כל מי שעקב אחרי מאמרים אחדים שהתפרסמו במגזין זה בנוגע למלחמה שמנהלים כוחות נאט"ו באזורים אחדים באסיה, לא היה צריך להיות מופתע מכל מה שהתגלה בעקבות פרסומם של 92,000 המסמכים המסווגים שהודלפו לאתר "ויקיליקס" ב-25 ביולי 2010. ויחד עם זאת, כבר כעת אפשר להבטיח לכם, ששום נזק רציני לא יגרם לתדמיתן של המדינות המעורבות במלחמה באסיה, ובוודאי שלא תקום סערה בינלאומית "אמיתית" שתביא בעקבותיה את הקמתן של עשרות ועדות חקירה כדי להעמיד את האשמים לדין באשמת פשעי-מלחמה וטבח חסר-הבחנה של חפים-מפשע באפגניסטן, בפקיסטן, בעיראק, בתימן, בסומליה ובאזורים נוספים על-פני הגלובוס. כמובן שאנחנו לא נגד המאבק בטרור העולמי, אלא רק נגד הצביעות האירופאית האופיינית המתלווה למאבק החשוב הזה.

במערב הצבוע והמתחסד אין כל חדש - בעיקר אם מתווספת לזה "השתיקה הרועמת" של מרבית המדינות המוסלמיות המחזיקות בידיהן קופת-שרצים כבדה מנשוא. למרות שהמסמכים המסווגים פרסומו גם בתקשורת הכתובה בארה"ב, בבריטניה ובגרמניה, הדבר לא נעשה מתוך תחושת שליחות עיתונאית הרואית למען טובת הציבור, אלא הפרסום נבע בעיקר בשל שיקולי רייטינג - ולא יותר מכך. התקשורת הבינלאומית לא באמת נזקקה ל"מסמכים המסווגים" כדי להגיע לחקר האמת וכדי להבין לאשורו לאן מדרדרת "המלחמה הטובה" של ברק חוסיין אובמה באפגניסטן. די היה לעקוב אחרי הדיווחים היומיומיים באופן שוטף וקפדני כדי להגיע למסקנה ברורה שטיל אחד שנורה לעבר בית באפגניסטן אינו יכול להרוג 50 טרוריסטים מארגון הטליבאן כפי שנמסר בדיווחים הרשמיים של דוברי נאט"ו או של דוברי הממשלה המושחתת של חמיד קרזאי. אנשי הטליבאן אינם טיפשים עד כדי כך. לא הגיוני שכל חיסול-ממוקד אמריקאי בפקיסטן יגרום למותם של 15 בני-אדם, בממוצע, והם יוגדרו על-פי הדיווחים הרשמיים כ"פעילי טרור", כאשר בפועל בין ההרוגים היו נשים, ילדים, זקנים וסתם אזרחים תמימים. בלתי אפשרי שהתקשורת הבינלאומית תתעלם ממאות ההפגנות שהיו במהלך השנים האחרונות נגד הפעילות האמריקאית באפגניסטן ובפקיסטן. גם אין זה הגיוני שהתקשורת הבינלאומית תתעלם לחלוטין ממה שאמרו פוליטיקאים פקיסטנים בנוגע למדיניות החיסולים-הממוקדים של אובמה המתנהלת במדינתם מאז ינואר 2009. התקשורת המערבית ידעה על מה שמתחולל באסיה לאור פעילותם של הכוחות הצבאיים המערביים, אולם היא העדיפה להתעלם מאלפי הסימנים שהיו פזורים למכביר, וכל זה בשם "הביטחון הלאומי" הצבוע והמתחסד. חשיפת המסמכים המסווגים נוגעת בעיקר ל"תחושת הריגוש" שיש בגישה למידע סודי כלשהו. יש בה הילה של יוקרה תקשורתית יותר מאשר רצון אמיתי בחשיפת האמת על מה שמתחולל בשמן של המדינות החברות בקואליציה הצבאית באפגניסטן ובמקומות נוספים.

