כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
צעירים באירופה – האם הדמוקרטיה מתחזקת או נחלשת
השלום שכמעט הגיע – מגרש משחקים לחובבנים
טרור אסלאמי – אנגלה מרקל בסעודיה - אפריל 2017
אחמד שוקיירי וכישלונה של הלאומיות הפלסטינית
ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק א
טרור, אסלאם ושיטפון של פליטים מאפריקה השחורה
ספר חדש: "קיצור תולדות דגל ישראל", מאת דני בירן
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
היהירות הגרמנית הטיפוסית מול הנחישות הישראלית
לסיפור שלנו עם גרמניה יהיה סוף רע מאוד
ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק ב
ספר חדש: מלחמה כבדת דמים: טראומה, זיכרון ומיתוס
נְתַנְיָהוּ בְּגוֹב הָחָקִירוֹת - פוליטיקה ישראלית 2017
מלחמת-האזרחים בסוריה ומעמדו של בשאר אל-אסד
החולות הנודדים של הטרור האסלאמי ברחבי העולם
עולם חדש: ארה"ב אחרי טראמפ - מאמר שני בסדרה
נשיאותו של ברק חוסיין אובמה - הפרק הבא
La Nacionalidad Palestina como Movimiento Nacionalista de la Liga Árabe
אנטישמי הוא לא רק מי שדוחף יהודי לתנור

ישראל וה-OECD: מתקשורת פוזיטיבית לתקשורת נגטיבית

מאת: ד"ר יוחאי סלע

14.05.2010


 

 

 

ב-10 במאי 2010 מדינת-ישראל הוזמנה להצטרף באורח רשמי לארגון ה-OECD, וזאת לאחר 15 שנים בהן ישראל הרשמית השקיעה מאמצים רבים כדי להיכלל בארגון היוקרתי הזה. לצד המאמצים הכבירים שהשקיע הדרג הפוליטי והכלכלי בישראל כי להכין את הקרקע לכך, גם האזרחים הישראלים, עירונים ובני ההתיישבות העובדת, תרמו במסירותם ובעבודתם לתהליך הארוך הזה, שעשוי להפוך את ישראל לאחת מ-10 המדינות המובילות בעולם. אם נדע לשלב את המסירות האישית והלאומית של האזרח הישראלי עם החלטות פוליטיות וכלכליות נבונות, נוכל להגיע לכך בתוך שנים לא רבות. בתחומים רבים אנחנו בעשירייה הראשונה, ובתחומים אחרים אנחנו נמצאים בעשירייה השנייה והשלישית. לפיכך, הפיכתה של מדינת-ישראל למדינת-חלוץ פורצת-דרך איכותית, המשפיעה על הסביבה הקרובה והרחוקה, תלויה בכל אחד ואחת מאיתנו.

 

ביום בו התקבלה ההחלטה בנוגע לצירופה של ישראל לארגון, נהרגו ברחבי העולם-המוסלמי קרוב ל-250 בני-אדם בטרור אסלאמי ומאלימות אסלאמית הדדית. רק בעיראק, נהרגו באותו יום כ-120 בני-אדם בסדרת פיגועים אלימה במיוחד שגרמה לסבל רב לעוד אלפי אזרחים עיראקים חפים-מפשע. מאידך, בישראל התפרסמה ידיעה קטנה ומוצנעת שעוררה סקרנות רבה ברחבי-העולם: אוניברסיטת בר-אילן חנכה מרכז חדש לחקר יישומים בננו-טכנולוגיה, הנחשב לאחד מהמרכזים הגדולים בעולם. במרכז יופעלו 40 מעבדות ויועסקו בו 400 מדענים ועוד מאות צוותי מחקר והנדסה. שבעה תאגידים בינלאומיים גדולים כמו סימנס, ג'נרל מוטורוס ו-יבמ, החליטו לשתף פעולה עם קבוצות מחקר אחדות הפועלות במסגרת המרכז החדש. המרכז לננו-טכנולוגיה של אוניברסיטת בר-אילן הוקם בהשקעה של 150 מיליון דולר והוא הצטרף למרכזי-מחקר בננו-טכנולוגיה שהוקמו גם בטכניון בחיפה, באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת תל-אביב, באוניברסיטת בן-גוריון ובמכון ויצמן שברחובות. הקמתם של כל מרכזי המחקר הללו באוניברסיטאות המובילות בישראל במהלך השנים האחרונות, נועדו להצביע על הכיוון המדעי והטכנולוגי אליו חותרת מדינת-ישראל בעשרות השנים הבאות.

