כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
גיאוגרפיה או פורנוגרפיה באוניברסיטת בן-גוריון
כישלונה של קלינטון: הבוקר שלמחרת – היקיצה המרה
פרספקטיבה היסטורית: שוב אופנסיבה רוסית מלוּוה באולטימטום
טורקיה – מדוע אי-אפשר לסמוך על מדינה מוסלמית
הַפָּרָשׁ הלבנוני נכנס לפעולה
אקדמאים ישראלים בשירות הטרור הערבי
טרור אסלאמי – אנגלה מרקל בסעודיה - אפריל 2017
בחירות בארצות-הברית, נובמבר 2016 – מאמר סיכום
המדיניות הגרמנית דחפה את בריטניה מחוץ לאיחוד
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
עם טיפ-טיפת מזל - אובמה וביטחון מדינת-ישראל
אשרף מרואן - המרגל שהפעיל את ראש ה"מוסד"
אנגלה מרקל מול דונלד טראמפ – דו-שיח של חרשים
תקשורת פוליטית בישראל – הקשרים של השקרים
טרור, אסלאם ושיטפון של פליטים מאפריקה השחורה
איראן השיעית תהפוך לטרמפולינה של גרמניה במזרח-התיכון
עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל
מדינת-ישראל, הערבים והאמריקאים - מו"מ שמו"מ
ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל לאורך הדורות

מי באמת רצח חיילים מצריים במלחמה ששת-הימים, יוני 1967

צבא וביטחון

29.03.2007


 

 

מאת: ד"ר יוחאי סלע

 

בעקבות התבוסה המצרית במלחמת ששת הימים, יוני 1967, שהיתה קשה והבלתי-נתפסת בעליל, ראשי הצבא המצרי היו מוכי-הלם לנוכח התוצאות הקשות שנבעו מכך, בעיקר לאור הערכתם כי צבאות-ערב יביסו את ישראל בתוך שעות או בתוך ימים ספורים בלבד, לכל היותר. כך למשל פתח רדיו סאות אל-ערב המצרי את שידוריו לעולם-הערבי מייד עם פרוץ הקרבות, בשעות הבוקר של ה-5 ביוני 1967:


" אזרחים - בשם הכבוד, בשם המולדת הערבית הגיבורה, בשם ההיסטוריה, העבר והעתיד: אנו נכנסים היום למערכת החירות, הגבורה, הכבוד והגאולה. נעמוד בפני התוקפנות של ישראל ונחסל אותה, וזאת כדי להסיר את הכתם של הקיום הציוני האימפריאליסטי. אחים חיילים חופשיים בעזה, בסיני, ובשארם אל-שייך. אחים גיבורים בירדן ובסוריה - עלו על תל-אביב". בעדותו של מאזין בקהיר, באותה עת, נאמרו גם הדברים האלה במהלך היום הראשון של הקרבות: "אחים, חיילים: תִקְפוּ את האויב, הִרְסוּ הכל, הִרְגוּ את כולם - להתראות בתל-אביב".  אך, כידוע, הדברים התפתחו אחרת ממה שציפו ההמונים המשולהבים בקהיר, בדמשק, בעזה, בביירות, בעמאן ובבגדאד.

 

ימים אחדים לאחר המלחמה, האלוף אריק שרון, מי שפיקד על אוגדה 138 המשוריינת, תיאר את הדברים כך: "לא לקחנו שבויים רבים ביותר: וזאת משום שאין אנו צמודים לתעלה. שוחחתי עם אחדים מהשבויים: הם מאוכזבים מאוד. הובטח להם כי תוך כמה ימים יהיו בתל-אביב, בה יהרגו את הגברים ויאנסו את הנשים. עם זאת, הייתי אומר כי המצרי חייל טוב, ממושמע..".

 

לדידו של הצבא המצרי, היה צורך להסתיר בפני הציבור את ממדי התבוסה האמיתיים עד שהשלטון המרכזי יחליט איך לנהוג בהמשך. על-פי התרבות הצבאית של מצרים בעת ההיא, היה צורך למנוע, בכל דרך, זליגה של ידיעות על ממדי התבוסה הצבאית, כדי שלא תתעורר תסיסה עממית, או צבאית, בתוך מצרים עצמה שקשה יהיה לשלוט בה.


