כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות וידיעות בענייני היום. מרבית המאמרים המופיעים כאן התפרסמו גם במגזין "אומדיה", במגזין "אימגו" ובעיתון "אפוק טיימס". וכן, רבים מהם תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
ג´ון קרי – תענוג שאפשר להאשים את ישראל בכישלון
ארה"ב - מנהיגת העולם החופשי או ברווז צולע?
חג חירות שמח - סדר פסח בבית הלבן
ישראלים בברלין - אלברט איינשטיין לא אכל חומוס בברלין
תעשיית השלום מתחזקת את אבו-מאזן המטורלל
הייפא והבי - דיוקנה של זמרת לבנונית
ג´ון קרי - תרגיל בתעמולה אמריקאית רדודה
תל אביב כמשל – ראש-העיר רוצה להיות ראש-ממשלה
מכון גתה – ללמד גרמנית את הישראלי הברברי
Islamic Terror – How Many People Were Killed During May 2010
רג´פ טאיפ ארדואן – לאן נעלם הנס הכלכלי של טורקיה
טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש מרס 2014
לאן נעלמות 20,000 נשים מוסלמיות מידי שנה
אחמד טיבי והתרמית הערבית הגדולה
דו"ח העוני בישראל – גניבה בחסות מוסדות המדינה
שני עיתונאים ניסו לראיין את ראש-ממשלת ישראל
דן שכטמן – אמירות מסוכנות בדרך לבית הנשיא
תפקידה של התקשורת הגרמנית בעיצוב התודעה הלאומית
אובמה ומדיניות הסיכולים הממוקדים

טורקיה בתקופת המשטר הצבאי

הצבא הטורקי

02.08.2008


 

 

 מאת: ד"ר יוחאי סלע

 

 

במסגרת הפרויקט המחקרי על הצבא הטורקי, מובא החלק השלישי העוסק בשינויים הרבים והעמוקים שעברו על אזרחי טורקיה תחת המשטר הצבאי. המיוחד בתקופה זו, שהחלה ב-12 בספטמבר 1980, התבטא בעומקם של השינויים שראשי הצבא ביקשו לבצע בכל רחבי טורקיה ובמרבית תחומי החיים. השינויים שהתרחשו באותה עת חשובים להבנת האירועים כיום, ולמתח השורר בין חסידי האסלאם לבין חסידי הדמוקרטיה החילונית הטורקית. בעקבות ההפיכה הצבאית, קצב האירועים היה מהיר מאוד וחד כתער וללא היסוסים רבים מצד ראשי הצבא.

 

הצבא מחולל שינוי מהיר

מעט אחרי חצות של ה-12 בספטמבר 1980, כוחות שריון טורקיים תפסו עמדות-מפתח באנקרה בירת טורקיה ובמקומות נוספים בערים הגדולות.

 

בשעה 2 לפנות בוקר, משלחת של קצינים בכירים דפקה על דלתו של ראש-הממשלה, דמיראל, והציעה "בעדינות" לו ולאשתו את הגנתם של הכוחות הצבאיים באחד מהבסיסים הצבאיים הנמצאים בגליפולי.

 

ממש באותה עת הוצעה "הצעה" דומה גם לאצ'וויט ולאשתו.

 

מנהיג "מפלגת ההצלה הלאומית", ארבאקאן, נשלח לשהות בבית-מלון צבאי בפרובינציה נידחת.

 

מנהיגים רבים מתנועות ימניות ושמאליות נשלחו, אחר כבוד, למאסר בחסות צבאית.

 

בשעה 4 לפנות בוקר, תחנת הרדיו הממלכתי של טורקיה שידרה הודעה על ההפיכה-הצבאית ובה גם נמסר לתושבים כי המדינה נכנסת לעוצר כללי.

 

בשעות הערב של ה-12 בספטמבר 1980, הרמטכ"ל הטורקי, קינאן אבראן (Kenan Evren), נשא נאום לאומה בו הוא הסביר את המניעים של הצבא בתפיסת השלטון בכוח. לאור המצב החדש, דומה היה כי תושבי טורקיה פלטו אנחת-רווחה, ורבים מהם סברו שמהלך העניינים יתנהל בדרך שקטה ומועילה הרבה יותר ממה שהיה עד כה.

