כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. sellayohai@gmail.com







הנקראים ביותר השבוע
הפלישה הערבית לארץ-ישראל וההתיישבות היהודית
אחמד שוקיירי וכישלונה של הלאומיות הפלסטינית
חדשות המזרח התיכון
ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק א
טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בשנת 2014
אשרף מרואן - המרגל שהפעיל את ראש ה"מוסד"
ההתקפה הצבאית על לוב והלקח לבשאר אל-אסד
מלחמת ההשמדה הערבית שהפכה ל"נכבה הפלסטינית"
אנטומיה של ג´יהאד עולמי לאור המקרה ההודי
כוויית אינה שוכחת את הבגידה הפלסטינית
ועידת מינכן – התרפיה הקבוצתית של מדינות המערב
טרור אסלאמי וקטסטרופה אנושית באזור אגם צ´אד
טרור, אסלאם ושיטפון של פליטים מאפריקה השחורה
ספר חדש: מלחמה כבדת דמים: טראומה, זיכרון ומיתוס
טרור אסלאמי – האיום האיראני ותימן – מרס 2015
הפעילות האסלאמית הרדיקלית בגרמניה
זוטות מענייני דיומא – על תג מחיר, על כרמי גילון ועל שנאה
אבו-מאזן חושף את האסטרטגיה הפלסטינית נגד ישראל
על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית
העכבר ששאג – ארה"ב והסכם לפירוק הנשק הכימי בסוריה

מפלגות, תקשורת וסגנון פוליטי

פוליטיקה

06.12.2008


 

 

מאת: ד"ר יוחאי סלע

 

 

כשאהוד ברק היה רמטכ"ל, הוא סומן כהבטחה הגדולה של הפוליטיקה הישראלית בדומה לרגשות החמים שעורר בזמנו בנימין נתניהו בעת כהונתו כשגריר ישראל באו"ם. אחדים מהפרשנים הפוליטיים צפו בזמנו, ששני האישים האלה עתידים להשפיע על הפוליטיקה הישראלית לאור כישרונותיהם הרבים שהתגלו לציבור - במידה רבה של צדק. אולם, תקצר היריעה מלפרט את תמרוניהם הפוליטיים לאורך העשור האחרון שבחלקם הניבו אימפקט (חוֹתָם) שלילי על המערכת הפוליטית הישראלית שהיא ממילא חמה, מיוזעת ועתירת-יצרים. אם כך, אין תימה איפוא, שקהל הבוחרים הישראלי צמא לאיזה שינוי מערכתי כולל שיצמיח מנהיגות מסוג אחר לאור ניסיון העבר שאיננו קשור בהכרח רק לשני האישים הללו.

 

בתודעה הישראלית - עד כמה שניתן לבחון אותה - שוררת תחושה שהמנהיגות הפוליטית בישראל אינה מייצגת נאמנה את המיטב הקיים בחברה הישראלית על שלל כישרונותיה ויכולותיה. במילים אחרות, שורר דיסוננס בין התודעה העצמית של הישראלים כמדינה וכחברה ערנית והישגית, לבין הייצוג הפוליטי שלה המשתקף מידי יום ביומו בכנסת-ישראל. עניין זה מוביל אותנו לסגנון הפוליטי השורר בישראל ולמבע החיצוני של הפוליטיקה הישראלית כפי שהיא משתקפת מבעד למרקעי הטלוויזיה ולערוצי החדשות האחרים.

 

מדינאים ישראלים נוטים להתלונן על התקשורת הישראלית על-כך שהיא אינה מעניקה כיסוי הולם לעבודתם הרצינית הנעשית לטובת הציבור, והיא נוטה בדרך-כלל להתמקד ברכילות פוליטית כחלק "מתעשיית הבידור" השוטפת גם את ערוצי החדשות הרציניים בישראל. לטענות אלה ישנה אחיזה במציאות, שכן בשנים האחרונות התקשורת הישראלית מתמקדת בעיקר במאבק העיקש על נתוני רייטינג ולאו-דווקא במתן דיווח מדויק ורציני לציבור הרחב. אם נשאל את "האזרח הישראלי הממוצע" מה חברי-הכנסת עושים? סביר להניח שהמענה לתשובה יינתן בטון מזלזל בסגנון: "הם מחממים את הכיסא". וכך, נוצר מעגל סגור של בערות פוליטית ודימוי שלילי המוזנים מהתקשורת לציבור, ולהיפך. כשמשדרי-החדשות נהפכים למופעי בידור ציניים ולעגניים, בל נתפלא שזה הדימוי הרווח על הפוליטיקה הישראלית בקרב מרבית הציבור.

