כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. sellayohai@gmail.com







הנקראים ביותר השבוע
הפלישה הערבית לארץ-ישראל וההתיישבות היהודית
חדשות המזרח התיכון
טרור, אסלאם ושיטפון של פליטים מאפריקה השחורה
טורקיה מסוכנת למדינת ישראל
ניצחון הוא כלי הסברתי היעיל ביותר
הדמוקרטיה המערבית בעידן התקינות פוליטית
עמוד ענן – הישגים יוצאי דופן למדינת-ישראל בעקבות המבצע
המלחמה התחדשה - נאומו של אבא אבן, יולי 1948
ספר חדש: "קיצור תולדות דגל ישראל", מאת דני בירן
אירופה הפסידה במלחמה עוד לפני שהיא החלה
ספר חדש: מלחמה כבדת דמים: טראומה, זיכרון ומיתוס
ג´ון קרי - תרגיל בתעמולה אמריקאית רדודה
אליאס מורקוס - לקחי הניסיון: חלק ראשון
שוב פרשת ליברמן - כלבו של פבלוב נובח פעם נוספת
סתיו 2017 - על תחזיות פוליטיות ועל חזיונות (שווא)
טרור אסלאמי – מלחמת-אזרחים בסוריה – פברואר 2016
התהליך המדיני – תרגילים פוליטיים ותודעה עצמית כוזבת
הלוגיקה הפאשיסטית של חברי-הכנסת הערבים
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
הליברליזם המערבי מטפח את האסלאם הרדיקלי

טורקיה - השיבה למשטר דמוקרטי

הצבא הטורקי

09.08.2008


 

 

מאת: ד"ר יוחאי סלע

 

החלק הרביעי של הפרויקט המחקרי דן בשיבתה ההדרגתית של טורקיה לחיים דמוקרטיים אך עם מגבלות פוליטיות רבות. שני אירועים חשובים התרחשו בטורקיה לאחר ההפיכה הצבאית של ספטמבר 1980:  א. בנובמבר 1983 נערכו בחירות דמוקרטיות. ב. ב-1987 הציבור הטורקי הכריע במשאל-עם שיש להתיר למנהיגי המפלגות הישנות לחזור לפעילות פוליטית מלאה, ולהקים מפלגות חדשות בהתאם לנתיב הרעיוני החדש שנוצר לאחר ההפיכה הצבאית.

 

השינויים הרבים שהתחוללו בטורקיה בעקבות ההפיכה הצבאית של ספטמבר 1980, הביאו לייצובה של המדינה באופן בולט וברור לעין. לאור זאת, ראשי הצבא החליטו כי הגיעה העת לחזור בהדרגה לחיים פוליטיים דמוקרטיים, אך עם מגבלות אחדות כדי לא לחזור שוב על הטעויות שנעשו עד להפיכה הצבאית.

 

שיבה לדמוקרטיה

החוקה החדשה שהחלה להתגבש ב-1983 נועדה ליצור מנגנונים פוליטיים וחוקתיים שיהא באפשרותם להעניק למקבלי ההחלטות מסגרת נוחה, בה יוכלו להוציא לפועל את מדיניותם תוך כדי הקפדה ושמירה על האופי החילוני של המדינה הטורקית.

 

בהתאם לחוקה החדשה, נשיא המדינה הוא גם ראש המדינה, ובסמכותו הבלעדית להטיל על המועמד הראוי ביותר כדי להקים ממשלה חדשה. לנשיא גם הוענקה הזכות להחליט כי המדינה נתונה "במשטר חירום" וכי על הממשלה הנבחרת מוטלת החובה לנהל את המדינה על-פי צו נשיאותי זה. כל חוק חדש המתקבל בבית-הנבחרים הטורקי חייב לעבור את אישורו של נשיא המדינה. כמו כן, נשיא המדינה יוכל "להחזיר" חוקים מסוימים הפוגעים לדעתו באופייה של המדינה לעיונו המחודש של בית-הנבחרים כדי לבצע את התיקונים הנדרשים.