 

בשעות הערב של אותו יום, אבראן נשא נאום לאומה הטורקית בו הוא הסביר באריכות את המניעים של הצבא לתפוס את השלטון בהפיכה-צבאית. סקירת האירועים האלימים שהגיעו לשיאים חדשים בטורקיה היוו נקודת-פתיחה הולמת לדברים שנאמרו על-ידי אבראן. לדבריו, במהלך השנתיים האחרונות עד להפיכה נהרגו כ-5,240 בני-אדם בשל פעולות טרור שהתרחשו במדינה ולמעלה מ-14,000 אחרים נפצעו. אבראן היפנה אצבע מאשימה לעבר המפלגות הפוליטיות שהצליחו לשתק את תפקודה התקין המדינה כפי שהדבר בא לידי ביטוי בעיכובים התמוהים בבחירת נשיא חדש ובגינוי הפרובוקטיבי לשר-החוץ. אבראן טען כי הקיפאון וחוסר-המעש של המוסדות התחוקתיים והמוסדות הנבחרים, הביאו לכך שכל זרועות הצבא התאחדו כדי להתמודד עם המצב החדש שנוצר בשל כישלונם המנהיגותי של כל המפלגות. ולמרות כל האמור לעיל, אבראן הבטיח לאזרחי טורקיה כי הדמוקרטיה תחזור לאחר שיתבצעו תיקונים אחדים הדרושים כדי לקיים מערכת פוליטית ראויה.

 

דבריו אבראן בנוגע ל"חזרה לדמוקרטיה", הייתה כנה ואמיתית, ודומה היה כי רבים בטורקיה אף האמינו לדבריו. מייד לאחר הנאום, התפרסמו התקנות והחוקים החדשים שהראו בעליל על הנתיב החדש שראשי הצבא התכוונו ללכת בו. התקנות החדשות נגעו למגוון רחב של נושאים הנוגעים לחיים הציבוריים בטורקיה, חלקם נגעו לעניינים שאינם קשורים לכאורה לסדר הציבורי, אולם מאחורי התקנות הללו הסתתרה תפיסה פוליטית שניתן להגדירה במילים פשוטות כ"הנדסה חברתית ופוליטית מקיפה". שימו לב להיקף התקנות החדשות:

 

1. על השובתים לחזור מייד לעבודתם. השביתות בטורקיה אינן חוקיות יותר החל מה-12 בספטמבר 1980.

2. נאסרה לחלוטין הפעילות הפוליטית בקרב העובדים בכל המפעלים והמוסדות.

3. נאסרה לחלוטין הפעלת לחץ פוליטי על העובדים.

4. למרות הכל, טורקיה תמשיך את הקשרים ההדוקים עם נאט"ו.

5. טורקיה תפעל בכל כוחה לקדם את הכלכלה, החברה והתרבות עם כל המדינות השכנות על בסיס של אי-התערבות בענייני פנים. (נקודה זו נגעה גם ליחסים בין טורקיה לישראל).

6. החינוך הממלכתי בטורקיה יתבסס על תכנים שאינם פוליטיים ושאינם נגועים בהטיה רדיקלית.

7. תוקם "מועצה לביטחון לאומי". המועצה אמורה לשמש יועצת ראשית ועיקרית לממשלה הטורקית.

8. העלאת שכר לכל העובדים בסדר גודל של פי שלושה ממה שהיה נהוג עד להפיכה הצבאית.

9. יצאה תקנה חדשה המורה על סגירתם של שלושה עיתונים יומיים.

10. הוטלה צנזורה מקיפה על כל אמצעי התקשורת.

11. כל ראשי הערים בטורקיה פוטרו.

12. כל ההחלטות המנהליות ברחבי-המדינה הועברו לידי מפקדי המחוזות הצבאיים שפעלו תחת המשטר הצבאי ובתיאום עם ראשי הצבא.

13. ניתנה הוראה מפורשת לפתוח באש נגד כל מי שנחשד בפעילות טרוריסטית.

