כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
האם צפויה שואה שנייה?
טרור אסלאמי – ילדים כטרוריסטים מתאבדים – מרץ 2017
מדיקטטורה צבאית ל"דמוקרטיה"; סוריה לאחר הבחירות של 1954
אחמד שוקיירי וכישלונה של הלאומיות הפלסטינית
מדע והשכלה בישראל, ושאלת הגניוס היהודי
עולם חדש: ארה"ב אחרי טראמפ - מאמר שני בסדרה
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
ספר חדש: מלחמה כבדת דמים: טראומה, זיכרון ומיתוס
טרור, אסלאם ושיטפון של פליטים מאפריקה השחורה
המפלט הגרמני בחיק התעמולה הערבית והפלסטינית
צרפתים בני דת מוחמד – חורף 2015
ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק א
משבר הפליטים באירופה – הזהב השחור של טורקיה
לאן נעלמות 20,000 נשים מוסלמיות מידי שנה
בגידתו של אבו מאזן באומה האסלאמית?
בריג´יט גבריאל – לבנונית למען ישראל
ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל לאורך הדורות
המשבר הפוליטי בלבנון
טרור אסלאמי – כמה בני-אדם נהרגו בחודש פברואר 2014.

העדה השיעית בלבנון עייפה מנסראללה

מאת: ד"ר יוחאי סלע

01.03.2008


 

 

 

זמן קצר לאחר חיסולו של עימאד מורנייה, סוריה וארגון חיזבאללה יצאו בהאשמות פומביות על עזרתם של ארגוני מודיעין ערביים שהעבירו מידע לישראל, והיא זו שביצעה את החיסול. הטענות האלה, למעשה, נועדו כדי לזעזע את העולם-הערבי, אך בפועל הפגינו לעיני-כל את בדידותם של סוריה וחיזבאללה בזירה הערבית גם על רקע המשבר הפוליטי בלבנון, וגם על רקע כינוסה של הפסגה הערבית האמורה להתכנס בדמשק בסוף מרס 2008 בהשתתפותם של ראשי המדינות הערביות.

 

סוריה הטילה את כל יהבה לקראת הפסגה הערבית כדי למצב את עצמה מחדש בזירה הבינערבית. אולם, המשבר הפוליטי בלבנון מרחף כענן כבד הרובץ מעל המדינות הערביות המתונות, אלה השואפות למצוא פתרון מהיר כדי שהמתיחות הפוליטית בלבנון לא תגלוש למלחמת אזרחים נוספת - הרסנית מקודמתה. שאיפתה של סוריה לפרוץ את מעגלי בדידותה באמצעות הפסגה הערבית, מהווה הזדמנות פז לראשי המדינות הערביות המתונות, להפעיל מכבש לחצים כבד על סוריה כדי שזו תתפשר בעניין הלבנוני. במהלך החודשים האחרונים נערכו אין-ספור מגעים ופגישות בין הצדדים היריבים בלבנון על-מנת להיחלץ מהמשבר הפוליטי המעיק.

 

אולם, עד כה, כל המאמצים האלה לא נשאו פרי, בשל עקשנותם של כל הצדדים היריבים הדבקים בעמדתם. סוריה וחיזבאללה מעוניינים לשנות את מאזן הכוחות בפוליטיקה הלבנונית לתועלתן, תמורת הסכמתן לבחירתו של מישל סולימאן בן העדה המרונית, לנשיא הבא של לבנון. סולימאן, המכהן כמפקד הצבא הלבנוני, הביע את הסכמתו רק אם כל הצדדים היריבים בלבנון יראו בו מועמד מוסכם. סולימאן ער לעובדה הכאובה כי ללא הסכמתם המלאה של חיזבאללה וסוריה, ימיו על אדמת לבנון יהיו ספורים בלבד. לפיכך, סולימאן מהלך בין הטיפות מנקודת-מבט מציאותית הנוגעת לזירה הפוליטית הפנימית של לבנון הנעה ממשבר אחד למשנהו. לכשנודע על חיסולו של עימאד מורנייה, מיהר מישל סולימאן להגיע לסוכת האבלים של משפחת מורנייה על-מנת להביע את תנחומיו לעדה השיעית כולה ובמיוחד להפגין את צערו לעיני נסראללה. הביקור המתוקשר היטב נועד, בין היתר, גם כדי להסיר חשדות על מעורבותו של הצבא הלבנוני במעשה. אין הרבה פוליטיקאים תמימים בלבנון. ויחד עם זאת, לכולם היה ברור שיש להמשיך את ההצגה לעיני המצלמות בעיקר בשעות לחץ ומשבר, אך יש לחכות לשעת-הכושר כדי להכות.

