כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
צעירים באירופה – האם הדמוקרטיה מתחזקת או נחלשת
השלום שכמעט הגיע – מגרש משחקים לחובבנים
טרור אסלאמי – אנגלה מרקל בסעודיה - אפריל 2017
אחמד שוקיירי וכישלונה של הלאומיות הפלסטינית
ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק א
טרור, אסלאם ושיטפון של פליטים מאפריקה השחורה
ספר חדש: "קיצור תולדות דגל ישראל", מאת דני בירן
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
היהירות הגרמנית הטיפוסית מול הנחישות הישראלית
לסיפור שלנו עם גרמניה יהיה סוף רע מאוד
ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק ב
ספר חדש: מלחמה כבדת דמים: טראומה, זיכרון ומיתוס
נְתַנְיָהוּ בְּגוֹב הָחָקִירוֹת - פוליטיקה ישראלית 2017
מלחמת-האזרחים בסוריה ומעמדו של בשאר אל-אסד
החולות הנודדים של הטרור האסלאמי ברחבי העולם
עולם חדש: ארה"ב אחרי טראמפ - מאמר שני בסדרה
נשיאותו של ברק חוסיין אובמה - הפרק הבא
La Nacionalidad Palestina como Movimiento Nacionalista de la Liga Árabe
אנטישמי הוא לא רק מי שדוחף יהודי לתנור

בהתקרב יום השואה – יום הזיכרון הבינלאומי לשואה

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר

27.01.2011


 

 

ה-27 בינואר, נקבע כיום הזיכרון הבינלאומי לשואה. המועד הזה נבחר כי ביום הזה, לפני 66 שנים, שוחרר מחנה ההשמדה אושוויץ ע"י הצבא האדום. ההחלטה לקביעת המועד הזה, החלטה 60/7, התקבלה ע"י מליאת עצרת האומות המאוחדות בנובמבר 2005. המועד הזה, שיחול ביום ה' הקרוב, הוא מועד הולם להעלות מספר נקודות שבדרך כלל אינן זוכות לתשומת לב מיוחדת, נקודות בעלות משמעות מיוחדת לנו כיהודים.

 

א. יום הזיכרון

לכאורה הכל תקין. משפחת העמים מכירה בפשע הנורא שזכה לכינוי "שואה" והיא נותנת ביטוי להכרה זו באמצעות מחווה של יום זכרון אוניברסלי. במבט שני, לעומת זאת, זה לא כל כך מדויק. ארגון האו"ם קם בסוף מלחמת העולם השנייה, בשנת 1945. לא יהיה זה מוגזם לומר שהיסודות עליהם הוקם האו"ם עשויים מהאפר של משרפות מחנות ההשמדה. צריכות היו לעבור ששים שנה מיום הקמתו של הארגון עד שהמילה "שואה" הוזכרה בפעם הראשונה במפורש באחת מהחלטות העצרת. במגילת היסוד של האו"ם, בתוך שפע המלל על זכויות אדם ועל הצורך למנוע חזרה על מעשי הזוועה של המלחמה אין אזכור כל שהוא למילה שואה. בשנת 2005, ששים שנה לאחר תום המלחמה, הם עשו לנו טובה בכך שהואילו להתייחס ישירות לנושא. חיפשתי ולא הצלחתי למצוא מה היו תוצאות ההצבעה על ההחלטה הזאת - כמה מבין המדינות החברות האו"ם הצביעו בעדה וכמה היו נגד. כל מה שמצאתי הייתה הערה שההחלטה התקבלה פה אחד (unanimous). מאחר ולמעט החלטות המגנות את מדינת ישראל לא ידוע לי על אף החלטה של עצרת האו"ם שכל המדינות החברות הצביעו בעדה, לאור ההרכב של העצרת קשה לי מאוד להאמין שהתקיימה הצבעה ושההחלטה הזאת התקבלה ללא מתנגדים ו/או נמנעים. סביר להניח שההחלטה אושרה ללא הצבעה פורמאלית. בניגוד למקובל, האמירה מוטב מאוחר מאשר לעולם לא איננה תופסת במקרה הנוכחי. במקרה הנוכחי, בפרפראזה על שירו של ביאליק על השחיטה, אם זה לא קרה מיד זה שווה לכפרות. לאור מה שהולך היום בעולם הנאור בנושא הדמוניזציה של העם היהודי ומדינת ישראל בפרט, קשה מאוד לראות את מה שמתרחש סביב יום הזיכרון הזה כיותר ממס שפתיים.

