כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. sellayohai@gmail.com







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
אובמה ומדיניות הסיכולים הממוקדים
סדאם חוסיין - מותו של דיקטטור
ניגריה - מלחמת-דת קטלנית נגד מיעוט השיעי
תופעה של הגירת נשים מבנגלדש האסלאמית
כישלונה של קלינטון: הבוקר שלמחרת – היקיצה המרה
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
הליברליזם המערבי מטפח את האסלאם הרדיקלי
ספר חדש: מלחמה כבדת דמים: טראומה, זיכרון ומיתוס
ישראלים בברלין - אלברט איינשטיין לא אכל חומוס בברלין
טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש פברואר 2012
טרור אסלאמי – כמה בני-אדם נהרגו בחודש מרס 2011
אחמד טיבי והתרמית הערבית הגדולה
אינדונזיה האסלאמית נגד הבדלנות של פפואה-המערבית
טרור אסלאמי, פליטים ומלחמת-אזרחים בקמרון
סומליה - סופה הטרגי של העיתונאית הודאן נלאיה
פרספקטיבה היסטורית: שוב אופנסיבה רוסית מלוּוה באולטימטום
אובמה נפל למלכודת הערבית למרות הזהרתו מפניה
אחמד שוקיירי וכישלונה של הלאומיות הפלסטינית
הציונות כתנועה לאומית מעוררת השראה

לאן נעלמו סיפורי תש"ח ומלחמת העצמאות

דור תש"ח

31.05.2008


 

 

מאת: ד"ר יוחאי סלע

 

רובנו נולדו לתוך מדינת-ישראל הריבונית, החזקה והיציבה. אין לנו זיכרונות של גלות מעיקה, קשה, אלימה ורצחנית - וכל זה בזכותם של הדורות הקודמים שהחלו את המסע המפרך מאז שראשוני היהודים יצאו את חומות העיר ירושלים ב-1860 כדי ליישב מחדש את ארץ-ישראל. רבים מאיתנו כבר נולדו לתוך מציאות שבה לישראל יש יכולות יוצאות-דופן מבחינה כלכלית, חברתית, מדעית ותעשייתית.

 

אם היו מספרים לאנשי 1948 על שלל הישגיה של ישראל, ספק רב אם הם היו מאמינים למשמע אוזניהם. מציבור קטן של כ-600,000 איש, צמחנו לאומה של 7 מיליון תושבים. הקיבוצים, שהם יצירת הפאר של התנועה הלאומית הישראלית ושל מדינת-ישראל, צמחו ליותר מ-270 קיבוצים הפרוסים לאורכה ולרוחבה של הארץ והם עדיין נוטלים על שכמם משימות לאומיות חשובות ללא תלונות.

 

התעשייה הקלה של ישראל ב-1948, צמחה ברבות השנים לתעשיית הייטק מהמובילות בעולם. האוניברסיטאות בישראל זוכות להכרה בינלאומית גורפת והסטודנטים הישראלים מצטיינים ברחבי-העולם בשלל תחומים. ממציאים ישראלים והמצאות ישראליות כובשים את העולם המדעי והתעשייתי, והם אף משמשים דוגמא נאותה למצוינות ודבקות אישית ולאומית. התרבות הישראלית מפגינה הישגים מרשימים כמעט בכל תחומי היצירה. לעיתים נדמה, שכמעט כל ישראלי עוסק באיזשהו תחום אמנותי לצד עיסוקו העיקרי. לא מאמינים? תשאלו את הקונסולית לענייני תרבות בשגרירות הבריטית בישראל.

 

ככל שהלאומיות הישראלית התפתחה והתחזקה, כך הלאומיות הערבית התפרקה לרסיסים. גם המצב באירופה אינו טוב בהרבה. מצד אחד, העולם-הערבי הפקיר את גורלו בידי האסלאם הרדיקלי, ומצד שני אירופה הרדומה התמכרה להווה על חשבון האינטרסים העתידיים שלה, למרות שבימים אלה רואים ניצנים של שינוי באירופה. מדינת-ישראל תמשיך לשגשג, אך ספק רב אם בעוד 60 שנה אירופה תמשיך להתקיים ממתכונתה הנוכחית. כך גם נראה מצבו של העולם-הערבי השבוי בהכחשה כללית בנוגע לשאלות בוערות רבות הנוגעות למגוון רחב של בעיות - החל ממעמדה של האישה הערבייה וכלה בשאלת תפקידו של האסלאם הרדיקלי בעיצובה של החברה הערבית. המוסלמים בורחים מארצותיהם בשל המגבלות הנוקשות על אורח-חייהם, אך בבואם למדינות האירופאיות הם כופים על החברה האירופאית נורמות שבגינן הם עזבו את מולדתם. ובכך, למעשה, מתקיים הפרדוקס המוסלמי-אירופאי שאין לו כרגע מענה נאות לנוכח האתגר התרבותי-דתי הרובץ לפתחה של אירופה כולה.

 

לצד האתגר הביטחוני שליווה את ראשוני החלוצים, התפתחה בארץ-ישראל תרבות עברית תוססת שנשענה, בין היתר, על מיתוסים השאובים מהמקורות היהודיים ומהמציאות היומיומית בארץ-ישראל במאה ה-19 ובמאה ה-20.  חשבונות הדורות הקודמים נלמדו היטב ושוננו לדור הצעיר על-מנת לחזק את התחושה הלאומית והלכידות החברתית והתרבותית גם יחד. דור תש"ח ניזון מהמיתוסים של ארגון ניל"י, מארגון השומר ומהקמת המושבות הראשונות בארץ-ישראל. כמו כן, הדרישה העיקשת להקמת בית לאומי לעם היהודי, בעיקר מאז הצהרת בלפור ב-2 בנובמבר 1917, קיבלה חיזוק טרגי עם עליית הנאצים לשלטון במדינה הגרמנית. וכך, כל האירועים האלה, מאז 1860, התנקזו לרגע אחד דרמטי עם הכרזת העצמאות הישראלית ב-1948 תוך כדי מלחמת-מגן עיקשת מבית ומחוץ.