14 נאסרה לחלוטין פעילות אידיאולוגית רדיקלית בכל האוניברסיטאות ובכל מוסדות הלימוד במדינה.

15. כל השוטרים במדינה נצטוו לגלח את שפמם.

 

משטר צבאי חדש וסדר פוליטי חדש

מייד לאחר נאומו של אבראן, הוקמה "המועצה לביטחון לאומי" שהורכבה מחמישה אנשי צבא בכירים. תפקידה העיקרי של המועצה היה לשמש גוף עליון ובלעדי שינהל בפועל את המדינה. ניתן לציין שזמן קצר לאחר ההפיכה הצבאית, האלימות הפוליטית פחתה, ו"אזורים משוחררים" שנוהלו בידי קבוצות גרילה הוחזרו במהרה לידי השלטון המרכזי.

 

מועצה זו החליטה שראש הממשלה החדש של המדינה יהיה בולנט אולוזו (Saim Bülend Ulusu), בן 57 באותה עת, שפרש מהשרות הצבאי ימים אחדים לפני שראשי הצבא נטלו את השלטון לידיהם. ראשי הצבא קיוו כי אולוזו ישמש גשר בין הצבא לבין האזרחים ובכך להורות לכל המפלגות הפוליטיות כי אין בדעתם של ראשי הצבא ליטול לעצמם את השלטון לאורך זמן. לאחר מינויו של אולוז, הוא מהיר להקים ממשלת-טכנוקרטים חדשה שהורכבה מ-27 שרים. מבט מהיר על הרכב הממשלה החדשה מעלה את התמונה הבאה:

 

8 שרים היו גנרלים לשעבר שפרשו מהצבא זה מכבר.

15 שרים כיהנו בתפקידי ממשל שונים, אולם הם לא הזדהו פומבית עם אף מפלגה.

2 שרים כיהנו כפרופסורים באוניברסיטה.

שר אחד היה מבכירי העיתונאים בטורקיה, ושר נוסף היה תעשיין נשוא-פנים.

 

טורגוט אוזל, שכיהן כשר-האוצר בממשלתו של סולימאן דמיראל, הצטרף לממשלה החדשה לאות הערכה למאמציו להביא לשיפור הכלכלה ולשיפור מצבה הפיננסי של טורקיה.

 

בשנה הראשונה להפיכה הצבאית, ראשי הצבא התמקדו בחמישה תחומים עיקריים במטרה לשפר ולייעל את מרבית המערכות הציבוריות:

 

1. המלחמה באלימות: מייד לאחר שהצבא תפס את השלטון, נעצרו בידי כוחות-הביטחון של טורקיה למעלה מ-100,000 איש. למעלה מ-30,000 נותרו במעצר למשך תקופה ממושכת. כל הארגונים הקיצוניים שמיררו את חייהם של האזרחים חדלו מפעילותם האלימה. כתוצאה מכך, מספר הנפגעים מפעולות טרור ירד באופן דרמטי ל-2 נפגעים לשבוע לכל היותר.

 

2. המשבר הכלכלי: נחקקו חוקים חדשים שצמצמו עד מאוד את האינפלציה שמוססה את שכרם של העובדים. בשל צעדים תקיפים אלה, האינפלציה בטורקיה ירדה מ-140% בספטמבר 1980, ל-35% בספטמבר 1981.

 

3. חיסול הפיגור בחקיקה: תחת המשטר הצבאי לא היו עיכובים בחקיקת חוקים חדשים שהוקפאו בשל מניפולציות פוליטיות בתקופת ממשלת דמיראל.

 

4. חיסול המפלגות הישנות: על כל מנהיגי המפלגות הישנות נאסר לחלוטין לעסוק בפוליטיקה. כל אדם שהיה חשוד באלימות פוליטית נאסר עליו להיות חבר מפלגה כלשהי. מרבית המנהיגים של המפלגות הקיצוניות נעצרו ונשפטו. כל המפלגות מהימין הקיצוני, מהשמאל הקיצוני כולל המפלגה הקומוניסטית, הוצאו מחוץ לחוק.