 

אם לא די בכך, ב-13 במאי 2010 התקיים טקס ממלכתי במשכן הכנסת בירושלים בו הוענקו חמשת פרסי קרן וולף היוקרתית לשנת 2010. הפרס הישראלי זוכה למוניטין בינלאומי בדומה לפרס נובל והוא נחשב לשני בחשיבותו בעולם בתחומים אחדים. על-פי נתונים אחדים שפרסמה לאחרונה הקרן הישראלית, התברר כי 32 מאלה שזכו בפרס וולף, זכו גם בפרס נובל. קרן וולף מעניקה פרסים בתחומי החקלאות, הכימיה, המתמטיקה, הפיזיקה והרפואה, וכן גם בתחומי האמנות הנוגעים לאדריכלות, למוסיקה, לציור ולפיסול. ב-10 במאי 2010 התקיים טקס הענקת פרס "דן דוד" היוקרתי אשר מעניק הכרה לאלה שפעלו ב"ממד זמן עבר", ב"ממד זמן הווה" וב"ממד זמן עתיד". לכל "ממד זמן", מוענק פרס בסף מיליון דולר מידי שנה. הקשר בין "עבר", "הווה" ו"עתיד" נטוע היטב בתרבות היהודית לדורותיה כפי שהדבר משתקף ברעיון שעומד מאחורי פרס "דן דוד".

 

כל ההישגים הללו הושגו הודות לפעילות לאומית אקטיבית של יחידים וקבוצות במטרה להפוך את מדינת-ישראל למקום בעל-משמעות שהוא מעבר למשמעות הדתית. במילים אחרות, ברגע שהחלטנו להפוך את חלומותינו למעשים ברוח הציונות האקטיבית, אנו רואים ברכה רבה בעמלנו. אולם, על-מנת להבין את גודל ההישגים של מדינת-ישראל בשנים האחרונות בתחומים רבים, יש צורך לבחון מעט את ההישגים מפרספקטיבה היסטורית, וזאת במטרה להגיע לנקודה העיקרית שאני מעוניין להציג במאמר זה. בואו נבחן לרגע את מה שקרה לנו במהלך 150 השנים האחרונות כדי לקבל מושג זעיר על כברת-הדרך העצומה שעשינו מאז - מבלי לבטל את הישגיהם של הדורות הקודמים שפעלו במשך מאות שנים עד לאמצע המאה ה-19. מרגע שראשוני היהודים יצאו את חומות העיר ירושלים בשנת 1860 כדי ליישב מחדש את ארץ-ישראל, הלאומיות היהודית קיבלה מפנה דרמטי שהתבטא באקטיביזם מדיני ותרבותי. מאז אותו רגע, נלחמנו גם נגד עצמנו - נגד הייאוש ונגד החידלון ונגד הנטייה הפסימיסטית שליוותה את עמנו לאורך הגלות הארוכה והמעיקה. נאבקנו נגד האימפריה העות'מאנית, נגד האימפריה הבריטית ונגד האימפריה הערבית. עד 1948 הצלחנו להקים עשרות יישובים חדשים ולבסס את מוסדותיה של המדינה שבדרך. תוך כדי מלחמת העצמאות ולאחריה, קלטנו מיליוני פליטים שגורשו ממדינות-ערב ומאדמת מאירופה המקוללת שלאחר השואה. עקב בצד אגודל המלווים בקשיים מרובים, הצלחנו להקים חברה אזרחית-דמוקרטית בעלת תשתית טכנולוגית מן המפותחות בעולם. כל זה נעשה לנגד עינינו משום שנצמדנו לערכים תרבותיים מסוימים הנוגעים גם לדבקות במטרה ולמסר המתבטא בדוגמא האישית של כל אחד ואחת מאיתנו.

