כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. sellayohai@gmail.com







הנקראים ביותר השבוע
קורונה - קצב ההדבקה בישראל לעומת איטליה - יום ה-215
חדשות המזרח התיכון
טרור אסלאמי – דוקטרינת ברק אובמה – אוקטובר 2016
התקשורת צריכה לבקש סליחה מתושבי המדינה
דברי המופתי השיח´ אחמד חסין – לקראת מלחמת יום הדין
המופע הפסיכוטי של יצחק הרצוג בכנסת ישראל
מסקנות אחדות בעקבות המלחמה בעזה
אובמה ומדיניות הסיכולים הממוקדים
אירועי אוקטובר 2000 - לא נשכח ולא נסלח
ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק ב
תגובה גרעינית של עוזי עילם בתקשורת הישראלית
הליברליזם המערבי מטפח את האסלאם הרדיקלי
זיי מיר געזונט אונד שטארק – היום שאחרי
הלוגיקה הפאשיסטית של חברי-הכנסת הערבים
אשרף מרואן - המרגל שהפעיל את ראש ה"מוסד"
וג´יהה אל-חוידר - דיוקנה של ליברלית סעודית
משבר פוליטי באוסטריה ועוני אסלאמי עמוק בגרמניה
טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בשנת 2015
אביגדור ליברמן מתחפש לזהבה גלאון
טרור אסלאמי - מעשי הזוועה של חודש אוגוסט 2014

עמותת אור ירוק – פוליטיזציה של תאונות הדרכים בישראל

מאת: ד"ר יוחאי סלע

30.12.2010


 

 

בישראל קשה לקיים דיון ציבורי ענייני, שקול ומתחשב ללא פרובוקציות מילוליות מיותרות. לעיתים, מתקבל הרושם שהוויכוחים נועדו לשחרר קיטור חם ומבעבע מצד בעלי עניין עם נטיות פרובוקטיביות המעוניינים להעלות את רמת ההיסטריה, וזאת במקום להעניק מענה נאות לבעיה העומדת במוקד הדיון הציבורי. כך למשל, ח"כ המתלהמת שלי יחימוביץ' טענה ב-28 בדצמבר 2010, על רקע דיוני התקציב לשנים 2011-2012, שמדינת-ישראל היא "מדינה רקובה" בשל הפערים החברתיים הקיימים בה. כנראה שריח הריקבון של "מפלגת העבודה" אכן השפיע על שיקול דעתה של חברת-הכנסת יחימוביץ' גם במהלך הדיונים שהתקיימו בנוגע לתקציב הדו-שנתי. אין ספק ששלי יחימוביץ' הצליחה להשתלב היטב מבחינה מנטלית בהתלהמות ובברוטאליות המוסלמית הקיימת במזרח-התיכון בכל הנוגע להתייחסותן של המדינות הערביות למדינת-ישראל ולתושביה. מדינה רצינית ואחראית אינה צריכה לממן את האגו הפרטי של פוליטיקאים כדוגמתה, כשם שמדינה אחראית ושקולה אינה צריכה לממן באופן אוטומטי את סגנון חייו של כל אזרח ואזרח המתגורר בתחומה.

 

במסגרת הפוליטיקה הפופוליסטית הקיימת בישראל, בעזרתם האדיבה של אינטרסנטים בעלי-עניין, מותר לרדד את הדיון הציבורי לרמה נחותה וזאת במטרה לקבל עוד כותרת זמנית בעמודי החדשות. סביר להניח שבעיני פוליטיקאים אחדים זו הדרך היחידה בה ניתן לקבל מעט תשומת-לב ציבורית, משום שהדרך הישרה, ההגונה והשקולה, קשה יותר ומייסרת יותר לאינטרסנט הפוליטי הממוצע. אכן בישראל יש פערים גדולים: אך, אלה הם פערים בין אזרחים חרוצים לבין אזרחים עצלנים; בין אזרחים אחראיים לבין אזרחים שהם חסרי אחריות; בין אזרחים שמדווחים אמת לרשויות המס לבין אזרחים שאינם מדווחים אמת לרשויות המס; בין אזרחים שומרי חוק לבין אזרחים פורעי-חוק. אלה הם הפערים אמיתיים הקיימים בישראל והם מתרכזים בעיקר בקרב הציבור הערבי התגורר בישראל, אולם לצערנו הרב המערכת הפוליטית בישראל עדיין ממשיכה להתנהג כמנהג של בת-יענה בעניין זה.

