כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. sellayohai@gmail.com







הנקראים ביותר השבוע
בחירות ארה"ב, סקירה לחודש יולי 2012 – What Else Is New
טרור אסלאמי – נשים כשפחות מין – אפריל 2015
הדמוקרטיה המערבית בעידן התקינות פוליטית
העימות בין ארה"ב לצפון-קוריאה - משחקים באש?
השלום שכמעט הגיע – מגרש משחקים לחובבנים
טורקיה של ארדאון והטרור הכורדי – סבב חדש?
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
צדק היסטורי עם גולדה מאיר - מלחמת יום הכיפורים
טרור, אסלאם ושיטפון של פליטים מאפריקה השחורה
צרפתים בני דת מוחמד – חורף 2015
טרור אסלאמי – חג הרמדאן הקטלני של יולי 2014
ג´ון קרי – איזו עוד מדינה אני יכול להרוס במזרח-התיכון
מדינת-ישראל, הערבים והאמריקאים - מו"מ שמו"מ
בין מדינאות למשיחיות - ארבע מדינות לשני העמים
טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש פברואר 2012
האם פשרה היא הדרך הנכונה ליישוב סכסוכים
אשרף מרואן - המרגל שהפעיל את ראש ה"מוסד"
תרגילים אסלאמיים בזיוף היסטורי
חיסולו של המטיף הסורי מחמוד אל-קאקה
אחמד שוקיירי וכישלונה של הלאומיות הפלסטינית

המשבר בסוריה והדאגה הישראלית

מאת: ד"ר יוחאי סלע

05.07.2008


 

 

 

במסגרת הפרויקט המחקרי על "סוריה בין מזרח למערב 1958-1954", המאמר הנוכחי, הרביעי והאחרון, דן בחששותיה של מדינת-ישראל הצעירה מההתפתחויות הפנימיות בתוך סוריה עצמה ומהפיכתה של סוריה לגרורה סובייטית העלולה להשפיע על האזור כולו ובמיוחד על ישראל. המאמר הראשון דן בהתפתחויות הפוליטיות בסוריה מ-1945. המאמר השני דן במבצעים הסודיים של ארה"ב ובריטניה שנועדו לשנות את פניה של סוריה. המאמר השלישי דן במדיניותן הכוללת של המעצמות הגדולות במזרח-התיכון גם לאור המשבר בסוריה וגם לאור ניסיונותיה של בריה"מ להגביר את השפעתה באזור.

 

ישראל מחפשת בעלי-ברית

ההתרחשויות בסוריה ומצרים, לאור ההשפעה הגוברת של ברית-המועצות במדינות אלה, עוררו דאגה כנה בצד הישראלי. דאגה זו באה לידי ביטוי בסקירה מדינית של משרד-החוץ הישראלי מה-29 באוגוסט 1957, וזו נשלחה לנציגויות ישראל בחו"ל על-מנת להבהיר את העמדה של מדינת-ישראל לנוכח האירועים.[1] התחושה הישראלית באותה עת היתה כי ההשתרשות הרוסית בסוריה מהווה סכנה חמורה למשטר הקיים בירדן והיא מאיימת ישירות על המשטר הפוליטי בלבנון ובעיראק. יתרה מזאת, בסקירה הובעה הערכה כי בסופו של דבר מעמדה של טורקיה יעמוד גם הוא בסימן שאלה. משרד-החוץ הישראלי ביקש להבהיר כי זאת תהיה טעות חמורה לחשוב שרוסיה פעלה בסוריה בצורה שמסכנת את יחסיה עם מצרים, וכי "אין מטרת רוסיה להשתרש בסוריה על חשבון קשריה עם מצרים ואין ספק שהיא הגבירה חדירתה בסוריה בביטחון מוחלט, (מתוך ידיעה) שמעמדה במצרים יישאר איתן". לצד הבהרה זו היתה אזהרה בדבר התכסיסים של בריה"מ סוריה ומצרים, שמטרתם היתה להוליך שולל את מדינות המערב ואת המדינות הפרו-מערביות במזרח-התיכון.