 

העדה השיעית - כבת ערובה בידי סוריה ואיראן

חיסולו של עימאד מורנייה זעזע את אמות הסיפים של הציר הרדיקלי, דהיינו סוריה, איראן וחיזבאללה. תגובותיהן של חלק מהמדינות הערביות לאירוע, חשפה פעם נוספת את בדידותן של סוריה ואיראן, אך הן חשפו בעיקר את בדידותה של העדה השיעית כולה השרויה במאבק הישרדות אכזרי בתוך לבנון.

 

בעקבות מלחמת לבנון השנייה, נגרם נזק רב לעדה השיעית כולה בשל ההימור הכושל של נסראללה. לפיכך, מאז המלחמה האחרונה עולים הרהורים קשים על מנהיגתו ועל שיקול דעתו הצבאי והפוליטי. מייד לאחר שנכנסה הפסקת-האש לתוקף, ב-14 באוגוסט 2006, עלתה השאלה: "מי ישפוט את נסראללה על התבוסה, החורבן וההרס שהוא המיט על לבנון?".

 

שאלה זו הועלתה פעמים רבות בתקשורת הערבית, הן הכתובה והן האלקטרונית, מפי דוברים רבים בלבנון ובמדינות ערביות נוספות שעקבו בדאגה אחרי מעלליו של נסראללה. במאמרי מערכת רבים נעשו השוואות בין התנהגות של הישראלים לאחר כל אירוע צבאי לבין התנהגותם של הערבים. דוברים אחדים טענו, כי לאחר כל מלחמה, ישראל מחליטה על הקמת ועדות חקירה כדי לבדוק את התוצאות ולשפוט את האשמים במחדלים אם יש כאלה. על כן, דוברים אחדים התגרו בנסראללה בדרישתם להקים ועדת חקירה כדי לבדוק את גורמי התבוסה האחרונה ולהעמיד לדין את האשמים במחדלים ובנזקים שנגרמו לאוכלוסייה הלבנונית.

 

אחד מהדוברים הבוטים ביותר נגד נסראללה הוא סובחי אל-טופיילי שכיהן כמזכ"ל הראשון של חיזבאללה, עד שהוחלף ב-1991 בידי עבאס מוסאווי שנהרג, שנה לאחר מכן, בהתנקשות אווירית שבוצעה בידי מסוקי חיל-האוויר הישראלי. חודשים אחדים לאחר סיום המלחמה, טופיילי טען כי אין מנוס מכך שיש לבחון את הגורמים למלחמה, וזאת משום שאם המלחמה היתה מחריפה עוד יותר, הדבר היה מביא לאובדנה של לבנון. טופיילי אף היפנה שאלה ישירה, חדה כתער, לעבר נסראללה: "האם מותר לנו להרוס את המדינה שלנו כדי לומר שחטפנו שני חיילים כשכולם יודעים מה תהיה התגובה הישראלית והיקפה?". לדעתו של טופיילי, נסראללה הכניס את לבנון להרפתקה לא מוצלחת, ושאין מנוס מכך שהגורם שביצע אותה ישא באחריות מלאה לנזקים הרבים שנגרמו ללבנון ולאוכלוסייתה.

 

על-פי שלל התגובות והטענות שנאמרו ונכתבו מאז סיום המלחמה, עולה כי, בניגוד לדימוי, העדה השיעית בלבנון אינה עשויה מקשה אחת. מעל פני השטח ומתחתיו, רוחשת לה לבה רותחת המאיימת להתפרץ נגד המנהיגות הנוכחית של חיזבאללה, שכן טופיילי צובר לעצמו אוהדים רבים ככול שנסראללה מתבוסס בכישלונותיו מאז ה-12 ביולי 2006.