 

האם באמת "אנחנו מדינה רקובה" כפי שטענה ח"כ שלי יחימוביץ'? ובכן, אלה הם ההישגים של הציבור הישראלי ההגון והישר, הנושא בנטל היומיומי במסירות ובהתמדה: שיעור הצמיחה בישראל לשנת 2010 הגיע ל-4.5 אחוזים; שיעור האבטלה ירד ל-6.7 אחוזים; התל"ג לנפש חצה את ה-30,000 דולר לשנה; כ-3.5 מיליון תיירים הגיעו לישראל בשנת 2010; נוצר עודף של 12 מיליארד ₪ בגביית מסים בשנת 2010 למרות התחזיות הקודרות של תחילת השנה; כמו כן, שיעור החיסכון של האזרח הישראלי נחשב לשיעור הגבוה בעולם. כל מדינה אחרת הייתה מייחלת לנתונים מרשימים שכאלה שהושגו בעמל רב וללא הבכיינות הפוליטית המתחסדת והצבועה. כל פוליטיקאי שפוי היה מהלל ומשבח את מדיניות הכלכלית של הממשלה ואת התנהגותם האחראית של האזרחים הישראלים (היהודים בעיקר) שתורמים להצלחתה של מדינתם למרות קיומם של פוליטיקאים רשלנים המחפשים את הכותרת היומית המתלהמת כדי להגיע לתודעה הציבורית. (בבדיקה נוספת שהתבצעה לאחר פרסום המאמר, התברר שהכותרת שהופיעה בעיתון "דה מרקר" בנוגע לדבריה של ח"כ שלי יחימוביץ' אינה נכונה. שוב, יש להצטער על כך שהתקשורת הישראלית בחרה להביא מידע שגוי לידיעת הקוראים).

 

בעיני הפוליטיקאי הצבוע, ההתלהמות הפופוליסטית אינה מתוחמת רק לעניינים של כלכלה וחברה. כך למשל, לאור מצבו העגום של השמאל הישראלי, מתקיים מידי פעם פסטיבל פוליטי שלם שנועד למצוא את "המושיע התורן" של מחנה השמאל הישראלי על זרמיו השונים והמשונים. "הכוכב התורן" של דצמבר 2010 היה עמרם מצנע שהצליח להביא למפלגת העבודה 19 מנדטים בבחירות של 2003, וזאת בהשוואה ל-26 מנדטים בבחירות של 1999 תחת הנהגתו של אהוד ברק. מרגע שהועלה שמו של עמרם מצנע כמעומד לכהונת יו"ר מפלגת העבודה, הוא בחר בדרך מאוד מוזרה לאותת לציבור הישראלי על כוונותיו המדיניות: מצנע בחר להיפגש עם יושב-ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) ב-19 בדצמבר 2010 כאיתות לקראת חזרתו לזירה הפוליטית הפעילה של ישראל. מצנע, בדומה למנהיגי שמאל אחרים, חשב שהדרך לליבו של הבוחר הישראלי, עוברת דרך רמאללה. הריצה של עמרם מצנע למוקטעה ברמאללה, הבהירה לציבור הישראלי שמפלגות השמאל בישראל לא שכחו מאומה, אך הן גם לא למדו שום דבר מאז הסכמי אוסלו של שנת 1993. מרבית הציבור הישראלי מעוניין בפשרה, אך לא בהתרפסות פוליטית כפי שזו הוצגה בפגישה המתוקשרת שנערכה בין עמרם מצנע לאבו מאזן בדצמבר 2010.

 

