כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
טורקיה מסוכנת למדינת ישראל
סתיו 2017 - על תחזיות פוליטיות ועל חזיונות (שווא)
טרור, אסלאם ושיטפון של פליטים מאפריקה השחורה
היוזמה הסעודית: הברווזון המכוער - אגדה מודרנית
אל-נכבה (النكبة‎) – הפלשתיניזציה של המסכנוּת
רעיון הטלאי הצהוב מקורו באסלאם הקדום
השלום שכמעט הגיע – מגרש משחקים לחובבנים
טרור אסלאמי – אנגלה מרקל בסעודיה - אפריל 2017
ספר חדש: "קיצור תולדות דגל ישראל", מאת דני בירן
אירופה הפסידה במלחמה עוד לפני שהיא החלה
צדק היסטורי עם גולדה מאיר - מלחמת יום הכיפורים
התקשורת צריכה לבקש סליחה בנימין נתניהו
אשרף מרואן - המרגל שהפעיל את ראש ה"מוסד"
התגובות בתקשורת הבינלאומית לפירוק האיחוד בין מצרים לסוריה
הפליטים הסמויים מן העין
חקירות ראש הממשלה - משפטולוגיה להדיוטות
ירושלים של טראמפ – האומנם פיל בחנות חרסינה?
נְתַנְיָהוּ בְּגוֹב הָחָקִירוֹת - פוליטיקה ישראלית 2017
צעירים באירופה – האם הדמוקרטיה מתחזקת או נחלשת

התוכנית האמריקאית במזה"ת - Project Omega

מאת: ד"ר יוחאי סלע

28.06.2008


 

 

במסגרת הפרויקט המחקרי על "סוריה בין מזרח למערב 1958-1954", המאמר הנוכחי דן במדיניותן של ארה"ב, בריטניה וצרפת במזרח-התיכון באותן שנים. שני המאמרים הקודמים עסקו בהתפתחויות הפוליטיות בסוריה לאחר 1945, ובמבצעים הסודיים של ארה"ב ובריטניה שמטרתם היתה לשנות את המשטר הפוליטי בסורי לנוכח האיום הסובייטי במזרח-התיכון. בתחילת המאמר הנוכחי ניתנת סקירה קצרה על המדיניות הצרפתית במזרח-התיכון לנוכח מעורבותה של צרפת באלג'יריה. סקירה זו מהווה רקע להבנת האירועים כפי שהם מוסברים בחלק השלישי והרביעי של הפרויקט המחקרי.

 

המדיניות הצרפתית כלפי עבד אל-נאצר

הצרפתים ראו בנאצר אויב מר המונע הסדר נוח מבחינתם באלג'יריה. לפיכך, הסברה הצרפתית היתה, כי מכות צבאיות על עבד אל-נאצר, מידי ישראל, יביאו לחיסולו ובכך הדבר יקל עליהם את השליטה הצבאית והפוליטית באלג'יריה. עדות מעניינת על הקשרים בין ישראל צרפת נמסרה מפי פרופ' יובל נאמן שבשנת 1954 שימש כסגן ראש אגף מודיעין בצה"ל. לדבריו, בן-גוריון שלח אותו בבהילות לצרפת כי להקים את הקשרים המודיעיניים עם פריז וזאת משום ש"המפקדה של המחתרת האלג'ירית ישבה בקהיר וזכתה לתמיכה נלהבת של נאצר. הצרפתים רצו שנעזור להם במידע ובמבצעים נגד המחתרת. אנחנו היינו צריכים מהם נשק כמה שיותר מהר".[1] בן-גוריון חשב, באותה עת, גם על קבלת ידע בנושא של אנרגיה גרעינית כחלק משיתוף-הפעולה עם הצרפתים.

 

כתוצאה מכך, המודיעין הישראלי סיפק מידע יקר-ערך על פעילותה של המחתרת האלג'ירית בקהיר. ובהמשך לכך, יובל נאמן תיאם סיוע חסר-תקדים שהוגש לצרפתים בבואם לפגוע בפעילותה של המחתרת. לדבריו, "היו מבצעים שלא היו סבירים. אם ראיתי שהם מבקשים מאתנו דבר שעלול להביך את מדינת-ישראל, ואפילו להביא להתפטרותו של בן-גוריון, לא הייתי מאשר זאת... בסיכומו של יום חלק גדול מהדברים המפחידים שהצרפתים רצו לא יצאו אל הפועל מסיבות מבצעיות. ממה שכן עשינו בשבילם הם היו מרוצים עד הגג". כמו כן, המודיעין הישראלי העביר מידע לצרפת על תכנון ניסיון התנקשות בדה-גול, אך, לדבריו של יובל נאמן, דה-גול "הרגיש מושפל מאוד שישראל היתה צריכה לחוש לעזרתו". לאחר שצרפת נסוגה מאלג'יריה לא היה עוד צורך ביחסים קרובים עם ישראל, והיא העבירה את כובד משקלה לעבר מדינות-ערב, כפי שהדבר בא לידי ביטוי ימים אחדים לפני פרוץ מלחמת ששת-הימים, בשעה שדה-גול יעץ לישראל "לא לפתוח ראשונים במלחמה" למרות האיום הקיומי עליה. מאז ועד היום, ישראלים רבים חשים "בגידה" לנוכח תגובתו זו של דה-גול דווקא באחת משעותיה הקשות ביותר של מדינת-ישראל.