 

על-פי החלטת ראשי הצבא, אחוז החסימה הועלה ל-30% במטרה לבלום כל ניסיון מצד קבוצות קיצוניות ושוליות להיכנס לבית-הנבחרים. ראשי הצבא דגלו בשיטה פוליטית של "2 וחצי מפלגות", וזאת במטרה להעניק לכל ממשלה נבחרת יכולת לפעול באורח תקין וללא לחץ מלאכותי של הקבוצות הפוליטיות השוליות. במסגרת החוקה הוקמה גם "האסיפה לאומית" שמנתה 399 חברים. במילים אחרות, טורקיה נהפכה לרפובליקה נשיאותית כשראשי הצבא שולטים על הנעשה במדינה באמצעות "המועצה לביטחון לאומי". בנובמבר 1982 הובאה החוקה החדשה למשאל-עם שזכתה לתמיכה של למעלה מ-90% מבעלי זכות הבחירה. בנובמבר 1983 נערכות בחירות כלליות כאשר רק שלוש מפלגות הורשו להשתתף בבחירות אלה שסימלו את חזרתה של טורקיה למשפחת המדינות הדמוקרטיות. ויחד עם זאת, חוקים רבים המגבלים את זכויות-הפרט הושארו על כנם.

 

כשנספרו תוצאות ההצבעה התברר שטורגוט אוזל (Trgut Özal) ניצח בהן, וזאת גם לאור הצלחתו לייצב את הכלכלה הטורקית תחת המשטר הצבאי. מפלגתו של אוזל זכתה ב-211 מושבים, וב-7 בדצמבר 1983 יו"ר האסיפה הלאומית החדשה פיזר את "המועצה לביטחון לאומי" שהוקמה בעקבות ההפיכה הצבאית. הנשיא אבראן "ביקש" מאוזל להקים ממשלה, וימים אחדים לאחר מכן כאשר אוזל הציג את ממשלתו החדשה, אבראן אישר את המינויים.

 

כאשר טורגוט אוזל הציג את ממשלתו החדשה באסיפה-הלאומית, הוא הגדיר את ממשלתו כ"לאומית", "קונסרבטיבית", הדוגלת בצדק-חברתי, בשוק תחרותי, והיא תהיה נאמנה בכל ליבה לתפיסתו של אתטורק הנוגעת לטורקיה הלאומית. כמו כן, אוזל ציין כי ממשלתו תהיה מחויבת לדמוקרטיה, ויחד עם זאת הוא לא היסס למסור שממשלתו מאמינה שחינוך דתי יכול להעניק ערכים מוסריים המשותפים לכל הטורקים. לכל היה ידוע שמאות אלפי פעילים פוליטיים נעצרו בתקופת המשטר הצבאי, ובעיה זו העיקה על מגזרים שלמים בחברה הטורקית. אוזל הצהיר בפני האסיפה-הלואמית שהוא מתנגד לחנינה כללית בטענה שחנינה כזו תגרום לתוהו-ובוהו פוליטי וחברתי כפי שהתרחש בפעול עד להפיכה הצבאית. בהצבעת-אמון שנערכה באספה-הלאומית תמכו בממשלתו החדשה של אוזל 213 נציגים מתוך 399 חברי-הבית.

 

נראה היה כי הדמוקרטיה הטורקית צוברת תעוזה והיא הייתה מספיק בטוחה בעצמה כאשר ב-1987 נערך משאל-עם בנוגע לעתידם הפוליטי של ראשי המפלגות הישנות שפעלו לפני ההפיכה הצבאית. במשאל-עם זה נתבקש הציבור הטורקי להחליט האם להרשות לפוליטיקאים הללו לחזור לפעילות פוליטית מלאה. הציבור הטורקי השיב בחיוב - וכך היה.