 

נקודה נוספת הקשורה לשואה ולתוצאותיה, היא ההשפעה שהייתה לה על יחסם של לא יהודים ליהודים. אין ספק שהשואה גרמה לזעזוע עמוק, אבל אנחנו משלים את עצמנו אם אנחנו חושבים שמי ששנא יהודים לפני השואה שינה את עורו והתחיל לאהוב אותם פתאום. לכל היותר הוא נמנע מלומר בפרהסיה את מה שהוא חושב. זמנית חלה ירידה משמעותית בגילויי השנאה ליהודים, אבל זה נבע מכך שאנשים לא רצו שיקשרו אותם עם הזוועות האלה, ולא מחרטה אמיתית על מה שקרה. עם חלוף הזמן זכרון השואה מאבד ממשקלו, ואנשים כבר לא כל כך מתרגשים ממנו. השפעת זכרון השואה על היחס ליהודים גם היא עברה שינמוך (downgrading). בפרפראזה על ביטוי ידוע מהמחזמר כנר על הגג, בימינו, להיות מזוהה כשונא יהודים זה עדיין לא כבוד גדול, אבל זו כבר גם לא בושה. לא ירחק היום שגם זה ישתנה. ועדיין לא נגענו בפוליטיזציה שנושא השואה עבר והתרומה של הסכסוך הישראלי ערבי.

 

 

ב. פשע נגד האנושות

לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, כשהחלו להתגלות המימדים האמיתיים של מעשי הנאצים העולם הזדעזע. זה היה מעל ומעבר לכל מה שהדמיון האנושי היה מסוגל לעכל. צ'רצ'יל נתן ביטוי לתחושה הזאת באומרו שמעשי הגרמנים היו פשע ללא שם. קצין יהודי ממוצא פולני עם רקע משפטי בשם רפאל למקין (Raphael Lemkin) ששרת במטה בעלות הברית החליט למלא את החסר. הוא טבע את המושג ג'נוסייד (genocide). המושג מורכב מצרוף של שתי מלים - Genos (ביוונית משפחה, שבט, עם או גזע) ו Cide (נגזר מלטינית, מהפועל occidere שמשמעותו להרוג או לרצוח). למקין ראה בשימוש הלא מקובל של שתי השפות דרך להביע את הייחודיות של הפשע שלא היה לו תקדים. פרטים על למקין ועבודתו אפשר למצוא בקישורים הבאים:

 

 

  http://www.preventgenocide.org/lemkin/AxisRule1944-1.htm

  http://www.preventgenocide.org/lemkin/freeworld1945.htm

  http://www.preventgenocide.org/lemkin/americanscholar1946.htm

 http://www.preventgenocide.org/lemkin/ASIL1947.htm

 

למקין טען שהג'נוסייד הוא יותר מסתם "פשע ללא שם", פשע נוסף במסגרת מה שהוגדר כ"פשעי מלחמה". לדעתו הג'נוסייד הוא קטגוריה בפני עצמה. המונח אותו למקין הציע - פשע נגד האנושות, לקוח ממושג אותו טבע לראשונה מונטסקיה (Montesquieu) במאה ה 18. ע"פ מונטסקיה "הריגתו של אדם שכל פשעו זה שהוא קיים היא 'פשע נגד האנושות' " (killing someone for the sole "crime" of existing, is a crime against humanity).

 

לא כל רצח המונים הוא ג'נוסייד. מבלי להקל בחומרתו של הראשון, מה שמייחד את הג'נוסייד מפשעי מלחמה אחרים, זאת הכוונה, הכוונה לחסל באופן מלא קבוצה - עם, קבוצה אתנית או קבוצה דתית. לא הצד הכמותי קובע. הגרמנים רצחו במהלך המלחמה הרבה יותר רוסים ו/או פולנים מאשר יהודים. אבל לא הפולנים ולא הרוסים היו מטרה להשמדה. הם נועדו לשרוד, במעמד נחות, על מנת להוות מקור לעבדים עבור גזע האדונים. ג'נוסייד גם איננו פשע המבוצע ע"י בודדים, ומבצעיו אינם פושעים במובן המקובל של המילה, אם כי בהרבה מקרים גם פושעים תורמים לביצוע. רובם ככולם של יוזמי ומבצעי הג'נוסייד הגרמנים היו אנשים מיושבים בדעתם, אנשים שהברבריות הייתה רק צד משני באופיים. היו ביניהם אנשים בעלי השכלה, יוצרים ואומנים, מיטב האליטה האינטלקטואלית.