 

ארה"ב ובריטניה מגייסות תמיכה בינלאומית

ב-16 בספטמבר 1957, נשלח מסמך מהשגרירות הבריטית בביירות למשרד-החוץ בלונדון, שעסק בסקירה כללית על סוריה. בין המסמכים שנשלחו היו עוד שני מסמכים נוספים שכנראה הגיעו ימים אחדים לפני כן ממשרד-החוץ בלונדון, לעיונו ולידיעתו של השגריר הבריטי בביירות. המסמך הראשון היה טיוטת-טלגרמה שהכין משרד-החוץ הבריטי שנועדה להישלח לנהרו, ראש ממשלת הודו, שסיווגו היה "סודי ביותר". המסמך השני היה סיכום של שיחה שנערכה בין סגן שר-החוץ הבריטי לבין ראש-ממשלת סודאן.[2] מסיכום השיחה עם ראש-ממשלת סודאן עולה, כי לשני האישים היה חשש כבד שסוריה הופכת להיות קומוניסטית תחת הדומיננטיות של בריה"מ. במסמך זה, אנשי משרד-החוץ הביעו תיקווה שמדינות-ערב ידאגו "שהמוגלה הסורית לא תתפשט"... והן לפחות יפגינו תמיכה גלויה כלשהי בשכנותיה השבריריות של סוריה - ירדן ולבנון - ואף יפגינו את חוסר-שביעות רצונם כלפי הדרך הקומוניסטית של סוריה.

 

במסמך השני, בטיוטת-הטלגרמה שלא היתה חתומה, מובעת דאגה עמוקה מפי אישיות בריטית בכירה, לנוכח האירועים בסוריה בשל השתלטותם של גורמים פרו-קומוניסטים על החיים הפוליטיים במדינה.[3] אולי המסמך הזה מעולם לא נשלח לנהרו, אך הוא חושף את דאגתם העמוקה של הבריטים בנוגע לנעשה בסוריה, בעיקר לאחר שלושת האירועים שהתרחשו באוגוסט 1957. הטיוטה חושפת גם את התרשמותם של האמריקאים מהנעשה בסוריה, שהיתה חמורה יותר מהתרשמותם של הבריטים באותה עת. אולם הדאגה משליטה קומוניסטית על סוריה, בדרגה כזו או אחרת, היתה משותפת הן לארה"ב והן לבריטניה. בטיוטת-הטלגרמה היה ניסיון לשכנע את נהרו שהעניינים בסוריה ראויים לתשומת-לב מיוחדת לנוכח הסכנה הקומוניסטית. כאשר פקידי משרד-החוץ הבריטי ניסחו את טיוטת הטלגרמה, בראשיהם של בריטים ואמריקאים אחדים, נרקמה תוכנית חדשה, שלישית במספר מאז אוקטובר 1956, להתנקש בחייהם של עבד אל-חמיד סראג', עפיף אל-ביזרי וחאלד בקדאש. אך תחילה, אלה עיקרי הדברים שנכתבו בטיוטת-הטלגרמה בצורה זהירה ומנומסת לעילא:

 

* בריטניה רוצה לשתף את נהרו בדעותיה על הנעשה בסוריה, מאחר וגם נהרו הביע דאגה מסוימת לנוכח האירועים האחרונים.

* מזה זמן מה, בריטניה מודאגת לנוכח האירועים בסוריה - למרות שלא באותה רמת איום כפי שארה"ב רואה את המצב הנוכחי. כבר בשנה שעברה, האמריקאים היו משוכנעים שניהול המדינה הסורית נמצאים בידיים קומוניסטיות או בידי כאלה האוהדים את העניין הקומוניסטי.

 *בריטניה, באותה עת, לא חשבה שהמצב כל כך חמור כפי שהאמריקאים סברו. אולם האירועים האחרונים הובילו את בריטניה למסקנה שסוריה עברה את נקודת האל-חזור. לדעת בריטניה, סוריה נמצאת במצבה של צ'כוסלובקיה בתקופת אדוארד בנש ויאן מסריק.[4] ניתן להגיד שסוריה נמצאת בידיהם של אנשי השמאל הקיצוני. (בטיוטה נכתב בתחילה כי סוריה נמצאת בידיהם של "אוהדי הקומוניסטים", אך שורה זו נמחקה, ונכתב כי סוריה נמצאת בידיהם של "אנשי שמאל קיצוני").

