המערכה המתנהלת מזה חודשים נגד התיישבות יהודים בירושלים בירת ישראל זכתה השבוע לתגבורת בין לאומית משמעותית. בסוף השבוע האחרון, בין שורות הצועדים בהפגנת יום שישי (18 בינואר 2011) המתקיימת מדי שבוע בשכונת שייח' ג'ראח בירושלים, נראה הסופר האנגלי איש המוסר יאן מקיואן - Ian McEwan - כשהוא צועד בגאון ובראש מורם לצדו של הסופר ופעיל השלום הישראלי דויד גרוסמן.

מקיואן הוא דמות בעלת שם בעולם הספרות. הוא פרסם למעלה מעשרה ספרים עד היום, והוא לא נכנע ללחצים שהופעלו עליו להדיר את רגליו מעיר הקודש, העיר שסופחה לה יחדיו. אדרבא, הוא רואה בכך זכות גדולה שעלה בחלקו לקיים את מצוות "הרי אני מוחה".

ניסינו לתהות על קנקנו של מקיואן ולהבין מה בדיוק הביא אותו לכאן. אחרי ככלות הכל, כפי שהוא נסח זאת בעצמו בנאום שהוא נשא בבנייני האומה בירושלים, הוא חי בארץ יציבה (I come from a country of relative stability), ארץ שעתידה איננו מוטל בספק (At the very least, the future of Great Britain is not in question), ארץ ששכנים עוינים אינם מאיימים עליה (We are not threatened by hostile neighbors). אז למה בכל זאת? יותר מדי טוב לו שם? משעמם לו והוא מחפש אתגרים על מנת להכניס קצת תוכן לחיים שאף אחד לא מאיים עליהם?

רמז למה שבאמת מציק למקיואן אפשר למצוא בדברים שהוא אמר בהמשך אותו נאום בבנייני האומה, דברים שהוא אמר על הסופרים הישראלים, בהם הוא רואה את מצפון האומה (Israel's literary community are the country's conscience). בדבריו הוא התייחס במיוחד ל"שלישית הצמרת" - עמוס עוז, א. ב. יהושע ודויד גרוסמן (נו, איך אפשר בלי אלה?) - אותה הוא רואה כמייצגת של דור הסופרים בימינו. במהלך הקריירה שלהם הם התנגדו להתנחלויות (In their long careers they have opposed the settlements).

הנה יצא המרצע מן השק - ההתנחלויות. נו טוב, זה בעצם לא צריך היה להפתיע. הרי מוסכם על כולנו שההתנחלויות הן הנושא "החם" ביותר על סדר היום של החברה האנושית בימינו. מגבעת הקפיטול בוושינגטון ועד לגבעות הטרשים באפגניסטן הרחוקה, ההתנחלויות הן הדבר היחיד שיש להם בראש. במזרח התיכון מתחוללת רעידת אדמה פוליטית ומועצת-הביטחון של האו"ם מתכנסת לישיבה מיוחדת על מנת לדון ב . . . התנחלויות. ישיבת הבוקר היומית בבית הלבן נפתחת בדיווח של ראש ה-CIA על מספר המבנים שהוקמו או שהוצאו אישורי בניה להקמתם בהתנחלויות ב-24 השעות שחלפו מאז הישיבה הקודמת - זה קודם אפילו לדיווח היומי על מעמדו של אובמה בסקרי דעת-הקהל. בקיצור, בוקר צהרים וערב, בעיתונות ובטלוויזיה, ברדיו ובאינטרנט - התנחלויות, התנחלויות ועוד פעם התנחלויות.

על הרקע הזה אפשר להבין לליבו של סופר אנגלי המתקנא בעמיתיו הישראלים ומחליט להצטרף לחגיגה. אבל זה מעורר מספר סימני שאלה. למה דווקא אצלנו? עליה לרגל למכה אצל המוסלמים מקנה למי שנוטל בה חלק את הזכות לחבוש כובע מיוחד ומבטיחה לו חלק ונחלה בעולם הבא. הפגנה בירושלים? אינני יודע לגבי העולם הבא, אבל כובע לא מקבלים שם ואת תעודת הסופר המצטיין היו מעניקים לו גם אם היה נשאר בבית. אבל מה שיותר מעניין היא העובדה שאם באמת למחות נגד התנחלויות וכיבוש חשקה נפשו, הוא יכול היה לקיים את המצווה הזאת באותה מידה של הצלחה אצלו בבית.

יש לו בבריטניה כיבוש והתנחלויות מתוצרת בית. תאמרו על מה ולמה, הרי לבריטניה אין שכנים המאיימים עליה. מה הקשר? אם אין שכנים על יד הבית אז מחפשים ומוצאים אותם בקצה השני של כדור הארץ. בשביל זה מחזיקים צי וצבא אותם אפשר לשלוח למרחק של אלפי מילין מהבית לכבוש איים השייכים לאומה אחרת שאף פעם לא איימה ולא סיכנה את בריטניה. על האיים האלה מקימים התנחלויות ועכשיו אפשר להצדיק את הכיבוש בצורך להגן על ההתנחלויות מפני תוקפנות אפשרית של האומה ממנה נגזלו האיים.

יש לפיכך הצדקה מלאה לקיים הפגנות מחאה בגנות הכיבוש וההתנחלויות ברחובות לונדון. אבל זה לא קורה וזה גם אף פעם לא יקרה. אף אחד לא מונע מהסופר האנגלי מקיואן לספק את הצורך הנפשי שלו למחות ולהפגין בלי להטריח את עצמו לבוא לארץ-הקודש. אבל הוא בכל זאת מצא לנכון לא לעשות זאת בלונדון והעדיף לבוא לירושלים. יש כנראה מה שהוא במסורת האנגלית לפיה יחסו של האנגלי הממוצע לעמו וארצו הוא על פי הכלל ארצי היא בראש ובראשונה ארצי, גם כאשר היא לא בסדר (My country, right or wrong is always my country). לישראלים אין מעצורים כאלה.

--

הערת המגזין: הכוחות הבריטיים המוצבים בעיראק ואפגניסטן אחראים להריגתם של עשרות אלפי בני-אדם חפים מפשע. חוליות חיסול בריטיות בשיתוף פעולה עם ארה"ב עורכים טבח יומיומי באפגניסטן. בשנת 2010 נהרגו באפגניסטן קרוב ל-12,000 בני-אדם. המודיעין הבריטי בשיתוף עם המודיעין האמריקאי אחראים לסדרת החיסולים-הממוקדים הנערכת בפקיסטן. בשנתיים האחרונות נהרגו כ-2,000 בני-אדם בחיסולים-ממוקדים שהתבצעו בפקיסטן בידי כוחות נאט"ו. כוחות אמריקאים ובריטים מסייעים באופן הדוק גם לטורקיה במלחמה האכזרית נגד הלאומיות הכורדית. בריטניה, באופן מסורתי, העניקה תמיכה איתנה לשורה ארוכה של רודנים ברחבי-העולם.

==

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר, "מוסר שאינו יודע גבולות - צביעותו של יאן מקיואן", מגזין המזרח התיכון, 23 בפברואר 2011.