כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
המדיניות הגרמנית במזרח-התיכון ובמרחב האסלאמי
העימות בין ארה"ב לצפון-קוריאה - משחקים באש?
חרם אקדמי על ישראל - ולקח היסטורי קטן בצידו
אשרף מרואן - המרגל שהפעיל את ראש ה"מוסד"
ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל לאורך הדורות
ג´יהאדיסטים עם מקלדת בתקשורת הישראלית
טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש פברואר 2012
תרבות ישראלית בצל הטרור הערבי
טרור אסלאמי – אנגלה מרקל בסעודיה - אפריל 2017
נְתַנְיָהוּ בְּגוֹב הָחָקִירוֹת - פוליטיקה ישראלית 2017
טרור אסלאמי – טרור של הצתות – נובמבר 2016
על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית
מחאה ציבורית: מלכודת-עכברים כדירת מגורים בישראל
המלחמה המלוכלכת באסיה - אבל במערב הצבוע אין כל חדש
תקשורת, טרור וחיסולים-ממוקדים באפגניסטן
התקשורת הישראלית מתרגשת מתום פרידמן
סכסוכים נפיצים ואלימים בעולם-הערבי
קפריסין והתרגיל הטורקי
תעשיית השלום מתחזקת את אבו-מאזן המטורלל

ירידה דרסטית בגודל האוכלוסייה בתקופה הממלוכית - חלק א´

מאת: ד"ר רבקה שפק-ליסק

26.05.2010


 

 

 

הממלוכים, היו מוסלמים סונים ממוצא תורכמני, שכבשו את ארץ-ישראל המערבית מידי הצלבנים בין השנים 1260 - 1290. תחת שלטונם הייתה ירידה דרסטית בגודל האוכלוסייה. מאמר זה מביא את הנתונים על הירידה ומנתח את סיבותיה.

 

מפנקסי מפקדי האוכלוסין, רישום השדות, המטעים והקרקעות מהתקופה הממלוכית ניתן היה ללמוד על גודל האוכלוסייה והרכבה, אולם, הם לא השתמרו, והמקורות מהם ניתן ללמוד על הרכב האוכלוסייה תחת הכיבוש הממלוכי הם מתוך מסקנות המחקר על גודל והרכב האוכלוסייה בתקופה הצלבנית ובראשית התקופה העות'מאנית (פרנקל, "החברה הכפרית", עמ' 19).

 

הערכות החוקרים לגבי גודל האוכלוסייה בתקופה הצלבנית:

עפ"י ההערכות של פרופ' יהושע פראוור בסיפרו, "תולדות ממלכת הצלבנים", (מהדורה מתוקנת: 1971, עמ' 459 - 465) היו בארץ תחת השלטון הצלבני בשנות ה-1180, 100,000 עד 120,000 פרנקים - כלומר צלבנים נוצרים קתולים. האוכלוסייה הכפרית מנתה עפ"י הערכותיו כ-250,000 והייתה מורכבת ממוסלמים ונוצרים-מזרחיים. אולם, "רוב האוכלוסיה היה מוסלמי לפי דתו" (עמ' 404). אוכלוסיית הערים הייתה ברובה נוצרית. אחוז המוסלמים בערים היה זניח בשל מעשי הטבח וההגירה מרצון או מאונס (עמ' 462). האוכלוסייה הלא-פרנקית היוותה כ-3/4 מכלל אוכלוסיית הארץ, שמנתה כ-470,000.

 

מרון בנבנישתי העריך ("The Crusaders in the Holy Land", 1970, עמ' 18), שהאוכלוסייה שמצאו הצלבנים בארץ מנתה כ-500,000, והמוסלמים היוו 75%-80% מכלל האוכלוסייה. כלומר, האוכלוסייה המוסלמית מנתה בין 375,000 ל-400,000 והאוכלוסייה הנוצרית-מזרחית מנתה בין 100,000 ל-125,000 ואולי קצת פחות, אם ניקח בחשבון שבארץ היה מיעוט יהודי ושומרוני. הוא העריך שמספר הפרנקים היה 140,000 ומתוכם כ-10,000 עד 20,000 פרנקים התגוררו בכפרים. אולם, בניגוד לפרופ' פראוור שנימק את הערכתו, בנבנישתי לא הביא מקורות להוכחת הערכתו.

 

ד"ר סילביה שיין העריכה שאוכלוסיית הארץ בתקופה הצלבנית הייתה כ-400,000 ורק 1/4 מתוכם היו פרנקים ("א"י בימי הצלבנים, 1099 - 1291", עמ' 197) ומסכימה עם התזה שהמוסלמים היו הקבוצה הגדולה ביותר (עמ' 274, 287). לא ניתנה הנמקה להערכה זו.