 

* לדעת בריטניה, אחת מהאינדיקציות למתחולל בסוריה באה לידי ביטוי באיוש עמדות המפתח של הצבא והמשטרה, כמו כן גם לעמדת הממשלה הסורית כלפי שכנותיה של המדינה. השליטה בכוחות הצבא והמשטרה הוא המפתח לכוח-פוליטי במדינות שאינן מפותחות דיין.

* ההודעה ב-6 באוגוסט על הסכם צבאי-כלכלי בין סוריה לבריה"מ; מינויו של עפיף אל-ביזרי לרמטכ"ל, בעל הנטיות הקומוניסטיות;[5] והחילופים הפרסונאליים הנרחבים בצבא הסורי - גרמו לגיבוש האגף השמאלי ולהפגנת כוחו הרב בשורות הצבא.

* שכנותיה של סוריה מאוד מודאגות מהמצב החדש שנוצר.

 *בריטניה ערה לעבודה שנהרו חושב שהיא (בריטניה) לוקחת יותר מידי ברצינות את האיום הקומוניסטי בעולם-הערבי, ושנהרו טוען שעל בריטניה לתת לכוחות הלאומיים, בחלק זה של העולם, לפעול על-פי השקפת עולמם ולמען עתידם.[6]

* לבריטניה יש אהדה מסוימת לגישתו זו של נהרו, ובריטניה משתדלת להיות רגועה בעניין הזה.

 

* אולם, בנוסף לאהדתה של בריטניה בנוגע לגישתו של נהרו, הרי זה ברור שהמזרח-התיכון מהווה יעד לכוונותיה ההתפשטותיות של בריה"מ, גם בשל היותו מקור האספקה העיקרי של נפט לאירופה. עניין זה מוסיף לשיקולים האסטרטגיים של הסובייטים.

* בריטניה סבורה שבריה"מ לא תשתלט על כל מדינות המזרח-התיכון כדי ליצור בסיס תמיכה סובייטי רחב, משום שכל המדינות הן עניות ומסורתיות הנמצאות בשלב מעבר - מפיאודליזם לחברה מודרנית. אך בגלל המצב הרגיש הזה, הן מועדות לפורענות מצידה של בריה"מ, העלולה לנצל את מצבן הרגיש של מדינות-ערב. בריטניה מקווה שמדינות המזרח-התיכון חזקות דיין כדי לגבש לעצמן את עתידן במו-ידיהן.

* בריטניה אינה יודעת, כרגע, עד כמה היא יכולה לעזור למדינות האלה, אך ההיסטוריה לא תסלח לבריטניה אם היא לא תעמוד לצדן של מדינות האוהדות את הרעיון הדמוקרטי.

* בריטניה מאוד מודאגת מהמצב בסוריה בשל ידידותה של בריטניה עם שתי מדינות השכנות לסוריה. דאגתה של בריטניה נובעת גם בשל צינור הנפט העיראקי העובר בתחומה של סוריה. (בטיוטת-הטלגרמה היתה שורה שנמחקה, בה טענה בריטניה שמקורות המידע שלה מורים על כך ש"סוריה נמצאת במצב-רוח תוקפני כלפי שכנותיה בעידודם של הסובייטים").

 

* הסכנה מכל האירועים האלה היא ברורה וגלויה לעין. בריטניה רואה סיכוי קטן לשינוי במצב, אלא אם כן הנשיא קוואתלי, שהוא משענת קנה-רצוץ,[7] ינהיג את מדינתו לכיוון יותר דמוקרטי.

* לנוכח ההצהרות האמריקאיות בנוגע לסוריה, לבריטניה אין ספק שארה"ב תפעל בכל האמצעים העומדים לרשותה כדי להגן על שכנותיה של סוריה מפני תוקפנותה.[8] דבר זה יבוא לידי ביטוי במתן סיוע מוראלי וחומרי כאחד. בריטניה תתמוך בכל צעדיה של ארה"ב.

* בריטניה מקווה שנהרו מבין את עמדותיה הברורות, גם משום שנהרו עצמו מבין את הסכנה הקומוניסטית. דבר זה, כשלעצמו, פותר את בריטניה מלהוכיח שאין לה מניעים אימפריאליסטים.

* שאיפתה של בריטניה הוא לשמור על השתיל-הרך של הדמוקרטיה במזרח-התיכון מכוחות המסכנים את הדמוקרטיה.

