כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. sellayohai@gmail.com







הנקראים ביותר השבוע
אל-לג´ון - תרגיל בגניבה היסטורית
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
ספר חדש: מלחמה כבדת דמים: טראומה, זיכרון ומיתוס
מטורף מי שרוצה לפתוח במלחמה נגד ישראל
פוליטיקה ישראלית חדשה, מתונה וליבראלית
ציפי לבני - האכזבה הגדולה של הפוליטיקה הישראלית
מלחמת ההשמדה הערבית שהפכה ל"נכבה הפלסטינית"
אחמד שוקיירי וכישלונה של הלאומיות הפלסטינית
חדשות המזרח התיכון
חקירות ראש הממשלה - משפטולוגיה להדיוטות
ירושלים של טראמפ – האומנם פיל בחנות חרסינה?
סתיו 2017 - על תחזיות פוליטיות ועל חזיונות (שווא)
טרור אסלאמי – אנגלה מרקל בסעודיה - אפריל 2017
נְתַנְיָהוּ בְּגוֹב הָחָקִירוֹת - פוליטיקה ישראלית 2017
צעירים באירופה – האם הדמוקרטיה מתחזקת או נחלשת
היהירות הגרמנית הטיפוסית מול הנחישות הישראלית
ספר חדש: "קיצור תולדות דגל ישראל", מאת דני בירן
אנגלה מרקל מול דונלד טראמפ – דו-שיח של חרשים
בעולמו של דונאלד טראמפ - מאמר ראשון מתוך שניים
ועידת מינכן – התרפיה הקבוצתית של מדינות המערב

בגידתו של אבו מאזן באומה האסלאמית?

מאת: ד"ר שאול ברטל

03.10.2010


 

 

בעוד הצדדים דנים ביניהם במסגרת שיחות המשא ומתן אשר הושקו בוושינגטון בחודש האחרון עולה כמעט מאליה השאלה האם מחמוד עבאס (אבו מאזן), יוכל להתגבר על התנגדויות הזרמים האסלאמיים להגיע להסכם שלום היסטורי עם ישראל בעוד שנה. בגילוי דעת של חזב אלתחריר אלאסלאמי [מפלגת השחרור האסלאמית] הובהרה עמדת התנועה השוללת מכל וכל כל פשרה או הסדר עם ישראל.

 

מפלגת השחרור האסלאמי הוקמה ב-1952 על ידי השיח' תקי אלדין נבהאני מירושלים, אסעד ורג'ב ביוד אלתמימי מחברון[1], עבד אלקדים זלום מחברון ושיח' אחמד אלדאע'ור מטול כרם. המפלגה התפצלה מסניף תנועת האחים המוסלמים שבירדן.[2] המפלגה קרובה בעמדותיה לתנועת החמאס, שאף היא על פי מצעה סניף פלסטין של תנועת האחים המוסלמים העולמית.[3] כיום עומד בראש מפלגת השחרור עטאא' ח'ליל אבו אלרשתה, ירדני שמקורו מחברון שהחליף בתפקיד זה את עבד אלקדים זלום. המפלגה זוכה לפופולאריות רבה בשטחי הגדה המערבית. בין תומכי התנועה ישנם אף ערבים ישראלים התומכים ומזדהים עם עמדותיה. כך למשל ב-10 ו-ב-11 באוגוסט 2007 ערכה התנועה עצרת המונים מרכזית באלבירה שבה השתתפו יותר מ-10,000 איש. בנוסף מתקיימות עצרות של התנועה בכל רחבי הגדה המערבית ומזרח ירושלים. סיסמת עצרת התנועה הייתה: הח'ליפות היא הכוח העולה.[4]

 