 

בעמוד השני של הסקירה עולה תמונה מעט יותר רצינית בנוגע לחששה של ישראל לאור ההתפתחויות הללו, וכך נכתב בסקירה: "במה שנוגע לישראל, אנו עדים לתהליך העשוי להביא לביתורה על-ידי מדינות ערביות עוינות ומזוינות ומאוחדות בחסותה של ברית-המועצות. יש להסביר ולהדגיש שאמנם גדולה הסכנה לישראל, אך אין זו שאלה של ישראל בלבד, כי אם של העולם החופשי כולו. אם ישאלו,[2] יש להגיד שאנו כמובן מחויבים להיות ערים לכל צעד על הגבול, אבל לא יעלה על דעתנו לעשות דבר". ישראל הצעירה חיפשה באותה עת בעלי-ברית ואולי גם הכרה בינלאומית בנוגע למעמדה ויכולתה של מדינת-ישראל בזירה המקומית כחלק ממדיניות כוללת שנועדה לבסס את הלגיטימציה של ישראל בעיני העולם-המערבי כבת-ברית שניתן לסמוך עליה ברגעי משבר אקוטיים. לצד השאיפה הזו, ישראל רצתה ליצור את הרושם כי מדינות-המערב מתייעצות גם עם ישראל בעניין המשבר, ולא רק עם מדינות האזור הפרו-מערביות. בהמשך הסקירה הדברים נכתבו בצורה יותר מפורשת על עמדתה של מדינת-ישראל במהלך חודש אוגוסט 1957:

 

"המשטר החדש (בסוריה) הולך ומתבסס בקצת מהיר והגורמים הפנימיים המתנגדים לו עלולים להשלים אתו או להתחסל בקרוב אם לא תינתן להם תמיכה מעשית ומוסרית. אנו מבינים את הצורך לשקול ולהתייעץ, אבל הצד שכנגד עובד בינתיים במרץ בכדי ליצור מצב שלא יהיה על מה לבנות אופוזיציה בתוך סוריה, ולהלכה תישאר רק האפשרות של התקפה מזוינת מבחוץ על כל הסכנות הכרוכות בכך. יש הבדל גדול בין המצב במצרים בה צריכה בריה"מ לפעול דרך נאצר המחזיק בידיו את השלטון הפנימי, לבין המצב בסוריה, שם פועלים במישרין תאים קומוניסטים בתוך כל מוסד ושטח-חיים. אבל זו אשליה לחשוב שנאצר מוכן עכשיו לשרת את המערב ולהציל את המצב. להיפך, נאצר הכשיר את הקרקע להתפתחות בסוריה וימשיך לשרת את בריה"מ. אין לנו עניין להבליט את הסכסוך הערבי-ישראלי בהקשר הנוכחי. מאידך גיסא, אין אנו רוצים שיווצר רושם חיצוני כאילו דואג המערב לכל שכני סוריה חוץ מישראל ומתייעץ אתם ולא אתנו. בהסברכם, הדגישו, כי רצוי שרושם זה יתוקן".

 

משיחות עם דיפלומטיים מערבים ואמריקאים, שניהלו אנשי משרד-החוץ הישראלי, עלה כי ארה"ב חששה לקיומו של צינור הנפט שעבר בסוריה, אולם היא לא גילתה כל מחשבה מקורית או נכונות לפעול בסוריה, וכי הקו שהסתמן היה שיש להימנע מתגובות פזיזות, וכי יש לפעול במדינות הערביות הפרו-מערביות במטרה לבודד את סוריה. לאמריקאים היתה סברה - וזו הועברה לישראל - כי סוריה תמנע בשעה זו מכל פרובוקציה בגבול עם ישראל, שכן התגרות בגבול היתה תמיד פונקציה של פילוג סורי פנימי ואילו עתה, כך סברו האמריקאים, המשטר הסורי יציב.

 

בהמשך הסקירה נאמר כי נציג מהשגרירות הבריטית בישראל מזדהה עם הניתוח הישראלי בנוגע לתהליך הסטאליניזציה של סוריה, אך כאשר הנציגים הישראלים ניסו להדגיש את הצורך בפעולה נמרצת מצד ארה"ב, "התחמק הבריטי מלהביע דעה ברורה והשאיר רושם שטרם התגבשה אצלם עמדה בדבר התגובה".