* בריטניה ערה לעבודה שנהרו שותף למטרה זו, למרות שהוא לא תמיד יכול להסכים לכל מה שנאמר בעניין או לתת סיוע בפועל. אך, בריטניה מאמינה שזו הדרך המעשית היחידה לעזור לכוחות הדמוקרטיים במזרח-התיכון.

 

הפרשנות הבריטית, ואף זו האמריקאית, שניתנה לאירועים בסוריה, היתה של דחיפות לנוכח סכנת ההשתלטות הסובייטית על המדינה. גם אם בטיוטת-הטלגרמה הדברים נמסרו בצורה עדינה ומנומסת, לנוכח מעמדו הרם של נהרו, היה כאן ניסיון להכין את הקרקע הבינלאומית להתערבות בריטית ואמריקאית בנעשה בסוריה - אם וכאשר העניינים יצאו מכלל שליטה. העניינים, לדידם של האמריקאים והבריטים, יצאו מכלל שליטה כאשר בעקבות חשיפת התוכנית האמריקאית, סראג' קיבל החלטה לבצע מהלך נוסף כדי לחזק את האגף השמאלי במדינה ובצבא. כאמור, ב-17 באוגוסט מונה עפיף אל-ביזרי לרמטכ"ל. ניזם אל-דין נאלץ לפרוש ויחד עמו פוטרו עוד עשרות קצינים בכירים. אמין אל-נפורי, שבמרץ 1957 נחשב כאיש ימני, החליט לשתף פעולה עם האגף השמאלי בשל שיקולים תועלתיים, ובשל כך הוא התמנה לסגן הרמטכ"ל.

 

המשמעות של המהלך הזה היה שהאגף הימני נחלש עד מאוד. יתרה מזאת, סראג' ואל-ביזרי נתנו הוראה לעצור קצינים בכירים המזוהים עם הימין או כאלה שיש בכוחם להביא לחיזוקו של האגף הימני בצבא או במדינה.[9] בנוסף לכך, נעצרו מדינאים סורים המזוהים עם הימין כולל אחיו של הרמטכ"ל המפוטר, עבד אל-באקי אל-דין, שהיה ציר בבית-הנבחרים הסורי ושר לשעבר.[10] מעצרים נוספים נערכו בקרב האחים המוסלמים, בקרב מורים בבתי ספר, בקרב פוליטיקאים זוטרים, קצינים, שוטרים ועוד. חלקם נעצר מייד לאחר גילוי הניסיון האמריקאי לחולל הפיכה בסוריה. וכך, במשך ימים אחדים נערך טיהור מקיף מגורמים ימניים בכל שדרות החברה במדינה, ודומה היה כי הטיהור תוכנן זמן רב מראש עד לרגע שבו האגף השמאלי בצבא הרגיש כי בשלו התנאים להוציאו אל הפועל.

 

ב-18 באוגוסט הורתה ממשלת סוריה לשגרירות הסורית באיטליה להחרים את הדרכון הדיפלומטי של הנספח הסורי, איברהים חוסייני, ששיתף פעולה עם האמריקאים בניסיון ההפיכה, וזו אף העבירה בקשה לממשלת איטליה לבטל את חסינותו הדיפלומטית של חוסייני.[11] חוסייני שלא יכל לחזור לסוריה, עבר להתגורר בסעודיה ועזר להקים את שירותי-הביטחון של סעודיה. במקביל לכך, חאלד אל-עזם, שר ההגנה בפועל, מסר בשידור ישיר ברדיו על תוצאות נסיעתו לברית-המועצות ולצ'כיה. אל-עזם עמד בראש משלחת סורית שחתמה על הסכמים בדבר סיוע כלכלי וטכני רחב-היקף שיקדם, כך נאמר בשידור, את הכלכלה הסורית:[12]

 

1. "הבעת תודה לברית-המועצות וצ'כיה על האירוח".

2. "ברית-המועצות אינה מתנה את הסיוע בשינוי המדיניות הניטראלית של סוריה ואף אינה מעוניינת להתערב בענייניה הפנימיים של סוריה".

3. "המשלחת הסורית הדגישה שאין ביכולתה לשנות את מדיניותה בעניין זה. כן הדגישה המשלחת הסורית שהיא תגן על מדיניותה זו גם אם היא תישאר בודדה במערכה".

4. "נסקרו תוכניות כלכליות בסוריה ונדונה שאלת ביצוען".

5. "השתתפות ברית-המועצות וצ'כיה בהקמת מפעלי תיעוש בסוריה - הנחת פסי רכבת בין לטקיה-ג'זירה-דמשק-וחומס; הקמת סכר יוסוף באשא; סלילת כביש רחב לשיפור התחבורה; הקמת סכרים שונים בסוריה במגמה לנצל את מי החורף ולהרחיב את שטחי האדמות המושקות".

