כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. sellayohai@gmail.com







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
מלחמת ההשמדה הערבית שהפכה ל"נכבה הפלסטינית"
ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק א
אל-נכבה (النكبة‎) – הפלשתיניזציה של המסכנוּת
הפלישה הערבית לארץ-ישראל וההתיישבות היהודית
דמוקרטולוגיה - הדמוקרטיה הישראלית ללא כחל ושרק - חלק ראשון
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
הליברליזם המערבי מטפח את האסלאם הרדיקלי
יחסי ישראל ארה"ב – האם עלינו לומר שלום לתהליך השלום?
מוחמד חסנין הייכל - העורך המיתולוגי של העיתון המצרי אל-אהראם
ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק ב
עימאד מורנייה - ראש הזרוע הצבאית של החיזבאללה
ועידת מינכן – התרפיה הקבוצתית של מדינות המערב
הרביעייה הפותחת - או ארבעת פרשי האפוקליפסה
האידיאולוגיה המדינית המסוכנת של ראובן ריבלין
המופע הפסיכוטי של יצחק הרצוג בכנסת ישראל
עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל
טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש יוני 2010
הלאומיות הפלסטינית כתנועה קולוניאליסטית של הליגה-הערבית
סוריה - לתעתע בכולם ולהישאר בחיים

אובמה - יהירות מנהיגותית של מעצמה מדשדשת

ארה"ב

23.05.2009


 

 

מאת: ד"ר יוחאי סלע

 

יום לאחר שהנשיא האמריקאי נפגש עם ראש-ממשלת ישראל בבית הלבן ב-18 במאי 2009, ראש הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו-מאזן), הקים ממשלה חדשה המורכבת ברובה מנציגי תנועת הפת"ח. המעניין הוא, שחלק גדול מתנועת הפת"ח הביע ביקורת בעניין הקמת ממשלה שכזו המנציחה את המחלוקת המרה השוררת בין עזה לרמאללה, ולמעשה מבהירה לעולם כולו את תמונת-הפיצול הפלסטינית המשפיעה בכול כובד משקלה על המשך המשא-ומתן עם ישראל. לצערנו הרב, אין מדינה אחת בעולם-הערבי הראויה להיקרא "מדינה" במובן המקובל, שכן הערבים עצמם אינם מסוגלים להשתחרר מהמאבקים המקומיים המעיבים על עתידם הפוליטי והחברתי.

 

ב-4 במאי 2009, כוחות אמריקאים ערכו התקפה צבאית של שני כפרים באפגניסטן שבמהלכה נהרגו כ-120 אזרחים חפים-מפשע. שום הודעת גינוי בינלאומית לא יצאה ממוסדות האו"ם. אף לא אחד תבע להעמיד לדין את הנשיא אובמה על פשעי מלחמה. ימים אחדים לאחר מכן, ב-7 במאי, נפגש הנשיא אובמה עם נשיא אפגניסטן חמיד קרזאי לשיחת היכרות כדי לדון במצב החמור באפגניסטן. אובמה התנצל על "התקרית" בעת הפגישה שנערכה בין השניים, ובזה למעשה הסתיים העניין. ויחד עם זאת, הצבא האמריקאי מסר כי נציג בכיר מטעמו יגיע לאזור כדי לחוקר את מה שאירע. ימים אחדים לאחר מכן, אישר הסנאט האמריקאי ברוב של 86 תומכים נגד שלושה את תקציב המלחמה באפגניסטן בסכום של 92 מיליארד דולר.

 

במהלך חודש מאי 2009, הצבא פקיסטני ערך מתקפה צבאית נגד אנשי הטליבאן בחבל סוואט שבמהלכה נסו מבתיהם למעלה ממיליון פליטים פקיסטנים. שום הודעת גינוי לא יצאה ממוסדות האו"ם, ובשום מקום בעולם לא נערכו הפגנות המוניות נגד הממשלה הפקיסטנית. יתרה מזאת, מדינות מערביות אחדות, ובראשן ארה"ב של אובמה, ציינו לשבח את מלחמתו האכזרית של הצבא הפקיסטני נגד מורדי הטליבאן למרות הקורבנות הרבים. גורמים אמריקאים מסרו שנשק אמריקאי שנמסר לפקיסטן הגיע לידיהם של לוחמי הטליבאן, דבר המורה על שחיתות עמוקה בצמרת הביטחונית של פקיסטן. כמו כן נודע שפקיסטן החלה להגביר את ייצור הפלוטוניום במטרה לשפר את היכולות הגרעיניות שלה נגד הודו. מוסדות האו"ם מנסים לגייס כ-500 מיליון דולר לטובת הפליטים בפקיסטן, אך סביר להניח שהם יתקשו לגייס את הכסף, שכן "ישראל התוקפנית" אינה מעורבת בסכסוך הזה.

