדינה מוסלמית

ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל לאורך הדורות

 

הפלישה הערבית לארץ-ישראל וההתיישבות היהודית

 

כפרים ערבים על אדמה יהודית

 

קריאת ספרים בעולם-המוסלמי - בערות בשם אללה

 

ספרים

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הכישלון הנאצי והכישלון הערבי - ימי זיכרון ומשמעותם 

הדמוקרטיה הישראלית ללא כחל ושרק - חלק 1 

הדמוקרטיה הישראלית ללא כחל ושרק - חלק 2 

משמאל תפתח הרעה - חלק ראשון

משמאל תפתח הרעה - חלק שני

השואה לא הייתה פשע נגד האנושות

איך אומרים דמוקרטיה בערבית?

 

 גרמניה החדשה?

 

גרמניה עוברת טרנספורמציה היסטורית תודעתית

התרבות הגרמנית משכתבת את ההיסטוריה הגרמנית 

תפקידה של התקשורת הגרמנית בעיצוב התודעה הלאומית

התקשורת הגרמנית והפוליטיקה של הזיכרון הגרמני

השילוש-הקדוש הגרמני - גרמנים, ישראלים ופלסטינים

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006