כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. sellayohai@gmail.com







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
נשיאים, ראשי ממשלה ומפלגות בסוריה: משנת 1946 ועד לשנת 2000
ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק א
אחמד סעיד ומצרים במלחמת ששת-הימים, יוני 1967
כשהיסטריה מוסרית משבשת את הדמוקרטיה הישראלית
מוחמד חסנין הייכל - העורך המיתולוגי של העיתון המצרי אל-אהראם
תימן - בין אל-קאעידה לטרור שיעי
נוני דרוויש – ערבים למען ישראל
תופעה של הגירת נשים מבנגלדש האסלאמית
טרור אסלאמי, פליטים ומלחמת-אזרחים בקמרון
זיי מיר געזונט אונד שטארק – היום שאחרי
כמה עניינים חשובים על סדר-היום הישראלי והבינלאומי
ObamaCare - מאיגרא רמא לבירא עמיקתא
תקשורת, טרור וסיוע צבאי למדינות כושלות
כמה עולה התמיכה הצבאית במאלי המוסלמית?
ספר חדש: מלחמה כבדת דמים: טראומה, זיכרון ומיתוס
פרשת אביגדור ליברמן: למי, למי יש יותר קלון
יום השואה והגבורה - 2013 - מאמרים נבחרים
נאום עבד אל-נאצר לאחר פירוק האיחוד עם סוריה
אנטומיה של טרור אסלאמי קטלני במוזמביק

פרשת גולדסטון - על שום מה הלך הזרזיר אצל העורב?

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר

13.05.2010


 

 

 

על שום מה הלך הזרזיר אצל העורב?  על שום שהוא מינו. כך אומר הפתגם, כך זה גם בחיים לעתים קרובות, וכך זה גם בסיפורנו.

 

אליל המוסר התורן של ציבור שוחרי זכויות-האדם, אנשי המוסר והצדק, בקרב העם היושב בציון, הוא יהודי טוב בשם ריצ'רד גולדסטון. לכאורה האיש הוא מועמד אידיאלי. ממש כאילו נולד לתפקיד. יש לו "רקורד" מרשים שמעטים בקרב חסידי אומות העולם יכולים להתברך בו. אין זה מפליא לפיכך שארגונים כמו "בצלם" ו"הקרן לישראל חדשה" (אולי זה צריך להיות "הקרן החדשה לישראל" - אני אף פעם לא יודע, כי את השם האנגלי של הקרן New Israel Fund אפשר לתרגם בשתי הצורות) אימצו את גולדסטון והפכו אותו לאייקון המוסר. שורה של ארגונים נוספים "קפצו על העגלה", אבל יקצר המצע כאן מכדי שאפשר יהיה לפרט את מלוא הרשימה. על "השידוך" הזה אפשר בהחלט לומר מצא מין את מינו.

 

דא עקא, כשחופרים קצת לעומק מתגלה תמונה קצת שונה. כשחופרים קצת לעומק (לא צריך לחפור עמוק, מספיק לגרד במקצת את פני השטח) נפלטת בועת-הסרחון שמעטות כמוה היו בהיסטוריה הקצרה של מדינת-ישראל. הסרחון המתגלה מראה שבאמת מצא מין את מינו או, למען הדיוק, שכותרת המאמר אכן קולעת.     

 

נתחיל בתיאור הרקע - מי הוא ומה הוא גולדסטון. מוצאו של האיש הוא מדרום-אפריקה, שם הוא גדל והתחנך. חז"לינו נהגו לדבר על גירסא דינקותא, בחינוך שגולדסטון קבל בדרום אפריקה, הגרסא נמשכה הרבה מעבר לינקותא. כפי שציינתי למעלה גולדסטון הוא יהודי טוב. לא מזמן הוא אפילו חגג את הבר-מצווה של נכדו. ראיתי גם באחד הפורומים באינטרנט שאחד מחסידיו כתב שגולדסטון הוא "ציוני". איך הוא יודע? "אמא שלו הייתה ציונית", כך הכותב. ידוע לי שיהודי מוגדר כמי שאמו הייתה יהודיה, הכלל הזה חל גם על ציונים? על כל פנים, בראיון לרשת CBS של הטלוויזיה האמריקאית גולדסטון חזר יותר מפעם על כך שהוא אוהב את ישראל ושהוא רק רוצה בטובתה. לא ניסיתי לנחש מה היה אם הוא היה רוצה ברעתה של ישראל. 