 

הנציג הבריטי דיבר על כך שהסורים והסובייטים זקוקים לפרובוקציה ישראלית כדי להסוות את ההתפתחות הזו ולמשוך לצדם את העולם-הערבי. הנציג הבריטי קיווה שישראל לא תעשה דבר העלול לספק את מבוקשם של הסורים והסובייטים. הנציגים הישראלים הדגישו בפני הנציג הבריטי שבמסגרת מאמץ מערבי נגדי לתקון המצב, "אנו מוכנים לא להתבלט". ויחד עם זאת הטענה הישראלית היתה כי המצב מסוכן, שכן נאצר ירמה את המערב ויעמיד פנים כאילו הוא מוכן לשיתוף פעולה ולחידוש היחסים עם מדינות המערב. הנציגים הישראלים ניסו להדגיש כי ישראל אינה מאמינה שנאצר שינה את יחסו ואת עמדתו כלפי הסובייטים, וכי אסור ליפול לאשליה כזו. הנציג הבריטי טען כי לבריטניה יש רושם שונה, וכי נאצר הזדעזע מאוד מהמאורעות בסוריה ואולי יש סיכוי "שיטיב את דרכיו כדי להציל את עצמו מגורל של גרורה סובייטית".

 

בנוסף לכך, מקור בריטי בארה"ב מסר לנציגים ישראלים כי התגרות גלויה של סוריה וברה"מ בלבנון, בעיראק ובירדן אינה צפויה, אך התגרות כזו היתה מועילה מאוד למערב שכן בכך יוסרו העכבות שמנעו את התגובה. ויחד עם זאת הובע חשש כי על-מנת לשבור את טבעת הבידוד בו מצויה סוריה, היא תנסה ליצור מתיחות בגבול עם ישראל ובכך יוחלש הניסיון להציג את בריה"מ כמסכנת את עצמאותה של סוריה.

 

מקור בריטי בלונדון מסר לישראלים את דעתו כי אין לאפשר לסורים להיבנות באמצעות פרסומת מופרזת, כפי שמדינות המערב אפשרו זאת לנאצר, "עד שהרגשת החשיבות תעלה (תגביר) את תאבונם וחוצפתם". המקור הבריטי הבהיר, כי מדינות-ערב הן שצריכות להתערב בנעשה בסוריה ולא המעצמות, וכי מדינות-ערב המתונות יודעות היטב את השלכותיה של השתלטות סובייטית על צינורות הנפט.

 

מקור צרפתי התלונן בפני הישראלים כי מחלקת-המדינה האמריקאית אינה מתייעצת עם הצרפתים, וכי לערכתו מחלקת המדינה עדיין לא גיבשה כל תוכנית כנגד הסכנה הסובייטית בסוריה.

 

מקור טורקי מסר לישראלים כי הבריטים מעדיפים טיפול פאן-ערבי יחד עם ערב-הסעודית וירדן, כשמצרים מהווה את נקודת הכובד של המסגרת הזו, שכן רק מצרים יכולה להשפיע על סוריה להפסיק את התהליך המסוכן הזה.

 

שגריר ישראל בבריטניה, אליהו אילת,[3] העביר דיווח על שיחה שנערכה בינו לבין אישיות מרכזית במשרד-החוץ הבריטי:

 

