unitext left not loaded






הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
סתיו 2017 - על תחזיות פוליטיות ועל חזיונות (שווא)
הפלישה הערבית לארץ-ישראל וההתיישבות היהודית
טיהור אתני של המיעוט ההאזרי בפקיסטן המוסלמית
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
פוליטיקה ותקשורת בזירה הבינלאומית - נתניהו כמשל
לאן נעלמות 20,000 נשים מוסלמיות מידי שנה
ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק ב
50 שנים לתבוסה הגדולה של הלאומיות הערבית – יוני 1967
תפקידה של התקשורת הגרמנית בעיצוב התודעה הלאומית
ObamaCare - מאיגרא רמא לבירא עמיקתא
טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש ינואר ‏2010
משפט רמון, והצדקנות הפתטית של המערכת המשפטית
התגובות בתקשורת הבינלאומית לפירוק האיחוד בין מצרים לסוריה
בעולמו של דונאלד טראמפ - מאמר ראשון מתוך שניים
האם עדיין מישהו חושב שיש סיכוי שדונלד טראמפ ינצח
משבר הפליטים באירופה – הזהב השחור של טורקיה
טורקיה – מדוע אי-אפשר לסמוך על מדינה מוסלמית
מותר הסופר על הבסטיונר - אין
השואה לא הייתה פשע נגד האנושות

המבצע האמריקאי בסוריה - Operation Wappen

מאת: ד"ר יוחאי סלע

22.06.2008


 

 

 

המשך החלק השני של המאמר - סוריה בין מזרח למערב: 1958-1954. בסוף דצמבר 1956, הוגשו כתבי אישום נגד עשרות נאשמים וביניהם אדיב שישכלי, אך רבים מהנאשמים הצליחו לברוח ללבנון. כישלון ההפיכה נגד השלטון בסוריה, חיזק את הסיעות הקיצוניות והסיעות הפרו-מצריות בסוריה, וכן העניק משנה-תוקף למגמות האנטי-מערביות ולהתחזקותם של אכרם אל-חוראני, חאלד אל-עזם וחאלד בקדאש מנהיג המפלגה הקומוניסטית. שלושת האישים האלה קיבלו תמיכה רבה מעבד אל-חמיד סראג' אשר היה, למעשה, המנצח האמיתי בגילוי המזימה לבצע הפיכה בסוריה. התחזקותם של כוחות השמאל והתחזקותו של חאלד בקדאש בעקבות כישלון ההפיכה, נראו בעיני המערב כי הדרך להשתלטות קומוניסטית על סוריה פתוחה לרווחה בפני ברית-המועצות. ביקורו של קוואתלי במוסקבה בזמן שהתחולל המשבר תעלת-סואץ, עורר במערב חששות בפני הפיכתה של סוריה לגרורה סובייטית. ביטוי נוקב וערני לכך ניתן בעיתונות המערבית ובעיתונות הישראלית שיצרו אווירה כי השתלטות סובייטית של סוריה היא עניין של זמן מועט בלבד.

 

כנגד ביטויים אלה, מנהיג הבעת' אכרם אל-חוראני טען בפברואר 1957 כי, "אין שום ראייה, ולו הקלה שבקלות לחדירה קומוניסטית לסוריה". הקשרים המתהדקים בין שתי המדינות הוסברו על-ידי חוראני כ"רצונו של העם הסורי להילחם באימפריאליזם עד הסוף". גם בתוך סוריה עצמה החלו להישמע חששות כנגד "ההשתלטות הקומוניסטית" על המדינה, והדבר אף הגיע לשיא ב-1 ביוני 1957 בעת וויכוח שנערך בבית-הנבחרים הסורי. בוויכוח זה, מנהיג "מפלגת העם", רושדי אל-כיחיה, טען נגד היגררותה של סוריה לכיוונה של ברית-המועצות, והוא אף איים כי תומכיו בבית-הנבחרים יתפטרו כאיש-אחד לאות מחאה.[22]

 