 

ג. ג'נוסייד והשואה

המושג ג'נוסייד נולד על הרקע המזוויע של השואה. זאת הסיבה שיש בלבול מושגים ואנשים נוטים לראות את ה"שואה" וה"ג'נוסייד" כמושגים זהים. זו טעות, כי אין זהות בין השניים. אין חולק על כך שג'נוסייד הוא פשע שאין שני לו בחומרה ובמפלצתיות. אבל מה שמבדיל את השואה ומקנה לה מעמד שונה מזה של סוגי הג'נוסייד האחרים, הוא הסתמיות או חוסר המשמעות (meaninglessness) שבה. הסופר היהודי איטלקי פרימו לוי (Primo Levi), משרידי אושוויץ, מתאר איך ברגע של יאוש הוא פונה לאחד השומרים בשאלה Varum (למה?), ועל כך הוא קבל את התשובה Hier ist kein varum (כאן אין למה). ג'נוסייד המבוצע להשגת מטרות חומריות - רכישת טריטוריה או השתלטות על אוצרות טבע, הוא פשע מחריד מכל נקודת מבט שהיא אבל הוא עדיין פשע בעל מימד אנושי, גם אם זה מימד אנושי של רשע. השואה הייתה ג'נוסייד לשמו. לא כל סיבה וללא כל טעם. זאת היתה התגלמות הרשע. זה מה שמייחד את השואה. 

   

הג'נוסייד מוכר ע"י הקהיליה הבינלאומית כפשע נגד האנושות במסגרת החוק הבינלאומי. כמו במקרה של פירטיות, את המעורבים בג'נוסייד ניתן לתבוע באשר הם שם, וכל ארץ בה דורכת כף רגלם חייבת או להעמידם לדין או להסגירם לארצות בהן הם מבוקשים. גם הסתה לג'נוסייד מוכרת כפשע. הדברים האלה מופיעים במפורש במגילת האו"ם, אם כי לאור הכבוד והיקר בו מתקבל הנשיא האיראני באו"ם ובבירות העולם, יש כנראה קצת הגזמה בתיאור הזה. מנקודת מבט של המשפט הבינלאומי השואה איננה מוגדרת כפשע, היא למעשה בכלל לא מוכרת. גם במשפטי נירנברג השואה לא הוזכרה בזכות עצמה. יתרה מזאת, מלחמת העולם לא פרצה בשל השואה, ולמעט המתנדבים היהודים מארץ ישראל המנדטורית, אף אחד לא הצטרף למלחמה כדי למנוע את השואה או להביא להאטתה. מכונת ההשמדה עבדה במלוא הקיטור וללא הפרעה במהלך כל המלחמה, ועד לרגעים האחרונים, כשהרייך השלישי כבר למעשה חדל מלהתקיים, לא חלה כל האטה בפעילות במחנות ההשמדה. לאף אחד זה לא הזיז. שחרור המחנות והצלת שארית הפליטה היו רק by product (מוצר לוואי) של התקדמות צבאות בעלות הברית. גנרל פאטון, כשקבל מידע על הימצאות איזה קרוב שלו במחנה שבויים שהיה במרחק לא גדול מהחזית, שיגר כוח משימה מיוחד לשחרר את המחנה, דבר שעלה במספר לא מבוטל של קורבנות (המשימה נכשלה). בזירת הלחימה נגד יפן היו מספר משימות דומות, שעלו בהרבה קורבנות, שנועדו לשחרר מחנות שבויים שהיו בסכנת השמדה. שום משימה דומה לשחרור אחד ממחנות ההשמדה לא נוסתה, למרות שכל יום שעבר התבטא במאות, אם לא אלפי, קורבנות נוספים שעלו בעשן. אפילו את מערכת מסילות הברזל שהובילו למחנות לא מצאו לנכון להפציץ.