 

בשנה זו ישראל חוגגת 60 שנות עצמאות מדינית. זהו זמן קצר וזעיר בחייה של האומה הישראלית ובחייה של כל אומה בעלת שורשים היסטוריים עמוקים. בדומה לעשורים הקודמים, גם השנה ממשלת ישראל החליטה לציין את האירוע המיוחד הזה בשלל אירועים המיועדים לכלל הציבור. באורח-פלא, אירועים אלה נתקלו בהתנגדות מסוימת בציבור הישראלי בשל מה שנקרא "בזבוז כספי ציבור". אך האם זאת היתה צריכה להיות הטענה העיקרית של המתנגדים לחגיגות לציון 60 שנות עצמאות למדינת-ישראל?

 

בישראל, כמו בישראל, מאחורי כל טענה הנראית לכאורה מוצדקת, עומדות מטרות פוליטיות הנובעות מהתנשאות צבועה ומתחסדת: כאילו למדינת-ישראל אסור לחגוג משום שעדיין לא מצאנו פתרונות ל"עוני", ל"פשע", ל"שחיתות" ולקסאמים על שדרות או למאבק הערבי במדינת-ישראל. הטענות האלה צודקות, אך הן משמשות בעיקר כלי לניגוח פוליטי - פעם מימין ופעם משמאל. אך לא על עניין זה צריך להתמקד הדיון שלנו בנוגע לחגיגות ה-60 של מדינת-ישראל.

 

ללא ספק, החברה הישראלית עברה שינויים חברתיים ותרבותיים רבים. עניינים שוליים בהיסטוריה הישראלית קיבלו ממד יוצא-דופן בחשיבותם וגודלם. החברה הישראלית סופגת חבטות מימין ומשמאל בשל בעיות שעדיין לא מצאנו להן פתרונות, כאילו "הקמת מדינה" הוא אירוע בלבד ולא תהליך ארוך הצופן-בחובו גם הישגים רבים לצד כישלונות מרים. משום מה, אנחנו מוכנים לקבל את כישלונותינו עד להקמת המדינה העצמאית, אך חסר לנו הממד המנטלי העמוק כדי להתמודד עם בעיותינו בעת-הזאת באורך-רוח. ברגע שאנו נתקלים בבעיה כלשהי, היא מייד מקבלת ממדים ציבוריים היסטריים, חסרי-כל פרופורציות, כאילו בעוד רגע הכל מתפרק לרסיסים. למרות עוצמתה של ישראל, הפחד מאובדן השליטה על מהלך העניינים משתק לעיתים קרובות את המערכות הציבוריות בבואן למצוא פתרונות לבעיות ההווה - גדולות וקטנות כאחד.

 

בשל כך, איבדנו את הפרופורציה ביחס לאתגרים הרובצים לפתחנו ושכחנו את הדרך הארוכה שעשינו מאז 1948 ועד לימים אלה. על כן, לצד הפירוטכניקה שליוותה את חגיגות העצמאות של מדינת-ישראל, מן ראוי היה גם לשים את הדגש הלאומי על הקרבתם של דור תש"ח למען קיומה וביסוסה של מדינת-ישראל הריבונית - גם למען הדור הנוכחי וגם למען הדורות הבאים. באורח-פלא, הממד ההיסטורי-הלימודי החשוב הזה, נעלם לחלוטין מהשיח הציבורי בשל השינויים התרבותיים שעברו על החברה הישראלית ומשום המעבר מהדגש הלאומי-הקולקטיבי לדגש האינדיבידואליסטי.

 

אך ראוי לציין, כי בשנים האחרונות מתרחש לו תהליך הפוך - בעיקר מאז מלחמת לבנון השנייה. זהו לא רק תהליך נוסטלגי-אופנתי, אלא הוא נובע בעיקר בשל ההבנה העמוקה שהישגיה של מדינת-ישראל נשענים על היסודות התרבותיים והלאומיים שאפיינו אותה עד לפני עשור או שניים. אם היינו שמים את הדגש על סיפורי תש"ח ועל הישגנו הרבים מאז 1948, בעיותינו בהווה היו מקבלות ממד הרבה יותר פרופורציונאלי. ולא רק זאת, אלא זהו חוב לאומי עצום שאנו חייבים לכל אלה שפעלו, עמלו ולחמו למען הקמת מדינה עברית, חופשית ועצמאית בארץ-ישראל. הקמת המדינה היא לא רק "נס", אלא, זהו מהלך שהושג בעמל רב תוך כדי הקרבה אישית ולאומית עצומה למרות כל הסיכונים והסיכויים גם יחד.

==

רוצים להשפיע? תעבירו הלאה את המאמר הזה או כל מאמר אחר מהאתר לחבריכם.

 

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר





גלריית המגזין

 

21 בנובמבר 2019

 

 

טרור אסלאמי: 165 בני-אדם נהרגו ביממה האחרונה;

 

 

הלקח הישראלי מהצהרת טראמפ בנוגע לרמת-הגולן

 

מגדל דוד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2019-2006