 

ב3 במאי 2009, הודיעו שלטונות ארה"ב שמתקן המעצר במפרץ גואנטנמו לא ייסגר בניגוד להבטחה של הנשיא אובמה במערכת הבחירות. וכן, הוחלט על חידוש בתי-הדין הצבאיים בתיקונים קלים, למרות שהנשיא האמריקאי החליט עם כניסתו לתפקיד, בינואר 2009, להשעות את פעילותם. דובר המיעוט הרפובליקאני בסנאט, מיטש מקונל, מסר בתגובה להחלטה הסותרת את המדיניות של הנשיא במילים האלה: "ברגע שאתה הופך לנשיא ורואה את המגוון הרחב של נושאים שעמם אתה מתמודד, חלק מהדברים שנראה שקל להבטיח או לדבר עליהם במהלך הקמפיין נראים לפעמים כסבוכים יותר".

 

בתחילת מאי 2009, פעילים מארגוני טרור אסלאמיים ניהלו קרובת עזים בעיר מוגדישו בירת סומליה נגד שלטונו של שאריף אחמד הנחשב למתון - ובשל כך הוא נתמך בידי האו"ם והאמריקאים. טרוריסטים מקומיים חברו לארגון אל-קאעידה ולמאות מתנדבים מוסלמים שהגיעו מארה"ב, מבריטניה, מצ'צ'ניה ומפקיסטן במטרה לבסס בסומליה מדינת-הלכה מוסלמית בנוסח המחמיר ביותר. חלקים נרחבים בדרום סומליה נשלטים בידי ארגון "חיזב אל-אסלאם" המזוהה עם ארגון אל-קאעידה, ואלה מנהלים במקום מערכת חוקים המתבססת על חוקי השריעה המוסלמית. במהלך השנתיים האחרונות נהרגו בסומליה למעלה מ-18,000 בני-אדם וכמיליון אזרחים נהפכו לפליטים בארצם. נפילתה של סומליה לידי המורדים תהפוך את המדינה הסומלית למטה הראשי של ארגון אל-קאעידה וראש-גשר למדינות נוספות באפריקה ובמזרח-התיכון.

 

גל של אלימות שטף את תימן בעיקר באזור הדרום במהלך השנה האחרונה - אזור הדורש להתנתק מצפון-תימן במטרה לקבל עצמאות מדינית נפרדת. אזור זה ידוע בתמיכתו האיתנה בארגון אל-קאעידה ובגיוס מתנדבים למלחמה בעיראק ובאפגניסטן. חלקים נרחבים במדינה נתונים תחת השפעתו של ארגון אל-קאעידה ולהשפעתה של איראן השיעית המחפשת מוקדי-כוח מהם ניתן לחזק את אחיזתה באפריקה ובמזרח-התיכון.

 

סוריה של בשאר אל-אסד ממשיכה להזרים לעיראק טרוריסטים חברי ארגון אל-קאעידה במטרה להילחם בכוחות האמריקאים המוצבים שם, וזאת למרות הפיתויים הרבים שהציבו האמריקאים לרגלי הסורים מאז כינונה של הנשיאות החדשה בארה"ב. סוריה מתעתעת בארה"ב של אובמה כפי שהיא תעתעה בארה"ב של הנשיא ג'ורג' בוש ובקודמים לו.

 

אובמה והמוסלמים

לאן שלא נפנה את מבטנו במרחב המוסלמי, ניווכח שקיימים בו עימותים אלימים עתירי-קורבנות בשל סכסוכים היסטוריים בין המוסלמים לבין עצמם ללא שום קשר לארה"ב או לישראל או למדינות מערביות אחרות. באורח מסורתי, משרד-החוץ האמריקאי ביקש בדרך-כלל להשפיע על מדיניותו של הנשיא המכהן במטרה לחזק את הקשר עם המדינות המוסלמיות גם על חשבון גורמים מערביים ובראשן ישראל. עם כניסתו של ברק אובמה לבית-הלבן, נראה כי התלכדו המטרות בדמותה של מדיניות הדוגלת בחיזוק הקשר בין ארה"ב למדינות המוסלמיות תוך התרחקות הדרגתית מישראל. ארה"ב רוצה לצאת מעיראק ומאפגניסטן, ובשל כך היא זקוקה לעולם הערבי ולאיראן. גם אם העניינים יסתבכו לחלוטין בעקבות מדיניותו החדשה של אובמה, הוא יוכל לטעון כי הוא ירש את המצבים המסובכים הללו בשל המדיניות הכושלת של הנשיאים הקודמים. ארה"ב משערת - בדומה לבריה"מ בשנות ה-60 של המאה הקודמת - שהדרך לליבם של הערבים והמוסלמים עוברת באמצעות טון תקיף ומתלהם נגד ישראל. המדיניות הזו נכשלה בתקופתו של הנשיא קרטר, והיא עתידה להיכשל גם הפעם, שכן המאבקים בתוך העולם-המוסלמי מרים יותר מהמאבקים שהמוסלמים מנהלים נגד מדינת-ישראל או נגד העולם המערבי.