כאשר כוחות מערביים הורגים מאות בני-אדם בפעולה צבאית בודדת המתרחשת אלפי קילומטרים ממדינותיהם, אז הדבר נובע מכורח המציאות הביטחונית בו שרוי "המערב הנאור". אולם, כאשר ישראל פעולת נגד טרוריסטים מוסלמים ברצועת-עזה, הדבר זוכה לסיקור נרחב ולביקורת קטלנית כאילו עזה נמצאת אלפי קילומטרים מהגבול הישראלי. כשראש ממשלת בריטניה, דייוויד קמרון, נכנס לתפקידו בחודש מאי 2010, הוא הצהיר ש"נוכחותם של חיילים בריטים באפגניסטן תורמת לביטחונה של בריטניה ותורמת לביטחונם של תושביה". אולם, קמרון לא מסר לאזרחי בריטניה על קיומן של "חוליות רצח" בריטיות הפעולות במחוז קנדהאר שתפקידן להכין את הקרקע לכניסתם של יחידות צבאיות אמריקאיות. ב-18 החודשים האחרונים נרצחו מאות אזרחים אפגנים חפים-מפשע רק במחוז קנדהאר בשם "הביטחון הלאומי הבריטי". קמרון נחשב לידיד ישראל, אולם משהו בהתחסדות הבריטית הטיפוסית איננה מאפשרת לרבים מהפוליטיקאים הבריטים להיגמל מהרגלים מפוקפקים הנשענים על מסורת אנטישמית לטנטית. כך למשל, יומיים לאחר פרסום המסמכים המסווגים, קמרון ערך ביקור מדיני בטורקיה. אולם, במקום להתעסק בהתנהלות הרצחנית של הכוחות הבריטים באפגניסטן ובעיראק, קמרון בחר להצהיר ש"עזה אינה יכולה, ואסור לתת לה, להישאר מחנה מאסר", וכי "על ישראל לנהל חקירה מהירה ושקופה בנוגע להשתלטות הישראלית על המשט לעזה" שהתבצעה ב-31 במאי 2010. את זה אמר ראש-ממשלת בריטניה שיודע את האמת על ההתנהלות הצבאית הרצחנית של הכוחות הבריטים ברחבי-העולם ועל העזרה המודיעינית שמגישים כוחות נאט"ו לטורקיה כדי שכוחותיה יצליחו להתמודד "ביעילות מערבית אופיינית" נגד השאיפות הלאומיות של 25 מיליון כורדים השרויים במצור. רבים מהנוגעים בדבר יודעים היטב כי מה שמתחולל בטורקיה, בעיראק, באפגניסטן, בפקיסטן ובמקומות נוספים באפריקה אינו קשור בהכרח למלחמה בטרור העולמי ובמאבק בגורמי הג'יהאד העולמי. אין כאן קונספירציה, אלא רק איוולת ורעות-רוח הנובעות מתחושת עליונות שיש לה רקע היסטורי אימפריאלי.

המודיעין הפקיסטני ומדינות המערב

ראוי לשים-לב לתרגילי ההתחמקות של בריטניה וארה"ב מלדון בנושא העיקרי שהתגלה במסמכים המסווגים - התחמקות הקשורה להתנהלותה של פקיסטן עם ארגוני הטליבאן, אולם גם בנושא זה שמה של ישראל השתרבב מתוך הרגל מגונה.

מאז פרסום המסמכים המסווגים החלו בריטניה, ארה"ב והודו לתקוף את המעורבות של המודיעין הפקיסטני בעידוד פעילי טרור מארגון הטליבאן. כמובן שהמטרה הייתה למקד את האש רק לעבר פקיסטן ולא לעבר מעשיהם המחפירים של כוחות נאט"ו באפגניסטן ובפקיסטן. מזה עשור ויותר, למרבית שירותי המודיעין המערביים ידוע היטב על תפקידו של המודיעין הפקיסטני (ISI) בטיפוח גורמי טרור בארגון הטליבאן, בארגון אל-קאעידה ובארגוני טרור אסלאמיים נוספים הפועלים במרחב. ולמרות המידע הרב שזרם למערב בנושא זה, בריטניה וארה"ב ביקשו להדק את שיתוף-הפעולה הצבאי עם פקיסטן. זאת ועוד, למרות שהיה ידוע לכול גורמי המודיעין במערב על הנתק הקיים בין הדרג האזרחי הפקיסטני לבין הדרג המודיעיני-הביטחוני של פקיסטן, ממשלות המערב החליטו להשקיע מיליארדי דולרים בפרויקטים ביטחוניים ובפרויקטים אזרחיים רבים. כאשר ארה"ב ביקשה ב-2009 להגדיל את מצבת כוח-האדם בשגרירות האמריקאית בפקיסטן, בכירי המודיעין הפקיסטני הערימו קשיים רבים על אנשי השגרירות כדי לאותת לאמריקאים שהגדלת כוח-האדם נחשבת בעיניהם ל"השתלטות אמריקאית" על פקיסטן בדרכים עקיפות. ראשי המודיעין בפקיסטן הבינו שהבקשות האמריקאיות להגדלת כוח-האדם בשגרירות נועדו למעשה לחזק את יכולת האיסוף המודיעינית של ארה"ב במדינה זו כדי לשפר את ההתמודדות האמריקאית נגד גורמי הטרור האסלאמיים הפועלים באזור. לזה, המודיעין הפקיסטני לא הסכים מהסיבות הידועות. כל הנושאים הללו היו ידועים היטב עוד לפני חשיפת המסמכים המסווגים, כולל תרומתו של המודיעין הפקיסטני בטיפוח גורמי טרור שפעלו, ועדיין פועלים, נגד הודו. במילים אחרות, "ההפתעה המערבית" בנוגע להתנהלותה של פקיסטן בעשור האחרון, היא לכול היותר צבועה ומתחסדת, והיא נועדה בעיקר להסיט את הביקורת הציבורית לעבר התנהלותו של המודיעין הפקיסטני כאילו זהו הנושא העיקרי שמעניין את הציבור בעקבות חשיפת המסמכים המסווגים.