 

הירושה של המשטר הצבאי

למרות חזרתה של טורקיה למשטר דמוקרטי כפי שחזרה זו באה לידי ביטוי במשאל-העם שנערך ב-1987, "הירושה" של המשטר הצבאי באה ליד ביטוי בכל שטחי החיים הפוליטיים והתרבותיים של המדינה הטורקית. ירושה זו התבטאה למעשה בכל הנוגע לחופש-הפרט ולזכויות-הפרט. המערכת המשפטית של טורקיה התנהלה לאורך שנים רבות בהתאם לחוקי-החירום בכל הנוגע לביטויים אופוזיציוניים מצד פעילים וקבוצות שלא היו מרוצים מהסדר הפוליטי הקיים. בבתי-הסוהר בטורקיה היו אלפי בני-אדם שהביעו התנגדות כלשהי לשלטונות תחת המשטר הצבאי ולאחריו. לאורך תקופה ממושכת אזורים אחדים בטורקיה התנהלו על-פי החוקים של המשטר הצבאי. הצנזורה על כלי התקשורת הייתה תקפה לאורך זמן רב למרות שהוכנסו הקלות אחדות הנוגעות לחופש-הביטוי וחופש העיתונות.

 

בפרק הראשון של הפרויקט המחקרי תיארנו את התערבותו של הצבא הטורקי בחיים הפוליטיים במדינה. המיוחד בהפיכה הצבאית של 1980 היה בהיקף השינויים שהכניסו ראשי הצבא לתוך המבנה החוקי והתחוקתי של המערכת הפוליטית הטורקית. השינויים הללו נועדו כדי למנוע, ככל האפשר, מחזרה על אותן טעויות שנגרמו בשל רשלנותן של הממשלות הקודמות ובשל המבנה הפוליטי הרעוע. כוונתם העיקרית של ראשי הצבא הייתה ליצור פונקציה פוליטית שתנהל בפועל את המדינה ושתרכז בידיה את הסמכויות שהיו מפוזרות לפני ההפיכה בין גופים פוליטיים וחוקתיים שונים. פונקציה זו, המגולמת בדמותו של הנשיא, מאפשרת למערכת הפוליטית לפעול ביציבות רבה יותר. מאחר והצבא הטורקי "מחונך" ומחויב לערכים דמוקרטיים ולאופייה החילוני של המדינה - שכן לאנשי הצבא אסור להצביע בבחירות - סביר להניח שהוא ימשיך לתפקד כאחד מעמודי התווך העיקריים של הדמוקרטיה הטורקית. לפיכך, מעמדו של הצבא בחברה הטורקית הנו חיוני ביותר בתוך חברה המתלבטת בין ערכים ליברליים לבין ערכיו של האסלאם הרדיקלי.

 

על רקע זה ניתן להבין את מעורבותו של הצבא בשמירת הדמוקרטיה הטורקית. יתרה מזאת, על רקע זה גם ניתן להבין את נקודות החולשה של החברה הטורקית בכללותה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בעתירה שהוגשה ב-2008 נגד מפלגת "הצדק והפיתוח" האסלאמית של ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טייפ ארדואן. הטענה העיקרית נגד המפלגה הייתה כי היא מנסה לקדם שינויים דתיים במבנים המוסדיים החילוניים של המדינה. ב-30 ביולי 2008, בית המשפט לחוקה של טורקיה דחה את העתירה נגד מפלגת השלטון של ארודאן, אך בקביל לכך בית-המשפט העביר התרעה חריפה לראשי המפלגה ואף הוחלט כי מימונה מאוצר המדינה יקוצץ בחצי. במקרה הזה בית-המשפט החליט, על חודו של קול, שיציבותה של המדינה הטורקית חשובה לא פחות מהערכים החילוניים עליהם מושתתת החברה הטורקית.