 

בחודש יוני 2009 עתידים להתרחש שלושה אירועים חשובים במזרח-התיכון: ב-4 ביוני 2009 אובמה יישא נאום פייסני במצרים המיועד לאוזניים מוסלמיות; ב-7 ביוני יערכו בחירות גורליות בלבנון; וב-12 ביוני יערכו באיראן בחירות לנשיאות המדינה השיעית. אם אחמדינג'אד ינצח, הוא יפרש זאת כאיתות אלוהי להמשיך במדיניות הגרעין השיעית ולקדם את האידיאולוגיה השיעית במרחב המוסלמי. סביר להניח שהנאום של אומבה נועד להשפיע על הבחירות בלבנון ובאיראן. אך מעל לכל, ארה"ב של ברק אובמה מעוניינת לאותת לעולם המוסלמי על שינויים במדיניות החוץ של ארה"ב ועל התרופפות הדרגתית של הקשר המחייב בין ארה"ב לישראל. הטקטיקה הזו נועדה לשרת מטרה אסטרטגית ארוכת-טווח שנועדה, בין היתר, להפחית את המתח הקיים בין העולם המוסלמי לבין ארה"ב לטובת האינטרסים הצבאיים, הפוליטיים והכלכליים של ארה"ב.

 

לאובמה יש כריזמה טלוויזיונית יוצאת מהכלל, וזו מחפה של בעיות תפקודיות רבות שעוד יתגלו במהלך השנה הקרובה. מנהיגים זרים שנפגשו עמו ידעו לספר את שטחיותה של האג'נדה הפוליטית של אובמה במונחים של תמימות פוליטית שאינה הולמת מעצמה כדוגמת ארה"ב האמורה לייצג את העולם-החופשי ואת העולם הדמוקרטי. ברגע שאובמה חורג מעט מהשיח האידיאולוגי הכללי המאפיין את הרטוריקה שלו, צצה ועולה רדידותה של המחשבה הפוליטית והמסקנות הנובעות ממחשבה זו. בביקורו בטורקיה בתחילת אפריל 2009, אובמה הצהיר שהוא מצפה מאירופה לצרף את טורקיה לאיחוד האירופאי. אובמה הליברל ביקש להשכיח את הזוועות של הטבח הטורקי בארמנים, ומצד שני הוא ביקש לכפות על אירופה פרטנר זר ומוסלמי לאיחוד. בתגובה להצהרה של אובמה, נשיא צרפת סרקוזי שלח את אובמה להכין שיעורי-בית, שכן הנושא הזה לדידו של סרקוזי הוא עניין פנים-אירופאי. ההתערבות הבוטה של אומבה בעניין הטורקי, הביאה להתרחקות פוליטית בינו לבין גורמים אירופאים שביקשו לשפר את היחסים עם ארה"ב. ועם זאת, גורמים אמריקאים מסרו שהנשיא אובמה הורה לקדם את התוכנית להצבת מערכת להגנה מפני טילים במזרח-אירופה, וזאת למרות התנגדותה ואיומיה של רוסיה.

 

פגישת אובמה נתניהו

התקשורת הישראלית שסיקרה את מהלך האירועים לפני הפגישה ולאחר הפגישה, דיווחה בטון היסטרי ומפחיד שהיה לחלוטין תלוש מהמציאות. אולם, חשוב לציין שבפגישה המצולמת בין השניים התגלתה התמונה הבאה: בנימין נתניהו התנהל כמי שמייצג מדינה מכובדת ורצינית, בעוד שברק אובמה נראה כמי שהתפקיד גדול עליו בכמה מספרים. התקשורת הישראלית עדיין שבויה בדימוי הטלוויזיוני של אובמה, לפיכך השטחיות של דבריו התפרשו בתחילה כעניין הנובע מאינטליגנציה עודפת. אך למען האמת, היהירות הסמויה שהפגין אובמה במהלך הפגישה עם נתניהו נבעה למעשה מבורות של טירון בתחילת דרכו המחפש קיצורי-דרך בנושאים בעלי רקע היסטורי עמוק ומושרש. ימים אחדים לאחר הפגישה עם נתניהו, גם הטון התקשורתי בנוגע לאובמה השתנה לאיטו - ולא לטובה, שכן התברר כי הפנטזיות בנוגע לאובמה שאפיינו את תחילת דרכו חרגו לחלוטין מן הטעם הטוב.

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • מסכימה עם כל מילה
  • מאמר מצויין!
  • אובמה עיוור מבחינה מדינית




גלריית המגזין

 

 

10 בדצמבר 2018

 

הרהורים על הצעת חוק הלאום

 

 

מגדל דוד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2018-2006