התנועה אינה נרדפת על ידי הרשות הפלסטינית בדומה לתנועת החמאס, היות והתנועה שוללת מאבק ופתנה (מלחמת אחים) באסלאם. בדומה לתנועות האסלאמיות הרדיקליות האחרות גם מפלגת השחרור מטיפה לשיבה לאסלאם המקורי של ארבעת ח'ליפאת אלרשידון (ארבעת הח'ליפים ישרי הדרך).[5] התנועה מאמינה כי רק חידוש הח'ליפות האסלאמית שפורקה בתורכיה ב-1924 על ידי "המערב", שפחד מפניה, יכולה לעמוד איתן מול התקפות המערב האימפריאליסטי והציונות.[6] לכן התנועה אינה פעילה צבאית אך התנועה מאמינה כי רק אחדות אסלאמית צבאית תצליח להכריע את הציונים ולהחזיר את פלסטין לבעליה החוקיים ולאומה המוסלמית. זאת בניגוד לחמאס ולג'האד האסלאמי אשר סבורים כי שחרור פלסטין אינו מותנה באחדות אסלאמית קודם לכן ולכן פעולות הג'האד צריכות להיות כל העת.

  

גילוי הדעת פורסם בעיתונות הערבית ובאתר התנועה, ממש במקביל לפתיחת השיחות בין מחמוד עבאס לבין בנימין נתניהו, ביום שישי, 24 ברמד'אן, 1431 להיג'רה [לוח השנה האסלאמי], 3 בספטמבר 2010 למניינם.[7]

 

עבאס לנתניהו: לא ניתן לאף אחד לבצע פעולות או נזק שיפגעו בביטחונכם!

 

[כלומר] לא נמנע אסונות ממשפחות [עם] פלסטין אשר מתענים בהם כבר יותר משישים שנה מידי האויב [הציוני] הגזלן והאכזר. [מחמוד] עבאס אינו נמנע מלהחליף בדיחות וחיוכים רחבים עם ראש הממשלה של אותו אויב. למה ש[התנהגות] זו תיראה מוזרה, שהוא [אבו מאזן] נסוג מכל דרישותיו, בקשותיו, ופניותיו. הוא [אבו מאזן] נחפז בהליכתו כדי לנהל משא ומתן על האדמה הקדושה. פליטת הפה של [מחמוד] עבאס: "לא ניתן לאף אחד לבצע פעולות או נזק שיפגעו בביטחונכם", מבטאת את תמצית קיומה של הרשות הפלסטינית.

 

במפגש תיאטרלי [בוושינגטון] הוא [אבו מאזן] אינו יוצא נגד אופן ניהול המשבר מצד ארצות הברית. ראש ממשלת הישות היהודית ביטא בשביעות רצון עצמית [גדולה] ובעקשנות, תוך הדגשת דרישותיה של הישות שלו בצורך להכיר ביהדותה [של] "ישראל", והציג דרישות ביטחוניות חשובות ומרביות. בנוסף לכך, נתניהו ביקש מעבאס והרשות [הפלסטינית] שלו לבצע את תפקידיהם ועבודתם. [כמו כן] נתניהו הדגיש את חשיבות הביטחון בעיני הישות היהודית. אדרבא, נתניהו דרש מעבאס כי לא יסתפק רק בגינוי האירוע האחרון (פעולת חברון) והבהיר שאין מנוס [לעבאס] אלא להתחייב גם לעצור את מבצעי הפעולה. האמת, אין צורך שנתניהו יפקוד על בקשה זו, ממערכת ה"ביטחון" הפלסטינית, שמקדימה מזה זמן רב את כוחות הכיבוש בהצבת מחסומים בכניסה לחברון ובכל יציאותיה. [כוחות הביטחון הפלסטיני עושים זאת] תוך חיפוש ומעקב קדחתניים שלא יראה דבר ממין זה [של פעילות צבאית נגד ישראל] ולא משהו הקרוב לכך. [כוחות הביטחון הפלסטיני עושים] זאת בזמן שיש התקפות מתנחלים על האנשים, תוך שריפת מסגדיהם ושטחי החקלאות שלהם.