 

פרופ' קידר כתב ("The Subjected Muslims of the Frankish Levant" מ-1990, עמ' 148 - 150), שההערכה המוסכמת על החוקרים כיום היא שמספר הלא-פרנקים, נע בין 300,000 ל-360,000, ו- 250,000 מתוכם היו כפריים מוסלמים ונוצרים-מזרחיים וכ-100,000 היו עירוניים מוסלמים ונוצרים-מזרחיים. מספר הפרנקים היה בין 100,000 ל-120,000. לא נמסרו נתונים על מספר היהודים והשומרונים. קדר הביא מקור נוצרי, הכרוניקון ארונל, (ראה, להלן) לגבי האפשרות שמספר הכפריים המוסלמים הגיע לכ-150,000. אבל, קדר עצמו מטיל ספק באפשרות להסתמך על מקור זה. מכאן שמספר הכפריים הנוצרים-המזרחיים היה כ-100,000. אבל, מאחר שרוב המוסלמים חיו בכפרים, עפ"י עדויות של אבן ג'ובאייר מ-1184 והכרוניקון הפרנקי ארנול מ-1160, סביר להניח שמתוך 100,000 העירונים הלא-פרנקים, הרוב היו נוצרים-מזרחיים.

 

המסקנה המתבקשת היא שאומנם הקבוצה הנוצרית-מזרחית הייתה הגדולה ביותר, אבל, השאלה נותרה פתוחה לגבי הפער המספרי בין הקבוצה המוסלמית והנוצרית-מזרחית. קדר קבע ש"במצב המחקר הנוכחי לא ניתן לקבוע כמה מוסלמים נשארו תחת שלטון פרנקי" (עמ' 148). על ההרכב האתני-דתי של האוכלוסייה, במאמר נפרד).

 

במחקר אחר של ב.ז. קדר Franks, Muslims and Oriental Christians in the Latin Levant, pp.) 129-153 ) הוא סוקר את המאמצים של החוקרים להעריך ביתר ודאות מה היה מספר המוסלמים בארץ תחת השלטון הצלבני. החוקרים ניסו להעריך מה הייתה גודלה של המשפחה המוסלמית הממוצעת, אולם, המקורות לקביעת גודל המשפחה הם מעטים ביותר, ולסיכום הדיון קבע קדר ש"עדין אין מסקנה לגבי גודל המשפחה המוסלמית תחת השלטון הפרנקי", (עמ' 152), ולכן אין אפשרות להעריך את גודלה המדויק של האוכלוסייה המוסלמית. ההערכות החוקרים נעות בין 5 ל-7 נפשות בממוצע.

 

לסיכום, גודל האוכלוסייה בתקופה הצלבנית היה ב- 470,000.

שני שינויים משמעותיים התרחשו בתקופת הכיבוש הממלוכי:

* הייתה ירידה דרסטית במספר התושבים - מכ-470,000 לכ-120,000 בשלהי התקופה הממלוכית (שלהי המאה ה-15 וראשית המאה ה-16). תחת השלטון העות'מאני, עלה מספר התושבים בשלהי המאה ה-16 ל-206,290 בשטח א"י המערבית).

** הרכב האוכלוסייה השתנה - הרוב הנוצרי מזרחי חוסל (על כך במאמר נפרד).

 

בהעדר מסמכים מהתקופה הממלוכית על אוכלוסיית הארץ, המיפקד הראשון שערכו העות'מאנים בראשית המאה ה-16 (1525/6), 8 שנים בלבד לאחר הניצחון על הממלוכים וההשתלטות על הפרובינקיה "אל-שאם", נותן לנו תמונת מצב בשלהי השלטון הממלוכי. הפרובינציה "אל-שאם" כללה את ארץ-ישראל המערבית, עבר-הירדן המזרחי ודרום-סוריה, אולם, הנתונים מתייחסים רק למצב בארץ-ישראל המערבית. לדעת החוקרים של התקופה העות'מאנית, המיפקד הראשון נותן תמונה, חלקית בלבד, על גודל והרכב האוכלוסייה ערב הכיבוש העות'מאני, אם כי שיטות המחקר של הפקידים השתפרו ממיפקד למיפקד.

 

ברנרד לואיס הביא במאמר "ארץ ישראל ביובל הראשון לשלטון העות'מאני על-פי פנקסי הקרקעות העות'מאניים", ארץ-ישראל, כרך ד', עמ' 172 את הנתונים של המיפקד הראשון:

אזור (סנג'ק) הגליל ובירתו צפת:

5,463 בתי אב, 360 רווקים ו-86 חולים, נכים או פטורים ממסים.

אזור (סנג'ק) עזה ובירתו עזה:

5,183 בתי אב, 364 רווקים ו-39 חולים, נכים ופטורים ממס.