 

לכל האירועים האחרונים שהתחוללו בלבנון מאז המלחמה, יש אפקט מצטבר על העדה השיעית בכללותה. במהלך השנים האחרונות העדה השיעית הגיעה להישגים הודות למנהיגותו של נסראללה והודות למוסדות החברתיים שנוסדו למען כלל העדה. רבים מבני העדה קיבלו סיוע כלכלי, חינוכי וחברתי מעשרות האגודות והמוסדות שהוקמו למענם ברחבי לבנון. אולם, חלק נכבד מהכספים שזרמו מאיראן ומסוריה נועדו כדי לבסס את עוצמתה של הזרוע הצבאית של הארגון. ערב המלחמה, חיזבאללה התנהל כארגון צבאי מקצועי בעזרת הדרכה איראנית ולוגיסטיקה אינטנסיבית. איראן וסוריה ראו בזרוע הצבאית של הארגון כחטיבה איראנית על אדמת לבנון, וככזו היא התנהלה בהתאם לקונספציה האיראנית גם לאורך כל ימי המלחמה, כאשר השגרירות האיראנית בלבנון משמשת מרכז של בקרה ושליטה על אגפים הצבאיים של הארגון.

 

עד לפרוץ במלחמה ביולי 2006, בני העדה השיעית סברו כי העימותים הקטנים והיזומים נגד ישראל, מאז הנסיגה הישראלית מדרום-לבנון, משחקים לטובת הארגון גם בזירה הפנים-לבנונית כדי לצבור עוצמה פוליטית בהתאם לגודלם היחסי בלבנון. אולם, לאחר המלחמה ותוצאותיה, התברר לשיעים בלבנון שהם נתפסים כ"בשר-תותחים" המוקרבים למען האינטרסים של סוריה ואיראן, וכי בכל עת שיפרוץ עימות צבאי עם ישראל, הם עתידים לשלם פעם נוספת את מלוא המחיר בגין יצר-הרפתקנות, או בשל שיקול-דעת לקוי, כפי שאירע עם חטיפתם של שני חיילי צה"ל ב-12 ביולי 2006.

 

נסראללה אינו הפתרון - אלא הבעיה

העדה השיעית בלבנון עוברת תהליך של התפכחות, כשם שהפלסטינים בעזה עוברים תהליך דומה בימים אלה לאור כישלונותיה של תנועת החמאס לייצב את חייהם של למעלה ממיליון אזרחים השרויים במצוקה כלכלית קשה. כשם שהחמאס פועל בימים אלה בעזה כשלוחה קדמית של סוריה, כך חיזבאללה פעל למען אינטרסים זרים, המנוגדים לאינטרסים של כלל בני העדה השיעית בלבנון. לחיזבאללה, בדומה לחמאס, יש אידיאולוגיה כלל אסלאמית העומדת בסתירה לאידיאולוגיה הלאומית הגיאוגרפית. האידיאולוגיה הדתית באה, כמובן, על חשבונם של בני העדה, אלה העתידים לשלם מחיר כואב הן מידי ישראל והן מידי סקטורים עדתיים וגופים פוליטיים המתנגדים לארגון בשל זיקתו ההדוקה לסוריה ולאיראן.

 

מאז סיום המלחמה, איראן הזרימה כספים רבים כדי לשקם את הארגון ולשקם את בני העדה השיעית שהפכו לקורבנותיו העיקריים של נסראללה בשל שיקול דעתו המוטעה. איראן פעלה במהירות בשני מישורים במקביל: האחד גלוי ותקשורתי - שיקום אזרחי. והשני סמוי - שיקום צבאי ושינויים רבים במבנה התפקודי של הארגון. כל השינויים האלה עדיין נמצאים בעיצומם, ודומה הוא כי הציר הרדיקלי עדיין מנסה לבסס קו-פעולה מוגדר וברור כדי לא לחזור על אותה טעות פעם נוספת. על רקע השינויים שהתחוללו בארגון, התפרסמו במהלך החודשים האחרונים ידיעות אחדות על מתיחות גוברת בין נסראללה לבין איראן בשל סירובה של איראן לאפשר לנסראללה לקבוע בעניינים צבאיים העלולים לסכן פעם נוספת את האינטרסים החיוניים של סוריה ואיראן.

 

בשעה שנסראללה עדיין התחבט אם לצאת ממחבואו, ניחתה על הארגון מכה נוספת עם חיסולו של עימאד מורנייה שהתרחש בדמשק ב-12 בפברואר 2008. כשנערכה ההלוויה למורנייה, ימים אחדים לאחר מכן, פנה נסראללה לקהל המלווים בקלטת וידאו במילים האלה: "הציונים הרגו את עימאד מחוץ לשטח הטבעי של המערכה... המערכה שלנו אתכם (הישראלים) היתה על שטח לבנון. נלחמתם איתנו כאן ואנחנו עמדנו מולכם. אולם עברתם את הגבול ולא אומר יותר מכך. אם אתם רוצים מלחמה פתוחה - תהיה מלחמה פתוחה".