 

החל מאמצע שנות התשעים גולדסטון היה מעורב בפעילויות של האו"ם ו/או ארגונים הקשורים לאו"ם, באזורים שונים בעולם, יוגוסלביה וארגנטינה הן שתיים מתוך רבות. הפעילות הזאת הביאה את גולדסטון למזרח התיכון. בעקבות מבצע עופרת יצוקה, גולדסטון נשלח לאזור בראש וועדה למציאת עובדות (fact finding) על מנת לחקור את פשעי המלחמה והפרות זכויות האדם שבוצעו ע"י צה"ל במהלך המבצע. לחקור "את" הפשעים שבוצעו, לא לחקור "אם" בוצעו פשעים. צורה יפה להגדיר את משימתה של וועדה כזאת. על כל פנים, על מנת למנוע אי-הבנות ושלכולם יהיה ברור מה מוטל עליהם, גולדסטון בחר באופן אישי את כל חברי הוועדה שבאה אתו. נקודה לא פחות מעניינת היא בשם מי הוועדה הזאת נשלחה, מי קבע את המנדט שלה. יש באו"ם ארגון המנוהל בידי המדינות המובילות בכל מה שקשור לדיכוי חופש הפרט ורמיסת זכויות האזרח - קובה, סין ופקיסטאן הן חלק קטן בלבד מהרשימה. לאלה איכפת מזכויות האדם של מי שהוא? בשמם של אלה גולדסטון בא לחקור "הפרת זכויות אדם"? זה לבד, בלי להיכנס להגדרה הדפוקה של משימת הוועדה, היה צריך להדליק אור אדום אצל כל מי שחשב שמדובר בבדיקה עניינית. אבל, כמו שמקובל במקרים כאלה, הארגון הזה נושא שם המביע בדיוק את ההפך ממה שהוא - מועצת האו"ם לזכויות האדם. כפי שנראה להלן המועצה הזאת היא סביבה בה אנשים מסוגו של גולדסטון מרגישים "כמו בבית". בעולם הפוסט מודרני, עולם בו ע"פ הפוליטיקלי-קורקט יישק דבר, מה שקובע זאת האג'נדה. האג'נדה באה במקום המהות וכל מה שנדרש מארגון זה ששמו ישקף את האג'נדה. זו תופעה מוכרת בישראל כפי שפרופ' יפתחאל אורן מאוניברסיטת בן-גוריון, יו"ר ארגון "בצלם", יכול לספר. אבל זה נושא לדיון אחר. המפגש בין ציבור שוחרי הצדק, אנשי המוסר וזכויות-האדם בישראל וגולדסטון היה בחזקת אג'נדה לאג'נדה תביע אומר או, כנאמר במקורות, הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם, יַחְדָּו, בִּלְתִּי, אִם נוֹעָדוּ.    

 

למעשה, במידה רבה היוזמה לשלוח את וועדת גולדסטון לאזור יצאה מישראל. ייתכן שהמועצה לדיכוי זכויות-האדם של האו"ם הייתה שולחת את הוועדה בכל מקרה, את זה אי אפשר לדעת. בפועל, מיד עם התחלת מבצע "עופרת יצוקה", לפני שמישהו ידע פרטים כלשהם על המתרחש, העולם הוצף בעצומות הקוראות לגנות את ישראל, להוקיע אותה, להפעיל סנקציות נגדה, ועוד כהנה וכהנה, כולן מתוצרת כחול לבן, בשל "שחיטה" או "טבח" שצה"ל מבצע בתושבי רצועת-עזה. על עצומות כאלו חתמו בין השאר פרופ' יפתחאל אורן מאוניברסיטת בן-גוריון, יו"ר ארגון "בצלם", ופרופ' נעמי חזן, יו"ר "הקרן לישראל חדשה" (או "הקרן החדשה לישראל"). הצמד הזה פעל בנפרד, לא ביחד.

 

גולדסטון בא, והשמחה הייתה רבה. החלום הרטוב של ציבור שוחרי הצדק, אנשי המוסר וזכויות-האדם בישראל, התגשם. אדם כזה, עם רקורד כזה, המועמד האידיאלי שיוכל לחשוף את מעלליה של ממשלת ישראל וצבאה. ואכן גולדסטון לא הכזיב. הדו"ח שהוועדה שלו הפיקה הוא יצירת פאר העולה על כל הצפיות. שפתיים יישקו. בהשאלה מהתעשייה, בה בתחום בקרת האיכות, קיים המושג אפס ליקויים, דו"ח גולדסטון הוא אפס ממצאים. יש בדו"ח הזה הכל, השמצות, הטחת האשמות, גינויים, חריצת-דין ועוד, ועוד, ועוד. הכל יש בו חוץ מדבר אחד - אמת.     