 

תפקיד הצבא בחברות "דמוקרטיות" למחצה

כאמור, נקודת ההנחה העיקרית בפרויקט המחקרי הייתה שהצבא הטורקי מתפקד כ"אושיה דמוקרטית" והוא אף מהווה חלק אינטגראלי, אך סמוי, במערכת הפוליטית הטורקית. לצורך ניתוח האירועים שהובאו בארבעת הפרקים האחרונים, בחרתי לבחון את הסוגיה העומדת על הפרק על-פי מודל תיאורטי המבוסס על שישה שלבים עיקריים (להלן). המודל התיאורטי שפיתחתי אינו מחייב, שכן הוא מהווה כלי עזר בלבד שנועד להסביר את תפקידו של הצבא בחברות לאומיות הנמצאות בשלב מעבר לקראת משטר דמוקרטי -  אך לא על-פי המודל המערבי השכיח המוכר לנו. התהליך הדמוקרטי בחברות מסורתיות נוטה להיות ארוך וממושך, שכן יש בו עליות ומורדות, והישגים אחדים לצד מפלות קשות. כך למשל, קציני צבא בכירים באוריטניה ערכו "הפיכה צבאית" בתחילת אוגוסט 2008 נגד נשיא המדינה הנבחר, סידי אולד שייח' עבדאללהי, בטענה שהנשיא חיזר אחרי שמרנים אסלאמיים. עבדאללהי נבחר לנשיאות מאוריטניה בבחירות דמוקרטיות, שנערכו במרס 2007, שבהן קיבל את תמיכתם של למעלה מ-52% מהמצביעים בסיבוב השני - לאחר שלא הושגה הכרעה בסיבוב הראשון. האירועים המרכזיים במאוריטניה מאז קבלת העצמאות יבהירו מעט את התמונה הכללית:

 

נובמבר 1960: מאוריטניה קיבלה את עצמאותה מצרפת. מאוריטניה הופכת לרפובליקה אסלאמית המונהגת בידי המוכתר אולד דאדא.

 

יולי 1978: דאדא הודח בהפיכה שקטה בידי מוסטפה אולד מוחמד שמקבל סמכויות נשיאותיות אבסולוטיות.

 

דצמבר 1984: לאחר סדרה של ניסיונות הפיכה שהתרחשו במאוריטניה, מאסויה אולד סיד אחמד תפס את השלטון וממנה את עצמו לנשיא המדינה.

 

אוגוסט 2005: הצבא המאוריטני עורך הפיכה צבאית, אך ראשי הצבא הצהירו כי שליטתם במדינה תהיה לתקופה מוגבלת עד שיערכו שינויים במבנים הפוליטיים והתחוקתיים של המדינה.

 

יוני 2006: נערך משאל-עם על החוקה החדשה של מאוריטניה. הציבור החליט כי נשיא המדינה אינו יכול לכהן יותר מ-10 שנים.

 

מרס 2007:  סידי אולד שייח' עבדאללהי ניצח בסיבוב הבחירות השני לנשיאות לאחר שלא הושגה הכרעה בסיבוב הראשון.

 

6 באוגוסט 2008: הצבא המאוריטני ביצע הפיכה צבאית שבעקבותיה הוא הדיח את הנשיא עבדאללהי.

 

פרספקטיבה תיאורטית

הפרויקט המחקרי על הצבא הטורקי התבסס, בין היתר, על מודל תיאורטי הבנוי משישה שלבים עיקריים שנועדו לבחון את האירועים באופן שיטתי במטרה להקל על הבנת האירועים שהתרחשו בטורקיה לאורך עשרות השנים האחרונות.

 

1. הרקע: מה היו הסיבות להתערבות הצבא בחיים הפוליטיים בטורקיה ב-1960 וב-1971, ומה היו המטרות העיקריות של הצבא באותן שנים.

