כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
טורקיה מסוכנת למדינת ישראל
סתיו 2017 - על תחזיות פוליטיות ועל חזיונות (שווא)
טרור, אסלאם ושיטפון של פליטים מאפריקה השחורה
היוזמה הסעודית: הברווזון המכוער - אגדה מודרנית
אל-נכבה (النكبة‎) – הפלשתיניזציה של המסכנוּת
רעיון הטלאי הצהוב מקורו באסלאם הקדום
השלום שכמעט הגיע – מגרש משחקים לחובבנים
טרור אסלאמי – אנגלה מרקל בסעודיה - אפריל 2017
ספר חדש: "קיצור תולדות דגל ישראל", מאת דני בירן
אירופה הפסידה במלחמה עוד לפני שהיא החלה
צדק היסטורי עם גולדה מאיר - מלחמת יום הכיפורים
התקשורת צריכה לבקש סליחה בנימין נתניהו
אשרף מרואן - המרגל שהפעיל את ראש ה"מוסד"
התגובות בתקשורת הבינלאומית לפירוק האיחוד בין מצרים לסוריה
הפליטים הסמויים מן העין
חקירות ראש הממשלה - משפטולוגיה להדיוטות
ירושלים של טראמפ – האומנם פיל בחנות חרסינה?
נְתַנְיָהוּ בְּגוֹב הָחָקִירוֹת - פוליטיקה ישראלית 2017
צעירים באירופה – האם הדמוקרטיה מתחזקת או נחלשת

חוסני מובארק התפטר בלחץ ראשי הצבא המצרי

מאת: ד"ר יוחאי סלע

12.02.2011


 

 

 

זה התחיל ב-25 בינואר 2011 והסתיים ב-11 בפברואר 2011 לאחר 310 הרוגים, שלושה נאומים מיותרים של חוסני מובארק והפגנות של מיליוני בני-אדם שהצליחו להשבית את המהלך התקין של החיים הציבוריים במדינה המצרית הגדולה. הודעה קצרה של 30 שניות שנמסרה בידי עומר סולימאן בטלוויזיה הממלכתית של מצרים על התפטרותו של מובארק, מחקה במחי-יד 30 שנות נשיאות אוטוריטארית ומחקה את שאיפתו של מובארק להקים שושלת שלטונית בדומה למשטרים ערביים אחרים במרחב. אם מובארק ראה בטלוויזיה את התגובה הציבורית להודעת ההתפטרות, סביר להניח שהוא היה בהלם מוחלט לנוכח ביטויי השמחה שעלו מכל עבר ברחוב המצרי. גם ח"כ אחמד טיבי, בכירי החמאס ואחמדינג'אד הביעו שמחה על סילוקו של מובארק, אולם כיאה למנהיגות אסלאמית טיפוסית, גם הם אינם רוצים להבין שהם הבאים בתור - זו רק שאלה של זמן. אפילו הטלוויזיה הממלכתית של סוריה העבירה את שמחת ההמונים במצרים בעקבות הודעת ההתפטרות, אולם גם הנשיא הסורי בשאר אל-אסד עוקב בדאגה עמוקה מארמונו המאובטח היטב אחרי המאורעות במצרים והוא מהרהר מה יעלה בגורלו בעתיד הקרוב והרחוק. זה עלול להסתיים באסון.

 

ובכן, נשאלת השאלה מה קרה במצרים בתקופה האחרונה? כל מי שחשב שמובארק יכול היה להמשיך את כהונתו עד לבחירות של ספטמבר 2011, לא הבין לאשורו את מה שהתחולל במצרים מאז שמובארק הורה לראשי הצבא להכניס טנקים לנקודות-מפתח בעריה המרכזיות של המדינה המצרית כדי להתמודד אם ההפגנות ההמוניות. הדיביזיות המצריות שהתפרשו ברחבי-מצרים הפכו לגורם משמעותי במשא-ומתן שהתנהל בין העם המצרי המתוסכל לארמון הנשיאות המנותק מרחשי הציבור. כתוצאה מכך, הצבא הפך לשחקן מרכזי שהפעיל לחץ אדיר על הנשיא מובארק כדי להביא לידי סיומו המהיר של המשבר השלטוני שפקד את מצרים מאז ה-25 בינואר 2011. זאת הסיבה שטענתי כבר מתחילת המשבר שמה שמתחולל במצרים דומה להפיכות הצבאיות שהתחוללו בטורקיה ב-1961, ב-1971 וב-1980. בכול מקרים הללו, הצבא הטורקי נטל את מושכות השלטון לידיו עד שהמערכת הפוליטית והאזרחית התייצבה, ורק לאחר מכן השלטון עבר באופן הדרגתי לידיים אזרחיות בשעה שהצבא מתפקד כ"שומר החוקה" המופקד על שמירת חילוניותה של המדינה הטורקית. "הדגם הטורקי" יותאם למציאות המצרית תוך-כדי פיקוח הדוק של "המועצה הצבאית העליונה" שתשמש חונכת קשוחה לכול מי שירצה להיכנס להרפתקה הפוליטית המצרית בחודשים הקרובים. ההודעות הצבאיות על פיזור שני בתי-הפרלמנט וניסוח של חוקה חדשה למצרים, מצביעים על תהליך של בנייה מחדש של המדינה המצרית כאשר הצבא ישחק תפקיד מכריע מאחורי הקלעים, וזאת למרות הודעתו של הדובר הצבאי ש"הצבא אינו מהווה תחליף לשלטון אזרחי".