 

5. המלחמה בשביתות: ראשי הצבא ביקשו להגיע להידברות מועילה עם העובדים כדי לפתוח דף חדש ביחסי-העבודה השוררים בין המדינה לבין השכירים. כל ארגוני העובדים הקיצוניים הוצאו מחוץ לחוק. רק איגוד מקצועי שהיה מתון לחלוטין מבחינה פוליטית, קיבל אישור לפעול למען העובדים. ויחד עם זאת, כל איגוד שכזה לא היה רשאי לשמש גורם כלשהו במשא-ומתן שהתנהל על שכרם של העובדים במדינה.

 

חזרה הדרגתית למשטר דמוקרטי

בנוסף לניסיונותיהם של ראשי הצבא לבסס דמוקרטיה שתהא מושתתת על יסודות יציבים יותר, נחקקו חוקים רבים שנועדו למנוע לחלוטין את פעילותן של כל התנועות האופוזיציוניות האלימות. לקראת סוף השנה הראשונה של המשטר הצבאי, "המועצה לביטחון לאומי" הקימה את "האסיפה המחוקקת" החדשה שהורכבה מ-160 נציגים שנבחרו בהמלצתם הישירה של מושלי המחוזות, אך האישור הסופי היה נתון רק בידי "המועצה לביטחון לאומי". האסיפה החדשה הוסכמה לנסח חוקה חדשה ולכונן את "חוק הבחירות החדש" של טורקיה. למרות קיומה של האסיפה המחוקקת החדשה, הדעה הרווחת היתה כי "המועצה לביטחון לאומי" היא שמנהלת בפועל את כל העניינים הנוגעים למדינה באופן מוחלט. לאור זאת, אבראן טען כי הוא מנסה למנוע משאר הצבא להיות מעורב בעניינים פוליטיים, לפיכך "המועצה לביטחון לאומי" הורכבה רק מחמישה אנשי צבא המנהלים בפועל את המדינה.

 

בהמלצת "המועצה לביטחון לאומי", החליטה המועצה המחוקקת להכריז כי בהתאם לחוקה החדשה של טורקיה, אבראן הוא שצריך לכהן כראש המדינה. המשמעות הייתה כי לאבראן תהיינה סמכויות הדומות לזה של נשיא צרפת המכהן כראש הרפובליקה. כמו כן, המועצה המחוקקת החליטה כי ההרכב שלה יהיה כדלהלן:

 

מתוך 160 חברים המרכיבים את "האסיפה המחוקקת", 120 מהם ייבחרו בבחירות חופשיות בפרובינציות השונות של המדינה. 40 החברים הנותרים ימונו בידי "המועצה לביטחון לאומי". כמו כן הוחלט כי לפחות 120 מועמדים יהיו חייבים לעבור את אישורה הסופי של "המועצה לביטחון לאומי". המשמעות לכל לתהליך הפרוצדוראלי הזה הייתה שהשליטה באסיפה המחוקקת נמצאת ברובה בידי ראשי הצבא.

 

טיהור כללי במדינה הטורקית

במקביל לכתיבת החוקה, הצבא המשיך לבצע שינויים מרחיקי-לכת בכל הקשור לניהול התקין של המדינה הטורקית. במשך תקופה קצרה ביותר, כל מערכת-החינוך הטורקית טוהרה מגורמים קיצוניים. גם כל המערכת המשטרתית של המדינה עברה טיהור מקיף לאחר שכ-4,300 שוטרים פוטרו מעבודתם. כל המינויים הפוליטיים של סולימאן דמיראל בוטלו לאלתר. מרבית מושלי המחוזות שהיו בעלי זיקה פוליטית פוטרו אף הם. בבת-אחת היה חלל ריק מנהלי שהתמלא במהרה באנשי צבא שפרשו משירות-פעיל ושהיו נאמנים לעקרונות המנחים של ראשי הצבא שביצעו את ההפיכה הצבאית.