 

מתרבות פוזיטיבית לתרבות נגטיבית

בשנים האחרונות חל שינוי תרבותי בישראל בעידודה של התקשורת הישראלית על שלל מרכיביה וחלקיה. הביטוי ההולם שבו ניתן לתאר את השינוי הזה מתבטא במושג "אופטיקה הפוכה": דהיינו, אמצעי התקשורת בישראל מנסים לגמד בכל דרך אפשרית את הישגיה של המדינה, אך מאידך התקשורת מעצימה את כישלונותיה של מדינת-ישראל ותושביה. מגמה זו, נובעת לעיתים מנטייה פוליטית-אידיאולוגית, הגובלת גם בשנאה-עצמית ובאוטו-אנטישמיות גלויה וסמויה כאחד. לצד המגמות הללו, מתקיימת לה מערכת תקשורתית (מודעת או שלא-מודעת) המעניקה נפח מלאכותי לטענות ציניות ולטענות המתבססות על בכי ונהי כדי להגביר את הרייטינג בשל שיקולים מסחריים בלבד - ולא למען האינטרס הציבורי הכולל. (אפילו הפרסומת הישראלית המשודרת בטלוויזיה החלה לקבל גוון של צעקנות לבנטינית דוחה).

 

לצערנו הרב, ישראל העובדת, ההישגית והיצרנית המהווה את מרבית הציבור הישראלי, איננה באה לידי ביטוי הולם בתקשורת הישראלית. בשל כך, למדינת-ישראל נוצרה תדמית בעייתית אף בעיני תושביה שלה. לעיתים, תדמית עצמית זו, משפיעה באופן-ישיר על תדמיתה ומעמדה הבינלאומי של ישראל כמדינה וכחברה. אני מעוניין להציג בפניכם דוגמא אחת מהתחום הכלכלי שתדגים לכם גם בנוגע לשאר התחומים המקיפים את חיינו בישראל. במשך שנים רבות התקשורת הישראלית טרחה להציג לנו את החברה הישראלית כ"חברה החיה על אוברדרפט עמוק, בלי נסבל וחסר-אחריות". לעיתים, הביקורת הבלתי-מוצדקת הזאת הייתה נגועה במשטמה עמוקה כלפי אורחות החיים בישראל (שוב, בשל מניעים אידיאולוגיים). אולם למען האמת, שיעור החיסכון הפרטי של האזרחים הישראלים הוא מן הגבוהים בעולם. כמו כן, יחס החוב של משקי-הבית בישראל לעומת ההכנסה עומד על כ-60 אחוזים בלבד, וזאת בהשוואה ל-72 אחוזים בגרמניה ל-110 אחוזים בארה"ב ול-112 אחוזים בבריטניה (דה מרקר, 13 במאי 2010). שיעור החיסכון הפרטי של האזרח הישראלי הוא חלק מההצלחה של המשק הישראלי לעמוד בטלטלות הכלכליות החזקות שהיו מנת חלקן של מדינות רבות בעולם מהלך השנים האחרונות.

 

הבעיה, כמובן, אינה נוגעת רק לשאלה האם התקשורת הישראלית מדווחת אמת או נוטה לשקר באופן מופגן. הבעיה נעוצה בראש ובראשונה ביצירת דימוי שלילי על מדינת-ישראל ותושביה העלולה ליצור מצגת-שווא של מדינה הנמצאת על סף קריסה - ובכך, למעשה להביא לידי הגשמתה של הנבואה האפוקליפטית. נושאים דומים כמו עוני (המדומה בישראל), פערים חברתיים, תאונות-דרכים, פשיעה ושחיתות, מקבלים גוונים של היסטריה רבתי כדי להצדיק את קיומם של גורמים מחקריים ותקשורתיים הפועלים בישראל, והם אף מזינים האחד את השני בהתלהמות חסרת-מעצורים במטרה ליצור "תודעה עצמית כוזבת". מסתבר, שישנם גורמים רבים מידי מעוניינים "לשבור את רגליה" של החברה הישראלית כדי שהם יוכלו להגיד לאחר מכן ש"היא צולעת".

 

הביטוי "רווחה פסיכולוגית" הוא מושג זר ומוזר לתקשורת הישראלית ולארגונים פוליטיים מסוימים בעלי אג'נדה רדיקלית. לצד הישגינו הרבים, הגיע הזמן לשים דגש גם על "הרווחה הפסיכולוגית" של מדינת-ישראל ותושביה, וזאת ללא ההתלהמות הרגילה המתבטאת בקטגוריות דיכוטומיות של "חורבן", "שואה" ו"הרס" כמעט בכל נושא העומד לדיון ציבורי ובכל רגע נתון. כך למשל, התקשורת הישראלית גילתה לאחרונה את העדה החרדית כמקור ל"סכנה קיומית" על אורחות חיינו במדינת-ישראל. האומנם זה כך?