 

המונח אותו טבע למקין, "פשע נגד האנושות", איננו נותן לפיכך תמונה מדויקת של השואה, למרות שמרבים להשתמש בו. השואה לא הייתה פשע נגד האנושות. השואה הייתה פשע שבוצע ע"י האנושות. למעט חריגים ספורים, כל המעורבים במלחמה היו שותפים לביצוע השואה, מי באופן פאסיבי ומי באופן אקטיבי. אחוז גבוה מבין משתפי הפעולה עשו זאת מרצונם החופשי, ובלא מעט מקרים בהתלהבות שעלתה על זאת של הגרמנים. 

    

במרוצת השנים שאחרי המלחמה המונח ג'נוסייד עבר טרנספורמציה, טרנספורמציה שהביאה לפיחות ב"מעמדו". מפשע ייחודי, הניצב בודד בראש סולם הפשעים בתולדות האנושות, הוא הפך להיות פשע יחיד - פשע ככל הפשעים, עוד פשע ברשימה הארוכה של פשעים הממלאת את ספרי החוקים. פוליטיזציה וערבוב הסכסוך הישראלי ערבי הוסיפו משלהם וגרמו לכך שהיום ג'נוסייד ו/או שואה הם לא יותר מאשר אמצעי לוחמה נוספים בארגז התחמושת הלשונית המשמשת את האינטלקטואלים של השמאל, טילים מילוליים המשוגרים אל המתנגד בכל הזדמנות שעולה על הדעת. זו תוצאה ישירה של הנטייה הרווחת בקרב חוגים רחבים של אינטלקטואלית השמאל ה"נאורה" לראות במעשי הנאצים אברציה, אירוע חריג שהתרחש בשל צרוף נסיבות חד פעמי, אירוע שלא יחזור יותר. במבט לעתיד הגישה הזאת נושאת בחובה את זרע הפורענות. היא מכשירה את הקרקע לשואה הבאה.

 

ד. ניצולי שואה ושרידי השואה

מרבים להשתמש במושג "ניצול שואה" כשמדברים על אנשים שהיו במחנות ויצאו משם בחיים. זה מאוד לא מדויק. למעשה כל אחד ואחד מאתנו הוא ניצול שואה, בין אם הוא היה במחנות ובין אם התמזל מזלו ולא הגיע לשם. אם הבריטים לא היו מצליחים לעצור את רומל באל עלמיין ב 1942 גורלו של היישוב היהודי בארץ ישראל לא היה שונה מזה של יהדות אירופה. זה גם מה שהיה עולה בגורלם של היהודים בכל מקום אחר שהיה נופל לידי הגרמנים. יהודים ניצלו בזכות זה שהם לא היו במקום, אבל זה אינו משנה את העובדה שהם היו יעד להשמדה בדיוק כמו אלה שלא הצליחו להימלט. וכמו שנאמר בהגדה של פסח בכל דוד ודור אדם חייב לראות את עצמו כאילו יצא ממצריים כך בימינו, וגם בדורות הבאים, עלינו לומר כל אחד ואחד מאיתנו חייב לראות את עצמו כניצול שואה. שארית הפליטה, אנשים שהיו במחנות ונותרו בחיים, הם שרידי שואה ולא ניצולי שואה. הם לא ניצלו מהשואה, הם יצאו בחיים מהתופת.

 

ה. השואה ומדינת ישראל

מיתוס שקנה לו מקום בכותל המזרח של החשיבה האינטלקטואלית של השמאל הליברלי הוא שמדינת ישראל קמה כתוצאה השואה - "פיצוי" לעם היהודי על מה שעוללו לו. המיתוס זה בנוי על לוגיקה מעוותת לפיה הסיבתיות נקבעת ע"י הסדר בו הדברים התרחשו. קרה אחרי, משמע זה קרה בגלל (post hoc, ergo propter hoc). עבור מכחישי השואה המיתוס הזה הוא סיבה לשלול את זכות הקיום של מדינת ישראל. אם השואה לא קרתה, אם זה בסך הכל בלוף שהומצא ע"י הציונים, הבסיס להקמתה של מדינת ישראל איננו קיים.