כנגד דבריו של אל-כיחיה, עלה לדוכן הנואמים חאלד בקדאש וטען כי "מפלגת העם" היא, למעשה, משרתת את האימפריאליזם ותומכיו בעולם, וכרגיל בקדאש נשא נאום סנגוריה נלהב על ברית-המועצות. כנגד זה עלה שוב אל-כיחיה לדוכן הנואמים והאשים את בקדאש בניסיון לערער את אימון הציבור על-ידי יצירת אנדרלמוסיה ושחיתות בכל המדינה. אל-כיחיה האשים את הממשלה שהיא מוחלת בשתיקה על הצהרותיו של בקדאש בנוגע לברית-המועצות. מיד לאחר דברים אלה, מנהיג נוסף של "מפלגת העם" האשים את בקדאש בניצול דוכן הנואמים להפצת תעמולה סובייטית.[23] בוויכוח המתלהט הזה, התערב יושב-ראש בית הנבחרים שניסה בכל כוחו להשכין שלום בין הנצים. בדיווחים של השגרירות הבריטית בלבנון בעניין זה נאמר שניסיונות התיווך הצליחו והשקט המדומה חזר לשרור בפרלמנט הסורי.[24]

 

לפני אירועי חודש אוגוסט 1957 שטלטלו הן את הזירה הפוליטית בסוריה והן את הזירה הבינלאומית, התרחשו אירועים בחודש מרץ של אותה שנה המהווים מבוא למה שאירע לקראת סוף שנת 1957. בעקבות ההתערבות של הצבא בפוליטיקה הסורית ומעורבותו של סראג' במהלכים פוליטיים, הנשיא הסורי, קוואתלי, יחד עם ראש מהממשלה, אל-עסלי, הטילו על הרמטכ"ל, ניזם אל-דין, לערוך שינויים בפיקוד הבכיר של הצבא. כמסגרת מהמערך הצבאי החדש, סראג' היה אמור לכהן כנספח צבאי במוסקבה,[25] ובכך להרחיקו מוקדי הכוח שיצר סביבו הן בצבא והן בפוליטיקה עצמה, שכן סראג' הצליח להציב את מקורביו בעמדות מפתח בצבא.[26] חוץ מהעברתו של סראג', הוחלט על העברתם של למעלה מעשרה קצינים בכירים, ובכך, להחליש את האגף השמאלי בצבא.[27]

 

שר ההגנה הסורי, חאלד אל-עזם, שהיו לו שאיפות אישיות להיות נשיא סוריה, שלח מכתב פיטורין לרמטכ"ל בשל השינויים הפרסונאליים האלה שנעשו בניגוד לדעתו ומשום שקצינים אחדים שהורחקו היו ממקורביו. בשלב זה החל להתפתח מרד בצבא משום שקצינים אחדים סירבו למלא אחר הפקודות של הרמטכ"ל.[28] יתרה מזאת, מחליפו של סראג' באגף המודיעין, אכרם דראעי, סירב לקבל את המינוי החדש. בשלב זה החלה להתפתח מרידה גלויה כאשר קצינים אחדים הסתגרו במחנה צבאי וביקשו לפטר לאלתר את הנשיא קוואתלי. סוריה עמדה בפני סכנה של מלחמת-אזרחים, ורבים מתושבי סוריה החלו להעביר את משפחותיהם ללבנון בשל חשש זה. על-מנת להסיח את דעת-הקהל הסורית מהמתרחש, הצבא הסורי יצר מתיחות מלאכותית עם ישראל שיכלה להבעיר את הגבול כולו. כאשר גברה הסכנה, מצרים וסעודיה התערבו בנעשה והצליחו להגיע לפשרה שתניח את דעת הנוגעים בדבר - לפחות זמנית עד יעבור זעם: בוטל צו העברתו של סראג', בוטלו פיטוריו של הרמטכ"ל, ובוטל כתב אישום על מרידה נגד קצינים מהאגף השמאלי בשל סירובם למלא את הוראות הרמטכ"ל.[29] הניצחון הנוכחי של "הרודן האדום",[30] עבד אל-חמיד סראג', היה רק מבוא למה שהתרחש בחודש אוגוסט 1957 שהדליקו נורות אזהרה רבות הן בסוריה והן במדינות המערב.