 

חרדים אנו... לדמותנו

לחברה החרדית יש צרכים משלה. מושגים כמו "עוני" ו"עושר" שונים מהתפיסה המקובלת הקיימת בדרך-כלל בחברה החילונית. עוני מוחלט כמעט ואינו קיים בחברה הישראלית - ובכלל זה גם בחברה החרדית. לקהילה הדתית יש מערכת חברתית של עזרה הדדית הבנויה לתלפיות הנובעת מתחושה חזקה של סולידריות הנטועה היטב בתרבות היהודית. בלתי הגיוני להחשיב את הקהילה הזו כ"ענייה" רק על-פי הדיווחים הרשמיים הניתנים למוסדות המדינה, שכן הקהילה בכללותה מקיימת מערכת כלכלית סגורה שאינה נהירה לחלוטין למרבית הציבור החילוני. דוגמא אחת תבהיר על מה מדובר: למרבית המשפחות החרדיות יש דירה בבעלותן, שכן הקמת משפחה מהווה ציווי דתי שיש לו השלכות כלכליות הן על משפחת החתן והן על משפחת הכלה. אם החברה החרדית הייתה באמת ענייה (על-פי הפרמטרים החילוניים שלנו), לא היה עולה בידן של המשפחות החרדיות לרכוש דירות לילדיהן כפי שהדבר מתרחש בפועל. מסתבר, שמרבית הגברים החרדים כן עובדים במתן שירותים שונים ומגוונים בתוך הקהילה עצמה (מוהל, מלמד, סוחר וכו'), וזאת על-מנת לקיים את אורח-החיים הכלכלי הרצוי בהתאם לצרכים המשפחתיים - אולם לא מעבר לכך במובן החילוני שלנו. "הסתפקות במועט" היא לא עוני, אלא זאת אידיאולוגיה בעיקרה המתבססת על אורח-חיים מוגדר הנובע מהצרכים הרוחניים של המשפחה החרדית.

 

נושא נוסף שמעלה את חמתם של חילונים כמונו, הוא נושא הלימודים הכלליים והלימודים האקדמיים החסרים לדעתנו בקרב הציבור החרדי. אולם מעבר להתלהמות החילונית שלנו, יש לשים-לב לכך שתלמיד חרדי הלומד בבית-המדרש, נדרש להתמודד עם נושאים אחדים במקביל, כשהוא לומד דף גמרא: א) עברית ברמה גבוהה. ב) התעמקות בשפה הארמית (שאינה נהירה לציבור החילוני). ג) כתב רש"י (שמעטים מאוד מהציבור החילוני שולטים בו). אם כך, מדוע אנחנו כל כך מתלהבים מכל סטודנט המתעמק בלימודים קלאסיים או שולט ברזי השפה הלטינית? וזאת משום שציבור החרדי קצת מקלקל לנו את "הסטטיסטיקה החילונית" והיהירה שלנו בדרכנו העיקשת להיות חברה "מודרנית" בכל מחיר.

--

מאמרים נוספים בנושא:

מדע והשכלה בישראל, ושאלת הגניוס היהודי.

אחמד טיבי ותרמית הערבית הגדולה.

דיפלומטיה ישראלית של מדע תרבות וטכנולוגיה.

הפוליטיקה הבינלאומית הצבועה מאחורי המספרים המדהימים.

תרבות ישראלית בצל הטרור הערבי.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "ישראל וה-OECD: מתקשורת פוזיטיבית לתקשורת נגטיבית", מגזין המזרח התיכון, 14 במאי 2010.

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר





גלריית המגזין

 

טרור אסלאמי - 23 מאי 2017

 

140 טרוריסטים מוסלמים ו-5 חיילים נהרגו באפגניסטן; 110 הרוגים בעיראק; 40 הרוגים בסוריה; 4 טרוריסטים מוסלמים ו-3 חיילים נהרגו בקשמיר; 3 הרוגים בדארפור מפיצוץ של מטען-חבלה; 93 מאנשי המחתרת הכורדית נהרגו בטורקיה ב-11 הימים האחרונים; חשד לפיגוע טרור קטלני בבריטניה;

 

חדשות המזרח-התיכון

 

בעולמו של דונאלד טראמפ

 

הבית הלבן

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006