כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. sellayohai@gmail.com







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
המאבק נגד המיעוטים האתניים במלזיה האסלאמית
אמין אל-חאפז, נשיא סוריה לשעבר - 2009-1921
סומליה - סופה הטרגי של העיתונאית הודאן נלאיה
טרור אסלאמי, פליטים ומלחמת-אזרחים בקמרון
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
העולם-הערבי בין דמוקרטיה לאנרכיה וטרור
יחסי קופטים ומוסלמים במצרים - תמונת מצב
יהודים, אסלאם, עבדות ועונש-מוות במאוריטניה
עבריינות לאומנית בקרב ערביי-ישראל – ג´יהאד בשם אללה
ירדן ביקשה מארה"ב לתקוף את סוריה
אינדונזיה האסלאמית נגד הבדלנות של פפואה-המערבית
תופעה של הגירת נשים מבנגלדש האסלאמית
תרבות פוליטית בישראל לקראת שנת 2048
טורקיה – מדוע אי-אפשר לסמוך על מדינה מוסלמית
גרמניה עוברת טרנספורמציה היסטורית תודעתית
פוליטיקה ישראלית - דמוקרטיה בארץ הקודש
בחירות 2012 בארה"ב - זה יכול לקרות רק באמריקה
דמוקרטיה, מריטוקרטיה, או אידיוקרטיה במדינת-ישראל
דיור בר-השגה והחיים בתל-אביב האפריקאית של ישראל 2011

סכסוכים נפיצים ואלימים בעולם-הערבי

תרבות פוליטית

05.09.2009


 

 

 

מאת: ד"ר יוחאי סלע

 

מקבץ קטן של ידיעות שהתפרסמו בעיתונות הערבית במהלך חודש אוגוסט 2009, מראה בעליל שהעולם-הערבי כולו שרוי במאבקים פנימיים אלימים שבמהלכם מתבצע טבח הדדי בלתי-נשלט ועתיר קורבנות, וזאת ללא שום קשר לסכסוך השורר בין מדינות-ערב לבין מדינת-ישראל.

 

לאורך ההיסטוריה המודרנית של מדינת-ישראל, פוליטיקאים ישראלים בכירים בחרו להציב את ישראל במוקד ההתעניינות הבינלאומית בהקשר לסכסוך הרוחבי הקיים במזרח-התיכון. למדינות-ערב ולארגוני הטרור הערביים שקמו ביוזמתן של המדינות ערביות, היה נוח לגרור את ישראל לקלחת הרצחנית של הלאומיות הערבית וליצר ההרסני של האסלאם הפוליטי המטיל את אימתו על תושבי האזור. ומאידך, ישראל הרשמית נגררה ברצון למצב המסוכן הזה, וזאת כדי למצֵב את עצמה כאחת מהשחקניות הראשיות בדרמה המזרח-תיכונית על-מנת שהיא לא תיתפס במעמד של חולשה בעיני תושבי האזור ובעיני מנהיגי האזור המסוכסכים בינם לבין עצמם, עד כדי משטמה היסטורית בלתי-נשלטת ועתיקת-יומין.

 

תעמולה ולא הסברה

בפוליטיקה הישראלית ובתקשורת הישראלית קיימת הנטייה ההרסנית להעמיד את מדינת-ישראל במוקד הדרמה הבינלאומית. ישראל כל כך עסוקה בעצמה (במובן השלילי של המילה), עד שהדבר נהפך לסוג של אובססיה מזוכיסטית שבה כל עניין ישראלי פעוט, דוחק הצידה אירועים בינלאומיים דרמתיים ואסונות קשים המתרחשים על-פני הגלובוס. אין תימה איפוא, שהישראלי הממוצע משער שהוא חי על-פי תהום, כך שכל תזוזה קטנה וזעירה עלולה להפוך לקטסטרופה לאומית בלתי-נשלטת. החשש המדומה הזה, המשותף לרבים וטובים בחברה הישראלית, מוקרן במלוא עוצמתו לעבר הזירה הבינלאומית והוא משפיע באורח-תדיר על מעמדה הבינלאומי של מדינת-ישראל.

 

אם נערוך השוואה בין שבדיה לישראל בנושא של אלימות עבריינית, נגלה שהחברה השבדית הרבה יותר אלימה מהחברה ישראלית. אולם, מערכת התעמולה השבדית, המנוהלת בידי ממשלות שבדיה לדורותיהן, הצליחה למתג את שבדיה כאחת מהמדינות המתקדמות והשלוות בעולם. שבדיה אינה עוסקת בהסברה, אלא היא מנהלת תעמולה מתוכננת היטב בשיתוף-פעולה הדוק עם התקשורת השבדית הנתמכת ביד-רחבה בידי ממשלת שבדיה. מערכת התעמולה הממשלתית של שבדיה הצליחה להציג לעיני העולם מצגת-שווא של חברה הראויה לחיקוי והיא אף מעוררת קנאה בקרב מדינות אחדות כולל בארה"ב הקפיטליסטית. זאת ועוד, בשבדיה קיימת קהילה מוסלמית אלימה ביותר שהחליטה במודע להטיל אימה יומיומית על החברה השבדית. בתגובה לאיום הזה, ממשלת שבדיה בחרה לנהל תעמולה אנטי-ישראלית במטרה לפייס את הקהילה המוסלמית האלימה במסגרת מה שמכונה "הליברליזם השבדי" שמשמעותו אסור להביע תמיכה כלשהי במדינת-ישראל.