 

2. היווצרות האיום: פרק הזה התמקד בהתנהגותה של המערכת הפוליטית בטורקיה לאחר בחירות-המשנה שנערכו ב-14 באוקטובר 1979. לאחר הבחירות האלה, מאזן-הכוחות הפוליטי השתנה בעקבות הבחירות, דבר שהביא לטלטלה עזה ביציבותה של הדמוקרטיה הטורקית שסבלה ממילא מכשלים רבים. בנקודה זו נשאלת השאלה, מה עשתה המערכת השלטונית של טורקיה כי להתמודד עם האיומים האלה? איך התמודד השלטון המרכזי עם האלימות הפוליטית? האם הממשלה הטורקית עשתה את מה שמוטל עליה כמתחייב מתפקידה ולאור הבטחותיה לציבור?

 

3. החרפה: השלב השלישי התמקד באיומים המיידיים שנוצרו בשל אי-תפקודה של הממשלה הטורקית. כתוצאה מכך, האלימות הפוליטית החריפה עד כדי אנרכיה כללית. מה הייתה עמדתו של הצבא הטורקי לנוכח האירועים האלימים שאיימו למוטט את הסדר הציבורי?

 

4. נקודת-שיא: השלב הרביעי התמקד ב"אירוע הבודד" שדחף את הצבא ליטול את השלטון במדינה. יש המכנים את נקודת-השיא כ-Trigger Event,   המשמש  כ"גורם המדרבן" להפיכה הצבאית בדומה למה שהתרחש במאוריטניה. לפיכך, נשאלת השאלה האם "אירוע בודד" יכול להביא להפיכה צבאית, או שהוא קשור בקשר הדוק לשרשרת אירועים קודמים המשפיעים על החלטתו של הצבא לתפוס את השלטון בכוח.

 

5. ירידה במתח: זהו שלב שבו ראשי הצבא ניסו להרגיע את המערכת הפוליטית באמצעות חוקים ותקנות המותאמים למטרה העיקרית של ראשי הצבא. בנקודה זו, יש צורך לבחון האם ראשי הצבא הצהירו על חזרה לדמוקרטיה בזמן סביר, ומה היו השינויים המבניים שהתרחשו במערכת הפוליטית לאור הצהרה זו.

 

6. שיבה לדמוקרטיה: כאשר המשטר הצבאי משיב את הדמוקרטיה לידי האזרחים, "שיבה" זו אינה מתבצעת האופן מלא. בדרך כלל, לצד היציבות המושגת מתוקף התקנות הצבאיות, הדמוקרטיה במובן המערבי יוצאת ניזוקה לאחר המשטר הצבאי. זכויות-הפרט - על כל המשמעויות שלהן -  נפגעות בשל הירושה שמשאיר אחריו המשטר הצבאי. המשטר הדמוקרטי החדש נוטה להשאיר על כנם חוקים ותקנות רבות מתקופת המשטר הצבאי, וזאת כדי לבצע שינויים הדרגתיים במטרה לבחון את התנהגותם הפוליטית של האזרחים ושל המערכת הפוליטית בכללותה. בהתאם למודל דלעיל, ניתן להבין כי החזרה לדמוקרטיה שלובה "בתשלום" חברתי ופוליטי כבד כפי שהדבר אירע בטורקיה מאז ההפיכה הצבאית של ספטמבר 1980 ועד לימים אלה. ההחלטה של בית-המשפט לחוקה ביולי 2008 בנוגע למעמדה של מפלגת "הצדק והפיתוח" האסלאמית, מראה בעליל כי הדמוקרטיה הטורקית לקחה על עצמה סיכונים מחושבים, וזאת לאחר תהליך למידה אורך וממושך שגבה קורבנות רבים - כפי שהדבר הוסבר באריכות לאורך כל הפרקים הקודמים.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טורקיה - השיבה למשטר דמוקרטי", מגזין המזרח התיכון, 9 באוגוסט 2008.

 

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר





גלריית המגזין

 

 

23 ביוני 2018

 

מוסר, זכויות-אדם ותמיכה בפלסטינים לא הולך ביחד

 

 

מגדל דוד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2018-2006