בסרט "רוח שקד" שהוקרן בערוץ 1, במרס 2007, ועורר "תקרית מדינית" מכוונת מצד מצרים, נאמר לכאורה כי חיילים ישראלים רצחו כ-250 שבויים מצריים. אולם, בשום שלב בסרט המדובר לא נאמרו דברים שכאלה. השר בנימין בן אליעזר, מי שפיקד על "סיירת שקד" באותה עת, טען בסרט כי הסיירת נלחמה נגד גדוד קומנדו פלסטיני "שממנו סבלו אזרחי ישראל במשך שנים רבות". כוונתו של בן אליעזר היתה לגדוד הפלסטיני שהיה מסונף לדיביזיית החי"ר מספר 20 הפלסטינית, שחנתה ברצועת עזה ושלטה למעשה על הציר מעזה לאל-עריש. דיביזיה זו הוקמה בעקבות החלטה של ועידת-הפסגה הערבית הראשונה שנערכה בינואר 1964, שבמהלכה גם הוחלט על הקמתו של אש"פ. דיביזיה זו היתה למעשה שכלול של גדוד הפדאיון שהיה בשליטתו של הגנרל מוסטפא חאפז, שחוסל בידי המודיעין הישראלי ביולי 1956. אחמד שוקיירי, מנהיג אש"פ באותה עת, התגאה בכך שלרשותו עומדים אלפי חיילים הנכונים להקריב את חייהם למען שחרור "פלסטין". בנוסף לכך, במהלך ההכנות למלחמת ההשמדה נגד ישראל, חולקו לתושבי עזה כלי נשק רבים כחלק מההיערכות הצבאית לקראת הבאות.

 

כאשר פרצה המלחמה, הכוחות הישראלים שטפו את הכוחות המצריים ששהו בסיני, ותוך ימים ספורים חיילי צה"ל הגיעו עד לתעלת-סואץ. בשל קריסתו המהירה של הצבא המצרי, הכוחות המצריים והישראלים התערבבו אלו באלו. עשרות אלפי חיילים מצריים שוטטו במרחבי-סיני העצומים בחיפוש אחרי מחסה, מים ואוכל. חיילי צה"ל לא יכלו לטפל בשבויים רבים כל כך, ולכן רבים מהם שוחררו בתקווה שהם יעברו בכוחות עצמם לצד המצרי של התעלה.


המלחמה בחזית המצרית פרצה ב-5 ביוני, יום שני. ב-8 ביוני, יום חמישי בשעות הבוקר המוקדמות, הגיעו כוחות צה"ל עד לתעלה. בו ביום, בשעות הערב, הסכימה מצרים להפסקת-אש לנוכח התבוסה. רק ב-9 ביוני, יום שישי, רדיו קהיר הודיע על הפסקת-אש בהסכמת מצרים. בשעות הערב של יום שישי, בסביבות השעה 18:00 החל עבד אל-נאצר את "נאום ההתפטרות" המדומה שלו. או אז, התברר לציבור הערבי כי מצרים הובסה במלחמה, אך מימדיה האמיתיים של התבוסה הוסתרו מהציבור עוד זמן רב. יתרה מזאת, השלטון המצרי ניסה בכל כוחו למנוע זליגה של ידיעות על מה שהתחולל בסיני ועל מצבו האמיתי של הצבא המצרי גם שבועות רבים לאחר המלחמה. ביום שבת בבוקר, ב-10 ביוני, נאצר חזר בו מהתפטרותו לאור "דרישתו של העם המצרי - שהוא צו שאין להתנגד לו". נאצר, כמי שערך את ההפיכה הצבאית ב-1952 על רקע התבוסה הערבית ב-1948, ידע היטב מה מתחולל במוחם של הקצינים והחיילים המובסים של 1967. ב-11 ביוני, נאצר פיטר את מרבית ראשי הצבא המצרי, ותוך זמן קצר פוטרו למעלה מ-1,000 קצינים בכירים נוספים. הצמרת המצרית החליטה למחוק, בכל המהירות האפשרית, את כל הסימנים המעידים על גודלה של התבוסה הצבאית גם אם הדבר היה מצריך קבלת החלטות אכזריות.