 

בו בזמן עבאס מדגיש - באופן בזוי [ומושפל] - לנתניהו כי כוונותיו של ארגון השחרור [אש"ף] כלפי הישות היהודית הן כוונות טובות וכי הביטחון שלכם [של ישראל] מקבל את מלוא התמסרותנו. עבאס מתפאר בכוחות הביטחון שלו בהקשר לכך ובמה שהצליחו [כוחותיו] לעשות. [אנשיו] עצרו את המכונית השכורה [שבה נעשה שימוש] בפעולת חברון האחרונה. הם עצרו את מי שמכר אותה ומי שקנה אותה....

 

מול אירוע זה [שתואר] אנו במפלגת השחרור - פלסטין, נדגיש את הדברים הבאים:[8]

 

•1.   1) כי משא ומתן הזה הוא פשע מגונה.[9] כי זוהי עבירה מושלמת. עבירה על חוקי השריעה (ההלכה הדתית המוסלמית). אלו [שיחות המשא ומתן] הן בגדר בגידה באל, בשליחו ובמאמינים. זוהי מערכה חדשה במאבק שתכליתו חיסול בעיית פלסטין. [מערכה זו] מבוצעת על ידי ארגון שחרור [פלסטין] והתינוקת שלו בצורת הרשות הפלסטינית תוך ביצוע תוכניתם האובדנית על אדמת אלאסרא ואלמעראג'.[10]

 

•2.     2) אין לארגון השחרור [אש"ף] ולא לאף ארגון אחר מן הארגונים [הסמכות] החופשית לרכוש [ולוותר] ולו על זרת מאדמת אלאסרא ואלמעראג'. כל הסכם מאוס אשר ייחתם בין ארגון השחרור [אש"ף] או הרשות הפלסטינית או כל ארגון אחר לבין הישות היהודית לא יחייב את המוסלמים בשום אופן שהוא והוא הסכם מבוטל.

 

•3.    3) כי ההתקשרות עם תוכניות אמריקה וכל הנופלים בחיקה [סופה נזק]. [אלו הנוהים אחר אמריקה] אינם מורישים לבעליהם אלא שוד ושבר בעולם הזה ובעולם הבא. [תוכניות אמריקה אלו] אינם משיגים בעולם [הזה] דבר, זולת שערורייה פוליטית וכישלון הבא על חשבון האומה [האסלאמית] וחבריה למשך זמן, תוך אובדן שליטה על המצב מצד האוחזים [בתוכניות אלו]. ביום תחיית המתים, ביום הדין, יקבלו [אלו המתקשרים עם אמריקה] עונש עצום על מה שהתחייבו בהתאם לפשעים ולבגידות שלהם.

 

•4.     4) הרי ההתנגדות למשא ומתן הזה[עם ישראל] יש האומרים עליה שהיא הבל או שהיא נובעת מחוסר הבנה [של המתנגדים] תוך שימוש במסווה הלאומי או ערבי [מצד אש"ף] או בכל מיני ביטויים מפותלים אחרים [שנועדו להצדיק את המשא ומתן עם ישראל]. אין מחלוקת והבדל יסודי עם עמדת הרשות [הפלסטינית] אלא בדרך ובפרטים [כדי להשיג את המטרה]. אלא עמדת ההלכה הדתית באסלאם אומרת כי כל משא ומתן עם ישות יהודית תוך מציאת פתרונות והתאמות הוא חראם (איסור דתי חמור) לפי השריעה (ההלכה האסלאמית). כי בעיית פלסטין לא תוכרע אלא בזירת הקרב עם צבאות המוסלמים אשר ישחררו כל זרת שבה [באדמת פלסטין] אם ירצה ריבון העולמים. לאחריה [אחר שחרור פלסטין] תקום ותתגשם ותימשך הח'ליפות הישנה במהרה בימינו, אם ירצה השם.[11]

 