 

לא הדו"ח ותוכנו השקרי הם נושא המאמר. הנושא הוא הבעל דבר, מחבר ועורך הדו"ח, מיודענו גולדסטון. מאז שהוא נטש את האזור כשהוא נישא על גלי תשואות של ציבור שוחרי הצדק, אנשי המוסר וזכויות-האדם בישראל, התגלו מספר דברים שלא היו ידועים ברבים, המצביעים על כך שאולי גולדסטון לא היה בדיוק מועמד אידיאלי כפי שהיה מקובל לחשוב בקרב ציבור חסידיו בישראל. ב-Résumé המרשים שלו התגלו "חורים". ה- Résumé שלו, כפי שהתברר בדיעבד, עבר "שיפוצים" שהתבטאו בהעלמת עובדות לא סימפטיות. בעידן האינטרנט קצת קשה לשמור דברים בסוד, וכפי שגולדסטון גילה להוותו, ישנם רבים בדרום-אפריקה שלא שכחו. המעונינים לעיין בביוגרפיה המלאה שלו, יכולים למצוא אותה ביותר מאתר אחד באינטרנט, כולל בויקיפדיה.

 

מסתבר שה"תכשיט" שלנו נושא על גבו קופת-שרצים. אפיזודה טיפוסית תועדה ע"י היסטוריון דרום-אפריקאי בשם ג'והנסון (R.W. Johnson) שכתב מחקר על "התנהגות לא אתית" של גולדסטון בתקופה שהוא עבד בשרות האו"ם ביוגוסלביה בשנת 1994. לדברי ג'והנסון, גולדסטון נדרש ע"י הממונים עליו להעמיד לדין ולהרשיע "מישהו" כדי שלא יסגרו לו את הברז התקציבי. על-מנת להיענות לדרישה, גולדסטון תפש איזה מסכן שהיה עצור מסיבה כלשהי, העמיד אותו לדין והרשיע אותו ללא כל הוכחות לפשע כלשהו. גולדסטון עצמו הודה שלא היה מוצדק להרשיע את האיש (wasn't an appropriate first person to indict). זאת לא בדיוק התנהגות לה מצפים משופט האמור לדון בצדק וללא משוא-פנים, ואכן שופטי בית-הדין הבינלאומי בהאג נזפו בגולדסטון על הפרשה. כשחוזרים קצת אחורה בביוגרפיה של גולדסטון, מגלים שצורת ההתנהגות הזאת איננה חריג, שהיא מאפיינת את גולדסטון השופט לאורך כל הקריירה שלו. אין ספק שהחינוך אותו הוא ספג בדרום-אפריקה בילדותו הותיר בו את חותמו לכל חייו. כאשר הוא כיהן כשופט בדרום אפריקה בתקופת משטר האפרטהייד הוא לא נקף אצבע על מנת להקל בדינם של כושים שנשפטו על ידו, ורבים הורשעו על עבירות שאדם לבן ספק אם בכלל היה עומד לדין עליהן. במהלך כהונתו כשופט גולדסטון דן למוות למעלה מעשרים כושים, בנוסף על כאלה שאותם הוא דן להצלפה בשוטים, עונש ברברי שהיה מקובל בימי-הביניים.

 

כששואלים את גולדסטון היום למה הוא נהג כך, תשובתו היא שהוא לא עשה את זה בגלל שיש לו מה שהוא נגד כושים. הוא רק "מלא את חובתו" כשופט ונהג ע"פ החוק. כאשר הדברים האלה התפרסמו, דו"ח גולדסטון כבר היה להיט. הדו"ח אושר כמעט פה אחד ע"י המועצה לדיכוי זכויות-האדם של האו"ם, ע"י מוסדות האיחוד האירופי ואם אינני טועה גם ע"י מועצת-הביטחון של האו"ם. אף אחד לא ראה את האבסורד שגולדסטון כזה מרשה לעצמו להטיף מוסר לאחרים. ציבור שוחרי הצדק, אנשי המוסר וזכויות-האדם בישראל אינו רואה בגילויים האלה משהו רלוונטי. אין כל סיבה לשנות את היחס הבסיסי לגולדסטון. לגבי דידו של הציבור הזה הדברים פשוטים בתכלית. נכון, האיש אולי חטא בעבר, אבל זה קרה באפריקה, זה לא קרה בישראל. היה שם אפרטהייד (אמיתי ולא מדומה כמו בישראל), וזה באמת היה לא בסדר שישראל קיימה יחסים תקינים עם המשטר שם, אבל הכושים? הם יכלו לדאוג לעצמם. זה לא המנדט שלנו. יתרה מזאת, על חטאים ניתן לכפר במעשים טובים, ומה עונה יותר על ההגדרה של "מעשה טוב" מאשר דו"ח שקרי המוקיע את מדינת-ישראל בעיני אומות העולם? מהרגע בו גולדסטון קיים את מצוות "השמץ את ישראל", יש לראות בו חוזר בתשובה שמוחלים לו על כל חטאיו בעבר, כמו שנאמר מקום שבו בעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד בו.