 

עיתון לבנוני, שלטענתו הסתמך על מקורות אמריקאים, ידע למסור כי סוריה תקבל 500 מטוסי מיג חדישים, 200 מטוסי אליושן ומשלוח חדש של 200 טנקים מדגם "סטלין".[13] עיתון אל-חיאת הלבנוני מסר מפי מקור ירדני רשמי כי "המאורעות בסוריה מראים בעליל כמה צדקו האזהרות הירדניות מפני השתלטות הסכנה הקומוניסטית של סוריה. מתוך המאורעות שהתרחשו בסוריה ניתן להסיק שהרוסים עמדו מאחורי המאורעות האחרונים שהתחוללו בירדן...וכי עבד אל-חמיד סראג' אינו קומוניסט, אך השגרירות הרוסית ידעה היטב כיצד לרכוש אותו ולהשתמש באגף המודיעין, שהוא עמד בראשו, כמקפצה להכשרת הקרקע להשתלטותם של הקומוניסטים על הצבא....הרוסים הבינו היטב כי המפתח לשלטון בסוריה אינו בבית הנבחרים אלא בצבא ובמלים אחרות - אגף המודיעין...שממשרד דל הפך בין לילה לעשיר. הרוסים שכנעו את סראג' כי האינטרס הערבי עולה בקנה אחד עם המדיניות הרוסית שמגמתה להילחם במערב בכל מקום. הם הציעו לו סיוע ושיתוף פעולה גם מחוץ לגבולות סוריה, כלומר במדינות ערב השכנות. משהשתכנע מהצעתם של הרוסים, נטל סראג' על עצמו את ביצוע התוכנית - הוא הקים מנגנון מנופח באגף המודיעין והרוסים סייעו בידו והגבירו את הפוטנציאל שלו".[14] גם אם היתה הגזמה רבה בתיאור הירדני, הוא ביטא תחושות שהיו משותפות לכל המדינות הפרו-מערביות במזרח-התיכון, שכן על-פי התנהגותה של ברית-המועצות באירופה המזרחית, היה חשש שבריה"מ תנצל את תלותה של סוריה כדי להגביר את השפעתה על שאר המדינות הסובבות אותה. הכותרות בעיתונות הלבנונית לא הותירו ספק על היקף הסיוע הסובייטי לסוריה, ודובר על מומחים רבים מרוסיה שזרמו לסוריה.[15]

 

לחשש הירדני היה ביטוי גם בתקשורת הישראלית כאשר העיתון דבר שאל בכותרת ראשית "ירדן בתור"? בגוף הידיעה נכתב בצורה מודגשת ש"ההשתלטות הסובייטית בסוריה עלולה להשפיע השפעה הרסנית על מדינות ערביות אחרות.. ולפי כל הסימנים מכוונים הסורים את מזימותיהם לירדן...ואין ספק שמצרים וסוריה זוממות להפיל את (המלך) חוסיין ולהשתלט על ירדן בהזדמנות הראשונה".[16] עשרה ימים לאחר מכן, נכתב בעיתון דבר, "אי-אפשר להכחיש שהמצב הוא עדין וחמור. צודקים המשקיפים, המצביעים על ברית-בגדאד כעל הגפרור הראשון שהוטל לתוך ערמות חומרי-ההתלקחות שהמזרח התיכון משופע בהן. הסובייטיזציה של סוריה היא טריז קשה בצלעותיה של ברית זו".[17] כשם שמשרד-החוץ הבריטי העריך את כוחו האמיתי של הנשיא קוואתלי, גם עיתון דבר העריך כי הנשיא קוואתלי, למרות רצונו, לא יצליח לאחד סביבו אגף ימני חזק כדי לבלום את ההשפעה הסובייטית במדינתו. השינויים בצבא הסורי תוארו בעיתון באופן הבא: "ראשי הבולשת הסורית עברו תקופות השתלמות בברית-המועצות ועם שובם הם הפעילו בסוריה שיטות השירות החשאי הסובייטי. משקיפים זרים המוסרים על כך מוסיפים, כי הצבא הסורי 'טוהר' עתה מכל הגורמים המתנגדים לקו הפרו-סובייטי לאחר שמספר בולט של קצינים בכירים הוצאו בדימוס או הועברו לתפקידים פחותי-חשיבות כנספחים בשגרירויות הסוריות ברחבי-העולם".[18]

 