 

ה-CIA מתכנן הפיכה בסוריה

אירועי חודש אוגוסט הראו כי המערכת הפוליטית והצבאית בסוריה נכנסה לסחרור קשה בשל גודש האתגרים שעמדו בפני מנהיגיה של סוריה. החל מחודש אוגוסט 1957 ועד לאיחוד עם מצרים, בתחילת 1958, לסורים רבים היתה תחושה כי הם עדים להתרחשויות הרות-גורל החורגות הרבה מעבר לגבולותיה של סוריה העלולות להשפיע גם על האזור כולו.

 

חודש אוגוסט 1957 הביא בחובו שלושה אירועים שהראו בעליל כי ברית-המועצות מתכוננת "להשתלט על סוריה", וכן אירועים אלה הוכיחו כי גורמים מערביים בוחשים בנעשה בסוריה כבשלהם.

 

ב-6 באוגוסט נחתם הסכם בין סוריה לברית-המועצות על הסכם כלכלי וטכני רחב-היקף.

 

ב-13 באוגוסט סוריה גירשה מתחומה שלושה דיפלומטים אמריקאים שהואשמו בחתירה נגד המשטר הסורי הנוכחי במטרה להדיחו מהשלטון. ב-17 באוגוסט שוחרר מתפקידו הרמטכ"ל הסורי, ניזם אל-דין, והוחלף בעפיף אל-ביזרי[31] שנחשד בנטיות פרו-קומוניסטיות. יחד עם הדחת ניזם אל-דין הודחו עוד עשרות קצינים שנחשדו בקרבה יתרה אליו.

 

האירוע שבו גורשו שלושה דיפלומטים אמריקאים דווח בהרחבה בתקשורת הסורית ואף זו המצרית. ממשלת סוריה הורתה לשלושת הדיפלומטים, ביניהם הנספח הצבאי, לעזוב את סוריה תוך 24 שעות.[32] רדיו דמשק הסביר לשומעיו, כי האמריקאים היו שותפים לניסיון לבצע הפיכה בסוריה יחד עם כמה שותפים מבכירי הפוליטיקה הסורית. על פי מה שנמסר בשידור, בניסיון הזה היו שותפים האישים האלה: איש ביון אמריקאי בשם הווארד סטון, אדיב שישכלי מנהיג סוריה לשעבר, הנספח הצבאי הסורי ברומא קולונל איברהים חוסייני וכן חברים ב"מפלגה הלאומית-סוציאליסטית הסורית", ה-PPS, שהיתה באותה עת מחוץ לחוק בשל רצח עדנאן אל-מליכי.[33]

 

בהודעה הסורית נמסר כי שישכלי וחוסייני, בהדרכתו של סטון האמריקאי, ניהלו מגעים עם כמה קציני צבא סוריים במטרה לערוך הפיכה בסוריה, אולם חלק מהקצינים גילו זאת לשלטונות הביטחון, ואלה הורו להם להמשיך בקשר עם המתכננים עד לחשיפתם המלאה. מתכנני ההפיכה מסרו לקצינים הסורים כי ארה"ב תהיה מוכנה להעניק לסוריה סיוע כספי בסכום של 400 מיליון דולר "אם תתבצע הפיכה וייכרת שלום עם ישראל".[34] עוד נמסר בהודעה הסורית שסטון נשלח לסוריה במיוחד כדי לארגן את ההפיכה והוא זה שיצר קשר עם מפלגה סורית בלתי חוקית, ולאחר מכן הוא ניהל מגעים עם קצינים סורים כדי לגייסם לתוכנית ההפיכה הצבאית. ימים אחדים לפני גילוי ניסיון ההפיכה, הסיע סטון את אחד הקצינים הסורים אל בניין השגרירות האמריקאית בדמשק, שם הוא נפגש עם הנספח הצבאי הסורי איברהים חוסייני, וזה אמר לו כי ארה"ב תסכים שסוריה תתקוף את לבנון ותכבוש אותה, ולאחר ההפיכה תידון פעולה דומה גם לגבי ירדן ועיראק. באותה פגישה נלקח קצין סורי אחר שנפגש עם אדיב שישכלי שאמר לו בזו הלשון: "העמדתי את חיי בסכנה בבואי לסוריה, אך לא אעזבנה עד למיגור השלטון הנוכחי בסוריה".[35]