 

המיתוס הזה הוא שקר כי מדינת ישראל לא קמה בגלל השואה. לשואה הייתה השפעה רבה על הקמתה של מדינת ישראל. לאור הגילויים של מה שהתרחש באירופה במהלך המלחמה, בריטניה התקשתה למנוע את מתן העצמאות. זה לא מנע מהבריטים להכניס מקלות בגלגלים ולהקשות על הקמת המדינה בכל דרך אפשרית, אבל בהגיע ה 15 במאי 1948 הם נאלצו להתקפל ולפנות את השטח. התרומה העיקרית של השואה להקמתה של מדינת ישראל הייתה התפתחות ההכרה של העם יהודי בנחיצותה של מדינה עצמאית. לפני המלחמה זה לא היה דבר מובן מאליו וחוגים רחבים בעם היהודי - הציבור החרדי בקצה האחד והיהדות הרפורמית בקצה השני, התנגדו לרעיון של מדינה יהודית. השיר המצוטט בפסקה הבאה ממחיש את זה יותר טוב מכל דבר אחר. מדינת ישראל הייתה קמה גם ללא השואה, אם כי זה היה אולי תהליך קצת יותר קשה, כי כלל לא בטוח שהחלטת החלוקה הייתה מתקבלת באו"ם, אבל זה היה תהליך שלא ניתן היה למונעו. מצד שני, אלמלא השואה, המאגר האנושי של יהדות מזרח אירופה, מאגר שכמעט כולו הושמד במלחמה, היה מהווה בסיס הרבה יותר מוצק להקמת מדינה מאשר קומץ המעפילים שהגיע לחופי הארץ.

 

אחד מכוכבי הזמר האידי, זמר בשם לאו פולד (Leo Fuld) שהצליח להמלט מאירופה ערב פרוץ המלחמה, בקר עם תום המלחמה בגרמניה, ושמע באחד הברים פליט יהודי מגטו ווארשה שר שיר באידיש בשם "וי אהין זול איך גהיין" (Vo Ahin Zol Ich Geyn), בתרגום חופשי - לאן אלך. לאו פולד נדלק על השיר ותרגם אותו לאנגלית. השיר בביצועו היה ללהיט גם באנגלית וגם באידיש. לצערי לא עלה בידי למצוא את הטקסט של הנוסח המקורי באידיש, ואני מצרף כאן את הטקסט האנגלי בלבד (לא ידוע לי אם קיים נוסח בעברית):

Tell me, where can I go?

There's no place I can see.

Where to go, where to go

Every door is closed to me

To the left, to the right

It's the same in every land

There is nowhere to go

And it's me who should know

Won't you please understand

בשנת 1949, אחרי הקמת מדינת ישראל, לאו פולד חבר לשיר בית שני:

 

Now I know where to go.

Where my folks proudly stand.

Let me go, let me go

To that precious promised land

No more left no more right

Lift your head and see the light

I am proud, can't you see

For at last I am free

No more wandering for me

אפשר לשמוע את השיר בביצועו של לאו פולד, באידיש ובעברית, ב youtube:

http://www.youtube.com/watch?v=9b3aWebZTk4&feature=related

 

אני מציע לכל הציבור השמאלני ה"נאור" במדינת ישראל ללמוד טוב את מילות השיר הזה. הם עוד עשויים למצוא את עצמם בנסיבות בהן במקום ללגלג על הסינדרום של "העולם כולו נגדנו", הם יאלצו לשיר את הבית הראשון שלו. 

 

 

ו. הכחשת השואה

הטבע עושה את שלו ומספר האנשים שחוו את השואה על בשרם הולך ופוחת. לא ירחק היום בו לא יהיו יותר כאלה, וכל מה שאנשים ידעו ו/או ילמדו על השואה יתבסס על מסמכים ותעודות, מוזיאונים וסרטים דוקומנטריים. מנגד, המאמצים להכחשת השואה נמשכים במלוא המרץ ואפילו מקבלים תאוצה בזכות הבורות וחוסר הידע של הציבור הרחב, ובזכות הבורות וחוסר הרצון לדעת של ציבור האינטלקטואלים הליברלים.