"אם באה הבטחת הבורא ושללתם אותה מפניכם ותיכנסו למסגד כמו שנכנסתם פעם ראשונה ותנסו להצטדק הרי שלא תהיו חפים מאשמה."[12]

 

פעולת חברון האחרונה הרי היא הפיגוע שבו נהרגו ארבעה מתושבי הישוב בית חגי. בפיגוע נהרגו יצחק טלי איימס, כוכבה אבן חיים ואבישי שינדלר. הם נהרגו בעת שנסעו ברכבם של בני הזוג איימס הורים לשישה ילדים, שעתה הם יתומים מאב ומאם. הרכב בו נסעו הותקף ממארב ירי ב-31 באוגוסט 2010. תנועת החמאס לקחה אחריות על האירוע. דוברי התנועה שיבחו את "התקיפה המוצלחת של הכיבוש". פאוזי ברהום אחד מדוברי תנועת החמאס אמר כי "מדובר בתוצאה של פשעי הכיבוש נגד הפלסטינים ושל כישלון התיאום הביטחוני בין רשות פתח בגדה לבין הכיבוש".[13]

 

הרשות הפלסטינית אכן גינתה את הפיגוע החמור עוד באותו ערב. ראש הממשלה הפלסטינית, סלאם פיאצ' (נהגה: פיאד'), אמר בהודעה לעיתונות, כי הפיגוע פוגע דווקא באינטרסים הפלסטיניים, וכי הרשות תנקוט צעדים לחקירת האירוע. פיאצ' אף הצביע על התזמון של הפיגוע שנועד לחבל במאמצים לשלום ובשיחות המתקיימות וושינגטון.[14] שבוע לאחר מכן, כבר דיווחה הרשות הפלסטינית על מעצר של פעילי החוליה שביצעה את הפיגוע ליד בית חגי וכן פיגוע נוסף בסמוך לצומת רימונים. הרשות אכן התפארה כי תפסו את כל שרשרת הביצוע הקשורה לפיגוע בבית חגי וקשורה למכונית שבה נסעו פעילי החמאס. בתגובה למעצרים הזהירה תנועת החמאס את הרשות כי "אתם יודעים שהידיים שהגיעו אל לב הכובש מסוגלות להגיע גם אליכם", נכתב בכרוז המאיים שפרסם הארגון. עוד נכתב כי המעצרים של אנשי הארגון לא יצליחו לעצור את הזרוע הצבאית של חמאס שתכה "בכל מקום ובכל זמן שתרצה", כדבריהם.[15]

 

מפלגת השחרור האסלאמית ממשיכה לצבור תומכים רבים מקרב תושבי הגדה המערבית בשטחי יהודה ושומרון. לא ניתן להתעלם מהצמיחה המהירה של התנועה אשר צומחת במהירות לא רק במרכזיה המסורתיים כמו חברון, ירושלים ובנותיה. אלא גם במחנות הפליטים הפלסטינים וגם במחוזות צפון הגדה. התרחבות התמיכה במפלגת השחרור, נובעת ככל הנראה בשל רדיפות הרשות את חברי החמאס והג'האד האסלאמי, ופעילות הרשות נגד הדעווה (ההטפה, הקריאה לאסלאם) של תנועות אלו.[16] המאבק הפנים פלסטיני (חמאס-פתח) רק מסייע למפלגת השחרור להרחיב את שורותיה למרות שהיא מביעה עמדות הקרובות לעמדותיה של החמאס ויוצאת נגד שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל.[17]

 