 

ארה"ב ומצרים לאחר מובארק

התנהגותה השקולה והאחראית של ישראל לנוכח המשבר שהתחולל במצרים, העניק לה נקודות רבות בדעת-הקהל המצרית (בהכללה) ובקרב מקבלי ההחלטות במצרים ובמדינות הערביות המתונות. בדומה למקרים דומים בעבר, ישראל נתפסת כמגדלור של יציבות ומתינות, וכשחקנית שאינה קופצת בנקל לעגלת הפופוליזם האינטרסנטי בדומה למה שהתחולל בארה"ב, באיראן ועל-פי דבריו המתלהמים של חסן נסראללה מזכ"ל חיזבאללה. לפיכך, אין להתפלא על כך שדוברים במצרים קשרו יחדיו את ארה"ב, איראן וחיזבאללה כגורמים שליליים הבוחשים בקלחת המצרית בשעתה הקשה.

 

ארה"ב הקימה מערך אדיר של איסוף מידע מודיעיני החולש על כל אפריקה וחלקים מהמזרח-התיכון. גורמי מודיעין אמריקאים ניהלו מגעים תכופים עם גורמי אופוזיציה רבים במצרים לאורך כל השנים האחרונות. מאידך, גם חוסני מובארק הקים מערכים מודיעיניים הדוקים שתפקידם היה לפקח על כל גורמי האופוזיציה במצרים. גם בפני מצרים וגם בפני ארה"ב המידע על הזעם הציבורי היה מונח אל מול פניהם, אך הפרשנות שניתנה למידע הרב שנאסף התמקדה במשאלות-לב של "מה שהיה - הוא שיהיה". שלושת הנאומים של חוסני מובארק והזיגזג הרשלני של הבית-הלבן לנוכח המשבר שפרץ במצרים ב-25 בינואר 2011, הראו בעליל על "ניתוח של המציאות" על פי היבט אינטרסנטי צר הנסחף בזרם הפופוליסטי המשתנה משעה לשעה. גם חוסני מובארק וגם ברק חוסיין אובמה חשבו שנאומים מייצרים מציאות בהתאם לרצונותיו של הדובר ושל כותבי הנאומים המוכשרים - ולא כך היא. במהלך השבועות הקרובים, הבית-הלבן של אובמה "ימציא הוכחות" בעזרת מקהלת-המעודדות של "הניו יורק טיימס" שהוא צפה את מהלך האירועים במצרים, וכי מדיניותו של נשיא שננקטה לאורך המשבר כולו הסתמכה על מידע מוצק ובדוק.

 

מדינת-הפחד הערבית

בדומה לכול מנהיג אוטוריטארי או דיקטטורי, גם חוסני מובארק הקיף את עצמו בחבורה של מקורבים שניפחה לו את האגו ללא הרף במשך שנים רבות. מובארק ומשפחתו קיבלו חסינות מלאה מהתקשורת המצרית. עיתונאים, אקדמאים ופוליטיקאים ישראלים התהדרו בקרבתם למובארק ולמוקדי השלטון במדינה המצרית. רבים התייחסו אליו ביראת-כבוד מוגזמת עד כדי התבטלות-עצמית. בדומה לכול מנהיג אוטוריטארי אחר, מובארק לא ראה הבדל גדול בין רצונותיו שלו לבין רצונותיו של העם המצרי. מכאן גם נובע ההלם הגדול שתקף את חוסני מובארק לנוכח המראות שנגלו לעיניו מבעד למסכי הטלוויזיה מאז שהחלו ההפגנות ההמוניות בכיכר אל-תחריר במרכז קהיר. על מי שזוכר את נפילתו של ניקולאי צ'אושסקו, נשיא רומניה, בשנת 1989, מצא קווי-דמיון משותפים בין השניים - גם אז זה קרה ביום שישי.