הידיעות והעדויות על מה שהתחולל בשעה שחיילים מצריים ניסו לעבור לצד המצרי של התעלה, עברו מפה לאוזן בקרב חיילי צה"ל ומפקדיו. הסתבר, כי בשעה שהחיילים המצריים ניסו לעבור לצד השני של התעלה, ניתנה הוראה מפי מפקדים מצריים לפתוח-אש על החיילים הנסוגים ולא לאפשר להם לחבור לכוחות המצריים. וזאת, למרות פקודת הנסיגה המצרית שניתנה ב-8 ביוני, יום חמישי. כאמור, צה"ל הגיע ביום הרביעי של הלחימה לאזור תעלת-סואץ, דהיינו יום חמישי ה-8 ביוני, אך היריות על החיילים המצריים מידי חבריהם נמשכו לפחות עד יום שישי ה-9 ביוני. רק אז, ניתנה הוראה לצבא המצרי לשלוח סירות כדי לחלץ את החיילים הנסוגים בגזרות אחדות בלבד. ומה שעלה בגורלם של החיילים האלה גם לאחר שהגיעו לגדה המצרית של התעלה, זו שאלה הנוגעת לציבור המצרי ועליו לדרוש תשובה מנבחריו הרשמיים. רק נזכיר, כי ערב מלחמת ששת-הימים, שהו בסיני למעלה מ-100,000 חיילים מצריים. סביר להניח שהנשיא הנוכחי של מצרים, חוסני מובארק, שהיה קצין בכיר ומקורב לצמרת המצרית של אותה עת, היה ער במידה כלשהי למה שהתחולל בתעלת-סואץ במהלך המלחמה ולמה שהתחולל בצד המצרי של התעלה גם לאחר הכרזת הפסקת-האש.

 

על-פי מקורות אחדים, במלחמה נהרגו כ-10,000 חיילים מצריים. אך ישנו פער עצום בין מה שפורסם ברבים לבין המספר האמיתי המוערך בכ-20,000 הרוגים ונעדרים. לפיכך, מלחמת ששת-הימים נתפסת בעיני המצרים, לאור התבוסה, כ"חור שחור" אחד גדול, המעיק עד היום על מצרים - כמדינה וכחברה - גם אם הדבר אינו בא לידי ביטוי באורח תדיר. על כן, בכל פעם שעולה הזדמנות להאשים את ישראל במשהו הקשור למלחמה זו, המצרים קופצים מייד על המציאה גם מבלי לעיין בדברים ולבחון אותם כהווייתם. לצד התיאורים הקשים על מה שהתחולל בתעלה בשעה שחיילים מצריים נקטלו בידי אחיהם, אחד מהסברים להיעלמותם של חיילים מצריים במלחמה, הוא שרבים מהם העדיפו להתערות באוכלוסייה המקומית - בעזה ובסיני - מאשר לחזור לחיי צבא קשים ומעיקים. תופעה דומה התרחשה גם בקרב חיילי הצבא הירדני בגדה-המערבית - בגזרה זו נהרגו כ-1,000 חיילים ירדניים, אך המלך חוסיין הצהיר על מספר גדול הרבה יותר, כ-6,000 הרוגים ונעדרים.


ימים אחדים בלבד לאחר המלחמה, כשנערכו הסיכומים בצד הישראלי, האלוף אברהם יפה ז"ל, מי פיקד על אוגדת שריון במערכה מול הצבא המצרי, אמר את הדברים האלה: " לקחנו מספר ניכר של שבויים, גנרלים, קולונלים ששוחחו עמנו בחופשיות רבה למדי. לרבים מהשבויים נתנו מי שתייה והראנו להם את הדרך לתעלה. לא יכולנו לטפל בשבויים רבים כל כך, על כן שבינו חלק מהם ולאחרים עזרנו לחצות את התעלה. אגב, חיילינו היו עדים למקרים בהם המצרים שמעבר לתעלה קצרו במכונות ירייה בפליטים (הכוונה לחיילים) שהגיעו לגדותיה. מדוע עשו זאת - אין אנו יודעים ".