למרות זאת ניתן להבחין כי אנשי מפלגת השחרור להבדיל מתנועת החמאס והג'האד האסלאמי אינם קוראים למאבק גלוי נגד הרשות הפלסטינית. הם אינם טוענים כאנשי חמאס כי ממשלת סלאם פיאצ' ופעילות הרשות הפלסטינית אינן חוקיות.[18] הם עדיין מכירים בלגיטימיות של המשטר ברמאללה, אך טוענים כי עליו לשנות את דרכו ולהפסיק את שיתוף הפעולה הביטחוני עם רשויות הכיבוש. הביקורת נגד הרשות הפלסטינית היא ביקורת עניינית יחסית ונמצאת בתחום המותר של ביקורת פוליטית חריפה. התנועה מפיצה את דבריה תוך שימוש בדעווה ובפרסומים רבים. ניתן לשער כי התנועה מצליחה להפיץ את ביקורתה משום שאין לה נכון לעכשיו זרוע צבאית משלה.[19]

 

מפלגת השחרור מציגה את מדיניות הרשות הפלסטינית כמדיניות המנוגדת לאסלאם ואסורה על פי ההלכה האסלאמית. לטענתם ההבדל בינם לבין הרשות הפלסטינית הוא אינו הבדל במטרה הסופית שהיא שחרור פלסטין כולה והשמדת ישראל. ההבדל ביניהם הוא הדרך ובפרטיה של הדרך. ההבדל הוא טקטי ולא עקרוני. ישנה אחדות מטרה בין אנשי הרשות הפלסטינית, "הפרטנר לשלום", לבין מפלגת השחרור ושאר הזרמים האסלאמיים. הויכוח אליבא מפלגת השחרור הוא בשאלה הלכתית עקרונית, האם לשם השגת המטרה הסופית של שחרור פלסטין מותר לשאת ולתת ולו לטווח ביניים עם הישות היהודית הקרויה "ישראל"?

 

תשובת הזרמים האסלאמיים לשאלה זו ברורה אך מהי עמדת הרשות הפלסטינית בסוגיה זו. האם כל ההתמתנות של הרשות הפלסטינית היא רק כלפי חוץ. האם שיתוף הפעולה של כוחות הביטחון הפלסטינים ובגידתם בעמם הוא זמני ונועד רק לצורך המשא ומתן?[20] האם אנשי מפלגת השחרור הממשיכים לפעול בחופשיות רבה בשטחי הרשות הפלסטינית יודעים משהו על מטרת הרשות הפלסטינית שאנחנו לא יודעים?

   

הערות למאמר:

[1] אסעד ביוד אלתמימי שימש תקופה מסוימת כאימאם מסגד אלאקצא. גורש על ידי ישראל ב-1969 לירדן. היה ממובילי הקו של תמיכה בפלוגות הג'האד שפעלו תוך שיתוף פעולה עם אנשי תנועת אלפתח. ב-1988 לאחר הצהרת העצמאות אשר הכירה בזכות היהודים למדינה במסגרת החלטת החלוקה 181 ניתק את קשריו עם אש"ף והקים את תנועת הג'האד האסלאמי - בית אלמקדס. מאיר חטינה, רדיקליזם פלסטיני: תנועת הג'האד האסלאמי, ע' 24 -25, 54 - 55.

[2] ראה: שאול ברטל, הפלסטינים מהנכבה לפדאאיון, 1949 - 1956 (ירושלים, 2010), ע' 192- 194. אמנון כהן, מפלגות בגדה המערבית, בתקופת השלטון הירדני (ירושלים, 1981), ע' 194 -196.

[3] ראה פרק ראשון באמנת החמאס, סעיף 2. ניתן לצפות בתרגום עברי של אמנת החמאס בספרו של גיא אביעד, לקסיקון חמאס (ת"א, 2008), ע' 261.

[4] ראה: "עצרות מפלגת השחרור האסלאמית בשטחי הרשות הפלסטינית וברחבי העולם", מתוך, אתר מרכז המידע למודיעין ולטרור המרכז למורשת המודיעין (מל"מ), מ-26 באוגוסט 2007. http://www.terrorism-info.org.il/malam_multimedia/Hebrew/heb_n/html/islamic_lp0807.htm. 