העיתון New York Herald Tribune סיפר לקוראיו כי סוריה, שגודלה כגודל מדינת מיזורי שנשלטה בעבר על-ידי מעצמות אחרות, שוב איבדה את עצמאותה לאימפריה ששמה "ברית המועצות".[19] בראיון לעיתון זה, עפיף אל-ביזרי אמר שהוא ואחרים היו יעד לרצח בידי גנגסטרים שנשלחו על-ידי ארה"ב. גם הנשיא אייזנהאור נדרש לדון בהתפתחויות בסוריה, והוא טען במסיבת עיתונאים, שנערכה ב-24 באוגוסט 1957, כי הוא מאמין ששליטה סובייטית בסוריה זו המטרה הסופית של הפרו-קומוניסטים שתפסו בכוח את השלטון בסוריה. הנשיא לא ידע למסור לעיתונאים עד כמה התהליך הזה עמוק, שכן "קיים מחסור במידע שוטף משום שסוריה הטילה מעין מצור על השגרירות האמריקאית בדמשק".[20]

 

על-מנת להוסיף משנה-תוקף להשפעה הקומוניסטית שהתחוללה בסוריה, הנשיא טרומן, שכיהן לפני אייזנהאור בבית-הלבן, פרסם מאמר שכותרתו היתה "מה הייתי עושה כדי לחסל את האיום בסוריה".[21]

 

הטענה העיקרית של טרומן היתה שלמרות האיום הנוכחי בסוריה, שום דבר אמיתי לא נעשה כדי להתמודד כנגד האיום הסובייטי המסכן את ידידותיה של ארה"ב במזרח-התיכון. המדיניות הנוכחית מתאפיינת, לדעתו, ב"שב ואל-תעשה" למרות האיום החמור הנשקף למזרח-התיכון ולשלום העולם, שכן, אם המזרח-התיכון על משאביו יהיה תחת השפעה סובייטית, ארה"ב עלולה לאבד את כל אירופה. לפיכך, הצעתו של טרומן היתה "היו קשוחים! פעלו כעת! ובלי שטויות!". וכוונתו היתה, בלי דוקטרינות למיניהן ובלי מלים שאינן מגובות במעשים תקיפים משום שדיבורים בעלמא אינם משפיעים על הקרמלין.

 

בו ביום שעפיף אל-ביזרי מונה לרמטכ"ל הצבא הסורי ב-17 באוגוסט, מיהר הנשיא קוואתלי לנסוע למצרים כדי לקבל תמיכה איתנה מעבד אל-נאצר, שכן גם נאצר הופתע מהשינויים העמוקים שהתחוללו בסוריה במשך זמן קצר כל כך. התפנית "הקומוניסטית" של סוריה לא מצאה-חן בעיני נאצר משום שהיא סתרה את מדיניותו שהתבססה על גישה ניטראלית ו"אי-הזדהות" במאבק הבין-גושי, אך עם אהדה מסויגת לבריה"מ כגורם בינלאומי בעל-משמעות. לאור נסיעתו החפוזה של קוואתלי, בציבור הסורי הופצה השמועה כי הנשיא התפטר מתפקידו לאות מחאה על התחזקותו של האגף השמאלי, אך תחנות הרדיו במדינות-ערב מיהרו לציין כי נסיעתו של קוואתלי למצרים נבעה גם בשל בעיות רפואיות שמהן סבל הנשיא הסורי.[22] יום לאחר הפגישה בין שני הנשיאים, התקשורת המצרית טענה כי "השיחות שניהל נשיא סוריה עם נשיא מצרים הרגיעו את הנשיא הסורי... משום שקוואתלי חשש מפני חתירתה של ארה"ב תחת המשטר הקיים בסוריה".[23]

 

אולם המשמעות האמיתית לפגישה, שנערכה בין שני הנשיאים, היתה הדאגה המשותפת מהשתלטות האגף השמאלי על הצבא ועל הפוליטיקה הסורית, וכתוצאה מכך ניתנה הצהרה, מעין משותפת, שכינון איחוד בין סוריה למצרים ישמש גרעין לאיחודו של כל העולם-הערבי. לאחר הצהרה זו, כבר בספטמבר 1957 הוקמה ועדה שתפקידה היה לבדוק אפשרות לאיחוד כלכלי בין שתי המדינות. החל מרגע זה, נוצרה דינמיקה פנימית, מהירה מאוד בשל לחץ האירועים, שהובילה לאיחוד בין סוריה למצרים, בתחילת 1958, מבלי שנעשתה הכנה מקיפה לקראתו. באותה עת בריטניה וארה"ב היו כבר בהכנות לקראת מבצע סודי נוסף שנועד לשנות את פניה של סוריה.

 

על-פי מסמכים שנחשפו ב-2003 על-ידי מתיו ג'ונס מאוניברסיטת לונדון, עולה התמונה הבאה: בספטמבר 1957 נפגשו בוושינגטון אנשי מודיעין בכירים, בריטים ואמריקאים, במטרה להטוות תוכנית נוספת לשינוי פניה של סוריה. הפגישה נערכה בידיעה ותמיכה של הנשיא האמריקאי - אייזנהאור, וראש ממשלת בריטניה - מקמילן.