 

שלא מרצונו, קהל רודפי הצדק מצא את עצמו במעמד של טובל ושרץ בידו. ולא סתם שרץ, שרץ העונה לשם אפרטהייד. כדי להבין את גודל החומרה שבדבר צריך לזכור מה המשמעות של אפרטהייד עבורם. זה כינוי הגנאי הנפוץ ביותר השגור בפי מכפישי שמה של מדינת-ישראל. אפרטהייד במדינת-ישראל - ספרים נכתבו על הנושא, מאמרי מערכת העוסקים בנושא מקשטים את מיטב העיתונות המובילה. שבוע האפרטהייד בישראל הוא אירוע שנתי קבוע, פסטיבל שנאה (Hate Fest) המתקיים דרך קבע בקמפוסים ברחבי תבל. אפרטהייד היא הסיסמא שמוציאה את ההמונים לרחובות להפגנות זעם נגד מדינת-ישראל. אפרטהייד היא הסיסמא בשמה קוראים לחרם על מדינת-ישראל. והנה לפתע, out of the blue האפרטהייד נשקף במראה. אפשר בהחלט להבין ללבם. זה היה הדבר האחרון שהם ציפו לו.

 

לא צריך להתייאש. כמו שנאמר במקורות, "יש ק"ן (150) טעמים לטהר את השרץ". מייד עם חלוף הזעזוע הראשון נמצא מי שיצא להגן על כבודו האבוד של גולדסטון. אסתפק כאן בתיאור המגמה. מי שרוצה לקבל שיעור באפולוגטיקה (מאמר התנצלות) בשיטת הפוך על הפוך על הפוך יכול לקרוא את זה כאן: http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=1455.

 

ככלל, מאמר ההתנצלות כתוב בצורה המזכירה את נאומו של אנטוניוס, אחרי הרצח של יוליוס קיסר, בו הוא מסיים כל קטע במשפט אבל ברוטוס [גולדסטון] הוא אדם הגון. היום כבר לא לומדים את שייקספיר בשיעורי האנגלית בבתי-הספר בארץ, כך שייתכן שלא כל הקוראים יידעו על מה אני מדבר.

 

אדם יכול היה לכהן כשופט במשטר האפרטהייד ובאותה עת להיות גם בעל רקורד של זכויות האדם:

-----      לדעת כותב ההתנצלות לא חייבת להיות סתירה בין השתיים, לפחות לא במקרה של גולדסטון, כי גולדסטון הוא אדם הגון.

 

לשחור בתקופת האפרטהייד היה סיכוי טוב יותר לצדק מול שופט כמו גולדסטון מאשר לפלסטיני מול שופט צבאי ישראלי:

-----      היה מעניין לדעת אם לכותב ההתנצלות יש איזו ידיעה מקרוב על מה שהתרחש בדרום-אפריקה באותם ימים מעבר למה שהתפרסם בעיתונות. האם הוא היה אי פעם בדרום-אפריקה, ואם כן כמה זמן הוא שהה שם ובאלו נסיבות, ומה הוא יודע על מערכת-המשפט בדרום-אפריקה בתקופת האפרטהייד שעושה אותו לבר-סמכא בנושא ה"צדק" שכושי היה יכול לקבל אצל שופט אפרטהייד כמו גולדסטון. אבל גולדסטון הוא אדם הגון.