[5] הכוונה לאבו בכר אלצדיק, עמר אבן אלחטאב, עת'מאן בן עפאן ועלי אבן אבו טאלב. ארבעת הח'ליפים הראשונים באסלאם, ששלטו לאחר מות הנביא מחמד. תקופתם של ארבעת הח'ליפים הללו, מהווה תור הזהב של האומה האסלאמית על פי קנאי האסלאם.

[6] הביטול הרשמי של הח'ליפות העות'מאנית ב-3 במארס 1924, על ידי מסטפא כמאל אתא תורכ גרם למשבר באסלאם שכן מאותה תקופה אין באסלאם הסוני סמכות הלכתית עליונה. הדבר מאפשר אומנם גמישות הלכתית מסוימת אך נאמני האסלאם מאשימים בפעולה זו של אתא תורכ את המערב השנוא. למרות, שביטול הסולטנות והח'ליפות היו חלק מהמהפכה התורכית שיזם מסטפא כמאל שהפכה את תורכיה לרפובליקה. מהפכה זו הצילה למעשה את תורכיה מקריסה מדינית ושמרה על ריבונותה של תורכיה. שאול משעל, ואברהם סלע, זמן חמאס, אלימות/פשרה (ת"א, 1999) ע' 28-29. ברנארד לואיס, צמיחתה של תורכיה המודרנית (ירושלים, 1991), ע' 207 - 219.

[7] ניתן לצפות בכרוז באתר התנועה לצד כרוזים נוספים בגנות המשא ומתן. http://pal-tahrir.info/publications/hizb-palmedia-releases/2177-2010-09-03-17-05-27.html.

[8] טענות מפלגת השחרור אינן שונות מהטענות המובאות בהרחבה בחוברת שיצאה מטעם הג'האד האסלאמי, אלמפאוצ'את מן מנט'ור אסלאמי, סרחה פי צ'מיר אלאמה אעד'ארא אלא אללה ואלת'אריח' ואלאג'יאל אלקדימה [קריאה למצפון האומה וההסבר לפי דבר האל , של ההיסטוריה ועתיד הדורות הבאים], ללא ציון שנת הוצאה ומקום. גם בחוברת זו מועלות טענות קשות נגד שיתוף הפעולה עם ארצות הברית וחוסר ההבנה כי ארצות הברית אינה מתווך הוגן. זאת כמובן לצד הפסול שבעצם ההשתתפות במשא ומתן עם ישראל.

[9] ג'רימה מנכרה - פשע מגונה. המילה מנכר משמעותה גם הכחשת קיומו של הבורא. כביכול רוצים לומר כי פשע זה הוא אף בחזקת כפירה באל.

[10] ארץ' (נהגה ארד') אלאסרא ואלמערג' - כינוי רווח לאדמת ארץ ישראל היא פלסטין. מקור השם הוא מסעו הלילי לשמיים של הנביא מחמד, בחלום הליל למסגד אלאקצא (המסגד אשר בקצה), המופיעה בסורה 17 שבקוראן. ישנם פרשנויות רבות לכך (כולל מסורות אסלאמיות קדומות) המפקפקות כי אכן מדובר במסגד אלאקצא שבירושלים. אז זוהי התפיסה שנתקבעה באסלאם מאז המאה העשירית. ראה: אורי רובין, הקוראן (ת"א, 2005), ע' 226, הערה 1. 

[11] זוהי גם מסקנתם של פעילי הג'האד האסלאמי בחוברת, אלמפאוצ'את מן מנט'ור אסלאמי, ע' 20-21. 28. גם כאן מבקשים מאנשי הרשות הפלסטינית ללמוד מצלאח אלדין והג'האד נגד הצלבנים. שם המוסלמים לא ניסו לנהל משא ומתן עם הצלבנים ונלחמו בהם עד ששיחררו את פלסטין כולה.

[12] לא מצוין מהיכן לקוח פסוק זה אך משמעותו ברורה.

[13] אנשיל פפר, אבי יששכרוף, יונתן ליס ויניב קובוביץ, "ארבעה הרוגים בפיגוע ירי בגדה, החמאס קיבל אחריות", הארץ, מ- 1 בספטמבר 2010. http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1187471.html.