אזור (סנג'ק) ירושלים ויהודה:

2,673 בתי אב, 120 רווקים ו-8 חולים וכו'.

אזור(סנג'ק) השומרון ובירתו שכם אינם נכללים במיפקד.

אין מידע על השבטים הבדווים בנגב ובחלקים אחרים של הארץ במאמר של ברנרד לואיס.

 

לואיס חישב את גודל המשפחה הממוצעת עפ"י 6 נפשות. עפ"י חישוב זה היה מספר התושבים החלקי עפ"י המיפקד הראשון, כדלקמן:

אזור הגליל: 33,224 תושבים.

אזור עזה: 31,501 תושבים.

אזור ירושלים : 16,166 תושבים.

סה"כ: 80,891 תושבים.

 

סנג'ק שכם:

מיפקד האוכלוסין הראשון, 8 שנים לאחר הכיבוש, ב- 1525/6 איננו כולל, כאמור, את אזור השומרון ובירתו שכם, היכן שהיה הריכוז הגדול ביותר של אוכלוסייה ערבית. להשלמת התמונה יצורפו נתוני סנג'ק שכם,שכלל את השומרון ושכם, מהמיפקד של 1533/9 :

1,375 בתי אב, 169 רווקים ו- 4 חולים וכו', סה"כ 8,423 תושבים.

 

האוכלוסייה הכפרית עפ"י המיפקד ב- 1525/6

נפת ירושלים - 11,496

נפת עזה - 26,926

נפת שכם - 1,778

נפת צפת - 27,724

סה"כ בכל הנפות האוכלוסייה מחוץ ל-4 ערי הנפות הייתה 67,924 תושבים.

 

בסה"כ נספרו כ-1,000 כפרים. כפר מנה בין 2-3 בתים עד 300. הכפרים נחלקו במיפקד ל"מיושבים", "נטושים", ו"נטושים והרוסים". פרופ' פראוור העריך שזה בערך היה מספר הכפרים בתקופה הצלבנית. אם מספר התושבים ירד בערך ב-50% בין התקופה הצלבנית לממלוכית, השאלה היא מה היה אחוז הכפרים הנטושים/הרוסים.

מספר תושבי 4 הסנג'קים של ארץ-ישראל המערבית ב-1525/6 היה, אם כן, כ-89,314, לא כולל את שבטי הבדווים.

 

האזורים שהיו בעלי אוכלוסין היו ירושלים, שכם, עזה והגליל. שפלת-החוף מעזה צפונה ועמקי הרוחב היו מיעוטי אוכלוסין וריקים בהשוואה לאזורים ההרריים (פרנקל, עמ' 20). פרנקל מעלה השערה שקיים קשר בין המעבר מגידול תבואה לגידול כותנה ובין הצטמצמות אוכלוסיית הארץ (עמ' 25). הירידה בביקוש לדגנים הייתה תוצאה של הצטמקות האוכלוסייה.

 

אמנון כהן וברנרד לואי חקרו בספרם Population and Revenue in the Towns of Palestine in the 16th Century את אוכלוסיית הערים עפ"י מיפקדי האוכלוסייה העות'מאנים.

 

עפ"י המיפקד מ- 1525/6:

ערי החוף מלבד עזה היו חרבות.

בעזה, לאחר הכיבוש העותמאני מידי הממלוכים, (עמ' 127 - 128), היו 4,575 תושבים. (ברמלה נימנו 1,604 והיא נכללה בסנג'ק עזה).

בירושלים היו 934 בתי אב, 2 רווקים ואימאם אחד. עפ"י הערכה שמשפחה הייתה בעלת 5 נפשות בממוצע חיו בירושלים 4,670 תושבים (עמ' 92- 94).

בשכם (1533/9) היו 6,645 תושבים.

בצפת היו 5,500 תושבים.

האוכלוסייה העירונית ב-4 ערי הנפות הייתה 21,390 תושבים.

 

מספר תושבי 4 הסנג'קים של א"י המערבית ב-1525/6 היה, אם כן, כ- 89,314, לא כולל את שבטי הבדווים.

 

התעצמות הבדווים בתקופה הממלוכית:

פרופ' משה שרון תאר במאמרו "הבדווים וארץ ישראל תחת שלטון האיסלאם", בקובץ הבדווים, רשימות ומאמרים, בעריכת יעקב עיני ועזרא דורון, 1988, עמ' 43 - 45, את התעצמות הבדווים בתקופה הממלוכית:

באזור רמלה התיישבו בני שבט הסולאלמה.

לאזור עזה הגיע מעבר-הירדן השבט בנו עטא. הם התמקמו בכל שפלת-החוף.

באזור העמקים התמקמו חלק מהשבט בנו עטא.