 

הכחשת השואה שני פנים לה. סוג אחד של מכחישי שואה הם אנשים הטוענים להד"ם. זה לא קרה, עם אלה אין מה להתווכח. את אלה שום דבר לא ישכנע. אפשר להציג בפניהם עדויות ותיעוד מכאן ועד להודעה חדשה, וזה יעזור כמו כוסות רוח למת. בקרב הציבור הזה ישנם אנשים שקבלו דוקטורט על מחקרים "המוכיחים" שהשואה לא הייתה ולא נבראה. דוקטורטים כאלה הוענקו לא ע"י איזו מדראסה בכפר נידח באפגניסטן, וגם לא ע"י אוניברסיטת אל אזהאר במצרים. דוקטורטים כאלה הוענקו ע"י אוניברסיטאות מכובדות בצרפת וברוסיה. בסה"כ, הנזק הנגרם ע"י הכחשת שואה מהסוג הזה הוא מזערי. מעטים לוקחים את זה ברצינות. בעולם הערבי והמוסלמי להכחשת השואה מהסוג הזה יש הרבה "קונים", אבל זה לא מפליא כי שם יש גם הרבה קונים לסיפור על 72 בתולות הממתינות לכל מתאבד המביא אתו מספר "מלווים".

 

מכחישי שואה מהסוג השני נוקטים בטקטיקה יותר ערמומית, ובשל כך נזקם הרבה יותר מוחשי. הם אינם חולקים על כך שהשואה אכן קרתה. אבל, כך הם גורסים, "זה לא היה כל כך נורא כמו שמציגים את זה," או לחילופין, "דברים כאלה יכולים לקרות בכל מלחמה." יש מגוון רחב של ווריאציות בתחום הזה, ולא כאן המקום לנתח לפרטי פרטים את כולן. לכל הגרסאות האלו יש יעד אחד משותף - לגמד את השואה ולהקנות לה מימד אנושי. הצד הנבזי ביותר בגישה הזאת היא העלילה המקשרת בין מדיניותה של מדינת ישראל לבין פשעי המלחמה של הגרמנים. 

               

המיתוס שמדינת ישראל מבצעת ג'נוסייד, שמדינת ישראל היא התגלמות הנאציזם בדורנו, קונה לו מקום בתודעה של האליטות הליברליות. עבור אינטלקטואלים מהשמאל הנאור ובאקדמיה, המיתוס הזה הוא סם טשטוש (sedative) רוחני המאפשר להם להתעלם מהאבסורד של ה"שבת אחים גם יחד" שלהם עם ארגונים פאשיסטיים גזעניים ומשטרים דיקטטוריים מפגרים, גופים שהם האנטי-תזה של כל מה שהם דוגלים בו. הוגה דעות צרפתי ממוצא יהודי בשם אליין פינקלקראוט (Alain Finkielkraut) דבר על הרווחה הנראית לעין הנובעת ממתיחת אנלוגיות בין מגן הדוד וצלב הקרס, ובין ביירות וגטו ווארשה (visible relief in the analogies complacently drawn between the Star of David and the Swastika, between Beirut and the Warsaw ghetto) - הדברים נכתבו בעת מלחמת לבנון הראשונה. היום קרוב לוודאי שהוא היה אומר עזה במקום ביירות. האנלוגיה בין מדיניותה של מדינת ישראל לבין מעשי הנאצים היא ה LSD האינטלקטואלי של השמאל המתקדם.

 

 

הביטויים ג'נוסייד, שואה, פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות - לאחרונה נוסף אליהם גם אפרטהייד, נמצאים בשימוש כמעט יום יומי בידי האינטלקטואלים של השמאל בכל פעם שבא להם לומר מה שהוא על ישראל ועל מדיניותה. למותר לציין שכל קשר בין הביטויים האלה ומה שקורה בשטח קיים בדמיון בלבד. ע"פ כל קריטריון שאפשר להעלות על הדעת (מספר קורבנות בנפש, אובדן רכוש, הפיכת אנשים לפליטים חסרי בית וכו') הסכסוך הישראלי ערבי הוא הפחות חמור מכל הסכסוכים הקיימים ואלה שהתקיימו בעולם בעשורים האחרונים. אבל זה הנושא היחיד הנמצא על סדר היום של האו"ם, של ארגון זכויות האדם של האו"ם, של הצלב האדום, ושל שורה ארוכה של ארגונים המנפנפים בדגל המזויף של זכויות האדם והומניטריות. חלקם של ארגוני זבל מתוצרת כחול לבן כמו "גוש שלום", "בצלם", "יש גבול" ואחרים ב"חגיגה" הזאת הוא מעל ומעבר.