 

את התגובה הישראלית לדברים האלה ניתן למצוא בתקשורת הישראלית ההיסטרית. אולם התגובות החשובות באמת באו דווקא מצד לבנונים רבים, בני העדה השיעית, שנחרדו מאיומיו של נסראללה כלפי ישראל לאור חיסולו של מורנייה. לדעתם, אין זה משנה אם חיזבאללה ינקום בישראל בזירה המקומית או בזירה הבינלאומית, משום שבכל מקרה העדה השיעית תספוג, פעם נוספת, מכה כואבת והרסנית מידי ישראל. אחדים מהדוברים הם אנשים רגילים המתגוררים בדרום-לבנון שטענו כי ברור להם כי חיזבאללה אינו יכול להביס את הצבא הישראלי. השיעים בלבנון חשים כי בעקבות המלחמה, נסראללה הצליח לבודד את בני העדה משאר תושבי לבנון, בעוד הם עצמם מעוניינים להשתלב בחיים הציבוריים באופן מלא ללא חשש מעימות מקומי או אזורי. בעקבות נאומיו המתלהמים של נסראללה מאז חיסולו של מורנייה, התחושה הכללית הייתה שהוא הצליח להרחיק ממנו, פעם נוספת, את המתונים מבני העדה - אלה שתמכו בו בעבר ותרמו לביסוס מעמדו בתודעה המקומית והאזורית.

 

על פניו נראה, כי העדה השיעית בלבנון רוצה לפרוץ את המצור והבידוד שכפה עליה חסן נסראללה. הקולות החדשים גברו בעת האחרונה, והם באים מאנשי-רוח, מאנשי חינוך, מאנשי אקדמיה ומתושבים רגילים המעוניינים לפרוץ את המסגרת העדתית הקשוחה המתבטאת במחויבות וצייתנות כלפי המנהיג - גם אם הוא כושל במעשיו, ושרוי במנוסה יומיומית. מסתבר, שהעדה השיעית בלבנון מבטאת שאיפות אישיות ועדתיות החורגות הרבה מעבר לעוד קלטת וידאו סתמית, שעיקר מטרתה להלהיט את הרוחות למען הימור נוסף שיביא בחובו רק עוד הרס וחורבן לכלל העדה השרויה ממילא במצוקה רבה - בעיקר מאז המלחמה האחרונה. והשאלה היא, האם נסראללה יחליט להמר פעם נוספת על חשבון לבנון, שכן התגובה הישראלית למעשיו תחרוג הרבה מעבר לתגובה מקומית והססנית.

 

וכמה משפטי סיום בנוגע להתפתחויות האחרונות בעזה. המצב בעזה אינו דומה למצב בדרום-לבנון. מדינת-ישראל צריכה לקבל החלטה מדינית אם ברצונה להפעיל אמצעים יצירתיים כדי להתמודד עם האתגר הנוכחי גם ללא כניסה קרקעית מסיבית לתוככי הרצועה. אך לשם כך, דרושים  מנהיגים יצירתיים החושבים מחוץ לקופסא ומעבר לעוד כותרת חדשותית שתיעלם כלאחר-יד. דרך אגב, החמאס - בדומה לחיזבאללה - מאוד נהנה מהכותרות להן הוא זוכה בישראל מידי יום ביומו.

--

ספר מומלץ: פואד עג'מי, האימאם הנעלם - מוסא אל-צדר והשיעה של לבנון. הוצאת עם עובד, 1988. פואד עג'מי הוא שיעי יליד דרום-לבנון שעקר לארצות-הברית ונודע בשנים האחרונות כאחד מחשובי המזרחנים בעולם.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "העדה השיעית בלבנון עייפה מנסראללה", מגזין המזרח התיכון, 1 במרס 2008.

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר





גלריית המגזין

 

טרור אסלאמי - 26 אפריל 2017

 

60 הרוגים בסוריה; 60 הרוגים בעיראק; 36 טרוריסטים מוסלמים נהרגו בפיליפינים; 12 טרוריסטים מוסלמים ו-8 שוטרים נהרגו באפגניסטן; 10 הרוגים בתימן; 10 הרוגים בפקיסטן מפיצוץ של מטען-חבלה; 2 חיילים נהרגו בקמרון מפיצוץ של מוקש;

 

חדשות המזרח-התיכון

 

בעולמו של דונאלד טראמפ - חלק ראשון

 

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006