 

מדובר ברוצחים דוחים למדי, שהיו מוצאים להורג בכל מדינה שיש בה עונש מוות:

----       כותב ההתנצלות היה שם, הוא בדק את התיקים, הוא בחן את העדויות ששימשו להרשעה, והוא יודע בוודאות שהכל נעשה כדת וכדין. הכושים אותם גולדסטון דן למוות (למעלה מ-20 לפי הויקיפדיה) היו אך ורק כאלה ש"הגיע להם". כי גולדסטון הוא אדם הגון.  

 

במאמר מוסגר, בהחלט ייתכן שכמה מבין הכושים שהורשעו ע"י גולדסטון היו באמת פושעים. אם הגיע להם עונש מוות זו כבר שאלה אחרת. זאת גם שאלה אם לבן היה בכלל עומד לדין על העבירות האלה. ממה שאני יודע על משטר האפרטהייד בדרום-אפריקה ועל האמצעים שהיו נקוטים בידי המשטרה שם כדי לסחוט הודאות מחשודים, הייתי בודק כל הרשעה של בתי-המשפט שם בשבע עיניים לפני שהייתי מעז לפתוח את הפה. כמו כן, אפילו בגרמניה הנאצית וברוסיה בתקופתו של סטאלין, בין האנשים שהורשעו בבתי-המשפט והוצאו להורג היו גם פושעים אמיתיים.

 

בין השנים 1991 ו 1994 פעלה בדרום-אפריקה וועדה שתפקידה היה לחקור ולחשוף את האלימות והפשעים שבוצעו בתקופת משטר האפרטהייד. מי עמד בראש הוועדה הזאת? ניחשתם נכון. גולדסטון. אתם יכולים לתאר לעצמכם אלו פשעים נחשפו ע"י הוועדה הזאת ואלו נשארו חסויים. המסנגר על גולדסטון מספר שנלסון מנדלה הוא זה שמינה את גולדסטון לעמוד בראש הוועדה, והוא מוסיף כי "יש להניח שנלסון מנדלה הכיר את הרקורד של גולדסטון". זו, לדעתו של כותב ההתנצלות, ראיה לטוהר כפיו של גולדסטון. אבל זה שוב היגיון של הפוך על הפוך, כי האמת היא בדיוק ההפך. נלסון מנדלה, שיודע טוב מאוד עם מי יש לו עסק, רואה את גולדסטון עם קופת השרצים שהוא נושא על גבו, כנכס שלא יסולא בפז. גולדסטון כזה יעשה כל מה שידרשו ממנו ובלבד שעברו האפל לא ייצא לאור.

 

לסיום כדאי לציין שני פרטים מעניינים נוספים: באתר האינטרנט של בית-המשפט העליון של דרום-אפריקה ניתן למצוא ביוגרפיות של השופטים שם. בזאת של גולדסטון רב הנסתר על הגלוי. למעט העובדה שהוא היה שופט, לא כתוב שם כלום. אין אף מילה על מי שהוא דן ועל גזרי-הדין. לעומת זאת יש הרבה מידע על הקריירה הבינלאומית שלו. גולדסטון גם כתב מספר ספרים. ספר אחד הוא הרהוריו של חוקר פשעי מלחמה (reflections of a war crimes investigator) בספר יש תאור של פעילותו של גולדסטון בדרום-אפריקה לפני שהוא עבר לזירה הבינלאומית. מסופר שם על פעיל צעיר שהתנגד למדיניות הגזע של דרום-אפריקה (youthful activist opposing South Africa's racial policies). בלי להיכנס לשאלת הגיל, במה התבטאה ההתנגדות הזאת? בזה שכשופט במשטר האפרטהייד במשך למעלה מעשרים שנה הוא אכף את חוקי הגזע ללא פשרות?

 

אבל גולדסטון הוא אדם הגון.

--

מאמרים נוספים בנושא:

דו"ח גולדסטון משרת את האינטרסים הישראלים.

דו"ח גולדסטון: קריאת השכמה לציבור הישראלי.

רוברט ברנשטיין - הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות.

קנת רות הפחדן עונה לרוברט ברנשטיין.

==

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר, "פרשת גולדסטון - על שום מה הלך הזרזיר אצל העורב?", מגזין המזרח התיכון, 13 במאי 2010.

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • יצא המרצע מהשק
  • למדתי לא להיות מופתע מצביעות ועדיין קשה להאמין




גלריית המגזין

 

14 בדצמבר 2019

 

 

טרור אסלאמי: 128 בני-אדם נהרגו ביממה האחרונה;

 

 

אנטומיה של טרור אסלאמי במוזמביק

 

מגדל דוד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2019-2006