 

בפגישה זו הוחלט להפעיל סוכנים כדי שיעוררו מהומות עזות בסוריה. מהומות אלה, יביאו לחוסר-יציבות פוליטי, שיהוו עילה מצד שכנותיה של סוריה לפלוש לתחומה כדי לתמוך בממשלה פרו-מערבית לכשתקום. היסוד החשוב בתוכנית זו היה, שראשית יש להתנקש בחייהם של עבד אל-חמיד סראג' - ראש המודיעין הצבאי, עפיף אל-ביזרי - הרמטכ"ל, וחאלד בקדאש - מנהיג המפלגה הקומוניסטית. ועל-מנת להגביר את המתח בסוריה, תוכנן לעורר מהומות בקרב הדרוזים בדרום סוריה ובקרב "האחים המוסלמים" בדמשק. הוחלט כי ה-CIA וה-MI6 יתייעצו האחד עם השני על-מנת להסדיר את הפעולות ללא הפרעה של ארגון אחד כנגד רעהו. כמו כן, הוחלט כי יש לעורר פרובוקציות כלפי שכנותיה של סוריה, שיתנו עילה לטורקיה לפלוש לסוריה.[24] התוכנית הגרנדיוזית הזו לא יצאה לפועל בשל התנגדותן של ירדן ועיראק, ועיקר טורקיה, להשתתף בפלישה לסוריה.

 

בנוסף לכל המבצעים הסודיים שמטרתם היו לשנות את פניה של סוריה, היתה תוכנית ראשית בשם Project Omega, שנועדה לבלום את ההשפעה הנאצריסטית במזרח-התיכון, ואף למצוא מחליף לעבד אל-נאצר שיהא יותר נוח למערב. וכך, רוב המבצעים הסודיים של ארה"ב ובריטניה בסוריה[25] השתלבו במסגרת Project Omega. בין השנים 1952 ל-1954 ארה"ב עזרה לעבד אל-נאצר דרך השלוחה של ה-CIA במצרים, כאשר מוחמד חסניין הייכל, עורך העיתון המצרי אל-אהרם בשנות ה-60 וה-70, היה אחד מהאישים שהשתתפו במפגשים עם אנשי ה-CIA. תחילה נוצר הקשר בשל חוסר היציבות הכרונית של המערכת הפוליטית המצרית תחת שלטונו של המלך פארוק. האמריקאים היו בדעה כי חוסר היציבות הזו תנוצל לחדירה סובייטית למצרים, לפיכך האמריקאים היו בדעה כי רק הצבא יוכל להביא לייצובה של המערכת הפוליטית. עם עליית קרנו של נאצר בזירה הבין-ערבית וניסיונותיו לחתור תחת שלטונם של מנהיגים במדינות שמרניות כמו ירדן, סעודיה ועיראק, עבד אל-נאצר הפך בעיני האמריקאים לאויב הדורש התייחסות מיוחדת, שבאה לידי ביטוי ב-Project Omega.

 

המשך החלק הרביעי והאחרון של המאמר

 

הערות

--------------------------------------------------------------------------------

[1]רונן ברגמן, "בשבילו זה גרעינים". מוסף 7 ימים - ידיעות אחרונות. 18 במרץ 2005.

 [2]Public Record Office (London), Foreign Office. E. M. Rose to I. D. Scott, 16 September 1957 (No. FO 371/128228/172840).

[3] E. M. Rose to I. D. Scott, 16 September 1957 (No. FO 371/128228/172840).

[4]דעה זו רווחה בתקשורת הבריטית, האמריקאית והישראלית. יאן מסריק היה שר-החוץ של צ'כוסלובקיה בממשלת אדוארד בנש עד להשתלטות הקומוניסטית על המדינה. על נסיבות מותו של מסריק ב-1948 ישנן סברות אחדות. מייד לאחר מלחמת העולם-השנייה העביר מסריק 3 מיליון גרמנים אל מחוץ לגבולות צ'כוסלובקיה בטענה כי "נמאס לו עם הגייס החמישי הזה". מסריק היה ידוע בדעותיו הליברליות ובאהדתו לעם היהודי.