"שאלתיו לעמדתו בקשר למצב בסוריה. השיב, שמכירים בחומרתו אבל אין עצה מעשית בפיהם. חושש כי גם בוושינגטון נבוכים. שאלני להערכתי. עניתי שעם על הרעה שבהתפתחות האחרונה, עשויה אולי לצמוח ממנה טובה. אולי תפקח עיני המדינאים הערביים, שאינם רוצים ללכת בדרכי סוריה, ולהכיר (בכך) שלא ישראל אלא רוסיה מאיימת על עצמאותם. מהכרת אמת זו אף יסיקו במקודם או במאוחר מסקנות שיקרבום לשלום עמנו. תועלת שנייה, שהאחראים לקביעת המדיניות במשרד-החוץ של כמה ממעצמות המערב אולי יבינו סוף סוף שלא ניתן לעצור מאמצי רוסיה להשתלט על האזור על-ידי פיוס הערבים. הוספתי, שלא יפרש דברי כאילו אנו ששים למצב הנוכחי בסוריה משום שהוא מוכיח צדקת ניתוחנו של בעיות האזור ואזהרותינו על העתיד להתחולל בו בייחוד מאז עליית נאצר לשלטון. אנו מודאגים כמוהם ולאור הנעשה בסוריה נעמוד על המשמר, יותר מכל תקופה שלאחר מערכת סיני. הערתי, שלדעתי, תהיה נשקפת בעתיד הקרוב סכנה גדולה יותר מהמשטר הנוכחי בסוריה לירדן ולעיראק מאשר לישראל. במדינות-ערב הסמוכות יהיו לסוריה סיכויים להצליח על-ידי פעולות חתירה פנימיות ללא שימוש בנשק, וכך למנוע מהאמריקאים להתערב באופן צבאי. לעומת זאת יוכלו הסורים לפגוע בישראל רק בפעולה צבאית ישירה, דבר שלט ימהרו לנסותו, אלא לאחר שישתלטו על ירדן, ואם יגיעו להסכם עם רוסיה על העזרה שיקבלו ממנה באנשים ולא בנשק בלבד. חזקה עלינו שנעקוב בתשומת-לב מיוחדת אחרי השפעת המצב בסוריה, קודם כל על ההתפתחויות בירדן והכרוך בה לביטחוננו".

 

כך תיאר אליהו אילת העמדה הבריטית לנוכח המשבר: "הבריטי ענה, שמסכים להערכתי על הסכנות הגדולות לירדן ולעיראק יותר מאשר ליתר שכנות סוריה, פרט אולי ללבנון שבה גוברים העצבנות והפחד מפני חתירות של סוכנים סורים וסובייטים על-ידי ניצול הנטיות לאיחוד לבנון עם סוריה בקרב חלק ניכר מהאוכלוסייה המוסלמית במדינה. גם לדעתו (של הבריטי) אין לחשוש כרגע מפעולות צבאיות של הסורים נגד שכניהם ואף גם מפגיעות בצינורות הנפט העוברים בסוריה, אלא מפני ניסיונות להפיל את המשטרים הקיימים במדינות-ערב הידידותיות למערב באמצעות מהפכות פנימיות. במקרה כזה, לא יוכלו בריטניה או ארה"ב להתערב במישרין. מכאן מבוכתם ודאגתם כיצד למנוע זאת בייחוד בירדן. כאן העיר הבריטי כמה חשוב בעיניהם שנמנע כרגע מלהיכנס לסכסוכים עם ירדן בקשר לפעולתנו במפורז[4] בירושלים וכדי לא להקל על נאצר והסורים לנצל את הדבר לשם איחוד מדינות-ערב מסביבם על רקע איבה משותפת לישראל".

 

"השבתי", הסביר אילת, "שפעולתנו במפורז חוקית ונעשית בידיעת האו"ם ולעיני הירדנים שרק בימים האחרונים הרימו משום מה קול צעקה. כשם שלא התנגדנו לפעולות החוקיות שלהם בחלקם המפורז, כן, עם כל רצוננו למנוע סכסוכים עם ירדן, לא נוותר על זכויותינו בשטחנו". הבריטי אמר שירצה שנחליף לעיתים קרובות דעות על המצב בסוריה הנראה לו כחמור ביותר, כי זו הפעם הראשונה שהעולם-החופשי עומד בפני עובדת היהפך (כך במקור) מדינה במזרח הקרוב - סוריה - לגרורה מוחלטת של רוסיה, על כל הסכנות הנובעות מעובדה זו ליתר מדינות האזור והעולם החופשי כולו ובראשו לבריטניה, שלה (יש) אינטרסים חיוניים באזור".

