כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
גיאוגרפיה או פורנוגרפיה באוניברסיטת בן-גוריון
כישלונה של קלינטון: הבוקר שלמחרת – היקיצה המרה
פרספקטיבה היסטורית: שוב אופנסיבה רוסית מלוּוה באולטימטום
טורקיה – מדוע אי-אפשר לסמוך על מדינה מוסלמית
הַפָּרָשׁ הלבנוני נכנס לפעולה
אקדמאים ישראלים בשירות הטרור הערבי
טרור אסלאמי – אנגלה מרקל בסעודיה - אפריל 2017
בחירות בארצות-הברית, נובמבר 2016 – מאמר סיכום
המדיניות הגרמנית דחפה את בריטניה מחוץ לאיחוד
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
עם טיפ-טיפת מזל - אובמה וביטחון מדינת-ישראל
אשרף מרואן - המרגל שהפעיל את ראש ה"מוסד"
אנגלה מרקל מול דונלד טראמפ – דו-שיח של חרשים
תקשורת פוליטית בישראל – הקשרים של השקרים
טרור, אסלאם ושיטפון של פליטים מאפריקה השחורה
איראן השיעית תהפוך לטרמפולינה של גרמניה במזרח-התיכון
עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל
מדינת-ישראל, הערבים והאמריקאים - מו"מ שמו"מ
ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל לאורך הדורות

מצרים של מובארק

פוליטיקה מצרית

06.09.2007


 

 

מאת: ד"ר יוחאי סלע

 

בעת האחרונה, פרחה במצרים ובעולם-הערבי חרושת של שמועות של מצב בריאותו של חוסני מובארק, הנשיא הנוכחי של מצרים, שחגג במאי האחרון את יום הולדתו ה-79. גילו המתקדם של הנשיא, וחוסר בהירות בנוגע לנשיא הבא של מצרים, מעוררים שוב ושוב שאלות ותמיהות בנוגע לעתידה של מצרים לאחר מובארק.

המדינה המצרית מאוד רגישה לגבי מעמדה האזורי והבינלאומי ובנוגע לתדמיתה בעיני העולם. מובארק עצמו אינו פחות רגיש לכבודו ותדמיתו בעיני התקשורת המקומית והזרה גם יחד. "כבוד" הוא עניין מאוד חשוב בזירה הפנים-מצרית המקרין מהשפעתו גם על מעמדה של מצרים בזירה הבינערבית. לפיכך, בעידוד המשטר, התקשורת המצרית עוסקת במשך שנים רבות בטיפוח מעמדו של הנשיא ובהסתרת הפגמים השלטוניים הנובעים גם בשל כהונתו הממושכת. הביקורת הארסית נגד ישראל, המגיעה לעיתים לרמה אנטישמית מחושבת היטב, הפכה לאפיק הנוח ביותר בו ניתן להטיח ביקורת כלפי המשטר בנושאים השונים הנוגעים לשתי המדינות, או הנוגעים לישראל וליחסיה עם הפלסטינים ועם מדינות-ערב האחרות. על כן, מה שאינו מותר לתקשורת הרגילה - הן הממסדית והן האופוזיציונית - הופקר לאפיקי תקשורת אלטרנטיביים כמו הבלוגים הפוליטיים שהפכו עם השנים לאפיק העיקרי להפצת ביקורת נוקבת וערנית נגד המשטר ונגד מובארק עצמו.

עיתונאים ישראלים שנפגשו בעבר עם מובארק, אוהבים להצהיר כי הנשיא המצרי הוא אדם נוח, חביב וחף מכל התנשאות בשל תפקידו. לעיתים, תיאוריהם של אחדים מהם, חרגו מן הטעם הטוב עד כדי התרפסות וחנפנות כלפיו - עניין החורג בדרך כלל מה"אתיקה" העיתונאית כשמדובר על, למשל, מדינאים ישראלים. בכך, התיישרו העיתונאים הישראלים עם עמיתיהם במצרים כשמדובר על מובארק וכבודו של הנשיא המצרי. כך או כך, עממיותו של הנשיא המצרי ואופיו הנוח, היוו שילוב מעניין שריפד את דרכה של מצרים בסבך היחסים עם ישראל ובסבך היחסים עם חלק מהמדינות הערביות שהתנגדו לדרכה העצמאית של מצרים ביחסיה עם ישראל. מאחר ומצרים רואה בהסכם השלום עם ישראל אינטרס מצרי עליון, סביר להניח שהמתכונת הנוכחית השוררת ביחסי שתי המדינות תימשך גם בעידן שלאחר מובארק.

המשכיות ויציבות
מצרים הרשמית היא מדינה פרו-מערבית, חילונית הדוגלת בכלכלת שוק-חופשי ככל האפשר. אולם מתחת לפני השטח רוחשים וגועשים להם זרמים חזקים העתידים להשפיע עליה בשנים הבאות. שני זרמים עיקריים מהווים איום על הסדר הציבורי התקין בעיני המשטר.

א. הזרם אסלאמי החותר בהתמדה מתחת ליסודות של המשטר.
ב. האופוזיציה החילונית הדוגלת במשטר חופשי בנוסח מערבי עם סייגים אחדים.