 

על-פי ההודעה הסורית, מייד לאחר גילוי ניסיון ההפיכה, הוחזר שישכלי לביירות במכונית אמריקאית. עוד נטען בהודעה הסורית כי הלבנונים קיבלו הודעה מוקדמת על התכנון, וכי הפרובוקציות של ירדן כלפי סוריה נעשו כדי שסוריה תעביר כוחות צבא לגבול עם ירדן, ובכך להקל על מתכנני ההפיכה לבצע את זממם. ירדן הגיבה להודעה הזו, דרך רדיו רמאללה, בכך שהפרסומים האלה - של סוריה - עלולים לבלבל את דעת-הקהל הערבית, שכן השקרים האלה ידועים לכל. בהודעה הירדנית נמסר שהמדיניות הניטרלית בה נוקטת סוריה מביאה ל"התקרבותה לקומוניזם הבינלאומי שאינה הולמת את עמי ערב ומנוגדת לרעיון הלאומיות הערבית ולדת האיסלאם".[36] משרד-החוץ האמריקאי טען כי הודעת רדיו דמשק, שלפיה ארה"ב זוממת לבצע הפיכה בסוריה, היא "בדותה גמורה". אולם, האמת שונה לחלוטין כפי שהתברר ממסמכים ארכיונים, שפורסמו ב-2003, שמהם עולה תמונה כי ה-CIA וה-MI6, הגו מבצע בשם Operation Wappen, שנכשל בשל תכנון שלומיאלי.[37]

 

  Operation Wappen התגלה כבר בשלביו הראשונים. סביר להניח שלרוסים היתה ידיעה כלשהי על עברו של הווארד סטון בסודאן ובאיראן - שם, באיראן, השתתף סטון ב-1953 במבצע דומה בשם Operation Ajax, שמטרתו היתה להפיל את ממשלתו של מוחמד צאדק.[38] סטון הגיע לסוריה עם הנחיות לעזור לקצינים מהאגף-הימני בצבא כדי שיבצעו הפיכה-צבאית שבעקבותיה הם יתפסו את השלטון במדינה. מייד עם הגיעו לדמשק, הסורים הציבו מעקב צמוד אחרי כל תנועותיו, ותוך ימים אחדים התבררה המטרה האמיתית לבואו. בסוף יולי 1957, ממשל אייזנהאור נתן את הסכמתו למבצע, וב-12 באוגוסט 1957 נחשפה לציבור הסורי התוכנית האמריקאית במלואה. הגילוי הזה, ללא ספק, העלה שוב את קרנו של סראג' בקרב חוגים מסוימים, אך בא בעת, האירוע גם סימן אותו כאיש החזק בסוריה ויעד שיש לטפל בו בכל האמצעים הדרושים לכך. לאחר הכישלון האמריקאי בסוריה, סטון שירת בפקיסטאן 1962-1957, בנפאל 1966-1962, בויטנאם 1967-1966 ובאיטליה 1975-1971.

 

עדות מעניינת על האירועים האלה בסוריה, הועברו משגרירות בריטניה בירדן למשרד-החוץ הבריטי בלונדון. שגרירות בריטניה בירדן שלחה ללונדון את תוכנה של שיחה שנערכה עם הנציג הפקיסטני בסוריה, ג'אמיל חסן, שהגיע לעמאן בירת ירדן. חסן העביר לנציגי השגרירות את התרשמותו על הנעשה בסוריה במהלך השבועות האחרונים.[39] הכותרת הראשית של המסמך שהועבר למשרד-החוץ בלונדון היתה: "השבוע יש לנו מעט מידע להעביר לכם בנוגע לסוריה";

 

1. לטענתו של חסן, אין ממש מה לדווח מסוריה. ברחובות דמשק לחלוטין אין תחושה של משבר. אין כוחות צבא ברחובות ואין הפגנות. לטענתו, ממה שהוא ראה בדמשק אין כל מתח ברחובות. בגבול ירדן-סוריה לא ניכרים סימנים מיוחדים, אלא רק עניינים פרוצדורליים רגילים כשחוצים את הגבול מסוריה לירדן. לדעתו, יש יותר מסימן אחד למתח מסוים בגבול בין סוריה ללבנון. דבר זה גם מסתמך על דיווחי סוכנויות ידיעות שהיו במקום.