 

על-מנת להבהיר את התמונה התעמולתית בזירה הבינלאומית, נתמקד לרגע קט בגדר-הביטחונית שנפרשה בשנים האחרונות בין ישראל לרשות הפלסטינית. ברגע שהתקשורת הישראלית החליטה לכנות את הגדר בשם "גדר ההפרדה", מדינת-ישראל ותושביה הפסידו בזירת ההסברה העולמית. לפיכך, אין להתפלא על כך שבספטמבר 2009 החליטה "קרן הפנסיה הממשלתית של נורבגיה" להסיר את השקעותיה מחברת "אלביט מערכות" בטענה שהיא סיפקה ציוד מעקב לגדר-הביטחונית. למילים, ולמושגים ולהפצת עובדות היסטוריות מסוימות יש חשיבות רבה בהנחלת תודעה פוליטית בקרב הציבור. אם פוליטיקאי ישראלי בכיר טוען בראיון טלוויזיוני ש"ירושלים היא המקום הקדוש ביותר לאסלאם", ואף לא אחד טורח לתקן את דבריו, שוב מדינת-ישראל ותושביה הפסידו בזירת ההסברה הפנימית והבינלאומית גם יחד. וכך, באופן תמוה, ממשלת ישראל והתקשורת הישראלית מסבסדות את התעמולה הערבית האנטי-ישראלית - והיא זו שמתקבעת בתודעה הישראלית ובתודעה הבינלאומית גם יחד.

 

שימו לב איך גרמניה מתמודדת עם עברה האפל והרצחני שהתחולל לאורך מלחמת-העולם השנייה ביוזמתו ובעידודו של כל העם הגרמני כולו:  גרמניה מנהלת תעמולה שיטתית המנוהלת היטב בתוך ישראל עצמה והיא גם מנוהלת בכלל לא רע ברחבי-העולם כולו. על-פי התפיסה הגרמנית החדשה, הנאציזם לא היה קשור לגרמניה כלל וכלל; השואה היהודית נלמדת כחלק אחד ממכלול של קטסטרופות אחרות שהתרחשו על-פני הגלובוס; מדינות המערב ביצעו פשעי מלחמה נגד העם הגרמני במהלך מלחמת-העולם השנייה; העם הגרמני הוא אחד מקורבנותיו של הנאציזם כאילו חייזרים השתלטו על גרמניה; וכן, הייתה תנועה גרמנית עממית רחבת-היקף שהתנגדה ופעלה נגד הנאציזם. זאת התמונה שגרמניה החדשה רוצה להציג בפני עצמה ובפני העולם כולו, ויש כאלה בקרבנו שבולעים את דברי ההבל הללו שהם פרי התעמולה הגרמנית החדשה. מאחר וגרמניה מציגה את עצמה כקורבן, קיימת בה נטייה חזקה להזדהות עם "הקורבן הפלסטיני" כחלק אינטגרלי מהזיכוך העצמי שבמסגרתו מדינת-ישראל נתפסת כגרועה יותר מהמשטר הנאצי או לפחות דומה לו בהיבטים רבים. אם המגמה הזו תתעצם בעתיד ללא תגובה ישראלית נאותה, "הדור החדש" של  "גרמניה החדשה" עוד ידרוש פיצויים מישראל. בעניין הזה, "הקורבן הגרמני" ו"הקורבן הפלסטיני" שואבים את השראתם מאותו מקור עצמו, כשם שחאג' אמין אל-חוסייני (המופתי של ירושלים בתקופת המנדט) חסה בצילו של היטלר בעת מלחמת-העולם השנייה במטרה לייבא לארץ-ישראל את מכונת ההשמדה הגרמנית.

 

החולשה הפנימית הערבית

מדינת-ישראל הרשמית נוטה להתמקד בהסברה מתגוננת והתנצלותית על כל צעד ושעל. יש לכך הסברים היסטוריים תרבותיים הנובעים ממערך פסיכולוגי-דתי שסימניו מצויים לרוב בכל כתבי הקודש שלנו. הביקורת-העצמית הזו, עד כדי פסיכוזה לאומית אובססיבית, גורמת לשיתוק לאומי מצד אחד, אך גם להישגים יוצאי-דופן ברמתם מהעבר השני. בתוך כך מתקיימת לה גם מערכת פסיכולוגית של תנודות קיצוניות בתודעה העצמית של הישראלים הנובעת מגישה חסרת-פרופורציות כלפי אירועים הנתפסים, לכאורה, כאקוטיים. המצב המוזר הזה אינו מאפשר למוסדות המדינה לתכנן תוכניות ארוכות-טווח בנושאים לאומיים חשובים כמו התפלת-מים וחינוך, קל וחומר כאשר מדובר על תכנון אסטרטגי-לאומי הנוגע ליחסנו אם העולם-הערבי שמסביב.