בכתבה בשם " ליל הלהבות במיתלה" מפי הסופר והעיתונאי ברוך נאדל, שהתפרסמה זמן קצר לאחר שוך הקרבות, נאמר כך: "רבצנו על גדות תעלת-סואץ, מול פורט תואפיק, מעל לכביש הראשי, חבויים בצל הטנקים והתחלקנו במעט המים שהביאו אלינו מהנחל, מהלך קרוב למאתיים קילומטר, והסתכלנו בשרידי צבאו של נאצר הנודדים אל התעלה. קבוצות קבוצות, זוגות וחמישה, ועשרה יחד, ועשרים יחד, שרכו דרכם אל תעלת-סואץ, מוכי שרב, קרועי מדים, כולם יחפים. רק בודדים מהם גררו עוד את נשקם, אך גערה אחת הספיקה, כדי שיזרקו אותו אל ערימה שהצטברה על הכביש: רובים, רובי סער רוסיים, חדישים, תת-מקלע ומקלעים. הנשק בו היו צריכים לחתוך את הנגב לשניים, לעלות של מושבות הדרום, לשוטט בתל-אביב. ומעבר לתעלה, רבצו אחיהם בעמדות ירי מוכנות. כל אשר ניסה לחצות את רצועת המים נורה למוות... רק ביום השני נדמו היריות. סירות החלו נעות לצד זה של התעלה. סוף סוף החליט מישהו לאסוף את החיילים, אותם שלח למות במדבר למען חלומותיו".

--


הערות:
שני הציטוטים האחרונים התפרסמו בקובץ מיוחד שנערך מייד לאחר המלחמה בשם: 6 ימי מלחמה. הקובץ מכיל כ-500 עמודים, ובו עדויות של חיילים ומפקדים לפני המלחמה ולאחריה, וכן כתבות שהתפרסמו בעיתונות הישראלית, ציטוטים, קריקטורות, נאומים, שירי ילדים, סיפורים מישובי-הספר, חוויות מהעורף ועדויות של חיילים מהחזיתות השונות. בין הכותבים הרבים ניתן למצוא גם את יעל דיין, ברוך נאדל, יוסף לפיד, בנימין תמוז, אורי פורת, שלמה ניצן, ישעיהו בן פורת, דורון רוזנבלום ועוד רבים אחרים. הקובץ יצא לאור, בכ-3,000 עותקים לערך, כמסמך פנימי עב-כרס מטעם הסוכנות היהודית, בעריכתם של אמה מטה-לוי, בן-עמי ארליך, שלמה טבעוני, גדי וקס, אברהם סוכר וחי מנצור. בתחילת אפריל 2007, שוחחתי עם גב' אמה מטה-לוי, 70, המתגוררת כיום ברעננה, בנוגע לעריכת הקובץ. לדבריה, בשל דחיפות השעה, לא נאספו עדויות נוספות בנוגע לאירועים שהתרחשו בתעלת-סואץ בשעה שחיילים מצריים נרצחו בידי חבריהם - כדי למחות את "חרפת התבוסה" בעקבות מלחמת ששת-הימים, יוני 1967.

--

המאמר התפרסם גם באנגלית במגזין "אומדיה".

 

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • והיום אני משלם. ילדי נפוצים בפזורה, ארצי בחרבה
    • אמרו? זאת בדיוק הבעיה




גלריית המגזין

 

23 בספטמבר 2017

 

 

טורקיה - מדוע אי-אפשר לסמוך על מדינה מוסלמית

ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל לאורך הדורות

 

הפלישה הערבית לארץ-ישראל וההתיישבות היהודית

 

כפרים ערבים על אדמה יהודית

 

קריאת ספרים בעולם-המוסלמי - בערות בשם אללה

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006