 

2. חסן עצמו מודה שהוא מאמין, במידה מסוימת, לתיאוריה שהיה איזשהו ניסיון הפיכה, אך הוא אינו מאמין כי האמריקאים מעורבים בו. בעניין החלפתו של הרמטכ"ל, חסן טען כי זהו מהלך של עבד אל-חמיד סראג' שרצה למנות את עפיף אל-ביזרי לרמטכ"ל הצבא הסורי. מהלך זה דומה למהלך של הרמטכ"ל המודח שנעשה לפני חודשים אחדים, אלא, שבמקרה הזה המהלך של סראג' הצליח.

 

3. חסן אמר לשומעיו בשגרירות הבריטית בירדן, שמרבית הציבור בסוריה חושב שהסיוע של בריה"מ לסוריה הוא דבר נפלא, ומרבית הסורים אינם מבינים מה משמעותו של המושג "קומוניזם" מבחינה מעשית. יתרה מזאת, הוא אינו רואה כל אופוזיציה רצינית למשטר ברחבי המדינה.

 

4. חסן ציין כי היחסים בין ארה"ב לסוריה אכן עברו תקופה קשה, שבמהלכה המגעים בין השגרירות האמריקאית למשרד-החוץ הסורי לא פעלו בצורה סדירה. אולם, לטענתו, העניינים משתפרים כרגע. יחד עם זאת, הוא ציין כי שירותי-הביטחון הסורים מקיימים מעקבים אחרי אנשי השגרירות האמריקאית בדמשק, אך דבר זה אינו יוצא דופן, שכן גם אחריו הסורים ניהלו מעקבים אחדים. חסן טען כי הוא שמע את הווארד סטון - שגורש מסוריה שבוע לאחר הגעתו אליה - אומר למדינאי סורי, באופן גלוי ובלתי-דיסקרטי, ש"אם לא תתנהגו יפה אנו ניתן יד-חופשית לישראלים לטפל בכם".[40] סביר להניח שזה היה פרי דמיונו של ג'אמיל חסן.

 

מבחינה תקשורתית לא זאת היתה התרשמות באירופה, בארה"ב, במדינות ערביות פרו-מערביות ובישראל. אולם, זאת היתה התרשמותו של ג'אמיל חסן מהאירועים האחרונים בסוריה שסתרו דיווחים אחרים. ג'אמיל חסן הופיע שוב בנובמבר 1957 בשגרירות בריטניה בביירות, ושם הוא דיווח לאנשי השגרירות על שינויים פרסונאליים במפלגה הקומוניסטית הסורית - במקרה הזה דיווחיו היו אמינים.

 

הקשר הישראלי לאירועים לא הסתיים בדיווחו של חסן. בשבועון ההודי, בשפה האנגלית, נמסרו פרטי התוכנית האמריקאית להתקפה על סוריה בעזרתן של טורקיה, עיראק וישראל:[41]

1. ישראל תיזום פעולות פרובוקטיביות בגבול עם סוריה.

2. טורקיה תרכז את צבאותיה בגבולות הצפוניים של סוריה באמתלא של כוננות לקראת פריצתה של מלחמה בין סוריה לישראל.

3. עיראק תרכז את צבאה בגבול עם סוריה באמתלא שיש להגן על סוריה מפני התוקפנות הישראלית.

4. מטוסים ישראלים וטורקים יערכו התקפות-אוויר על יחידות סוריות המוצבות בגבול בטענה של הפרות סוריות בגבולותיהן של ישראל ושל טורקיה.

5. כיבוש סוריה.