 

טיהור דומה התבצע גם בכל המפעלים הכלכליים הקשורים למערכת הלאומית, וכן גם במערכות הרדיו והטלוויזיה של טורקיה. בכל התפקידים שהתפנו בעקבות הטיהור המקיף מונו אנשי צבא לשעבר. כאשר הוטחה ביקורת כלפי אבראן על היקפם של הטיהורים, הוא טען שיכול להיות שהיה אפשר למנות אזרחים לתפקידים שהתפנו, אולם לעת עתה, זאת הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הבעיה. גם כאשר הביקורת כלפי אבראן גברה, היו לו תוכניות מעניינות נוספות.

 

הסתבר, שלאבראן היו תוכניות מרחיקות-לכת בכל הנוגע לתפקודה של המדינה על כל מוסדותיה ולתפקודם של האזרחים עצמם:

 

1. אבראן הוציא הנחיות והוראות חדשות שכותרתן הייתה "המלחמה בעצלות".

2. כל ראשי המחלקות בשירות הממלכתי נצטוו לחסוך בחשמל למאור ולחימום.

3. כל העובדים נתבקשו לייעל את עבודתם כדי להגביר את הפריון הלאומי.

4. חל איסור לפתוח בתי-קפה חדשים.

5. כל בתי-הספר נצטוו לקיים מידי בוקר טכס להנפת הדגל הלאומי ולשירת ההמנון הלאומי.

6. כל אנשי החינוך נצטוו להופיע בתספורת קצרה.

7. כל הפעילות הפוליטית בין כותלי מוסדות החינוך נאסרה לחלוטין.

 

הרשימה הזו, של ההוראות והאיסורים, נועדה להראות כי אבראן ניסה למעשה לבצע גם "הנדסה חברתית" של כלל החברה הטורקית לאור ניסיון העבר.

 

לעיתים תכופות, כאשר נערכת "הפיכה צבאית", ראשי הצבא מזרימים תקציבים גדולים לכוחות הצבא שנועדו, בין היתר, להשתיק כל עילה לבצע "הפיכה צבאית" נגדית. אלא שאבראן ביקש לערוך רפורמות מרחיקות לכת גם בתוך הצבא. על כן, מייד לאחר ההפיכה הצבאית, כל אנשי הצבא שלא נמצאו להם תקפיד ראוי ההולם את צורכי הצבא, פוטר ללא כל היסוס. כתוצאה מכן, אנשי צבא מבוגרים נאלצו לפנות את מקומם למפקדים צעירים ומוכשרים יותר. יחידות צבאיות מיותרות פוזרו, ושינויים רבים נערכו כדי להפוך את הצבא הטורקי לצבא מודרני ויעיל. שלושת האגפים העיקריים של הצבא - היבשה, האוויר והים - קיבלו תקציבים חדשים על-מנת לפתח ולקדם פרויקטים ייחודיים, וכל זה תחת עינה הפקוחה של "המועצה לביטחון לאומי".

 

לצד המהלכים הללו, גם התקשורת הטורקית עברה תהליך דומה תוך כדי הטלת צנזורה נוקשה ומקיפה. במקביל לכך, גם העורכים בתקשורת הכתובה ערכו צנזורה עצמית גם אם לא הופנתה אליהם בקשה מפורשת ורשמית מצד אנשי הצבא. במקרים אחדים היו עיתונאים שהפרו את הצנזורה והם לא היססו להתעמת עם ההוראות הצבאיות בנושאים אחדים. כל ההגבלות הצבאיות הללו התבטאו היטב גם בצדדים האפלים והסמויים של טורקיה תחת המשטר הצבאי. כך למשל, מידי פעם התפרסמו ידיעות על מצבם וגורלם של האסירים הפוליטיים תחת המשטר הצבאי שמספרם הגיע לאלפים רבים.