 

כמו בתיאורית השקר הגדול, חזרה בלתי פוסקת על המעשיות האלה מביאה לכך שהמספרים בעצמם מתחילים להאמין בבדיות שלהם. השלב הבא הוא התאמת המציאות לדמיון כדי לבסס את האמונות האלה. משאל בלתי פורמלי שנעשה בקיץ 2004 בין חברי הסגל של אוניברסיטת אוקספורד באנגליה על מספר הקורבנות במהלכן של 4 שנות האינתיפאדה השנייה העלה הערכות שנעו בין 500,000 ל 2 מיליון (החבר'ה האלה כנראה הסתמכו על ה"עובדות מהשטח" - השם בו ארגון "בצלם" מכנה את הפבריקציות שלו). בדיון ממוקד (זה התרגום שלי למונח focus forum) על הסכסוך במזרח התיכון שהתקיים באותה שנה בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת הרווארד, אחת המשתתפות, סטודנטית שנה ג', התבטאה ש"ישראל שמה את הפלשתינאים במחנות, בדיוק כמו שהנאצים שמו את היהודים במחנות" (Israel is putting the Palestinians in camps, just like the Nazis put the Jews in camps). זה עבר ללא תגובה מהקהל. מעבר לחוסר הידע לגבי העובדות - ממשלות ערב הן שגזרו על הפלשתינאים לחיות במחנות הפליטים ולא ממשלת ישראל, זה מעיד על בורות תהומית לגבי המשמעות של ה"מחנות" בהם הנאצים כלאו את היהודים. דוגמא מהזמן האחרון היא עבודת מחקר לקבלת תואר שני של בחורה יהודיה בקנדה - הכותרת של העבודה אומרת את הכל:

 

The Victimhood of the Powerful: White Jews, Zionism and the Racism of Hegemonic Holocaust Education

את טקסט המלא אפשר למצוא כאן: http://www.vigile.net/The-Victimhood-of-the-Powerful

 

זה פשוט מדהים איך במשפט אחד ה"חוקרת" הצליחה לדחוס ביחד את כל ההשמצות האפשריות על ישראל והיהודים.

 

אלו דוגמאות בודדות מני רבות, אבל מה שמטריד יותר הוא המי. אלה אינם פנאטים חשוכים שקבלו את ההשכלה שלהם מפיו של אייתולה באיזו מדראסה נידחת. אלה הם מה שאפשר לכנות "מיטב הנוער". חומר הגלם האנושי ממנו יבוא הדור הבא של ההנהגה בעולם המערבי.

 

השימוש החוזר בהשוואות לנאצים ע"י מבקריה משמאל מסייע בידי שונאי ישראל ללכלך ולהביא לדמוניזציה של מדינת ישראל, אבל בד בבד הוא גם מביא לטריוויאליזציה ולטשטוש של השואה בתודעת הציבור וכך הוא מקל באשמתם של הגרמנים. לא צריך להיות גאון הדור כדי להסיק שאם תקרית בה נהרגים בשוגג שניים או שלושה ערבים היא "שואה" אז השואה כנראה לא הייתה דבר נורא כל כך. את זה יכול להבין כל אינטלקטואל, גם אם הוא "מתקדם".

 

השימוש הציני בשואה ע"י מבקריה משמאל של מדינת ישראל, שימוש עליו "תופסים טרמפ" מגוון של ארגונים מהימין הקיצוני, מעלה את השאלה אם האנושות למדה מה שהוא מהשואה מעבר לכך שאין גבול לרשעות אותה ניתן ליישם מבלי לשאת באחריות. האומה הגרמנית מונה כ 80 מיליון בני אדם. לא כולם היו חברים פעילים במפלגה הנאצית, אבל מספרם של אלה שעשו או שניסו לעשות מה שהוא נגד פשעי הנאצים איננו מגיע אפילו לעשירית האחוז מכלל האוכלוסייה. כולם שיתפו פעולה מי באופן אקטיבי ומי באופן פאסיבי. כמה נענשו? אם נחבר ביחד את כל נידוני נירנברג עם כל אלה שנידונו במשפטים שהתקיימו יותר מאוחר' אינני בטוח שנגיע לעשרת אלפים שנתנו את הדין על הפשעים שבוצעו. מתוך כחמשת אלפים אנשים ששרתו באיינזאץ גרופפן (Einsatz Gruppen) --- כולם היו מתנדבים --- 114 בלבד הועמדו לדין, ומתוכם רק מעטים הוצאו להורג. וכאן מדובר באנשים שרצחו במו ידיהם למעלה ממיליון וחצי יהודים ועוד בין שניים לשלושה מיליונים רוסים ופולנים(1). שרידים שנותרו בחיים מהאס אס ומהאיינזאץ גרופפן ו/או בני משפחותיהם, מקבלים עד היום פנסיה מממשלת גרמניה. וכולם יזכו למות בשיבה טובה.