 

עוד ידע למסור השבועון, כי טורקיה ועיראק יפנו בבקשת עזרה לארה"ב במאבק "נגד התוקפנות הצבאית מסוריה הקומוניסטית".

 

בנוסף לכך, העיתון הרוסי איזבסטיה, טען כי "מיד לאחר שהתברר כישלון הקשר נגד סוריה, העיתונות האמריקאית, וכן העיתונות הישראלית שהצטרפה למקהלה, החלה במסע השמצה, סחיטה ואיומים נגד סוריה. לסוריה יש זכות מלאה לפתח קשרים דיפלומטיים, כלכליים ותרבותיים עם מדינות אחרות ובכלל זה ארצות המחנה הסוציאליסטי. הקריאות שסוריה עוברת למחנה הקומוניסטי, הן בסך הכל ההמולה אנטי-קומוניסטית הרגילה של העיתונות הריאקציונית, שמטרתה להכין את הקרקע למסע צבאי נגד סוריה".[42] בעיתונות הרוסית שררה הסברה, כי ארה"ב ובריטניה מכינות מתקפה צבאית על סוריה באמצעות ישראל, כפי שבריטניה וצרפת תכננו את מלחמת סיני, נגד מצרים, ב-1956. יתרה מזאת, אין ספק שלרוסים היתה ידיעה, כלשהי, על כך שראובן שילוח,[43] איש משרד-החוץ הישראלי, הציע את ישראל, ערב מלחמת סיני, ככלי שיעמוד לרשותם של האמריקאים כדי "לערוך שינויים במזרח-התיכון", כפי שהדבר הוצע גם לצרפתים. סביר להניח שלרוסים היתה ידיעה כלשהי - כפי שהיה לעיתונאים אחדים באותה תקופה - על  Operation Straggle שאמור היה לחולל הפיכה צבאית בסוריה, ב-29 באוקטובר 1956, ערב מלחמת-סיני.

 

למרות מה שפורסם עד כה בעניין זה, האמריקאים עדיין לא חשפו את כל המסמכים הנוגעים למבצע שנכשל, אך המידע שנחשף במאמר זה לראשונה, מתווסף למידע שפורסם בעבר בתקשורת המערבית.[44] המשך החלק השלישי של המאמר.

 

 

הערות

--------

[22]סיל, סוריה. עמ' 371.

[23]אל-איאם (סוריה), 2 ביוני 1957.

[24]Public Record Office (London). Foreign Office, Vy101562. Clair to Moddleton, 2 June 1957.

[25]מקור אחר טען שהוא יוצב בקהיר; אל-חיאת (לבנון), 28 במרץ 1957.

[26]דבר(ישראל), 6 במרץ 1957; אל-חיאת (לבנון), 23 במרץ 1957.

[27]ואפיק איסמעיל (האגף הימני), אמין אל-נפורי, בדיע בשור (האגף ימני), אמין אבו-עאסף, אכרם דראעי, עפיף אל-ביזרי, נאמק כמאל, ריאד כילאני, סוהיל אל-עאשי (האגף הימני), אחמד אל-עאזם, חסן אל-עאבד (האגף הימני), נביה אל-סבאג ואחמד עבד אל-כרים. אמין אל-נפורי נחשב לאיש החזק באגף הימני , מקורב לנשיא קוואתלי, ובשל כך קיבל מינוי במפקדת השריון - שזו אחת המפקדות החשובות במדינה שביכולתה לחולל הפיכות או למנוע אותן.

[28]דבר (ישראל), 15 במרץ 1957; אל-חיאת (לבנון), 27 במרץ 1957; צדא לובנן (לבנון), 27 במרץ 1957.

[29]אל חיאת (לבנון), 28 במרץ 1957.

[30]כך כונה סראג' על-ידי יואל מרכוס בעיתון דבר.