כמובן שחלקים רבים בתקשורת הבינלאומית שיתפו פעולה עם קו הרשמי שהוכתב בעזרת מערכת ענפה של יחסי ציבור. כך למשל, רשת אל-ג'זירה באנגלית ראיינה את ראש המודיעין הפקיסטני לשעבר, חמיד גול, ב-26 ביולי 2010, כדי להגיב לאשמות שהוטחו לעבר פקיסטן, לעבר המודיעין הפקיסטני ולעברו באופן אישי. גול טען, ובצדק, שזה מאוד נוח לארה"ב להטיל את הרפש בשירותי המודיעין של פקיסטן לאור הכישלון האמריקאי באפגניסטן. יתרה מזאת, גול רמז שארה"ב מתחמקת מהדיון העיקרי בנוגע לדליפת המסמכים המסווגים, שהם "לכול היותר אוסף של שטויות שהגיעו מקבלני מודיעין אמריקאים, מהמודיעין האפגני הלא יעיל וכן גם מהמוסד הישראלי". הנה, כך, בדרך זו, הצליח גם חמיד גול בדומה לדייוויד קמרון לשרבב את שמה של ישראל ל"מלחמה הטובה" של ברק חוסיין אובמה המתנהלת באפגניסטן. למודיעין הפקיסטני כנראה יש חשבון ארוך עם ישראל עוד משנת 2001 - מייד לאחר מתקפת הטרור בניו יורק: בעקבות המתקפה הקטלנית של ארגון אל-קאעידה, המודיעין האמריקאי החל מייד בבנייתה של מערכת איסוף אדירה הקשורה לפעילותם של כל ארגוני הטרור האסלאמיים הפעולים ברחבי-העולם. במסגרת הזו, כך הודלף לתקשורת האמריקאית, הגיעו לארה"ב "ארגזים שלמים" של מידע רב-ערך מסוכנויות המודיעין והאיסוף של ישראל. גם הנשיא האמריקאי, ג'ורג' בוש, ביטא באופן פומבי את הערכתו ליכולת האיסוף השיטתית של המודיעין הישראלי למרות משאביה המצומצמים של ישראל. אם באמת התנהל מעקב שיטתי אחרי ארגוני הטרור האסלאמיים הפועלים במרחב האסייתי, אז סביר להניח שהיה אפשר להבחין בחותמו הברור של המודיעין הפקיסטני על ארגוני הטרור הרבים והמגוונים שפעלו בזירה, וכן גם על הקשרים שנרקמו בין ארגוני הטרור השונים שפעלו במזרח-התיכון.

הנה כי כן, למרות כל מה שהיה ידוע למערב על התנהלותה של פקיסטן בטיפוח גורמי טרור רבים באסיה, ארה"ב ובריטניה החליטו לעצום-עין בשם הביטחון הלאומי המזויף. גם הטחת אשמה בפקיסטן לאור חשיפת המסמכים המסווגים, נועדה בעיקר כדי להסוות את התנהלותם המפוקפקת של כל כוחות נאט"ו הפועלים באופן מופקר בזירות אחדות על-פני הגלובוס. קשה להאמין שמישהו ידרוש באמת להקים ועדת חקירה (או ועדות חקירה) כדי לבדוק את הדברים לאשורם - הרי לשם כך קיימת ישראל, שהיא יעד מועדף להקמתן של ועדות-חקירה בינלאומיות, וזאת גם בהתאם לרוח העבשה המרחפת מעל דפיו של עיתון הארץ, בעיקר לאור מאמר-המערכת המטופש שהתפרסם ב-27 ביולי 2010.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "המלחמה המלוכלכת באסיה - אבל במערב הצבוע אין כל חדש", מגזין המזרח התיכון, 30 ביולי 2010.