כעת אנו מגיעים לדוגמא השלישית המצביעה על התנהלות מפוקפקת של אישים וארגונים הנמצאים בחזית העשייה החברתית בישראל. הדוגמא של עמותת "אור ירוק" והפוליטיקה הקטנונית שעומדת מאחורי פעילותה של העמותה בשנת 2010, יבהירו לכולנו איך אפשר להפוך גם את התאונות הדרכים המתרחשות בישראל, לעיסוק פוליטי מעופש של תגרנים מתלהמים בשוק: על-פי הנתונים שפרסמה משטרת ישראל, בשנת 2008 נהרגו 411 בני-אדם בתאונות דרכים. בשנת 2009 נהרגו בישראל 346 בני-אדם, וזאת בשעה שמשרד התחבורה הציב קו-אדום של 375 הרוגים. בקווים כלליים ניתן לציין שמסע ההסברה לאורך כל שנת 2009 התמקד בשיפור התנהגותם של הנהגים בכבישים, לצד שיפור בתשתיות הכבישים בישראל. ואכן, חלה ירידה במספר ההרוגים בשנת 2009 בהשוואה לשנת 2008 באחוזים משמעותיים. בניגוד לדימוי הציבורי, וזאת על-פי השוואות בינלאומיות,  ישראל היא בין 10 המדינות שיש בהן הכי פחות הרוגים בתאונות דרכים. כך למשל, בישראל יש 5 הרוגים לכול 100,000 תושבים, בעוד שבאיטליה, ספרד, קנדה ואירלנד ישנם כ-9 הרוגים לכול 100,000 תושבים. במילים אחרות, שיפור התנהגותו של הנהג בזמן נסיעה היא שמביאה לירידה במספר ההרוגים ולא רק השיפור בתשתיות הכבישים.

 

אולם, ראו איזה פלא, וזאת בניגוד לכול היגיון, עמותת "אור ירוק" החליטה להתמקד בשנת 2010 דווקא בשר התחבורה ישראל כץ, כאילו הוא נמצא באופן אישי ליד כל נהג ונהג הנמצא בדרכים. במקום לעסוק בשיפור התנהגותו של הנהג הישראלי בדרכים  - ובמיוחד בנוגע לנהיגתו של הנהג הערבי - עמותת "אור ירוק" החליטה להשקיע עשרות אלפי שקלים בהתנגחות אישית בשר ישראל כץ. כשראיתי לראשונה את התשדירים המתלהמים של עמותת "אור ירוק", הייתה לי תחושה שמספר ההרוגים בשנת 2010 יעלה על מספר ההרוגים בשנת 2009, משום שעמותת "אור ירוק" החליטה להעניק חסינות לנהג הישראלי ולהרשיע מבעוד מועד את שר התחבורה. ומה קרה בשנת 2010? מספר ההרוגים בתאונות דרכים בשנת 2010 עלה ל-385 בני-אדם, וזאת בהשוואה ל-346 הרוגים בשנת 2009. ובכן, נשאלת השאלה, האם עמותת "אור ירוק" אחראית לקטל הזה לאור מדיניותה המפוקפקת בתחום ההסברה לציבור שהתנהל לאורך של שנת 2010? תחליטו בעצמכם, בעיקר לאור העובדה שאתם מממנים את קיומה של העמותה ושל עובדיה. (דובר אגודת "אור ירוק" מסר בתגובה שהעמותה ממומנת מכספו הפרטי של אבי נאור שתרם עד כה כ-300 מיליון ש"ח).

 

התבטאויותיה של שלי יחימוביץ', פגישתו המתוקשרת של עמרם מצנע עם אבו-מאזן ומסע התעמולה של עמותת "אור ירוק" נגד השר ישראל כץ, כל אלה הן רק דוגמאות אחדות בלבד להתנהלות ציבורית מרושלת הנגועה בפוליטיזציה מיותרת המחטיאה את המטרה העיקרית. מסתבר, שישנו פער עצום בין היכולות הפנטסטיות של הציבור הישראלי המסור והנאמן, לבין אלה המתיימרים לייצגו חזית העשייה הציבורית בתחומים רבים, שונים ומגוונים. קצת צניעות ואיפוק יתרמו רבות לשיח הפוליטי המתקיים בישראל ולאיכות השיח הפוליטי המתקיים בין הציבור לנבחריו.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "עמותת אור ירוק - פוליטיזציה של תאונות הדרכים בישראל", מגזין המזרח התיכון, 30 בדצמבר 2010.

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • אתה טועה ומטעה
    • אין דבר כזה כסף פרטי
      • נכון, אבי נאור עבד והרוויח תוך
    • o.k. שכנעת בנוגע למימון
  • "העמותה רוקדת על הדם"
  • יוחאי הפעם אתה טועה
    • זה וויכוח פוליטי




גלריית המגזין

 

29 בספטמבר 2020

 

 

טרור אסלאמי: 173 בני-אדם נהרגו ביממה האחרונה;

 

 

קורונה בשידור חי - מדינות, מספרים ונפגעים

 

מגדל דוד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

אתר מידה

מגזין אלכסון 

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2020-2006