 

בל נשלה את עצמנו, שואה חוזרת, או אירוע דומה, בעתיד איננה רק בגדר אפשרות. היא כמעט וודאות.

 

במהלך מחצית המאה האחרונה אירעו בעולם אירועים רבים של רצח המונים. לא כולם הגיעו למימדים של השואה, אבל בכל אחד מהם היו מאות אלפי, לפעמים יותר ממיליון, קורבנות. לכל האירועים האלה מכנה משותף אחד --- אף אחד מהם לא הגיע לכותרות (העיסוק האובססיבי בסכסוך הישראלי ערבי, הסכסוך הפחות חמור מכולם, לא הותיר כנראה מקום לעסוק בדברים של ממש). האליטות האינטלקטואליות באקדמיה ומחוצה לה מעדיפה להתעלם מכל ארועי הג'נוסייד שהתרחשו ומתרחשים בבלקן, באפריקה ובאסיה. הם מעדיפים להשקיע את זמנם ומרצם לעיסוק בג'נוסייד שלא היה ולא נברא במזרח התיכון.

--  

(1) הרבה נכתב והתפרסם על מחנות השמדה, ועל תאי הגזים. פחות ידוע חלקם של חברי האיינזאץ גרופפן שעסקו במלאכת ההרג באופן ידני - "אחד על אחד" - באקדחים, רובים ופה ושם במקלעים. למעלה ממיליון וחצי יהודים נרצחו בשיטות של low tech בידי חברי הארגונים האלה שמנו קצת יותר מ 5,000. בבאבי יאר, באוקראינה, בספטמבר 1941, אנשי האיינזאץ גרופפן רצחו בפחות מיומיים כ 33,000 איש. כל אחד יכול לעשות לבד את החשבון כמה אנשים צריך היה לרצוח בכל דקה על מנת להגיע ל"הישג" הזה. זה נעשה ב"עבודת כפיים" בלבד! חברי האיינזאץ גרופפן לא היו פושעים או שייכים לתחתית החברה. הם השתייכו כולם ל"חברה הגרמנית ההגונה". היו ביניהם מורים ומוסיקאים ולא מעטים היו בעלי תארים אקדמאיים - מתנדבים כולם. את סיפורן של הקבוצות האלה אפשר למצוא בספרו המעולה של ריצ'רד רודס (Richard Rhodes) "אומני הרצח" (Masters of Death) שיצא לאור ב 2002.

==

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר, "בהתקרב יום השואה - יום הזיכרון הבינלאומי לשואה", מגזין המזרח התיכון, 27 בינואר 2011.

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • אתרים אחרים צריכים ללמוד ממכם
  • מאמר מעולה
  • למה אין פונקציה להעלות לפייסבוק?
  • למקין ויום הזכרון הבינלאומי




גלריית המגזין

 

טרור אסלאמי - 23 מאי 2017

 

140 טרוריסטים מוסלמים ו-5 חיילים נהרגו באפגניסטן; 110 הרוגים בעיראק; 40 הרוגים בסוריה; 4 טרוריסטים מוסלמים ו-3 חיילים נהרגו בקשמיר; 3 הרוגים בדארפור מפיצוץ של מטען-חבלה; 93 מאנשי המחתרת הכורדית נהרגו בטורקיה ב-11 הימים האחרונים; חשד לפיגוע טרור קטלני בבריטניה;

 

חדשות המזרח-התיכון

 

בעולמו של דונאלד טראמפ

 

הבית הלבן

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006