 

תרומתם של הפוליטיקאים לדימוי הציבורי

לעיתים, מפלגות פוליטיות מנסחות מצע פוליטי ראוי ונכון, והן אף מגייסות שורת אישים מרשימה, אולם הדרך בה הם מוצגים לציבור מעוררת אנטגוניזם חוצה-גבולות. מפלגות רבות נוטות להצהיר על הישגיהן כבר במהלכה של מערכת-הבחירות, אך במעשיהן הן מייצרות תחושה של תבוסתנות ומפלה פוליטית. במילים אחרות, "הטון עושה את המוסיקה" כפי שנאמר פעמים רבות בהקשרים שונים ומשונים. ובכן, איך כל זה מתקשר לבחירות האחרונות שנערכו במפלגת-העבודה המדגימות את תרומתם של המדינאים הישראלים לדימוי השלילי של הפוליטיקה בישראל.

 

קשה להצביע על נקודה אחת היכולה לספק הסבר המניח את הדעת בשאלת מצבה העגום של מפלגת-העבודה לאורך השנים האחרונות. בבחירות שנערכו במרס 2006 לכנסת ה-17, מפלגת-העבודה בראשותו של עמיר פרץ טענה ל"ניצחון" למרות שהמפלגה השיגה פחות מנדטים בהשוואה לבחירות שנערכו לכנסת ה-16. "הניצחון" הזה של מפלגת-העבודה, הוביל אותנו למינויו של עמיר פרץ לשר-הביטחון, ואת המשכו של הסיפור כולנו יודעים ומכירים היטב. התקשורת הישראלית, ברובה, העניקה תמיכה בלתי-מסויגת לעמיר פרץ. לראשו נקשרו כתרים רבים שספק רב אם בן-תמותה רגיל היה יכול לעמוד בציפיות הרבות שנמרחו מידי יום על עמודי החדשות מאז שפרץ נבחר לעמוד בראש המפלגה. במקרה הזה, הבעיה אינה רק נוגעת לתקשורת הישראלית, אלא גם למדינאי עצמו שאינו ער מספיק למגבלות כוחו ולניסיונו המקצועי בשעה שהוא נוטל על עצמו תפקידים מסוימים. והינה אנחנו קופצים ישר ל-2008, ולפריימריס שנערכו לאחרונה במפלגת-העבודה.

 

מה שהוצג לציבור הישראלי בעקבות הפריימריס שנערכו במפלגה (לקראת הבחירות הארציות), הראה בעליל שמפלגה זו הפסיקה להאמין ביכולותיה למרות הצהרותיהם האופטימיות של אחדים מבכיריה. על-מנת להבהיר מעט את הדברים, אפשר להתמקד בכמה פרטים שוליים, לכאורה, הקשורים לפריימריס של מפלגת-העבודה ולהודעה המסכמת שנמסרה בשידור-חי ב-4 בדצמבר 2008. מפלגת-העבודה אינה עוד מפלגה שגרתית בישראל למרות מצבה הפוליטי בתודעה הציבורית לאור הסקרים האחרונים. למפלגה זו יש זכויות היסטוריות רבות הנוגעות למרבית תחומי חיינו בישראל שנבנו אט אט לאורך עשרות שנים. מאומה מכל זה לא השתקף באור הנכון והראוי בידי מנהיגיה הנבחרים: תהליך הפריימריס, הצגת הנבחרת, היעדרותם של אחדים מבכירי המפלגה (כולל עמיר פרץ), הקטנוניות הפוליטית, האווירה המרושלת ומספר הפעילים המועט שבא להפגין הזדהות, כל אלה הורו על סגנון המתאים לבחירתו של ועד-שכונתי נידח שאינו הולם את ההיסטוריה המדינית והפוליטית של אחת מהמפלגות החשובות של מדינת-ישראל. או במילים אחרות, קצת יותר עדינות, הסגנון רבותי, הסגנון.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "מפלגות, תקשורת וסגנון פוליטי", מגזין המזרח התיכון, 12 ביוני 2008.

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר





גלריית המגזין

 

 

21 ביולי 2018

 

הרהורים על הצעת חוק הלאום

 

 

מגדל דוד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2018-2006