מובארק, לשיטתו, ניסה למצוא את האיזון הנכון בין המשכיות שלטונית לבין שינויים לצד יציבות. לשם כך, מצרים ניסחה חוקה חדשה שנכנסה לתוקף לפני זמן קצר שהכשירה את המגבלות החוקתיות נגד האיסלאם הפוליטי, ואף מאפשרת לבנו - גמאל מובארק - להיכנס לנעלי אביו ללא זעזועים שלטוניים מיותרים. המשמעות היא, שמצרים בדומה למדינות ערביות נוספות, פיתחה שושלת שלטונית למורת-רוחם של גורמים פוליטיים ממסדיים וגם למורת-רוחם של גורמים מהמערכת הביטחונית הבכירה. בכירים במערכת-הביטחון במצרים רואים את עצמם כיורשים טבעיים למובארק בדומה למה שהתרחש מאז הפיכת הקצינים במצרים ב-1952, דהיינו, היורש צריך לבוא, לדעתם, מקרב אנשי הצבא.

סביר להניח כי גם אם גמאל מובארק יבחר לנשיא הבא של מצרים, כל הגורמים הממסדיים יתאגדו סביבו ויביעו הצהרתית את אמונם ותמיכתם בו מתוך שיקול מחושב היטב הנוגע ליציבותה הפוליטית של המדינה המצרית. לגמאל מובארק יש תוכניות משלו לגבי עתידה של מצרים מבחינה כלכלית, פוליטית וחברתית, דהיינו, חתירה לעבר פתיחות כלפי פנים וכלפי חוץ גם יחד. ניתן לשער כי לא כל תכניותיו של גאמל מובארק יתקבלו בעין יפה מצד כל הגורמים הממסדיים המעוניינים לשמר את הסדר הקיים השורר במדינה כבר עשרות שנים.

 

נתונים כלליים והשוואות
אוכלוסייה: כ-80 מיליון נפש. סעודיה: 27 מיליון. סודאן: 40 מיליון. ישראל: 7 מיליון.
תל"ג לנפש: 4,200 דולר. סעודיה: 14,000 דולר. סודאן: 2,400 דולר. ישראל: 26,800 דולר.
יודעי קרוא וכתוב: 71 אחוזים. סעודיה: 87 אחוזים. סודאן: 61 אחוזים. ישראל: 97 אחוזים.
תוחלת החיים הממוצעת: 71 שנים. סעודיה: 75 שנים. סודאן: 49 שנים. ישראל: 79 שנים.
כותרים חדשים: מאות בלבד מידי שנה. ישראל: כ-7,000.

השמועות כנשק פוליטי
מצרים נמצאת בתקופת מעבר המעניקה רוח-גבית לגורמים המעוניינים בשינוי דתי, פוליטי, כלכלי וחברתי. חוסר-הבהירות בנוגע ליורשו של הנשיא הנוכחי, מדרבן גורמים אינטרסנטים להפיץ שמועות כדי להדגיש עוד יותר את האבסורדיות הפוליטית השוררת בימים אלה במצרים. וכך, חברו יחדיו גורמים דתיים, פוליטיים ותקשורתיים כדי להעלות מחדש את שאלת היורש בעזרת שמועות על מצבו הבריאותי הקשה של הנשיא מובארק. גם אם אין אמת בשמועות האלה, המשטר עצמו מבין היטב שחוסר הבהירות הזו משחקת לידיהם של גורמים רבים "המעוניינים ליצור בלבול במצרים" - בדיוק כפי שניסחו זאת גורמים מדיניים רשמיים בנוגע לשמועות האחרונות על מצבו הבריאותי של הנשיא הנוכחי. במקרה הזה, המשטר שלח אצבע מאשימה לעבר "האחים המוסלמים", לעבר תנועת החמאס ולעבר אמצעי התקשורת הערביים שליבו את חרושת השמועות. על-מנת להפגין את מורת-רוחו הרבה של המשטר בנוגע לשמועות שהופצו לאחרונה, מועצת העיתונות העליונה של מצרים מינתה ועדה שתבדוק האם העיתונים במצרים הפרו את חוק-העיתונות על-ידי הפצת שמועות בנוגע למצבו הבריאותי של הנשיא מובארק. נקודה זו, מדגימה יותר מכל את טענותיהן של התנועות האופוזיציוניות בשאלת חופש-ביטוי לצד אתגרים רבים וקשים הרובצים לפתחו של הנשיא הבא של מצרים - בעידן שלאחר הנשיא מובארק.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "מצרים של מובארק", מגזין המזרח התיכון, 6 בספטמבר 2007.

 

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • מדינה ערבית שוביניסטית




גלריית המגזין

 

23 בספטמבר 2017

 

 

טורקיה - מדוע אי-אפשר לסמוך על מדינה מוסלמית

ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל לאורך הדורות

 

הפלישה הערבית לארץ-ישראל וההתיישבות היהודית

 

כפרים ערבים על אדמה יהודית

 

קריאת ספרים בעולם-המוסלמי - בערות בשם אללה

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006