[31]עפיף אל-ביזרי יליד 1914, נשוי למשוררת והסופרת הסורית יוסרה אל-איובי. אל-איובי נולדה ב-1929 בדמשק, כבר בצעירותה היא כתבה סיפורים קצרים לרדיו הממלכתי הסורי וב-1954 נישאה לעפיף אל-ביזרי. אל-איובי כתבה ספרים אחדים, מחזות, שירים ואף תרגמה ספרים רבים מאנגלית לערבית. לטענתה, היא נצר לצאלח אל-דין אל-איובי, שהיה ממוצא כורדי, שכבש את ירושלים מידי הצלבנים ב-1187. אל-איובי הושפעה מתוצאות מלחמת 1948 והיא אף נתנה לכך ביטוי בכתיבתה הספרותית.

[32]דבר (ישראל), 14 באוגוסט 1957.

[33]"היחסים" בין סוריה ל-PPS חודשו בעת מלחמת האזרחים בלבנון שפרצה ב-1975. במהלך שנות ה-80 מפלגה זו ביצעה פעולות טרור נגד כוחות צה"ל בלבנון בעידוד, בתמיכה ובהדרכה של המודיעין הסורי בלבנון בראשותו של רזי כנעאן. רזי כנעאן, שבתפקידו האחרון היה שר-הפנים, התאבד באוקטובר 2005, ימים ספורים לפני פרסום דו"ח האו"ם בנוגע לרצח רפיק אל-חרירי - ראש ממשלת לבנון לשעבר.

[34]דבר (ישראל), 14 באוגוסט 1957.

[35]דבר (ישראל), 14 באוגוסט 1957.

[36]דבר (ישראל), 14 באוגוסט 1957.

[37]Douglas Little, Mission Impossible: The CIA and the Cult of Covert Action in the Middle East, Diplomatic History. Vol. 28, No. 5 (November 2004), pp. 663-701.

[38]Douglas Little, p. 676; Jonathan Schanzer, The Jerusalem Post Literary Quarterly. (Fall 2003); Stephen Kinzer, All the Shah's Men: An American Coup and the Roots of Middle East Terror. (New York: John Wiley & Sons Inc, 2004); White House Daily Briefing, July 29, 2003; "The roots of the Middle East conflict", in News Views Networks, December 2003; Stephen Dorril, MI6 - Inside the Covert World of Her Majesty's Secret Intelligence Service. (New York: The Free Press, 2000).

[39]Public Record Office (London). Foreign Office. H. A. Dudgeon to Michael, (CONDIDENTIAL), 2 September 1957.

[40]Public Record Office (London). Foreign Office. H. A. Dudgeon to Michael, (CONDIDENTIAL), 2 September 1957.

[41]ארכיון משרד החוץ הישראלי. סקירה (0/29) מאת נציגות ישראל במוסקבה אל משרד החוץ. 10 בספטמבר 1957.

[42]סקירה (0/29), מאת נציגות ישראל במוסקבה אל משרד החוץ. 10 בספטמבר 1957.

[43]ראובן שילוח - 1959-1909. נולד בירושלים, התחנך בבגדאד, הקים את קהילת המודיעין הישראלית, ראש "המוסד" הראשון, התפטר ב-1952 בעקבות נפילת רשת סוכנים בעיראק, היה ציר ישראל בוושינגטון בתקופה הנדונה. לזכרו של שילוח נוסד "מכון שילוח לחקר המזרח-תיכון ואפריקה" באוניברסיטת תל-אביב, וכיום פועל המכון במסגרת "מרכז דיין ללימודי המזרח-התיכון ואפריקה". על פועלו של שילוח ראו; חגי אשד, מוסד של איש אחד. (תל אביב: הוצאת עידנים, ידיעות אחרונות, 1988).

[44]Gorst, Anthony and W. Scot Lucas. The Other Collusion: Operation Straggle and Anglo-American Intervention in Syria, 1955-56, Intelligence and National Security. 3 (July 1989), pp. 576-595; Douglas Little, Mission Impossible: The CIA and the Cult of Covert Action in the Middle East, Diplomatic History. Vol. 28, No. 5 (November 2004), pp. 663-701; Stephen Dorril, MI6 - Inside the Covert World of Her Majesty's Secret Intelligence Service. (New York: The Free Press, 2000).

==

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר





גלריית המגזין

 

 

בעולמו של דונאלד טראמפ

 

 

טראמפ

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006