[5]השגרירות הבריטית בביירות העבירה ידיעות למשרד-החוץ בלונדון שאל-ביזרי הכחיש שהוא קומוניסט או פרו-קומוניסט; ראה גם, The New York Times (USA), 1 September 1957. ויחד עם זאת, עפיף אל-ביזרי ניסה להתחמק תדיר ממתן מענה לשאלה האם הוא קומוניסט או לא. התשובה לכך ניתנה לאחר פרישתו מהצבא כשהצטרף לקבוצה מרכסיסטית-לינינסטית שהתקבצה סביב הביטאון אילה אל-אמאם שיצא-לאור בלבנון בשפה הארמנית. לאחר מלחמת ששת-הימים, קבוצה זו התנגדה להחלטת 242, התנגדה לקיומה של ישראל ודגלה במאבק מזוין.

[6]למשל, נאומו של נהרו בוושינגטון ב-18 בדצמבר 1956, לאחר ההתקפה המשולשת של ישראל, צרפת ובריטניה כנגד מצרים במלחמת סיני, אוקטובר 1956. ראה;

Speech in Washington, D.C., December 18, 1956, printed in the U.S. Department of State Bulletin, January 14, 1957, pp. 49-50;

כמו כן, ביולי 1957 נהרו העביר שדר מבריטניה לעבד אל-נאצר על רצונה של בריטניה לבסס יחסים נורמליים בין שתי המדינות למרות חילוקי הדעות בעניין תעלת-סואץ; ראה, The New York Times (USA), 12 July 1957

[7]A Broken Reed.

[8]אולי רמז לתוכנית שכבר נרקמה על-ידי שירותי המודיעין של ארה"ב ובריטניה להביא לסילוקם של אישים שנחשבו פרו-קומוניסטים התוכנית עמדה להתבצע לקראת בסוף 1957.

[9]אל-חיאת (לבנון), 18 באוגוסט 1957; אל-ג'רידה (לבנון), 20 באוגוסט 1957; אל-עמל (לבנון), 18 באוגוסט 1957; טאלב אל-דג'סטאני, מחמוד שאווכת (מפקד החזית הסורית-ישראלית), בדיע באשור (מפקד חיל השריון), סוהייל אל-עאשי (מפקד חטיבה משוריינת), עמר קבאני (אחראי לענייני מנהל במטכ"ל), חוסין אל-עבד (מפקד אזור לטקיה), האשם אל-סמאן, עבד אל-רחמאן שאוויש, עבד אל-האדי אל-שאמס, חוסני ערפונא, ג'אוודת אל-אתאסי, אחמד אל-עזם (מפקד אזור התיכון).

[10]אל-עמל (לבנון), 18 באוגוסט 1957; חברי הפרלמנט שנעצרו: אחמד קנבאר, אל-בוחארי, פאיק מנאן אגא, חכמת אל-חארקי, עבד אל-עזיז חלאג', פאהד אל-דנדאל, שיח' חמיד עבד אל-כרים, שיח' שואח אל-בדאס, שיח' חלף אל-חאסן, רשאד ברמאדה (שר הפנים וההגנה לשעבר), ועבד אל-באקי אל-דין אחיו של הרמטכ"ל, ניזם אל-דין.

[11]רדיו קהיר (מצרים), 18 באוגוסט 1957.

[12]אל-חיאת (לבנון), 17 באוגוסט 1957; הנוסח בשפה הרוסית שפורסם על-ידי E. M. Zaitsev  באתר Cultinfo תואם את מה שנאמר בהודעה של אל-עזם. גם בנוסח הרוסי הושם דגש על אי-התערבות בענייניה של מדינה אחת כלפי רעותה.

[13]כל שיא (לבנון), 17 באוגוסט 1957. ללא ספק זו היתה הגזמה בעליל.

[14]אל-חיאת (לבנון), 17 באוגוסט 1957.

[15]אל-עמל (לבנון, 17 באוגוסט 1957; אל-סיאסא (לבנון), 17 באוגוסט 1957; אל-חיאת (לבנון), 18 באוגוסט 1957; אל-ג'רידה (לבנון), 17 באוגוסט 1957.

[16]דבר (ישראל), 20 באוגוסט 1957.

[17]דבר (ישראל), "סוריה בגלל המזלות הסובייטי", 30 באוגוסט 1957.

[18]דבר (ישראל), 14 באוגוסט 1957.

 

[19]New York Herlad Tribune (USA), 25 August 1957.

[20]New York Herlad Tribune (USA), 25 August 1957.

[21]Daily Express (USA), 26 August 1957.

[22]רדיו קהיר, רדיו ביירות, רדיו בגדאד, רדיו רמאללה 18 באוגוסט 1957.

[23]רדיו קהיר(מצרים), 19 באוגוסט 1957.

[24]The Guardian (UK), 27 September 2003.

[25]Douglas Little, pp. 67-68.

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר





גלריית המגזין

 

 

 27 במאי 2018

 

מוסר, זכויות-אדם ותמיכה בפלסטינים לא הולך ביחד

 

 

מגדל דוד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2018-2006