כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. sellayohai@gmail.com







הנקראים ביותר השבוע
בחירות ארה"ב, סקירה לחודש יולי 2012 – What Else Is New
העימות בין ארה"ב לצפון-קוריאה - משחקים באש?
טורקיה של ארדאון והטרור הכורדי – סבב חדש?
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
צדק היסטורי עם גולדה מאיר - מלחמת יום הכיפורים
טרור, אסלאם ושיטפון של פליטים מאפריקה השחורה
טרור אסלאמי – נשים כשפחות מין – אפריל 2015
צרפתים בני דת מוחמד – חורף 2015
טרור אסלאמי – חג הרמדאן הקטלני של יולי 2014
ג´ון קרי – איזו עוד מדינה אני יכול להרוס במזרח-התיכון
בין מדינאות למשיחיות - ארבע מדינות לשני העמים
טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש פברואר 2012
האם פשרה היא הדרך הנכונה ליישוב סכסוכים
אשרף מרואן - המרגל שהפעיל את ראש ה"מוסד"
חיסולו של המטיף הסורי מחמוד אל-קאקה
אחמד שוקיירי וכישלונה של הלאומיות הפלסטינית
התקשורת הישראלית קרסה בסופת השלגים האחרונה
נאום עבד אל-נאצר לאחר פירוק האיחוד עם סוריה
חקירות ראש הממשלה - משפטולוגיה להדיוטות
הדמוקרטיה המערבית בעידן התקינות פוליטית

בעזה אין חפים מפשע

עזה

27.12.2008


 

 

מאת: ד"ר יוחאי סלע

 

תהום פעורה ובלתי-נתפשת קיימת בין העולם החופשי, הדמוקרטי והליברלי לבין זה הקיים במרחביו הגדולים של העולם-הערבי והמוסלמי - זהו עולם השבוי במלחמות שבטיות רצחניות וחסרות-רחמים במשך דורות רבים. זהו עולם שרירותי הפועל בדרך-כלל על-פי ציוויים של אלימות אכזרית בלתי-מרוסנת: פעם בשל ערכים לאומיים ופעם בשל ערכים שמימיים במטרה להעניק לגיטימציה לאכזריות המופעלת כלפי מוסלמים שחרגו מן השורה, ובעיקר כלפי כלל הכופרים שיש להכפיפם בהכנעה, בתבוסה ובדיכוי אלים - בשם הדת ולמען הדת. במילים אחרות, קוראים לזה פשיזם אסלאמי על כל המשמעויות המעשיות הנלוות לביטוי הזה.

 

בינינו לבין האסלאם הפשיסטי והגזעני הזה קיימת א-סימטריה מבחינה תרבותית, רעיונית ומנטלית: צד אחד במבקש לדון על בסיס הגיוני של פשרה וקדושת החיים, והצד שני משולל כל עכבות מוסריות מתוך שכנוע-עצמי, פנימי ועמוק, ואינדוקטרינציה דתית חובקת-עולם. צד אחד במבקש לפעול בשם ערכים תרבותיים אוניברסאליים, בעוד שהצד השני רואה בהם חולשה שיש לנצלה כדי לקדם אג'נדה אלימה וגזענית למען מטרותיו. בשם הרעיון הפשיסטי והגזעני הזה מותר לאסלאם הרדיקלי להטיף לאנוס ישראליות רק בשל היותן ישראליות, ואין אף אחד שיביע מחאה רבתי הן בישראל והן מחוצה לה. שתיקתן של נשים הערביות בכללותן ושתיקתן של כל ארגוני הנשים בישראל לנוכח ההטפה הזו, ואף שתיקתה של כל התקשורת הישראלית בעניין, מראה בעליל שנהפכנו לאטומים לנוכח הסכנה הרוחשת סביבנו. שתיקתנו מעניקה לגיטימציה להטפות מעין אלו ולהטפות אחרות קשות לא פחות.

 

בעזה קיימת ישות אלימה וגזענית המורכבת מכנופיות חמושות שהחלו את דרכן בפעילות פלילית ועבריינית. במשך הזמן, הכנופיות הללו קפצו על עגלת "הלאומיות הפלסטינית" כדי להצדיק את פעילותן העבריינית ואת שליטתן על תעשיית ההברחות הענפה. השילוב של כנופיות עברייניות אלימות ואידיאולוגיה דתית אסלאמית, מהווה בית-גידול לאחת מהתנועות הפשיסטיות הגדולות ביותר הקיימות במרחב המזרח-תיכוני. מאז שהחמאס תפס את השלטון בעזה ב-14 ביוני 2007, ערכים גזעניים הוחדרו והופנמו לתוך מערכת החינוך המקומית. מורים ומחנכים התגייסו בלב שלם למען מטרותיו של האסלאם הפשיסטי, ואף חוברו לשם כך ספרי-לימוד רבים, וכל זה בשתיקתם של הורי התלמידים. עיתונאים, שופטים ועורכי-דין, התגייסו אף הם כדי לקדם את הרעיונות הגזעניים של האסלאם הרדיקלי מבית מדרשו של הארגון בהתאם לאמנת החמאס שחוברה ב-1988. אין להתפלא שהאמנה נפתחת בהצדקות גזעניות ופשיסטיות הלקוחות מתוך הקוראן עצמו:

 

"אתם הטובה באומות שניתנה לאנשים מעולם: אתם מצווים לנהוג בדרך ארץ ואוסרים את המגונה ומאמינים באללה. מוטב היה לעמי-הספר (יהודים ונוצרים) לו האמינו. יש מאמינים ביניהם, ואולם מרביתם מופקרים. רק בפיהם יוכלו לפגוע בכם, ואם ינסו להילחם בכם, מייד ייסוגו אחור מפניכם ואז לא ייוושעו. ההשפלה תרדפם באשר יימצאו, אלא אם ייאחזו בחבל שיושיט להם אללה ובחבל שיושיטו להם האנשים, וחמת אללה ניתכה עליהם, והם מוכי דלות. זאת כי כפרו באותות אללה והרגו את הנביאים בלא צדק. זה גמולם על כי הימרו ועברו את גבול המותר".

 

מיד לאחר הפתיחה הזו, מחברי האמנה הוסיפו משפט למי שלא הבין את הרמזים העבים שהובאו בתחילה. וכך נכתב ללא כחל-וסרק: "ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאסלאם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה".

 

עליונות ערבית גזענית

היהדות אינה תנועה מיסיונרית. יש לה תיחום ברור של גבולות לאומיים, דתיים וגיאוגרפיים הבאים לידי ביטוי חד במושגים "ארץ-ישראל", "תורת-ישראל" ו"עם-ישראל". מתוקף כך, היא נמצאת בנחיתות גזענית לעומת הערבים שהם, על-פי הקוראן עצמו, "האומה הטובה ביותר עלי אדמות". ולא רק זאת, שכן על-פי אמונתם הדתית, הם היורשים הלגיטימיים היחידים של היהדות והנצרות, וכי מוטלת עליהם החובה הדתית להביא את בשורת האסלאם לכול העולם כולו תוך כדי דיכוי שיטתי של האמונות האחרות. "אמנת החמאס" מדגישה את הרעיון הבסיסי הזה ואת המסקנה המתבקשת מכך בדבר חיסולה של מדינת-ישראל בידי האסלאם ללא כל עכבות מוסריות. אם כן, שוב מתקיימת לה א-סימטריה בין רעיונות גזעניים ופשיסטיים של רצח והשמדה טוטאלית, לעומת הצד הישראלי השבוי בידי חיזיון ליברלי דתי ולאומי כאחד.

 

לישראל, בניגוד לערביי-האזור, אין עומק אסטרטגי. כל תושב ערבי יכול לנדוד למדינה ערבית שכנה כדי לקבל מקלט ומחסה בשעת לחץ ומשבר, כפי שקרה פעמים אחדות לאורך עשרות השנים האחרונות בעימותים האלימים שהתרחשו, לעיתים תכופות, בין המדינות הערביות לבין עצמן. נתון עובדתי זה ידוע היטב לארגוני הטרור ולמדינות הרדיקליות התומכות בהם. לפיכך, החשיבה האסטרטגית שלהם היא ארוכת-טווח על-פי מונחים היסטוריים. שכן, מלחמת-ההתשה המופעלת כלפי מדינת-ישראל סופה להביא להכנעתה של ישראל בטווח הארוך. הזמן, אם כן, לדעת נאמני האסלאם הפשיסטי, משחק לטובתם לנוכח המשוואה הא-סימטרית השוררת בינם לבין ישראל בשל התנאים האובייקטיביים הקיימים במזרח-התיכון.

 

לנוכח התנאים האלה ולנוכח שליטתה של תנועת החמאס בעזה, ישראל חייבת לעצב מציאות מזרח-תיכונית אחרת, שכן המאבק בין האסלאם הפשיסטי לבין ישראל אינו מתוחם רק למהלכים טקטיים, אלא זהו מאבק כולל שבו לרעיונות המוסריים הישראלים - נפלאים ככול שיהיו -  יכנסו לתוקף רק לאחר תבוסתו של האסלאם הפשיסטי בנוסח העזתי כפי שאירע לגרמניה ויפאן ב-1945.

 

לאור התקיפה הישראלית על מוצבי החמאס בעזה, דובר צה"ל מסר את ההודעה הבאה: "כל מי שנותן חסות לטרור, מארח את הטרור בביתו, משכן אותו במרתפיו, שולח את ילדיו ונשותיו לשמש לו מגן אנושי - הוא טרוריסט". זוהי התחלה טובה שצריכה להיאמר בתקיפות מעל לכל במה מקומית ובינלאומית גם יחד.

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר





גלריית המגזין

 

 

15 בדצמבר 2018

 

הרהורים על הצעת חוק הלאום

 

 

מגדל דוד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2018-2006