 

אם בודקים את ההיסטוריה של הסכסוכים הפנימיים בעולם-הערבי שבהם מעצמות-מערב נדרשו להתערב, בדרך-כלל הופנתה בקשה מפורשת לישראל "לא להתבלט" גם אם היא סופגת פגיעות קשות כפי שאירע במלחמת-המפרץ הראשונה ב-1991 ובפלישה האמריקאית לאפגניסטן באוקטובר 2001, שנערכה בעקבות הפיגועים של ה-11 בספטמבר 2001. על-פי מה שאמר הבריטי לשגריר הישראלי, בעיקר במשפטים האחרונים, לבריטניה לא היה ספק מה תהיה המשמעות בהפיכתה של סוריה לבת-חסות סובייטית באזור - אזור המהווה את מקור האספקה העיקרי של נפט למערב. האינטרסים החיוניים של בריטניה, אם כן, נגעו בעיקר לעניין אחד, דהיינו אספקת נפט סדירה. ודומה כי לאור מלחמת-המפרץ השניה ב-2003, מתלווה לאינטרסים החיוניים של בריטניה וארה"ב גם אידיאולוגיה של דמוקרטיה וחירות, שלעיתים זו מתקבלת בחשדנות רבה משום מרכזיותו של עניין הנפט באזור.

 

הנימה הסובייטית כלפי ישראל באותה עת היתה צפויה, וכל התקרבות בין ישראל לארה"ב התפרשה כהתגרות גלויה נגד מדינות-ערב בכלל וכלפי סוריה בפרט. הירחון הרוסי Sovremienny Vostok יצא בכותרת "ישראל ממשיכה לשחק באש". ולפי הדברים שנכתבו בגוף הכתבה, ניתן היה להבין שעל-פי התפיסה הרוסית ישראל אישרה את נכונותה למלא תפקיד של "מוציא לפועל צייתני של מדיניות האימפריאליזם האמריקאי במזרח-הקרוב ובמזרח-התיכון". הירחון ידע לספר לקוראיו כי ישראל מבצעת מעשים פרובוקטיביים בגבול סעודיה, תוך כדי הפרת זכויות המים הטריטוריאליים של סעודיה. זאת ועוד, לדעת הירחון, כל ניסיון ישראלי לשלוח אוניית-ניסיון ישראלית דרך תעלת-סואץ יגרום לכך שמצרים תגן על זכויותיה בכל האמצעים העומדים לרשותה.[5] המטרה הרוסית היתה ביצירת תודעה ציבורית כי "הסכנה הישראלית" אינה נוגעת רק לסוריה במישרין, אלא היא נוגעת לכל המדינות באזור גם לסעודיה שנחשבה פרו-מערבית. אך, סורים רבים העדיפו בשלב זה להתעלם מ"הסכנה הישראלית" ולפעול נגד מה שנראה בעיניהם כדחוף יותר, דהיינו, לפעול דווקא נגד "הסכנה הסובייטית" ולהציע איחוד מדיני מיידי עם מצרים שקרם עור וגידים ב-1 בפברואר 1958 במסגרת הקהיליה הערבית המאוחדת - היא קע"ם.

 

געגועים לדמוקרטיה

לכל האירועים האלה - של השנים האחרונות - היתה השפעה מצטברת, עד כי הסורים עצמם החלו להאמין כי מדינתם נמצאת על מסלול ההשתלטות הקומוניסטית. לפיכך, מערך הכוחות הפוליטיים במדינה החל להתגבש מחדש כדי לקדם את פני הסכנה הקומוניסטית. וכתוצאה מכך, עקב ההרגשה המדומה או האמיתית שהיתה בזמנו, חלה תפנית במערכת הפוליטית הסורית: מפלגת הבעת' החלה להתקרב יותר ויותר לכיוונו של עבד אל-נאצר במטרה לבצע איחוד מדיני בין שתי המדינות על-מנת להתמודד כנגד הסכנה הקומוניסטית. במדינות המערב, ובעיקר בארה"ב, ניתן לכך ביטוי הן בהיבט הפנימי והן בקשר למאבק הבין-הגושי בנוגע לסוריה עצמה.[6]

 