[14] שם, שם.

[15] אבי יששכרוף, "הרשות הפלסטינית: עצרנו שני חשודים בביצוע הפיגוע בבית חגי ובצומת רימונים", הארץ, מ-8 בספטמבר 2010, http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1188676.html. כלומר, טענות הרשות על מעצר אנשי החוליה שביצעה את הפיגוע בצומת בית חגי היו ידועות לאנשי מפלגת השחרור כבר ב-3/9/10 (מועד פרסום גילוי הדעת), עוד לפני הפרסום הרשמי באמצעי התקשורת הישראלית.

[16] Jonathan Schanzer, Hamas VS. Fatah, The Struggle for Palestine (New York, 2008), P. 189.

[17] גם זאת תפיסה המקובלת על הארגונים האסלאמיים ובכללם החמאס לפיה התנהלות הרשות הפלסטינית כמוה כבגידה בעם הפלסטיני. ראה אתר מרכז המידע הפלסטיני, אתר המזוהה עם תנועת החמאס. כותרת הידיעה המופיעה בעמוד הראשי של החדשות מפלסטין, היא: "דו"ח: 'ממשלת' פיאצ' מהכושלות ביותר בעולם" מ-2 באוקטובר 2010 : http://www.palestine-info.info/ar/default.aspx?xyz=U6Qq7k%2bcOd87MDI46m9rUxJEpMO%2bi1s7VCfk%2fUfq58sO33riNnB4xC4kZMAZbJAQRJzC%2b64izH78T4OKZ6LX00pXhGKv9L2r8%2fzctz%2fskcRezjTQL93PdW3pEExqdxZMWVz2kOAMJ38%3d.

[18] טענת החמאס בכתבה שצוינה לעיל היא: שממשלת פיאצ', הלא חוקית, שלא נבחרה על ידי העם הפלסטיני, ביצעה 1297 פעולות משותפות עם כוחות הביטחון של הכיבוש הציוני. הכתבה מבוססת על מקור עיתונאי שמתפרסם בארה"ב (ניו יורק רויו אוף בוקס). הכתבה מדגישה כמובן את כישלונה של ממשלת רמאללה הלא חוקית, בכל התחומים גם בתחום הכלכלי זאת לצד פעולתה נגד תנועת ההתנגדות הפלסטינית בגדה ובירושלים. שם, שם.

[19] דרך פעולה זו הייתה גם דרכה של תנועת החמאס בתחילת דרכה. לכן יתכן ומפלגת השחרור מחכה למשבר בדומה לאינתיפאדה ב-1988 כדי להקים זרוע צבאית משלה. Jonathan Schanzer, Hamas VS. Fatah, p. 189.

[20] לפי החמאס שיתוף הפעולה הזה נגד ההתנגדות הפלסטינית הוביל לכמות הנמוכה ביותר של פיגועים משנת 2000. "דו"ח: 'ממשלת' פיאצ', מהכושלות ביותר העולם", מ-2 באוקטובר 2010. http://www.palestine-info.info/ar/default.aspx?xyz=U6Qq7k%2bcOd87MDI46m9rUxJEpMO%2bi1s7VCfk%2fUfq58sO33riNnB4xC4kZMAZbJAQRJzC%2b64izH78T4OKZ6LX00pXhGKv9L2r8%2fzctz%2fskcRezjTQL93PdW3pEExqdxZMWVz2kOAMJ38%3d.

==

מאת: ד"ר שאול ברטל, "בגידתו של אבו מאזן באומה האסלאמית?", מגזין המזרח התיכון, 3 באוקטובר 2010.

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • מרתק
  • והרשות העלובה-רצחנית




גלריית המגזין

 

 

21 בספטמבר 2018

 

הרהורים על הצעת חוק הלאום

 

 

מגדל דוד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2018-2006