באזור ירושלים נדדו בני השבט בנו ג'רם.

השבט בנו עטא התמקם בחלקו במדבר שבתחומי הארץ.

 

התעצמות הבדווים התאפשרה כתוצאה מחולשת הצבא הממלוכי שסבל אבידות קשות בנפש בשל המגיפה. הצבא התקשה להגן על המבצרים, היישובים והדרכים.

 

לקראת סוף המאה ה-15, כלומר ערב הכיבוש העות'מאני הבדווים השתלטו כמעט לחלוטין על דרכי המסחר בארץ ושיתקו כמעט לחלוטין את המסחר והעלייה לרגל.

 

פרופ' שרון מביא את עדותו של רבי משולם מוולטירא שהגיע לארץ ב-1481, ותיאר את הפחד העצום מפני הבדווים בדרכים: הוא סיפר על שיירות סוחרים שהותקפו בין יפו לרמלה ונוסעיהן נשדדו. הבדווים תקפו את העיר רמלה והעלו אותה באש.

 

גם התייר הנוצרי פליכס פאברי שהגיע לארץ ב-1483 כתב ש"הבדווים, באותה תקופה היו מפוזרים על פני חלקים גדולים של ארץ-הקודש". לא ניתן היה, לדבריו, לנוע בדרכים ללא הגנה צבאית.

 

פרופ' שרון קבע שלא רק סוחרים ועולי רגל נוצרים הותקפו על ידי הבדווים, אלא אף עולי רגל מוסלמים שהיו בדרכם למכה. ב-1494 שדדו בני השבט בנו לאם ליד העיר כרך בעבר-הירדן שיירת עולי-רגל מוסלמים. המקורות הרשמיים העות'מאניים מראשית הכיבוש העות'מאני, לאחר 1516, דיווחו אף הם על התפקיד המרכזי שמילאו הבדווים בחיי הארץ.

 

הבדווים במדבר יהודה:

מדבר יהודה משתרע מנחל צאלים בדרום עד כביש ירושלים-יריחו בצפון, ומגב-ההר במערב עד בקעת-הירדן במזרח. באזור זה נדדו שבטים בדווים מאז התמוטטות השלטון הביזאנטי עם הכיבוש הערבי של הארץ בשנת 640 לספירה.

 

אמנון כהן וברנרד לואיס הביאו נתונים על האוכלוסייה הבדווית בספרם, Population and Revenue in the Towns of Palestine in the 16th Century , עמ' 17. בסנג'ק עזה היו ב-1525/6 30,000 בדווים ומספרם במשך המאה ה-16 גדל משמעותית תחת השלטון העות'מאני. מספר הבדווים בסנג'ק עזה עפ"י המיפקד של 1533/9 היה 62,500.

 

לסיכום, בדיקה של המיפקדים שנערכו במשך המאה ה-16 ונתונים נוספים מביאה למספר מסקנות:

 

מסקנה ראשונה: המיפקד של 1525/6 לא נתן תמונה שלמה של גודל האוכלוסייה. למשל, בגליל נימנו פחות מ- 1,000 תושבים ואילו במיפקד של 1533/9 נרשמו 10,000. זהו גידול ניכר ב-8 שנים וסביר להניח שהמיפקד של 1533/9 היה יותר יסודי.

 

מסקנה שנייה: מ-470,000 נותרו עפ"י המיפקד של 1525/6 כ-120,000 תושבים בשטח ארץ-ישראל המערבית (כ-90,000 + 30,000). מתוך ה-470,000 ירדו 100,000 - 120,000 צלבנים שנהרגו, נטבחו או ברחו, וכן כ-50,000 נוצרים-מזרחיים שנהרגו, נרצחו או ברחו מערי החוף שנכבשו מידי הצלבנים ונהרסו עד היסוד. חסר מידע על מה שאירע בשאר אזורי הארץ לנוצרים-המזרחיים בעת הכיבוש.

 

מסקנה שלישית: מאחר שבראשית המאה ה-16 נותרו כ-120,000 השאלה היא מה קרה לכ-180,000 תושבים? ההמשך, בחלק השני של המאמר.

==

מאת: ד"ר רבקה שפק-ליסק, "ירידה דרסטית בגודל האוכלוסייה בתקופה הממלוכית", מגזין המזרח התיכון, 26 במאי 2010.

 

 

 

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר





גלריית המגזין

 

18 באוגוסט 2017

 

התהליך המדיני - תרגילים פוליטיים ותודעה עצמית כוזבת

ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל לאורך הדורות

 

הפלישה הערבית לארץ-ישראל וההתיישבות היהודית

 

כפרים ערבים על אדמה יהודית

 

ביקור נתניהו - בין נוקשות אידיאולוגית לגמישות דיפלומטית

 

צפון קוריאה

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006