בנוסף לכך, במפלגה הקומוניסטית הסורית עצמה החלו להישמע קריאות נגד חאלד בקדאש מנהיג המפלגה. קריאות אלה באו מקרב חברי-המפלגה בעלי אוריינטציה מרקסיסטית, ולפיכך, הדעה כי ההשתלטות הקומוניסטית על סוריה נראתה בעיניהם כמטחווי-קשת. כתוצאה מכך החלה להתפתח אופוזיציה תקיפה וקולנית לחאלד בקדאש בתוך מפלגתו הוא, ששורשיה נטועים מהוויכוחים על מנהיגותו עוד מתחילת שנות ה-50. אופוזיציה זו בהנהגתם של אליאס מורקוס ויאסין אל-חאפז, היא שהביאה לפילוג במפלגה הקומוניסטית הסורית בחודש ספטמבר 1957 ופילוג נוסף בתחילת 1958. הפילוג נבע גם בשל שאלת האיחוד עם מצרים - בין תומכי האיחוד עם מצרים, כדוגמת מורקוס ואל-חאפז, לבין הגרעין קשה של המפלגה הקומוניסטית, בראשותו של בקדאש, שהתנגד לאיחוד עם מצרים מטעמים שונים. שאלת האיחוד עם מצרים הביאה לפרץ של אלימות פוליטית בין מתנגדי האיחוד לבין תומכי האיחוד; בין חברי מפלגת הבעת' לבין חברי המפלגה הקומוניסטית; ובין הנאצריסטים לבין מתנגדיהם.

 

חוסר היציבות הפוליטית בסוריה המאיסו על סורים רבים את המשטר הדמוקרטי-פרלמנטרי, שכן, הסתבר שהכוחות הצנטריפוגליים בסוריה הלכו והתרבו מאז העצמאות, והשיקולים הפוליטיים נבעו הן בשל חשבונות העבר והן בגלל אינטרסים עדתיים ואישיים. לפיכך, האיחוד עם מצרים היווה לרבים מוצא מכובד לנוכח הסכנה המוחשית שנראתה באותה עת - הן מצד המעצמות והן מצד כוחות צנטריפוגליים בתוך סוריה עצמה, שאיימו לפורר את המדינה לרסיסים על-פי החלוקה העדתית. מאז אותם ימים, סורים רבים מביטים בערגה כואבת ומיואשת לעבר הימים בהם סוריה עשתה מאמצים לבסס מערכת פוליטית דמוקרטית גם אם זו היתה פגיעה ושברירית לפי כל קנה-מידה.

 

הערות

--------------------------------------------------------------------------------

[1]משרד החוץ, סקירה שבועית מס' 278. 29 באוגוסט 1957 (11 עמודים).

[2]הכוונה היא, ש"אם ישאלו את הנציגים הישראלים" המוצבים בחו"ל.

[3]אליהו אילת - 1903-1990. מזרחן ודיפלומט. בשנים 1934-1945 עבד במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. כיהן כשגריר ישראל בארה"ב, ובשנים 1950-1959 התמנה לציר ולאחר מכן לשגריר בבריטניה. כיהן כנשיא האוניברסיטה העברית בשנים 1962-1968. ד"ר אליהו אילת פרסם זיכרונות ומחקרים במגוון נושאים. בין ספריו, המאבק על המדינה, ו-בריטניה ונתיביה להודו, שיצא לאור ב-1971.

[4]באזור המפורז בין ישראל לירדן על-פי הסכם שביתת הנשק מ-1949.

[5]משרד החוץ, סקירה שבועית מס' 278. 29 באוגוסט 1957, עמ' 9.

[6]Robert Louis Benson and Michael Warner, (eds), VENONA: Soviet Espionage and American Response, 1939-1957. (Washington, DC: National Security Agency/Central Intelligence Agency, 1996); Declassified National Intelligence Estimates on the Soviet Union and International Communism, 1957, Probable Soviet Action in Various Contingencies Affecting Syria, 24 September 1957.

 

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר





גלריית המגזין

 

 

15 בדצמבר 2018

 

הרהורים על הצעת חוק הלאום

 

 

מגדל דוד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2018-2006