 

בחודשים הקרובים מצרים תהיה עסוקה בעצמה עד שהמצב הפוליטי יתייצב לשביעות-רצונם של גורמים אזרחיים וצבאיים כאחד. ההפיכה האסלאמית באיראן בשנת 1979 סימנה את הגל האסלאמי הרדיקלי במזרח-התיכון. אולי, סילוקו של חוסני מובארק בפברואר 2011 יכול לסמן את הגל האזרחי במזרח-התיכון ששם את הדגש על חירויות בסיסיות של האזרח הערבי. כבר עשרות שנים אינטלקטואלים ערבים כותבים על "מדינת פחד" הערבית. כך למשל, יאסין אל-חאפז, אחד מאנשי-הרוח החשובים של סוריה, כתב בשנות ה-70 של המאה הקודמת, פרק נפלא תחת הכותרת "מפגש חם עם המערב". כך שרטט אל-חאפז את דעתו על ההבדלים הניכרים בין האזרח המערבי לאזרח הערבי:

 

"במערב הייתי משתאה עת חזיתי בכוחו של הפרט, תעוזתו וביטחונו העצמי והשתחררותו הטוטלית מכל צורות של פחד.. שם (במערב) חבל הטבור של האדם מחובר לאלוהות, וכאן (בעולם-הערבי) חבל הטבור מנותק לחלוטין וזאת משום שהוא עבד. שם שאפתנות וכאן שפלות-הרוח. שם פרומתאוסיזם (החושב מראש) חוצה-גבולות, וכאן הסתפקות במועט ושלוות-נפש. שם הטלת-ספק תהייה וביקורת, וכאן אמונה וודאית, הרבצת-תורה תוך כדי שינונה וצייתנות למודלים לחיקוי. עת תהיתי מהיכן אותו כוח לאדם המערבי? ולפתע קפצה התשובה מתוך ראיה פשוטה בעיניים ללא כל-צורך להזדקק ולהתחקות אחרי הסיבות ההיסטוריות, האידיאולוגיות, החברתיות והפוליטיות. וזאת משום שארצות מושבו של האדם המערבי חדלו להיות ארצות-הפחד! בארצותינו הערביות, למן שנותיו הראשונות, ואפשר להגיד שלמן חודשי חייו הראשונים, מיטלטל הפרט הערבי בין אין-ספור צורות של פחד: פחד מהמשפחה, מהאמונה, מהמסורת, מהחברה, מבית-הספר, מהמחר, ולבסוף מהשלטון הרודני המזרחי. בארצות הפחד ממתינה 'מיטת סדום' לכל פרט, עליה הוא פושט את אבריו. אלא, שהוא מסורס מאשכיו והופך לקורבן שפל-רוח וכנוע, שחייו הנם בריחה ומותו הנו גאולה".

 

המזרח-התיכון והאתגר השיעי

גילויי השמחה המוגזמים ששטפו את התקשורת האיראנית בעקבות התפטרותו של חוסני מובארק, מבטאים יותר מכול את החשש הכבד שהאירועים הללו ישטפו גם את איראן השיעית של אחמדינג'אד. מצרים הייתה עמוד-התווך במאבק באזורי של המדינות המתונות נגד שאיפותיה של איראן השיעית במזרח-התיכון הסוני. כשם שבעיותיה של מצרים לא נעלמו עם התפטרותו של מובארק, כך הבעיה האיראנית לא נעלמת מעל מסכי-הרדאר לאור האירועים הדרמתיים במצרים. סביר להניח ששיתוף-הפעולה האזורי נגד איראן יתהדק עם מתן דגש נוסף של דחיפות לנוכח מה שנראה כהתחזקותו של הציר הרדיקלי של איראן, סוריה, טורקיה והארגונים האסלאמיים הקיצוניים. לצורך התמודדות נאותה עם האתגר דרושה גם מנהיגות בינלאומית אמיצה שאינה רואה בבנייתה של מרפסת אחת כ"ערעור היציבות במזרח-התיכון", וזאת בניגוד למה שהתרחש מאז שברק חוסיין אובמה החל את כהונתו הנשיאותית.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "חוסני מובארק התפטר בלחץ ראשי הצבא המצרי", מגזין המזרח התיכון, 12 בפברואר 2011.

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • הפגנות בתימן ואלג'יריה
  • מי שולט במצרים?
  • הודעה מס' 4 של הצבא המצרי
  • מעצרים באלג'יריה
  • הצבא: בחירות בעוד 6 חודשים
  • השקר האמריקאי
  • אני רואה שאתה אופטימי
  • האונס של לארה לוגן




גלריית המגזין

 

 

 27 במאי 2018

 

מוסר, זכויות-אדם ותמיכה בפלסטינים לא הולך ביחד

 

 

מגדל דוד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2018-2006