 

צמדי המילים "שואה - ותקומה" או "ניצחון - ומפלה", יכולים להדגים לנו את המערך הנפשי התרבותי של מדינת-ישראל הריבונית - זאת הרואה את ההיסטוריה כולה "כאירוע" ולא כ"תהליך". מתוקף זה, יש לנו נטייה לבחון את המציאות על-פי הכותרת התקשורתית המתחלפת מידי שעה בשעה, וממנה אנו מסיקים לגבי העתיד הקרוב והרחוק. כך למשל, באוגוסט 2009 נערכה בבית-לחם הוועידה השישית של תנועת הפת"ח. הציפייה הישראלית הייתה שיתחולל איזה מפנה היסטורי בעקבות קיום הוועידה שיקדם את יחסינו עם הפלסטינים המתגוררים ביהודה ושומרון. קוצר-הרוח שלנו מתעלם לעיתים מתהליכים היסטוריים ומניהול נכון ומושכל של הסכסוך הערבי-ישראלי. במילים אחרות, פתרון הסכסוך אינו "אירוע" אלא הוא "תהליך" ארוך וממושך הנובע גם בשל החולשה הפנימית הערבית, כך למשל: הפלסטינים מסוכסכים בינם לבין עצמם; ירדן מנסה להתמודד עם עיראק השיעית ועם האיום הפלסטיני מבית; סוריה מסוכסכת עם עיראק, עם לבנון, עם ישראל ואף שוררת מתיחות רבה גם בין סוריה לבין ירדן וטורקיה; מצרים מתקוטטת עם מדינות ערביות אחדות על המנהיגות בעולם-הערבי; ומעל הכול, איראן והאסלאם הפוליטי מאתגרים את הפוליטיקה הפנים-ערבית עד כדי איום קיומי על המסגרת הערבית-הסונית. בכל המרחב הערבי הגדול אין מדינה ערבית אחת המנהלת יחסים נורמאליים ותקינים עם כל שכנותיה לאורך זמן. לפיכך, בראייה אסטרטגית ארוכת-טווח ניתן להעלות שאלות אחדות הנוגעות ישירות לישראל וליחסיה עם העולם-הערבי:

 

א. אם ניתן לקיים משא-ומתן מדיני רציני עם הפלסטינים בשעה ששורר פיצול קשה בין החמאס בעזה לבין הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון?

 

ב. כמה מסגרות לאומיות צריך להקים כדי להשביע את "הלאומיות הפלסטינית" המפוצלת והמלאכותית?

 

ג. האם ניתן להעלות על הדעת קיום משא-ומתן מדיני עם סוריה כאשר זו נמצאת בסכסוך דמים גם עם לבנון וגם עם עיראק?

 

ד. האם משטר עדתי עלווי, הסובל מחוסר לגיטימציה ציבורית, הוא הכתובת הנכונה מבחינתה של ישראל? האם באמת קיימת "לאומיות סורית" ו"אומה סורית" איתה ניתן לקיים יחסים תקינים לאורך זמן?

 

ה. האם נסיגה מרמת-הגולן היא התשלום הנכון והראוי ביותר כדי לייצב את היחסים בין ישראל לבין סוריה?

 

דווקא הפיצול הערבי והסכסוכים הפנימיים הרבים השוררים בו, יכולים לשרת כהלכה את המדינות הישראלית בהקשר הפלסטיני ובהקשר הרחב יותר. לשם כך דרושה חשיבה שאינה מעמידה את ישראל במוקד הסכסוך, אלא דרושה חשיבה אסטרטגית המעניקה לסכסוך את הפרופורציה הנכונה הקשורה לפיצול הדתי, לפיצול העדתי ולפיצול התרבותי הקיים בעולם-הערבי ללא שום קשר לסכסוך עם ישראל. ישראל צריכה להבהיר לעצמה ולאחרים שהיא אינה רוצה ואף אינה יכולה לשמש "עלה תאנה" המסתיר את מאבקי הדמים השוררים בין הערבים לבין עצמם לאורך הדורות האחרונים. במילים אחרות, לפני שבאים בדרישות מדיניות מישראל, על המדינות הערביות לפתור את בעיותיהן הפנימיות והאזוריות שאינן קשורות בהכרח לישראל ולסכסוך הערבי-ישראלי.

--

מאמרים נוספים בנושא:

דה-אסלאמיזציה של העולם הערבי.

הפוליטיקה של האלימות בתרבות הערבית.

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "סכסוכים נפיצים ואלימים בעולם-הערבי", מגזין המזרח התיכון, 5 בספטמבר 2009.

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר





גלריית המגזין

 

15 בספטמבר 2019

 

 

טרור אסלאמי: 127 בני-אדם נהרגו ביממה האחרונה;

 

 

ניגריה - מלחמת-דת קטלנית נגד המיעוט השיעי

 

מגדל דוד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2019-2006