 

גם בתקשורת המערבית גברו הפרסומים על האסירים הפוליטיים הרבים שנכלאו בבתי-הכלא בשל עניינים פעוטים. לעיתים קרובות נמסר גם על עינויים קשים עד כדי גרימת מוות לנחקרים. כל הפרסומים הללו עוררו את רוגזם של ראשי הצבא שניסו לייצב מחדש את מכלול החיים במדינה. לעיתים הופנתה שאלה רטורית לעבר התקשורת מצד ראשי הצבא באופן הבא: "היכן היו כל הארגונים האלה המותחים היום ביקורת עלינו, בתקופה בה נהרגו 20 בני-אדם ביום עד שהצבא תפס את השלטון". למרות הביקורת המערבית, מרביתם תושבי טורקיה תמכו בצעדים הדרסטיים שננקטו על-ידי הצבא. לדידם של תושבי טורקיה, האלימות הקשה שהייתה אופיינית לפוליטיקה הטורקית היא שחיסלה את הדמוקרטיה במדינה. על-כן, צעדיהם התקיפים של ראשי הצבא התקבלו בציבור בהבנה  - אם לא לומר, באהדה רבה.

 

עד להפיכה הצבאית היה אפשר לעצור חשוד למשך שבועיים בלבד. בשבועות הראשונים של ההפיכה הצבאית, ניתן היה לעצור חשוד למשך 30 יום. לאחר שהמשטר הצבאי התבסס מעט, התקופה הוארכה ל-90 יום. עניין זה לא עבר לסדר-היום בקהילייה הבינלאומית ורבים מהארגונים הבינלאומיים והממשלות המערביות הביעו מחאה תקיפה כלפי צעדים אלה הנוגעים לזכויות-אדם בסיסיות ומובנות לכל חברה דמוקרטית וליברלית. רק לאחר שהביקורת הבינלאומית גברה, נאות הצבא להפחית את תקופת המעצר לכדי 45 יום. לדידם של ראשי הצבא הטורקי תשובי המדינה נהנו מזכויות יסוד כל עוד הם פעלו על-פי החוקים הקיימים שהיו נוקשים מאוד. ניתן לציין שמרבית אזרחי טורקיה הסכימו עם ההנחה הזו מתוקף הנסיבות ומתוקף ניסיון העבר האלים.

 

לאחר החלתם של כל החוקים וההוראות באופן תקיף וקפדני, שהונחתו בידי המשטר הצבאי, ראשי הצבא החליטו בנובמבר 1983 שטורקיה יכולה לשוב באופן הדרגתי למשטר דמוקרטי בלבוש חדש - שהשפעתו ניכרת גם לאור המשברים הפוליטיים המתרחשים בטורקיה גם בימים אלה. על כך, במאמר הבא.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טורקיה בתקופת המשטר הצבאי", מגזין המזרח התיכון, 2 באוגוסט 2008.

 

מקורות עיקריים:

---------------------------------

BBC/SWB. January-December 1982.

DR (Daily Report). January-December 1982.

INDEX ON CENSOTSHIP. Vol. 11, 1982.

IHT (International Herald Tribune). June-December 1982.

LEVIATAN. Vol. 2.

LEVIATAN. Vol. 3.

MECS. Vol. 3, 1980.

MECS. Vol. 4, 1981.

MECS. Vol. 5, 1982.

MENA. 29 edition, 1982.

MENA. 34 edition, 1987.

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר





גלריית המגזין

 

חג חירות שמח - סדר פסח בבית הלבן

 

20 באפריל 2014

 

50 הרוגים בסוריה; 77 הרוגים בניגריה; 25 הרוגים בעיראק; 18 הרוגים בחיסול-ממוקד אמריקאי בתימן; 5 הרוגים בפקיסטן; 3 הרוגים באפגניסטן; חייל נהרג בטוניסיה; שוטר נהרג במצרים; הרוג בקשמיר; 2,596 בני-אדם נהרגו בניגריה בפיגועי טרור מתחילת 2014;

 

חדשות המזרח התיכון

 

 

 

 

אחמד טיבי והתרמית הערבית הגדולה 

 

 

 

הפילוסוף ולטר בנימין 

 

 

 

הציונות כתנועה לאומית מעוררת השראה 

 

 

ספר מומלץ 

 

 

 

 

 

ספר מומלץ

 

 

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של העיתונאי עדי שוורץ

האתר המומלץ של פרופ' ברי רובין

מגזין מראה

ד"ר רבקה שפק-ליסק

ד"ר גיא בכור

אימגו

אנוכי

 

 

 

 

 

 

 

 

מגזין המזרח התיכון

2014-2006